פנים מאירות חלק ב מב

אבל לבתר דפריך מי אמר שמואל ב"ח ללוקח יהיב ליה שבח והאמר שמואל ב"ח גובה שבח פי' רש"י ואינו נותן לו הוצאה כלל ומשני הא דמסיק בי' שיעור ארעא ושבחא ואז אין לו הוצאה כלל והא דמסיק בי' שיעור ארעא בלא שבחא א"כ לפ"ז אין לו זכי' בשבח כלל ושייך ללוקח גוף השבח בקרקע. ופריך שפיר הניחא לימא לי' הב לי גירויא בארעא שיעור שבחאי אך על זה קשה כיון דלא אסיק אלא שיעור ארעא אמאי נוטל שבח יתר על הוצאה וקושיא זו הקשו התוס' באמת בב"מ ותירצו דבלאו הכי פריך שפיר ולפי המסקנא דמוקי באפותקי ובאפותקי ניחא שפיר וזה ברור לדעתי ושערי תירוצים על הקושי' לא ננעלו וא"כ לא דחינן כל הנך רבוותי' הטור והב"י והרא"ש והב"ח והסמ"ע והלבו"ש בגילת' דחיטת': ואם נימא דאין בנו כח לברר הדין מ"מ ספיקא דדינא הוי והמוחזק יוכל לומר קים ליה דהא בסי' ע"ב גבי משכון גופי' הכריע רמ"א סי' כ"ד די"א דהדין עם המחזוק ונ"ל דהמוציא מחבירו עליו הראי' והכריע הש"ך מטעם ספיקא דדינא ה"נ דכוותי' ואם בב"ח אמרו ק"ו באשה שאינו יכולה לומר לדידיה שוה דגרע כחה טפי מב"ח דהא בפ' יש בכור דף נ"ב אמרינן דאין האשה נוטלת בכתובתה לא בראוי כבמוחזק ולא בשבח ופריך אינו והאמר שמואל ב"ח גובה השבח אמר ר' אבא מקולי כתובה שנו כאן הרי להדיא דהקילו בכתובה יותר מב"ח ואם ב"ח אינו יכול לומר לדידי שוי נגד היתומים ק"ו אשה בכתובתה אך בגוף הדין אם נימא שהוא ספיקא דדינא אי קרקע בחזקת יורשי' או בחזקת אשה: צריך אני לברר תחילה כמה דברים שנתקשה בהם הב"י דברי הרא"ש וז"ל והרא"ש לאחר שכתב דברי התוספות ותירוצים וי"ל דבלאו הכי פריך שפיר כתב והרא"ש פי' הא דקתני בברייתא שנוטל הוצאה מב"ח היכי דלא מסיק בי' שיעור ארעא ושבחא לא שיעור ארעא ושבח יותר על הוצאה הילכך נוטל כל השבח ונותן ללוקח הוצאה עכ"ל: והנה בהעתקת קיצור דברי הרא"ש נתן מקום לטעות בדברי הרא"ש לומר דסובר הרא"ש אף בלא אפותקי ולא אסיק בי' אלא שיעור ארעא בלא שבחא גובה הב"ח השבח יתר על הוצאה וזה לא עלה על דעת הרא"ש מעולם אלא שהרא"ש כתב תירץ הש"ס לפי מאי דס"ד ואח"כ כתב קושיות הש"ס הניחא למ"ד כו' עד דמסיק הכא במאי עסקינן דשוי' ניהלי' אפותקי ולכך גובה שבח היותר על הוצאה אבל בלא שוי' ניהלוה אפותקי ולא אסיק אלא שיעור בלא שבח וז"ל הרא"ש דאינו גובה השבח והיכי דלא מסיק בי' אלא שיעור ארעא בלא שבחי' ולא שוי' ניהלי' אפותקי לא גבי ב"ח אלא שיעור זוזי והשאר הוי ללוקח עכ"ל הרי להדיא כדברי: עוד ראיתי שהביא דברי הרמב"ם בפ' כ"א מהל' מלוה היה השדה אפותקי ב"ח נוטל את כולה ורואין חצי השבח הנשאר ללוקח אם היה חצי השבח יותר על הוצאה נוטל ההוצאה וב"ח שהרי אומר לו הב"ח שדי הוא שהשביחה והנשאר לו מן השבח נוטל מן המוכר ואם היה חצי השבח פחות מהוצאה אין לו הטורף אלא דמי חצי השבח וחוזר וגובה מן המוכר חצי השבח שנטרף בלבד עכ"ל וכתב הרב המגיד מה שנמצא בספרי רבינו בדין אפותקי לומר שב"ח נוטל החצי השבח בלא הוצאה כלל וחצי האחר או מניחו או נוטלו ופורע הוצאות כל שבח הוא זר ולא נתברר אצלי טעמו עכ"ל. וא"א לפרש הסוגי' לפ"ז וכבר הושג רבינו מזה כו' עכ"ל: והנה אם אמנם שאין בינת אדם לי מ"מ אומר אני בחנם נתקשו בדברי הרמב"ם ולפע"ד דברי אלהים חיים הם דהא ס"ל להרמב"ם דב"ח גובה חצי שבח בלי