פנים מאירות חלק ב לט

י"נ ואלילים ומכרם לכותי בהקפה ומכרם העכו"ם לאחר קודם שיפרע לזה הישראל הדמים מותרים בדעבד וכתב הט"ז ותימא על הש"ע שלא פסק כאן להתיר רק במכרן לאחר עכ"ל וכוונתם דסיימו תוספות שאפילו לא מכרן העכו"ם כיון שמשכן תחילה לא הוי דמי י"נ וכן כתב הטור וש"ע ריש ס' קל"ב וכן הזכיר הט"ז ס"ה: ואני אומר שכבוד הגדול במקומו מונח ולא דק דדין זה שמכר בהקפה ומוכרן העכו"ם קודם שיתן המעות ליד ישראל הוא דינו דר' אלחנן שהביא תוס' שדומה לפירות שביעית דר' ינאי ואין חילוק בנייהו כלל דכיון דאינם ביד נכרי תו לא מתפסן ושרי אף לדידהו דומי' דפירות שביעית דפרעו לעניים גופייהו כיון דאינם בעין ביד הנכרי תו לא מתפסן ולא מחזי כדמי מכר אלא כמתנה ומותרין ולכך בעינן שימכור לאחרים אבל בסי' קל"ב שהיין עדיין בעין ביד הנכרי מחזי שנתן לו עבור מכירה הוי דומי' דערלה דלמוכר אסורים ואינם מותרים אלא לאחרים: וגם נפלאתי על דודי הש"ך שכתב בס"ס קמ"ד ברי"ו משמע להדיא דוקא לאחרים אבל לאותו ישראל לעולם אסורים משום קנס וכן משמע באשר"י רפ"ב דע"ז ואפשר שגם דעת המחבר כן אלא שקצת קשה הא כתב סתם הדמים מותרים עכ"ל ונפלאתי עליו אף שספר רי"ו לא היה לפניו מ"מ הביאו ב"י לעיל בסי' קל"ב בקצרה ומשם לא מוכח מידי וכן מדברי הרא"ש לא מוכח מידי דהרא"ש ורי"ו לא כתבו דלבעלים אסור אלא אדינו דרבינו יצחק שאף היכי שלא מכרן הכותי כיון שמכרם תחילה תו לא מתפסי' והוה כשאר איסורי הנאה דלדידי' אסורים מחמת קנס אבל דינו דרבינו אלחנן היכי שמכר לאחרים שדומה לפירות שביעית משמע בהדיא דאף למוכר מותר דומיא דפירות שביעית דפרעו לעניים גופייהו ועוד דאיך יעלה על דעת שדעת המחבר כן דאינו מותר אלא לאחרים א"כ אמאי כתב שמכר לאחרים אף בלא מוכר לאחרים פסק בסי' קל"ב דכיון דמשך תחילה המעות מותרים לאחרים אלא ע"כ כוונת הרב הש"ע כדכתבי' וזה ברור בס"ד ולכך כתב בסי' קמ"ד י"א משום דכיון דיש לחלק בין ההיא להך דשביעית שהפירות כלו כבר מן העולם משא"כ בנידן דידן דרבינו אלחנן ס"ל דמתפסן הני דמי' ואסורים אכ"ע ועתה אכתוב שגם הט"ז בסי' קל"ב לא דיקדק שכתב נמצא דהיתר לאחר הוא תלמוד ערוך גבי שביעית שזכרנו רק איסור לעצמו הוא נלמד ממכירות ערלה והב"י אשתמיטתי' כאן ללמוד ההיתר לאחרים ממה שזכרנו רק למדו מסברא דנפשא מקידש אשה בדמי ערלה שהיא מקודשת ולפיכך הקשה לו דלמא שאני התם בערלה שאינו תוספת דמים ולפיכך כתב כאן יש מי שאומר כו' דמותר לאחרים והיינו דעת רי"ו שמביא ב"י ולא דק דההיתר הוא תלמוד ערוך שזכרנו ואין שייך על זה יש מי שאומר אלא על האיסור לעצמו היה לו לכתוב ויש מי שאומר רי"ו וכן דעת הרא"ש עכ"ל ולא ידעתי מאי קאמר דהיתר לאחר הוא תלמוד ערוך גבי שביעית שזכרנו נפלאתי דהא התם אינו בעין ומותר אפילו לעניים לקבלו דאפילו היכי שמכר הנכרי הי"נ קודם שיפרע כתבו שיש לחלק משום דעכ"פ יש לי"נ בעולם וק"ל היכי שהוא ביד נכרי עדיין אף שמשך תחילה י"נ דנתפסין המעות ואסורים לכל ואף לדעת ר' יצחק שלמד מבא עליה ואח"כ נתן לה מ"מ על זה לא היה לו לכתוב שהוא תלמוד ערוך דהא גם הרמב"ן חולק על סברא זו והסכים עמו הר"ן