פנים מאירות חלק ב לג

פב' האשה סי' ג' אין מעידין על אדם שמת להשיא אשתו אלא אם כן ראה פרצוף פניו שלם עם החוטם והני מילי שלא ראו אלא ראשו אבל ראו כל גופו שלם אפילו אין כאן פרצוף וחוטם יכולים להכירו בט"ע ע"י סימנים שיש לו בגופו או בכליו אין מתירין עד שהם מכירין אותו בט"ע ושומא לא הוי סימן עכ"ל הרי להדיא דע"כ בסימנים שאינם מובהקים לגמרי איירי ואפ"ה מתיר ע"י ט"ע שיש לו ע"י סימנים שיש לו בגופו או בכליו ומה שסיים אין מתירין עד שיהיה מכירין אותו בט"ע ר"ל לאפוקי שיסמוך על סימני הגוף לחוד קמ"ל כיון דלא הוי סימנים מובהקים אלא בט"ע ע"י סימנים וה"ה ע"י בגדים דמ"ש וק"ו בט"ע דגופו ע"י ט"ע דבגדים ואף שגדולי אחרונים חולקים על ר"ת כמו שהביא בש"ע בא"ה סימן י"ז סעי' כ"ה מ"מ כתבו דלא נדחו דברי ר"ת לגמרי ומצטרפי' דעתו לשאר אומדנות והוכחות: ועוד יש ראי' ברורה להתיר דהעידו שראו כתבים אצל ההורג שראו אצלו בחייו א"כ מצינו למימר אף למ"ד דחיישינן לשאלה מ"מ הכא מודה וראיה דהא בפ' בתרא דיבמות דפריך קשר בכיס ובארנקי ובטבעת היכי מהדרינן כיון דחיישינן לשאלה ומשני משום דכיס וארנקא כחשי אינשי ולא מושלי והקשה רש"י ואי קשיא הא קתני או שנמצא בין כליו והא אמרן דחיישינן לשאלה לא קשיא כליו דמתניתן היינו בגדיו ודרך להשאיל מלבושים כליו דגיטין היינו בין כלי תשמישי ביתו בתיבתו שאין דרך להשאילם וכן פי' התוס' דמיירי בכלים שאין דרכם להשאילם דלא חיישינן לשאלה ומשמע אף שמצאן בשוק בין כליו כיון שאין דרכם להשאילן ואף שהתוס' ורש"י פ' כל הגט פי' האי שמצאו בין כליו פי' בביתו אע"ג דרבים מצוים בביתו וכו' מ"מ נראה לענין דיני לא פליגי דאם מצאו בין כליו שאין דרכם להשאיל אפי' בשוק נמי מהימן דהא יש כלים שאינם עשוים להשאיל כמו דאיתא בח"מ בסי' ע"ב סעי' י"ט לדעת הרי"ף והרמב"ם וכי היכי דמתירין אשת איש ע"י סימנים דכלים שאין דרכן להשאיל ה"נ כיון שהעדים ראו תחילה הכתבים אצל ההורג ולאחר כך מצאו והכתבים האלו אצלו מסתמא לא השאילם והוי כסימן מובהק דכתבי' כאלו אין דרכם להשאיל וגם לא חיישינן דילמא הפקידן ביד אחר ותדע דמשני כיס וארנקי לא מושלי אינשי משו' דמנחשי ואמאי ניחוש דילמא הפקידן אלא ע"כ דלא חיישינן לפקדון דאין דרך אדם להפקיד כ"כ כמו להשאיל וכן מוכח מסוף פ' המקבל דף קי"ו דהאי גברא דחביל סכינ' דאשכבת' מחברי' ואמר רבא דיכול לטעון עליו עד כדי דמיהן ואף דרבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר אבל האי סכינ' כיון דמפגמי קפדי אינשי ולא מושלי אלמא כיון דלא חיישינן לשאלה תו לא חיישינן נמי דילמא הפקיד בידו ואף שהרא"ש לא סמך על סברא זו גבי מעשה בתלמידו ר' אשר מארץ רוסי' שלמד לפניו והי' מכירי' אצלו תוספת של הרא"ש ממקצת מסכתות די"ל דהתם הוי דברים שדרכן להשאיל דאמרינן איזה עושה צדקה בכל עת זה הכותב ספרים ומשאלין לאחרים אבל הני כתבים שהי' שטרי חשבנותיו וגם שטר קיבוץ שלו אין דרכן להשאילן ופשיטא להפקידן וא"כ נצטרף כל הני אומדני' לט"ע שהכירו בזקינו ובגופו