הוצאה משום דהוי כקנה נכסים לאחר שלוה משניהם והמוכר כותב אחריות ללוקח שהוא מחייב לו בקרן ובעמל שתמעול שתשבח והלוקח נתרצה בזה ולכך גובה המלוה חצי שבח בלי הוצאה ולפ"ז אפותקי לא יגרע כח המלוה דהא אף בלא אפותקי היה גובה חצי שבח בלי הוצאה ובאפותקי ג"כ לא יגרע כחו לגבות חצי שבח בלי הוצאה אלא דיש לו יפוי כח מחמת אפותקי לטרוף מלוקח אפי' חצי שבח משום דאמר לו שדי שהשביחה ולפ"ז אם הוציא י' זהו' והשביח י"ב זהו' וחצי השבח שוה ששה זהו' נמצא שחצי השבח יותר על הוצאת החצי זהב אחד א"כ נוטל הוצאה מב"ח חמשה זהו' ולא ששה משום דאמר לו ב"ח שדי הוא שהשביחה והנשאר לו מן השבח ר"ל אותו זהו' וכן חצי השבח שכבר טרף הב"ח מחמת דיקני' נוטל מן המוכר א"כ גובה מן המוכר שבעה זהו' וחמשה זהו' מן ב"ח ס"ה י"ב זהובים דמי הוצאתו ושבחו כפי שכתב לו המוכר ואם הי' חצי שבח פחות מן הוצאה כגון שהוציא י"ב והשביחה עשר וחצי השבח פחות מכדי הוצאה אין לו מן הטורף ר"ל מב"ח אלא חצי השבח חמשה זהו' כדין היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות וחוזרו וגובה מן המוכר חצי השבח שנטרף בלבד דהיינו שיעור חמשה זהובים ומפסיד שני זהו' ואתי לאשמועינן שלא תאמר שיקח מב"ח שיעור הוצאה וקמ"ל דלא דחצי טורף ב"ח בלי הוצאה דלא יגרע כח אפותקי ממלוה בלא אפותקי אלא דעדיף כחו כחצי השני' שדוחה ללוקח ונותן לו הוצאה כדין יורד לתוך שדה חבירו והשביחה ואם הוצאה יתירה על השבח מפסיד הלוקח הוצאה וכן כתב הרא"ש ואם הוצאה יתירה על השבח שקיל הוצאה שיעור שבח מב"ח ואידך מפסיד: וראיתי שבעל מגדול עוז רצה ליישב וכתב שהם דברי הרי"ף ולפי מה שכתבתי לא ראיתי שום רמז ורמיזה ברי"ף בב"ק ובב"מ מזה שכתב שם הרי"ף דאם הוי שבח יותר על הוצאה שקיל לוקח הוצאה מב"ח ולפי שכתבתי לעולם גובה ב"ח חצי בלי הוצאה והוא כפי פסק הרמב"ם בריש סי' כ"א מהלכות מלוה כדעת הרא"ש והרי"ף ולא כדעת הגאונים שהביא שם. וגם הרב ב"י דחה דברי הגאונים כאשר דחה הרי"ף וראיתי בלחם משנה שרצה ג"כ ליישב דבר זה וכתב אבל היכי דעשה אפותקי גובה חצי שבח בלא הוצאות כלל ואע"ג דלפי הוראות הגאונים הגדולים נוטל ההוצאה מ"מ בהא עדיף כח אפותקי דגובה חצי השבח בלא הוצאה כלל וחצי אחר גובה אותו ונותן הוצאה עכ"ל. ולא זכיתי להבין דבריו כיון דבלא אפותקי ומסיק שיעור ארעא ושבחא גובה הלוקח ההוצא' וא"כ באפותקי מה ראו לחלק בין הדביקים אם חשוב כשדה שלו א"כ יחזור לו כל הוצאה ואם לאו ישקול חצי בלא הוצאה וע"כ נראה דסתם הרמב"ם דלא כדעת הגאונים אלא כדעת דשקיל ב"ח בלי הוצאה ולא גרע כח אפותקי מב"ח בלא אפותקי אלא דעדיף מיניה ושקיל לאידך פלג' דשבח ג"כ אלא שמחל לו חצי הוצאות ואם חובו נגד ארעא בלא שבחי' גובה כל השבח ונותן לו כל היצאה כן נראה לי ברור בדעת הרמב"ם בלי ספק ובלי גמגום והמשך לשונו כך הוא דקאי אדלעיל מיני' דכתוב ב"ח שטרף בחובו מה שראוי' לו מן הקרן וחצי השבח וכו, וע"כ מיירי דמסיק בי' שיעור ארעא ושבחא ועל זה כתב היתה שדה אפותקי ב"ח נוטל את כולה ורואין חצי השבח הנשאר ללוקח ר"ל אם לא היה טורף אותה הב"ח אבל עכשיו שבא לטרוף רואין אם הי' חצי השבח כו' כדפרשתי לעיל: וכן ראיתי שכתב הרמב"ם שם בס"פ א' לאחר שכתב הטעם שגובה חצי השבח משום דהוי כנכסים שקנה לאחר שלוה משניהם