להחמיר וכתב דכיון די"נ הוא ביד הנכרי בשעת הפרעון מתפס דמיו ואסורין אכ"ע ולא נלמד מכאן בבירור לא אסור לדידי' ולא היתר לאחרים: וביותר נפלאתי מה שכתב רק האיסור לעצמו הוא נלמד ממכירת ערלה נפלאתי איך נלמד האיסור לעצמו ממכירת ערלה דהא הר"ן והריטב"א ס"ל דבאמת כל איסורי הנאה אף לעצמו מותר ומותרין לכתחילה להנות מהם כיון דאין תופסי' הדמי' לכתחילה אסור למוכרן ואדרבה היתר לאחרים מוכח אליבא דכ"ע מדתני מכרן וקידש בדמיהם מקודשת ש"מ דלאחרים מותר להנות דאל"כ אמאי מקודשת והיתר לאחרים הוא תלמוד ערוך מההיא דקדושין אף קיבל מיד המעות בשעת משיכה אבל האיסור לעצמו בשאר אסורים הנאה אינו מוזכר בש"ס ופליגא בהו הר"ן והריטב"א והרא"ש אלא דב"י גבי י"נ פיקפק בכאן דלמא כיון שהוא בעין וישנו ביד הנכרי בשעת פריעות המעות אף שמשך תחילה נתפסי' המעות ואסורי' אכ"ע ולכך כתב שפיר ויש מי שאומר דאף לעצמו אסור לאחרים מותרים משום דלא ברירה ליה דיש לומר דאף לאחרים אסורים וזה ברור לאמתו של תורה ועירבובי' הדברים ללא צורך: ומעתה זכינו לדין ויצא הוראה זו ת"ל ברורה כשמש כל היכי דכלה האיסור לגמרי מותר אף לדידי' וזה הוא תלמוד ערוך בפרי דר' ינאי דהוי פרע לעניי' גופייהו ועל זה אין חולק ופוצה פה ונודד כנף ואם מכרו הנכרי לאחרים ס"ל לרבינו חנן הלכה למעשה דמותר ג"כ לישראל המוכר לקבלם ואם עדיין ביד הנכרי בזה לדעת ר"י והרא"ש הוי כמו בא עליה ואח"כ נתן לה דלא מתפס באתנן וה"נ לא מתפסי הנך מעות ודמי לשאר דמי איסור הנאה דאסורים למכור מחמת קנס ומותרי' לאחרים ובשאר איסורי הנאה אין חילוק בין נתן בהקפה או לא אלא לעולם אסורי' לדידי' ומותרים לאחרים וכל זה לשיטת הרא"ש וסייעתו אבל לדעת הר"ן והריטב"א אפילו במכר וקיבל מעות מיד ליד אפ"ה בשאר איסורי הנאה מותרין אף למוכר עצמו ולפ"ז בחמץ בפסח דאינו תופס דמיו הי' מותרים המעות לקבל אפי' בקיבל המעות מיד למוכר עצמו אבל לדעת רש"י והרא"ש הי' אסורי' למוכר עצמו ובנידן דידן שמכר ונתן היין שרף בהקפה אף אם הי' תופס דמיו מן התורה הי' מותר למוכר עצמו היכי דכלי' איסורים ע"כ ימתין הישראל עד שימכור הכותי הי"ש לאחרים לשתיה במדה דקה ואחר שיכלה האיסור מן העולם היה מותר לקבל למוכר עצמו אף באיסורי הנאה דתפיסי דמיו ק"ו כאן בחמץ בפסח דאינו תופס דמיו והתורה חסה על ממון של ישראל וכשימתין עד שידע שכבר כלה היין שרף מן העולם מותר לקבל המעות. הנלפע"ד כתבתי וה' ינחני בדרך אמת אלא דמ"מ נראה כיון דישראל עביד איסורי' ראוי' לקנוס אותו שיתן שלשה ר"ט לצדקה כדי שירגילו עצמן עמי הארצות להיות זריזים במצות ולילך בדרך טובים: שאלה מד נשאלתי אם מותר לטחון הקאפ"ע בי"ט ברחיים שלהם. תשובה דנראה פשוט דדמי לשום וחרדל שכתב הטור או"ח סי' תק"ד דמותר לדוך אותם בי"ט משום דמפיגין ביותר וכתב הב"י בשם הרשב"א שאסור לטחון החרדל ברחיים שלו שהרי זה דומה לשחיקת הפילפלן שאסורה משום עובדן דחול אבל נדוך הוא כדרכו וכן פסק בש"ע ולפ"ז ק"ו בקאפ"ע שאינו מפיג טעמו כ"כ דיש לאסור לטחון ברחיים משום עובדן דחול ומ"מ נראה דמותר לדוך דאף דאינו מפיג טעמו כ"כ מ"מ כיון דמפיג טעמו קצת וכתב