פנים מאירות חלק ב ג

שאלה א מעשה היה בקהלתינו ק"ק אייזינשטאט באלמנה שהיתה זקוקה ליבום ויבמה היה דר חוץ לעיר ונתן לה שטר חליצה קודם נשואין לחלוץ לה בחינם כנהוג ויהי אחרי מות בעלה אחר ג' חדשים שראוי לחלוץ הזמינו הבית דין ליבם שיבא לב"ד לחלוץ לאשת אחיו ובבואו לב"ד אמר שיש לו אח גדול בשנים ולפי הנשמע אמר שמתגורר במדינות פיהם בק"ק טיפליץ ונשא ונשאת עם בית דינו הצדק ועלה המוסכם מאחר שרצונו לחלוץ אין לנו להמתין שמא יבוא אחיו הגדול שהוא במדינה אחרת לחלוץ לה ועתה אכתוב ראייתינו: והנה מקור דין זה בפ' החולץ דף ל"ט תנן מצוה בגדול ליבם לא רצה מהלכין על כל האחין לא רצו חוזרין אצל גדול ואומרים לו עליך המצוה או חלוץ או יבום תלה בקטן עד שיגדיל או בגדול עד שיבא ממדינת הים אין שומעין לו כו'. ובגמרא איתמר ביאת קטן וחליצת גדול פליגי בה ר' יוחנן ורבי יהושוע בן לוי חד אמר ביאת קטן עדיפא וחד אמר חליצת גדול עדיפא ומשמע בגמרא למ"ד ביאת קטן עדיפא מפרש מתניתן מצוה בגדול ליבם לא רצה היינו לא רצה ליבם אלא לחלוץ אפ"ה מהלכין אצל כל האחין דילמא ייבם אותה אח הקטן ממנו וביאת קטן עדיפא מחליצת גדול ואם לא רצו האחים לייבם אעפ"י שרוצים לחלוץ חוזרין אצל גדול משום דעד כאן לא פליגי להאי לישני אלא בביאת קטן וחליצת גדול אבל בחליצת קטן כ"ע סבירי להו דחליצת גדול עדיף ולמ"ד דחליצת גדול עדיף מביאת קטן מפרש למתניתן לא רצה לא לחלוץ ולא ליבם ולכך מהלכין על כל האחין דאם היה רוצה אח הגדול לחלוץ הי' הוא קודם ודכוותי' גבי אחין שאינם רוצים לחלוץ ולא ליבם חוזרין אצל גדול כיון דמצוה עלה דידיה רמיא לדידיה כייפינן ופריך תנן תלה בקטן עד שיגדיל אין שומעין לו ואי ביאת קטן עדיפא אמאי אין שומעין לו נינטור דילמא גדול ומיבם ומשני ולטעמיך ובגדול עד שיבא ממדינת הים אין שומעין לו אמאי נינטור דילמא אתי וחלוץ אלא כל שהוא מצוה לא משהינן ע"כ סוגיות הגמרא ללישנא קמא: נמצא רהיטא דשמעתא היכי דכל אחים קרובים לפנינו אין מהלכין על כל האחים אלא אם בשביל לעשות מצוה מן המובחר יותר למ"ד ביאת הקטן עדיפא ולמ"ד חליצת גדול עדיפא מיירי נמי שאין הגדול רוצה לחלוץ ולא ליבם מהלכין על כל האחין דילמא יעשה אחד מהם מצוה מן המובחר ולא כייפינן לגדול לחלוץ אף למ"ד דחליצת גדול עדיפא מביאת קטן אפ"ה ביאת קטן או חליצתו ברצון עדיף משנצריך לכוף לגדול לחלוץ או ליבם וכל זה אם האחים לפנינו אבל אם גדול האחים במדינת הים כ"ע מודים דאפילו ע"י כפיה כייפינן לקטן לחלוץ או ליבם ולא נטריני על הגדול משום דשהי' מצוה לא משהינן: ועוד איכא לישני אחרינא דאיכא דאמרי בביאה כ"ע לא פליגי דביאת קטן עדיף כי פליגי בחליצת קטן דחד אמר חליצת גדול עדיף וחד אמר כי אהדדי נינהו ומשמע מתוך סוגיא דש"ס דלמ"ד חליצת גדול עדיפא מחליצת קטן מפרש למתניתן לא רצה גבי גדול שלא רצה ליבם אבל רצה לחלוץ הולכין. על כל האחים משום דילמא ייבם אותה וביאת קטן עדיפא לכ"ע ולא רצו דגבי אחין נמי מיירי בענין זה שלא רצו ליבם אבל רצו לחלוץ אפ"ה חוזרין אצל גדול משום דחליצת גדול עדיפא ולמ"ד כי אהדדי נינהו מוכרח לפרש לסיפא דלא רצו לא לייבם ולא לחלוץ ורישא נמי בענין זה דלא רצה הגדול לא ליבם ולא לחלוץ אפ"ה כי לא רצו האחים לא לחלוץ ולא ליבם הולכין אצל הגדול וכייפינן אותו כיון