פנים מאירות חלק ב לה

בשבת לכרמלית אבל היכא שעושה רה"י ע"י מחיצה מזו אפי' נפלה בשבת וחזרה במזיד נמי אסור לטלטל וזה בכלל מה דמשני הש"ס כי איתמר דרב נחמן בעלמא אמזיד דעלמא איתמר ולא אמזיד דברייתא דברייתא מיירי שאף שנפלה המחיצה היה רה"י אלא שנפרצה ביותר מעשר בכרמלית ובזה מותר לטלטל אף אם נעשית במזיד שלפי שאף לאחר נפילה נמי היה מותר לטלטל מן התורה אלא לאחר שנפלה לא הותר לטלטל ולא אמרינן הואיל והותרה הותרה גבי אחילות מ"מ מהני עשיות מחיצה אף במזיד משום דחזרה לענינה הראשון מן התורה אבל היכי שבנפילת מחיצה נעשית רה"ר אז לא מהני עשיות מחיצה במזיד לטלטל וכמו כן אם לא היה מחיצה קודם שבת אף שהוא רשות היחיד ונפרצה לכרמלית לא מהני מחיצה הנעשה במזיד ולא ניחא להר"ן לאוקמי כפי' הרא"ש משום דסתמא דברייתא מיירי שנפלה בשבת וכן מצאתי בחידושי הרשב"א וז"ל כתב ג"כ פי' ר"ת דבעלמא איתמר כלומר במחיצה שנעשית לכתחילה במזיד אבל זו אינה נעשית לכתחילה שאינו בא אלא להתיר עירובו כבתחילה וכל שעה היא רשות היחיד הלכך אף מזיד מועיל דלא קנסינן בכי האי כיון שאין זה אלא מעמיד דבר על חזקתו הראשונה עכ"ל משמע דאם הי' ברה"ר ונפלו המחיצות אף בשבת ונעשית ע"י מחיצה רשות היחיד אסור לטלטל כל זה נראה לי בדברי הר"ן וראיתי במג"א שרוצה להשוות דעת הר"ן והרא"ש והטור וש"ע ומסיים בסוף דבריו כל היכא דנעשית ע"י מחיצה רה"י אם נפלה בשבת וחזרה ונעשית בשבת במזיד אסור בשוגג מותר ואם היתה בלא"ה רה"י כגון כותל בין ב' חצירות אפילו נפלה בחול וחזר ונעשית בשבת שרי וחזר העירוב למקומו וזה על פי פי' הרא"ש אבל לא ידעתי לפירושו איך למד דין ראשון כל היכא דנעשית ע"י מחיצה רה"י אם נפלה בשבת וחזרה ונעשית במזיד אסור בדברי הר"ן וקשה הדבר להולמו אם לא שנאמר שנפל טעות בספרו ובמקום אם נפלה בשבת צריך להיות שנפל בחול אבל לי נראה ברור שהר"ן לא רצה לאוקמי בריית' שנפל בחול אלא בשבת וכדאמרן וק"ל ועיי' בא"ח סי' שפ"ג במג"א מה שהקשה על הרא"ש וה' ינחני בדרך אמת וראיתי בפי' ת"י בפ' כל הגגות משנה ג' שהביא בשם הב"י וז"ל שאני התם שלא נפל אלא לחצר אחר שהוא רה"י כמוהו ואין ביניהם אלא שזה של יחיד אחד הוא וזה של יחיד א' אבל כשנפל רשות אחרת ממש דהיינו לרה"ר או לכרמלית לא אמרינן הואיל כו' ע"כ צריך לפרש דבריו ג"כ דמ"ש של יחיד היינו אף אם ע"י ערוב נעשה כשל יחיד ותדע דא"כ אדמחלק בסיפא ברשות הרבים וכרמלית לחלק בחצר עצמו והנה אם אמנם שיש לו הוכחה מסיפא מ"מ דוחק גדול לפרש מ"ש של יחיד אחד הוא ע"י עירוב ולי נראה דדברי הב"י הם כדברי התוספת בפ' הזורק דכתבו בהדיא לחלק דהתם מיירי בשלא היה בחצר אלא בית אחד אבל כשיש רבים כאן וכאן מכל מקום דיקדוקו על הבית יוסף נכון וראיתי באורח חיים סימן שס"ה שכתב הבית יוסף בשם מרדכי ישן וזה לשונו לא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה אלא בחצר שנפל המחיצה בינו בין חצר אחר ואידי ואידי חד תשמישו הוא אבל מבוי לחצר לא עכ"ל. וראיתי להזכיר מה שכתב הטור א"ח בסימן שס"ג לחי שעשה