הט"ז בשם רש"ל דסוגיות דשמעתא מוכחת אפילו מפיג טעם קצת נמי מותר אלא שיש לשנות קצת במדיכות תבלין וכתב בים של שלמה דאין צריך לשנות אלא א"כ ידע מאתמול שיצטרך תבלין עי' במג"א ס"ק ד': שאלה מה שאלה איך ליכתוב בגט שם העיר אובן כי בלשון אשכנז נקרא אובן ובלשון הגר בודא וקצת קוראים בוד האר ובלי ספק כאשר היתה קהלה תחת יד התוגר שכל היהודים ספרדיים במדינות ישמעאל קוראין אותן בודן כנזכר בתשובה הרבה והי' כותבין בשטרות ובגט בודן: תשובה בודאי לא נשכח מזכרו מה שכתב בש"ע בסי' קכ"ח אם יש לעיר ב' שמות שם שקורין לו ישראל עיקר וא"כ דאף דהיה כותבין תחילה בודן דמתקרי' אובן מ"מ עכשיו שכבשו העיר וסביבותי' עם אשכנזי' והדרי' בתוכה מדברים בלשון אשכנז וגם היהודים קוראין עכשיו בשם אובן וכיון דשם זה עיקר אזלינן בתר השתא וכתבינן אובן דמתקרי' בודן וראי' דאמרינן בס"פ ב"מ דף ל"ו ע"ב הני תלת מילי אשתני שמייהו בבל בורסף למאי נ"מ לגיטי נשים ופירש"י לענין שינוי שמו ושמה ושם עירו פסול דצריך לכתוב שם של עכשיו ואף שהתוספות חולקים על פרש"י מ"מ לענין הדין מודי' לדברי רש"י דמידי דהוי אשינה שמו והוחזק בשם אחר דכותבין שם החדש לעיקר כדאמרינן בג' דגיטין דף ל"ה בני אדם הבאים משם לכאן שמו יוסף וקוראים לו יוחנן ה"נ דכוותי' ועוד דידוע לן אף כשהי' העיר ביד התוגר יהודים שהי' דרים בו הי' אשכנזים ומסתמא כתבו שם יהודות לעיקר ע"כ נראה ברור דיש לכתוב עכשיו אובן דמתקרי' בודן הנלפע"ד כתבתי ובדבר שכתב מעכ"ת שתמה הט"ז שלא לכתוב אצל אביה המגרש וכל שום וחניכה דע לך שלא קריתי כתבו דמעכ"ת אלא דרך העברה בעלמא מפני שהשליח היה נחוץ לדרכו ובאתי להשיב על העיקר הדין בשם העיר ודע כי המחבר בית שמואל העתיק כפי אשר מצא בספרים ישנים שמות עיירות ושמות אנשים ובאמת צריכין אנו ליישב שלא לסתור דברי ש"ע דהא פסק בלי שום חולק דלעולם שם ישראל עיקר וע"כ צריכין אנו לומר אף שהיה עיר ביד התוגר הי' שם אשכנזים מ"מ הי' כל מחיתם ועסקיהם עם הישמעאלים וכל יושבי העיר והמדינה היה קוראים את העיר בודן ולכך היה הולכים אחר רוב המדבר בלשונם וכתבו בודן עיקר ועל שם אובן כתבו דמתקרי' כהא דאיתא בגיטין דף ל"ד ע"ב ההי' דהוי קרא לה מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעי מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה וא"כ לכך כתבו הם השם עיקר אשר רוב אנשי מדינה וכל יושבי המקום הדרים שם קרו כן. אבל עתה שכל יושבי מקום וכל כפרים הסמוכים הקרובים והנראים קוראים בשם אובן ואם כן האיך יעלה על דעת לעשות העיקר טפל ולטפל עיקר דלא כדעת ש"ע ודמי להא דאמרינן בס"פ במה מדליקין בהני תלת מילי דעביד לשנות דבבל בורסף ולמאי נפקי מיניה לגיטי נשים לא חיישינן לגיטין ראשונים. ובדבר שכתב הט"ז שלא לכתוב בשם אבי המגרש בשם החניכה דע כי עיקר לדינא לכתוב אבי המגרש וכל שום וחניכה כולל אפי' שאר שמות ישראל ולאו דוקא שם הגייות וביותר כיון שמודיעין להמגרש שכותבין על אביו וכל שום וחניכה אין קפידה בזה ולא שייך כאן לומר שהוא מתבייש כיון דידע מזה מחל. ועוד שכחתי שיש לכתוב מתא דמתייתבא על מי' מעיינות חמין: