פנים מאירות חלק ב מד

רגילין בו ביותר ואומר איש פלוני וכל שום שיש לי ואם כתב חניכתו וחניכת' כשר כתב השם שאין יודעין בו ביותר וכתב וכל שום שיש לו הרי זה פסול שינה שמו אע"פ שכתב וכל שום שיש לו אינו גט עכ"ל. והנה גם הרמב"ם לא חילק בין שיש לו שתי שמות במקום אחד ובין שיש לו שם במקום הכתיבה ושם אחר במקום הנתינה והוחזק בשני המקומות בשניהם כמו שמחלק הרא"ש נראה שהוא סובר הא דאמרינן ולא שרה וכל שום משמע דאפילו בדעבד פסול ואם כתב חניכתו דמכשיר בדעבד מיירי שהוא רגיל באותו חניכה יותר כמו שכתב הראב"ד וממילא היכי שכתב שם העיקר ולא כתב וכל שום מכשיר נמי בדעבד דלא גרע מחניכתו אלא אם כתב שם הטפל לבד דגרע יותר מחניכתו נראה דפסול מק"ו מכתב השם שאין יודעין בו ביותר וכתוב וכל שום דפסול ק"ו לשם שאין יודעין ביותר לבד פשיטא דפסול וע"כ צ"ל דמפרש הא דקאמר רב אשי והוא שהוחזק בשני שמות ר"ל שנקרא בשני שמות ביהודא וכן בגליל וכיון שהוחזק לקרותו בשני שמות וכתב שם אחד גרע טפי משכתב שם שיודעין בו ביותר כגון רובא דהוי קרי לה מרים דכשר בדעבד לכ"ע אם כתב שם מרים לחוד בלא וכל שם משום דקרי לה הרוב הכי ולא גרע מחניכה המפורסמת משא"כ היכי שהוחזק בשני שמות בשוה א"כ כל השם לבד אינו מפורסום ביותר ואפילו כותב שם וכל שום הרי זה פסול דאינו מוכח בתוך הגט מי המגרש כיון שרגילן לקרותו בשניהם: ומה שכתב הרמב"ם שינה שמו אע"פ שכתב וכל שום אינו גט היינו פירוש' דפי' במתניתן וז"ל זה שאמר שינה שמו ושמה וכתב וכל שום שיש לו שזה כשר לא יתקיים זה אלא א"כ הי' לאדם שני שמות שנודע בשניהן או כשכתב האחד השמות ובתנאי שיכתוב המפורס' מהם ואמר וכל שום שיש לו יהי' הגט כשר אבל אם היה שמו עד"מ יצחק וכתב בגט אני אברהם וכל שם שיש לי הרי זה גט בטל ודע זה עכ"ל הרי שדקדק בלשונו שנודע בשניהם כגון אדם שקורין לו בשמו בלשון הקודש צבי ובלשון אשכנז הירש וכתב אחד מן השמות וכתב וכל שום כשר כיון שנודע בשניהם או שכתב אחד מן השמות וכתב המפורס' כגון הירש לבד דלא גרע מחניכה אבל כשאינו נודע בשניהם כגון אדם שקוראין לו ראובן ושמעון כמו שרגילין במדינת מעהרין דאינו נודע אלא אם קורין לו בב' שמות אבל אם קורין לו בשם א' אינו נודע ואפי' פורת' אינם קורין לו בשם א' וגרע משם הטפל ואפי' אם כתב שם אחד וכותב על שני וכל שום פסול וסבר הרמב"ם הא דאמרינן הי' לו אשתו ביהודא וכו' אינו גט עד שיכתוב שם דגליל עמו היינו שהוחזק לקרותו בשני שמות וכדפירש"י לכך אינו מחלק בין מקום הכתיבה למקום הנתינה דא"ל מפרש הכי א"כ כיון דכתב הרמב"ם כתוב שם המפורס' ביותר כשר אפילו אם לא כתב וכל שום וא"כ אמאי קתני בברייתא גירש אשתו שביהודא בשמו של יהודא אינו מגורשת הא שם זה מפורס' שם יותר וצריכין אנו ע"כ לחלק שלא כתב ביהודא אלא הי' בגליל וא"כ הי' להרמב"ם לכתוב חידוש דין זה אלא ע"כ כדכתיבנא וסבר הרמב"ם אף דקתני בברייתא אינו גט מ"מ אינו אלא פסול מדרבנן משא"כ אם הי' שמו יצחק וכתב אברהם וכל שום שיש לו דאינו גט אפילו מן התורה וכתב בפ' עשירי מה"ג כל מקום שאמרנו בחיבור זה שהגט בטל או אינו גט או אינו מגורשת הרי זה גט בטל מן התורה ואם נשאת תצא והולד ממזר וכל מקום שאמרנו בחיבור שהגט פסול הרי זה פסול מדרבנן ואם נשאת לא תצא והולד כשר. וכתב המגיד משנה זה כתב לבאר לשונו אבל בגמ' אין שם זה כלל כי יש