כתב לפיכך ראובן שלוה משמעון מנה וכתיב לו שאני עתיד לקנות וחזר ולוה מלוי מאתיים וכתב לו שאני עתיד לקנות וקנה אח"כ שדה ומכרה ליהודה במאה וחמישים זהו' והשביחה יהודא בהוצאותו והרי שוה שלש מאות טורף שמעון ולוי הקרן וחולקים אותו בשוה ונמצא ביד זה חמשה ושבעים וביד זה חמשה ושבעים זהו' וחוזרין שמעון ולוי ויהודא וחולקים מאה וחמישים של שבח על דרך שפרשנו נמצא שמעון טורף מנה שלו משדה זו ולוי טורף מאה ושלשים ושבעה ומחצה ויהודא נוטל מחצה מן השבח שנים וששים ומחצה וכזה הן חולקים אפילו הן מאה עכ"ל. וכתב הרב המגיד מ"ש רבינו והרי היא שוה שלשה מאות רוצה לומר מחלוקת ההוצאה כפי הוראות הגאונים הגדולים שכתב למעלה והכריע כמותם עכ"ל ותמה אני דהרי אדרבה דדין זה דלא כהוראות הגאונים דבשלמא לפי דעת הרמב"ם דפסק דנוטל חצי השבח בלי הוצאה א"כ שפיר לאחר שחלק בקרן בשוה והשבח מאה וחמשה זהו' ומגיע לכל אחד וחמשים זהו' ונוטל בעל המאה מחמשים רק כ"ה לתשלם חוב והמנה וכ"ה חולקים לוי בעל המאתים עם יהודא הלוקח ומגיע י"ב וחצי לכל אחד ואחד נמצא מגיע ללוי ס"ב זהו' וחצי ומקודם נטל ע"ה ס"ה מאה ושלשים ושבעה זהו' וחצי והלוקח נוטל חמשים על חלקו ועוד י"ב זהו' וחצי ס"ה ס"ב זהו' וחצי ואין אנו צריכין לדחוק שהוא מפרש אליבא דגאונים דא"כ למה לא ניתן ללוקח הוצאה תחילה ודוחק לומר דקא חשיב מלבד הוצאה: והדרן לנידן שהתחלנו שאף אם נימא שיש מקום לדעת החולקין על הטור מ"מ יכול המוחזק בנכסים לומר קים ליה ונכסי בחזקת יתמי קיימי ואף דאמרינן בהמקבל דף ק"י אם היתומים אומרים אנו השבחנו וב"ח אומר אביכם השביח סבר רבי חנינא למימר ארעא בחזקת יתמי ועל ב"ח להביא ראיה א"ל ההוא סבא הכי אמר ר' יוחנן על היתומים להביא ראיה מ"ט ארעא כיון דלגוביינ' קאי כמאן דגבי דמי אמר אביי אף אנן נמי תנינא ספק זה קודם כו' ה"נ האי שטרא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגבי דמי ועל היתומים להביא ראיה סבר ר' חנינא למימר כי מסלקינן לי' בארעא מסלקינן לי' ולא הי' בדמים מסלקינן והסכימו רוב הפוסקים דדוקא באפותקי אבל בלא אפותקי על ב"ח להביא ראיה. וכן נראה מדברי רש"י ותוס' והרא"ש דדוקא באפותקי דבלא אפותקי כיון דיוכל לסלקו בזוזי נכסי בחזקת יתמי קיימי וכן מוכח מדברי הש"ס מדקאמר מתחילה ארעא כיון דלגוביינ' ולבסוף אמר ה"נ האי שטרא כיון דלגוביינ' קאי למה לא אמר מתחילה שטרא כיון דלגוביינ קאי אלא לארויי' אתי דטעמא משום אפותקי מיירי ולכך ארעא לגוביינ' קיימי דאינו יכול לסלקו במעות אבל אם אמר שטרא לגוביינ' דיכול לסלקו במעות וע"כ צריכין אנו לומר דר"ח לא אסיק אדעתי' דמיירי באפותקי אלא דההוא סבא א"ל סתם הכי אמר ר' יוחנן על היתומים להביא ראיה והש"ס מפרש טעמא לדידן וע"כ צריכין אנו לפרש כן לדעת רש"י דמפרש דבין היתומים השביחו ובין אביו השביח דינו ליטול הקרקע עם השבח ואין להם תביעה אלא על הדמים ולכך עליהם להביא א"כ איך סבר ר"ח לסלק להם בקרקע אלא ע"כ כדכתיבנא דההוא סבא א"ל בסתם אלא אח"כ בבית המדרש נתפרש טעמו של דבר ואמר אף אנן נמי תנינא וקבעה הש"ס טעמו של ר"י אבל האי סבא א"ל סתם ובזה מיושב קושי' התוס' יעיין שם שאף לדעת הש"ך שרצה להכריע דבכל מקום על היתומים להביא ראיה אף בלא אפותקי הנה המעיין יראה שאין דבריו מוכרחים