מעצי אשירה כשר וכתב הב"י טעם וז"ל אי נמי דטעמא דמיכתת שיעורי' משום דעומד לשריפה וכיון שאפשר שישרוף ויעשה אפר אם גבלו ועשא' ממנו עמוד מהני משום לחי עכ"ל וכתב הט"ז בא"ח ס"ק ד' וז"ל ותמהני שנעלם ממנו משנה שלימה דסוף תמורה כל הנשרפים עפרן מותר חוץ מעצי אשירה וכמו שכתב בי"ד סימן קמ"ב דאפר אשירה אסור בהנאה וא"כ צריך לפזרו לרוח והוי האפר כמו העצים עצמן עכ"ל ותמי' לתמיהתו שחשד לרבינו הגדול ב"י שנעלם ממנו משנה שלימה ונראה ברור דטעמא כיון דלא אסרינן אלא מטעם דמכתית שיעורא משום דמדאורייתא צריך לאבד לכל אלילים ואף לאחר ששוחק או שורף דאפר ע"א אסור בהנאה מ"מ כיון שכבר איבד ע"א ושוחק' או שורפו אינו חייב מדאורייתא להשליכה לים אם אינו רוצה להנות אלא מדרבנן מחויב להשליך משום שלא יכשל להנות וכאן אין אסור משום הנאה כמו תקע בשופר ע"א דינא ובשופר של עיר הנדחת לא יצא משום דמיכתית שיעורא והכא כיון דמדאורייתא ראוי לעשות עמוד ולא מיכתית שיעורא מדאורייתא אוקמי רבנן אדאורייתא ויצא משום לחי אבל לא משום קורה והוא מש"ס דעירובין דף פ' ע"ב וק"ל: שאלה לה מה דאיתא בב"ק דף מ"א ע"ב שמעון העמסוני ואמרי ליה נחמיה העמסוני היה דורש כל האתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש כו' והקשה מהרש"א בח"א וגם הת"ח והרי"ף פינטי למה לא פירש מקודם שהגיע לואהבת את ה' אלהיך וכל אחד רוצה ליישב קושיא זו אבל לפי ע"ד נראה דאין מקום לקושיא זו דהא התוס' הקשו שם בד"ה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש אע"ג דפ"ק דקדושין דרוש נאמר איש אביו ואמו תיראו השוה הכתוב מורא אב ואם למורא שמים לא הוי ניחא ליה למדרשינן לאוקמי בעשה יתירה ולפ"ז ניחא גבי ואהבת את ה' אלהיך לא פירש דסבר דאתי לרבות אהבת אב ואם משום דהוקש כבודם לכבוד המקום ולא נאמר אהבה גבי אב ואם ודרשינן מאת דכתיב גבי ואהבת את ה' אלהיך אבל גבי את ה' אלהיך תירא קשיא לי' דהא מורא גבי אב ואם נאמר בהדיא ולא ניחא ליה לאוקמי בעשה יתירה ולכך פי' וק"ל: שאלה לו טור או"ח סי' רנ"ז ואלו דברים המוסיפים הבל כו' תבן וזגין ומוכין ועשבים לחים אבל יבשים טומנין בהם וטומנין בכסות ובפירות וכו' והביא הב"י דברי הרי"ף דאיבעי' לן לחים דמתניתן מחמת עצמן או דילמא לחין מחמת דבר אחר וכתב הרי"ף וסלקא דמחמת עצמן תנן ומוכין לחין מחמת עצמן היכי משכחת ליה כגון מרטא דביני אטמא וכסות לחה דעבידא ממרטא דבני אטמא וכתב הב"י דנראה מדבריו דלחין מחמת עצמן מחממות טפי וכן פירש"י ולפ"ז לחין מחמת דבר אחר מותר וכן דעת הרא"ש אבל מדברי הרמב"ם בפ"ד נראה שהוא ז"ל מפרש בלחין מחמת דבר אחר מחממין טפי דאסור בכל גווני ותמי' על הטור שלא הזכיר מזה כלום ואחר זה הביא הב"י בשם רבינו ירוחם וז"ל הרי"ף הביא הא דתני רבי אושעי' טומנין בכסות יבישה אבל לא בכסות לחה ותימא הוא כי נראה דפליג אמתניתן דקתני סתם טומנין בפירות ובכסות ומשמע בין לחין בין יבשין ואע"ג דבספרי הרי"ף ליתא להא דתני ר' אושעי' מ"מ מדכתב וכסות לחה דעבידא ממרטא דביני אטמא יש ללמוד דהכי סבירי ליה דאל"כ למה ליה לאיתויי הא דכסות לחה ואע"פ שהפוסקים לא פסקו להא דתני ר' אושעי' משום דנראה דפליג אמתניתן ושרי סתם להטמין בכסות ובפירות כמו שכתבו התוס' אפשר דהרי"ף סובר דלא פליג אמתניתן גלי לן מוכין לחין מחמת עצמן אין טומנין בהם ומיניה נשמע דכסות ופירות דכל שהן לחין מחמת עצמן אין טומנין בהם והדר תני טומנין בכסות ובפירות סתם לומר דאפילו הם לחין טומנין בהם והוא שיהי' לחין מחמת דבר אחר וכדפי' רב אושעי' עכ"ל ותמהני על פה קדוש יאמר דבר זה א"כ רישא דקתני אין טומנין בתבן ובמוכין בזמן שהן לחין מיירי דווקא בלחין מחמת עצמן אבל בלחין מחמת דבר אחר טומנין ובסיפא דקתני טומנין בכסות ובפירות מיירי בלחין מחמת דבר אחר אבל מחמת עצמן אין טומנין אם כן כסות דינו שוה למוכין א"כ אמאי חולקן התנא בתרי בבי הוי לי למיתני בחד בבא דאין טומנין במוכין ובכסות ויותר היה נראה לי לומר דהרי"ף מפרש כמו הרמב"ם דלחין מחמת דבר אחר מחממות טפי וקא מבעי' לן דאם אפילו מחמת עצמן נמי מוסיף הבל וכתב הרי"ף וסלקי דמחמת עצמן תנן ר"ל דאפילו מחמת עצמן נמי מוסיף הבל ורישא מיירי דאין טומנין במוכין מיירי בין מחמת עצמן ובין מחמת דבר אחר וסיפא דקתני וטומנין בכסות משמע בין לחין מחמת עצמן ובין לחין מחמת דבר אחר ור' אושעיא פליג אמתניתן ורי"ף דמפרש וכסות לחה מחמת עצמן ממטרטא דביני אטמא ש"מ דפסק כרב אושעי' ותמיה' רבינו ירוחם קיימת למה פסק כר"י נגד סתמא דמתניתן וספר רבינו ירוחם לא הי' בידו לעיין בו ודו"ק: שאלה לז מגילה דף כ"ג ע"ב והקרקעות תשעה וכהן מנא הני מילי אמר שמואל עשרה כהנים חד לגופי' וחד למעוטי ואידך הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות מתקיף לה רב הונא ברי' דרב נתן אימא חמשה כהנים וחמשה ישראל קשיא וכן הוא בגמרא בפ"ק דסנהדרין דף ט"ו ע"א והרמב"ם פ"ח מהלכות עירכין פסק כסתם משנה תשעה וכהן וקושיות הש"ס יש לישב דאיתא בהוריות דף ג' ע"א ברש"י ד"ה וב"ד משלים לרוב בשם ירושלמי דבג' מיעוטין לא אמרינן אין מיעוט אחר מיעוט וכולן למעט אתי: שאלה לח גרסינן בברכות בפ' הרואה דף נ"ט ת"ר הרואה חמה בתקופתה וכו' אומר ברוך עושה מעשה בראשית ופי' רש"י כל כ"ח שנה של תקופת ניסן שבסוף כ"ח כשחוזר למחזור הגדול של חמה להיות תקופת נופלת בשעת תליות המאורות בשבתאי היא שעה תחילת ליל ד' וכן כתב הרא"ש והרמב"ם בפ' עשירי מה' ברכות כתב הרואה את החמה ביום תקופת ניסן של תחילת המחזור של כ"ח שנה שהתקופה ליל רביעי כשרואה אותו ביום רביעי בבוקר מברך ברוך עושה מעשה בראשית והנה מבואר טעם ברכה זו משום שהחמה באה בנקודה בתחילת בריאתה א"כ אף שעננים מכסי' השמש ראוי לברך והרואה חמה לאו דווקא גוף השמש אלא הרואה אור השמש המאירה ביום ונהנה ממנה ביום שנתלה במרכז הראשון צריך לברך עושה מעשה בראשית ומצינו כמה פעמים בש"ס דלאו דווקא נקט והם רבו כמו ואזכיר אחד מהם בפ' מי שהוציאו דף ג"כ אמר רב הונא הכא במאי עסקינן שיש לו ב' בתים ואפ"ה כתב הרב המגיד דמדברי רבינו נראה דכשאמרו שיש לו ב' בתים אורחא דמילתא