פסול בטל לגמרי ויש פסול דלכתחילה לא תינשא כו' וא"כ כיון שאין זה כלל בתלמוד א"כ יש לומר אף דקתני בברייתא אינו מגורשת ע"כ מדברי סופרים וע"כ מפרש הרמב"ם הא דקתני בפ' הזורק שינה שמו ושמה תצא וכל הדרכים האלו בה ע"כ מיירי בשינוי שם גמור כגון יצחק וכתב אברהם וכל שום אפילו הכי הוי שינוי שמו והוי הולד ממזר ולכך כתב אינו גט ובזה מיושב שהקשה הרשב"א והביאו השלטי גבורים די"ח שישנה שמו לגמרי ואינו מחוור דמאי אתי לאשמועינן אבל לפ"ד י"ל דאתי לאשמועינן דאפילו הי' כותב וכל שום שיש לו אפ"ה הוי ממזר ובזה מיושב גם כן קושי' ב"י בסי' קכ"ט שכתב דאי בשינוי ממש מאי צריכי למימר וכן מדאיצטרך למימר בגמרא דחכמים מודים לר"מ בזו ואם שינה מאי צריכי למימר עכ"ל. ולפי זה ניחא דאיצטרך למימר אף שכתב וכל שום ס"ל דאינו גט וזה ניחא לפי' הרמב"ם דכיון דכל מתניתן בשינוי ממטבעות שטבעו חכמים בגיטין א"כ מאי ראו לחלק בין הדביקים שחולקים חכמים בשאר ומודים בהך כיון דאינו אלא מדרבנן אלא ע"כ דזה מיירי בשינוי גמור ופסול מדאורייתא ולכך כל הדרכים האלו בה והולד ממזר וכן מצאתי בתוספות י"ט שכתב שאף הרב ב"י לא הזכיר דעת הרמב"ם מ"מ נראה בעיניו שהרמב"ם הוא חולק ותירץ שם קושי' ב"י בענין אחר יעיין שם. וראיתי בספר לחם משנה שכתב על דברי הרמב"ם ולא ראיתי לרבינו שהזכיר דברי רב אשי וגם לא אחד מן הדינים שהזכיר הרב המגיד היוצא מסוגי' הש"ס ונראה שהוא מפורש ממתניתין דהי' משנה שמו ושמה וכו' מי שהיה לו שני שמות היה כותב השם הרגיל ולא היה כותב וכל שום התקין ר"ג שיכתבו וכל שום ואמר שם רב אשי בגמרא והוא דאתחזק בתרי שמי' כלומר כשידעינן שיש לו שני שמות אז צריך ליכתוב וכל שום אבל אם לא ידעינן שיש לו שני שמות אלא שם אחד ולא כתוב וכל שום אע"פ שידע אח"כ שיש לו שם אחר אין לפסול משום דלא כתוב וכל שום והיינו הדין שאמרו בגמרא הא דהוי קרא לה רובא מרים וקאמר בגמרא שכותבין השם וכותבין כל שום והשתא אתי שפיר שלא כתב רבינו האי דרב אשי דודאי דאי לא כתב אלא שם האחד אע"פ שלא כתב וכל שום מהני דלא גרע מחניכמו וחניכתה ועם זה נתיישבו דברי רבינו שהזכיר דברים האמורים בגמרא עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו דלפי משמעות לשונו משמ' שנתחזק במקום אחד ואם כתב אפילו שם אחד היינו המפורסם ביותר אף שלא כתוב וכל שום כשר א"כ איך מיישב הברייתות דקתני היה לו שתי נשים אחת ביהודה וכו' וגירש לאשתו שביהודה בשם שביהודה אינה מגורשת ואם מיירי שיש שינוי בין מקום כתיבה לנתינה אם כן היה לו להרמב"ם להזכירו אלא ע"כ ס"ל דבמקום אחד והוחזק בשני שמות פסול כשכתב שם אחד כל שלא כתוב וכל שום אבל היכי שלא נתחזק כשר בשם אחד ומה שכתב לחם משנה דאי לא כתוב אלא שם אחד אע"פ שלא כתוב וכל שום מהני דלא גרע מחניכתו מיירי בלא נתחזק וכיון דלהרמב"ם ע"כ מפרש הא דקאמר בגמרא ולא שרה וכל שום דאף בדיעבד פסול כמו שכתוב ואם כתב שם שאינו ידוע ביותר וכו' הרי זה פסול ובתחילה כתב מי שהיה לו שתי שמות כותב השם שרגילין ביותר ואמר איש פלוני וכל שום שיש לו ואם כתב חניכתו כשר משמע שהרוב הי' קוראים לה בשם אחד וזה קרוי אצלו ידוע ביותר והמיעוט קרוי לה בשם אחר צריך ליכתוב וכל שום על שם המיעוט משמע דאם כתב שם העיקר שהרוב קוראין בו כשר אף בלא וכל שום דלא גרע מחניכתו ולפ"ז יקשה ברייתות דקתני גירש אשתו שביהודה בשם שביהודה אינו מגורשת ואמאי הא שם זה ידוע שם ביותר ואין לומר שמיירי שהכתיבה והנתינה אינו במקום אחד א"כ הדרא קושיא לדוכתי' למה לא הזכירו הרמב"ם והלחם משנה רצה ליישב שכלל בדבריו כל דברי הש"ס ולפ"ז היה עיקר הדין חסר אלא ע"כ כדכתיבנא באם שנתחזק לקרותו במקום אחד בשתי שמות גרע מרובא דקרי ליה בשם אחד ומיעוט בשם אחר דהתם מהני אותו השם שנקרא ברוב עולם והכא לא מהני שם אחד כיון דכל עולם קוראין אותו בשתי שמות ושם אחד אין יודעין בו ביותר וגרע טפי מכתוב מיעוט השם וכל שום דהתם עכ"פ למיעוט בני אדם ידוע והכא אף למיעוט אינו ידוע דכל הקורא אותו קורא בשני שמותיו כיון דנתחזק בהם ונכלל הכל במה שכתוב כתב השם שאינו ידוע ביותר וכו' הרי זה פסול כדפרשתי: וראיתי שגדולי הדור נחלקו בנתחזק בשני שמות שכתב הב"י בשם הר"י בכתבי' שכותבין ראובן דמתקרי' שמעון ואם לא כתב דמתקרי' אלא נכתב ראובן שמעון דלא פסלינן ליה אבל מהרי"ק שורש קצ"ח כתוב שהוא פסול לפי שנראה מתוך הגט שקוראין אותו ראובן שמעון ואינו כן במקום הנתינה אינו נקרא אלא שמעון ובמקום הכתיבה אינו נקרא אלא ראובן עכ"ל. וכתב הב"י ואפשר לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דמהר"ש מיירי כשנקרא בשני שמות במקום אחד ומ"ה מכשיר ומהרי"ק מיירי כשנקרא במקום הנתינה בשם אחר ובמקום הכתיבה בשם אחר וכדמשמע מדבריו ומ"ה פסול ומ"מ אומר אני דהתם מיירי במי שנשתנה שמו מחמת חולי ואינו נקרא בשניהם ולכך כתוב בתרומת הדשן סי' רל"ז שצריך לכתחילה לכתוב דמתקרי' ולא מכשיר אלא בדיעבד אבל אם הוחזק לקרותו בשם שניהם צריך לכתוב שניהם וכן כתוב בהדיא בספר בית שמואל בסימן קצ"ט סעיף קטן כ"ד וק"ל: ואם נקרא בשני שמות אז הוא להיפך דצריך ליכתוב שניהם בלא מתקריי' ואם כתב דמתקרי' הוי שינוי וכן משמע בתשובת רמ"א בעובדא פעסלין אסתר ולשון רמ"א אינו מדוקדק מה שכתב כשר משמע לכתחילה אין כותבין כן וליתא אלא אם נקרא בשניהם צריך לכתוב שניהם דווקא עכ"ל הרי מבואר להדיא כדברינו וע"כ הרמב"ם שלא הזכיר כל הני חלוקי דבש"ס ע"כ ס"ל הא דתני בברייתא היה לו שתי נשים וגירש אשתו שביהודה בשם שביהודה אינו מגורשת משום שהוחזק בשניהם היינו שהוחזק לקרותו בשתי שמות ולכך אינו גט וס"ל אף דתני הש"ס אינו גט אינו בטל מן התורה אלא פסול מדרבנן והוי בכלל מה שכתב שם שאינו ידוע ביותר וכל שום דגט פסול ק"ו בשם הטפל לבד ואם מוחזק לקרותו בשני שמות ונכתב אחד גרע משם הטפל ואין חילוק בין אם הוחזק במקום הנתינה בשני שמות ובין הוחזק במקום הכתיבה בשם אחד ובמקום הנתינה בשם אחר וכתוב שם אחד מכל מקום אינו ידוע ביותר ופסול הוא והיכי שלא הוחזק כלל בזה שם כגון שמו ראובן וכתוב שמעון וכל שום אף שכתוב וכל שום הגט בטל מן התורה: וראיתי שטור כתב אם יש לאחד ב' שמות כותבין שם עיקר וכו' במה ד"א לכתחילה אבל בדעבד אפילו לא נכתב אלא אחד מהם כשר ורמב"ם כ' פסול שכתב כתב השם שאין יודעין בו ביותר וכתב וכל שום וחניכה שיש לו הרי זה פסול וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא הראשונה וכוונתו פשוטה שמתחילה כתב אבל בדיעבד אפילו לא נכתב אלא אחד מהם כשר רצה לומר וק"ו אם נכתב וכל שום וחניכה דכשר בדעבד ואח"ז כתב והרמב"ם כתב פסול שכתב כתב השם שאין יודעין בו כו' הרי שפסול אפילו אם כתב וכל שום ק"ו בכותב שם הטפל לבד