דמצוה עלה דידי' רמיא ולפי פשט הסוגיא דקיימינן השתא דכ"ע מודו דביאת קטן עדיפא מחליצת גדול א"כ למ"ד דחליצת קטן וגדול כי אהדדי נינהו ומוכרח לפרש סיפא דלא רצו אחים לא לחלוץ ולא ליבם וע"כ רישא דלא רצה הגדול באמת אפילו לא רצה ליבם אלא לחלוץ אפ"ה מהלכין על כל האחים דמצות יבום בקטן עדיפא ולא נקט ברישא לא ליבם ולא לחלוץ אלא משום דינא דסיפא לאשמועינן בסיפא היכי דלא רצו האחים לא לחלוץ ולא ליבם אפ"ה לא כייפינן לדידהו אלא לגדול האחים שלא רצה לחלוץ ולא ליבם אבל אם היה תני ברישא לא רצה ליבם אלא לחלוץ דהולכין על כל האחים לא היה יכול למיתני בסיפא אם לא רצו האחים דהולכין אצל גדול דאי לא רצה ליבם אלא לחלוץ הא כי אהדדי נינהו אמאי הולכין ואי לא רצו לא ליבם ולא לחלוץ פשיטא דחוזרין אצל הגדול דרצה לחלוץ וע"כ משום רבותא דסיפא דחוזרין אצל גדול קתני ברישא דלא רצה לא לחלוץ ולא ליבם אבל באמת אפילו אם רוצה לחלוץ ולא ליבם הולכין אצל האחים דעכשיו קיימינן דביאת קטן כ"ע ס"ל דעדיף מחליצת גדול ומסיק הש"ס דלכ"ע כל שיהוי' מצוה לא משהינן וכל זה הוא ברור כשמש לכל מבין שמועה ולא הוצרכתי להאריך אלא לפי שראיתי שהב"ח כתב על מה שכתב הטור א"ה בסי' קס"א מצוה על הגדול ליבם או לחלוץ וכתב הב"ח אע"ג דמשנה תנן מצוה בגדול ליבם לא רצה מהלכין על כל האחים אין פירושו לא רצה ליבם אלא לחלוץ דהתם אין מהלכין על כל האחים אלא כיון שהגדול רוצה לחלוץ חולץ והא דאמרינן ביאת קטן עדיפא מחליצת גדול היינו דווקא בשניהם לפנינו והגדול רוצה לחלוץ והקטן רוצה ליבם אבל הכא מיירי דלא ידעינן מאי דעתי' דקטן דבתחילה חייבת היבמה לתבוע את הגדול ליבם או לחלוץ כו' ודבריו תמוהים ולא מצינו לשום אחד מן הפוסקים שכתבו כן ומשמעות הש"ס לא משמע כוותי' דהא למ"ד ביאת קטן עדיף מפרש למתניתן לא רצה ליבם אלא לחלוץ הולכין על כל האחים ש"מ אף שרצה לחלוץ ואין אנו יודעים דעת הקטן הולכין אחריו דילמא ייבם אותה ועוד דסתמא דמתניתן משמע דאפילו היכי דכל האחים בעיר אחת הולכין אצל כל האחים ולפי דברי הב"ח אם אין אומר הקטן לפנינו שרוצה ליבם אין שואלין אותו ודבר תימא הוא הא אפילו במצות דרבנן לענין בדיקת חמץ אמרינן היכי דאיכא בעיר צריך לשיילה כדי לקיים מצות בדיקות חמץ דרבנן דמן התורה בביטול בעלמא סגי ק"ו לקיים מצות דאורייתא דצריך למהדר ולשאול את פיהם דילמא רוצים ליבם ולקיים מצוה כמאמרה וראיתי בחידושי הלכות של מהריב"ן שכתב דהוכחות הב"ח מלישני בתרא דקי"ל כוותיה והוכיח זה מכח קושיא זו שכתבתי מאי אירי' לא רצה כלל אז הולכין אצל האחין אפילו רצה לחלוץ נמי הולכין אצל האחים דביאה עדיפא אלא ע"כ מוכח דהא דאמרינן ביאה עדיף בוודאי רצה אחד ליבם אבל מספק אין צריכן להמתין ולילך ולשאול אצל האחים מספק עכ"ל ונפלאתי עליו דהא האי אוקמת' אין אנו מוכרחים לומר אלא למ"ד דחליצת גדול וחליצת קטן כי אהדדי נינהו וע"כ לא רצו בסיפא מיירי דלא רצו לא לייבם ולא לחלוץ דכוותי' ברישא גבי אח גדול דלא רצה לא לייבם ולא לחלוץ אבל למ"ד חליצת גדול עדיף מפרש למתניתן לא רצו ליבם אלא לחלוץ הולכין על כל האחים ולא רצו דסיפא דכוותיה לא רצו לייבם אלא לחלוץ חוזרין לגדול משום דחליצת גדול עדיפא אבל ליכא לפרש בשום ענין דלא רצו לא לחלוץ ולא ליבם דמשמע הא אם רוצים לחלוץ אין חוזרין אצל גדול וזה הוא סתירה למ"ד זה דלעולם חליצת גדול עדיפא אע"כ כדאמרן ואנן קי"ל הלכה כמ"ד חליצת גדול עדיפא לחומרא ואיך יביא ראיה הב"ח ממ"ד דכי אהדדי נינהו ואנן לא פסקינן כוותיה ודברי הב"ח דברים תמוהים ולא נראה שיטת שמעתן כוותיה ולענין קושיות מהריב"ן ע"כ האמת כדאמרן וזה ברור כשמש והוא יתד שלא תמוט ואגב אורחן נבאר: מה שכתבו התוספת דף ל"ט ע"א ד"ה גבי האחין לא רצו לא ליבם ולא לחלוץ כו' אפילו לא רצו ליבם אלא לחלוץ הוי מצי למפרך עכ"ל. ולי נראה ליישב דהא איכא למידק אמאי קאמר במתניתן או חלוץ או יבום הוי ליה למימר או יבום או חלוץ דמצות יבום קודם אלא נראה בודאי היכי דאין היבם רוצה ליבמה יש לומר משום דאינו מוצאת חן בעיניו ולכך אינו רוצה ליבם אלא לחלוץ אבל כשאינו רוצה לא ליבם ולא לחלוץ אין לומר דמשום דאין מוצאת חן בעיניו דמהאי טעמא היה לו עכ"פ לחלוץ אלא על כרחך כוונתו לעגנה עד שתרצה לו בריצוי כסף ולכך אי לא רצה דסיפא לאו בחדא גוונא מיירי אלא מיירי שלא רצו ליבם אלא לחלוץ ה"א דלכך מחזירין אצל גדול דלגבי אחין לא מצאה חן בעיניהם ליבם אבל לגבי גדול י"ל דמצאה חן בעיניו אלא שרוצה לעגנה וכשיראה שלא תתקיים מחשבתו להתיר לעלמא אפשר שייבם אותה ולכך פותחין בחליצה שע"י זה יתן על לבו לייבם אבל עכשיו דבחדא גוונא מיירי שגם הם אינם רוצים לא לייבים ולא לחלוץ י"ל דגבי בעיניהם היא מוצאת חן ולאו מאוסה היא בעיניהם אלא שרוצים לעגנה כדי לרצות אותם בריצוי כסף א"כ לכוף לדידהו לחלוץ וכשיראו שלא יתקיים מחשבתם יתנו לב לייבם ומשני דמצוה עלה רמיא וכו' וק"ל: ועתה נשובה לדעת למה נקט הרמב"ם והטור וכן אם היה הגדול במדינה אחרת ובתשובת עבודת הגרשוני סי' ר"ב והביאו בקונטרס אחרון בתשובת צמח צדק סי' קכ"ז משמע שהיה לו גירסא ברמב"ם עיר אחרת ועלה בדעתו תחילה דנקט מדינת הים משום דלא שכיחי והכי מוכח בתוספת ובגמרא ריש פ"ק דגיטין דלהכי נקט מ"ה דמשמע רחוק ולפ"ז נקט התנא מדינת הים דמשמע רחוק דלא שכיחי ובנידון דידי' הי' שכיחי שיירות מצויות ומלשון הרמב"ם והטור לא משמע כן מדכתב הרמב"ם לישני דעיר אחרת והטור נקט לישני מדינה אחרת משמע להו מה דנקט התנא מדינת הים לאו דווקא וה"ה מדינה אחרת והתנא קרא לחוץ לארץ מדינת הים כפי' רש"י ריש פ"ק דגיטין ונקט מדינת הים לאורויי דתלי בריחוק הדרך דהוא מקום רחוק ולא משום דלא שכיח עכ"ל ותימא לי למה כתבו פי' רש"י דתלה בריחוק ולא משום דלא שכיח יותר מדברי התוספת הלוא התוספת לא כתבו בפי' משום דלא שכיחי אלא כתבו דנקט מדינת הים ולא חוץ לארץ דמשמע רחוק לאפוקי רקם וחגר וכל הוכחות שהוכיח בדברי התוספת דקרי לחוץ לארץ בשם מדינת הים לאוריי על מקום רחוק והטעם דלא שכיחי הני הוכחות גופי' צריכן אנו לומר לרש"י שכל חוץ לארץ קרי בשם מדינת הים ועל כרחך הטעם משום דלא שכיחי כדמוכח בגמרא דהא בבל רחוק מארץ ישראל יותר מעכו אפ"ה שלח רבי אביתר לרב חסדא גיטין הבאים משם לכאן אין צריכן לומר בפני נכתב ובפני נחתם וטעמא כיון דאיכא רבים דסלקי ונחתי משכח שכיחי לקיימו הרי לפניך בין לפי' רש"י ובין לפי' התוס' קרי התנא לחוץ לארץ בשם מדינת הים וע"כ טעמו משום דרחוק ולא שכיחי אבל רחוק ושכיחי לא וכן בקרוב ולא שכיחי אפילו בא"י כמו דאמר ר' יצחק עיר אחת היתה בא"י ועססיות שמה והיה בה ב' הגמוניות