בט"ע וגם הכירו בגדיו וע"פ הצדדים האלו נוכל לסמוך להתיר לאשת כמר אהרן באסקוויץ להתנסבא לכל גבר דיתצביין אבל חלילה לסמוך על דעתי אם לא שיסכימו עמי שלשה רבנים המפורסמים בדורינו אז אני סניף וחיבור לחכמים בכח' דהתירא כ"ד הכותב לכבוד ה' ותורתו היום יום ה' ז' אדר תע"ח לפ"ק נאום מאיר: שאלה לג קהל אחד היה להם מקום בקרן מזרחית דרומית והמקום ההוא הי' מיוחד להחתן ביום חתונתו שישב שם והיה לראובן מקום בסוף כותל דרומי סמוך ונראה למקום החתן הנ"ל והי' מקום החתן הנ"ל דחוק שלא הי' יכול לפסוע אחר תפילתו ג' פסיעות ברווח מפני קרן הספסל של רוח דרומי ושבק ראובן חיים לכל חי והניח יתומים גדולים וקטנים ואחר זמן מכרו ז' טובי העיר מקום חתן הנ"ל ליהודה והתחייב יהודה הנ"ל להניח להחתן בעת חתונתו לישב במקום ההוא ויהודה ישב במקום ההוא כשלא יהי' החתן בבה"כ וגם זאת עשו ז' טובי העיר שהרחיקו ספסל של כותל דרומי מספסל מזרחי ומשכו הספסל דרומי לצד מערב כדי שיהי' מקום רווח למי שיושב שם בקרן מזרחית דרומית לפסוע ג' פסיעות ברווח ולא הי' שום פוצה פה ונודד כנף לערער על זה וישב יהודה הלוקח כמה שנים וחזר יהודה ומכר זכותו מה שקנה מן הקהל לשמעון ושמעון ישב על מקום זה כמה שנים והחזיק שני חזקה ולוקח ראשון שבק חיים לכל חי וכהיום בא אחד מיתמי ראובן וטען שהי' קטן בעת שמכרו הקהל ללוקח ראשון ושלא כדין מכרו המקום הנ"ל שהי' מיוחד להחתן וגם מה שהרחיקו הספסל דרומי מפני שזה הי' זכות אביהן שקנה המקום בראש ספסל דרומי והחתן בעת חתונתו לא ישב שם אלא בעתי' רחוקים וכשאין החתן בבה"כ המקום פנוי ורויחא לי' טובא משא"כ היו' שיושב שם תמיד מיצר לו וצר לו המקום לשבת יחדיו תמידין כסדרן שם וגם מה שהרחיקו הספסל שלא כדין הוא שמתחילה היה קרוב לכותל מזרחי ועכשיו נתרחק ורצה לבטל המכירה הנ"ל ושמעון הלוקח טען אע"פ שהית קטן בעת מיתת אביך אבל לאחר שהחזיק הלוקח ראשון כבר היתה גדול בשנים ולמה לא מחיתה ומסתמא מחלת ועוד שהיה כח ביד הקהל למכור המקום הנ"ל אלא שמתחילה כשהי' מתי מעט היה רווח בבה"כ ולא מצאו מי שיקנה המקום הזה כי כל אחד בחר כטוב שיהיה לו מקום קבוע לישב שם תמיד ולא ידתה ממקומו משא"כ המקום החתן בקרן זויות הנ"ל צריך לפעמים להיות נדחה ממקומו ואחר זמן שנסתוספו דיורים ובעלי בתים והיה המקום דחוק בבה"כ ולא היה לקנות ב"ב מקומות והיה הרבה קופצים על מקום ההוא ולכך מכרו במקח השוה ומה שמשכו הספסל לצד מערב אין זה מזיק לכל יושבי הספסל ההוא כיון שלא הוסיפו מקום בראש שיהי' ראובן שני לו רק ראובן נשאר לישב בראש הספסל כמו שהי' יושב בראשונה רק הרחיקו מעט וזה הוא נהנה והוא לא חסר וגם מתחילה היה ביד הקהל לעשות כן רק לא הקפידו מפני שהמקום שהחתן יושב אינו אלא לעתים רחוקים ובאקראי והחתן אינו מקפיד כל כך אבל עתה שמצאו קונה ליקח מהם עשו כפי כח וזכות שהיה בידם מתחילה וביקש ושחרו פני לעיין בדין זה: תשובה דבר זה פשוט בעיני כבעיתא בכותחא דאם היה יכול לברר לוקח שני שהיה היתום גדול בעת שהחזיק לוקח ראשון דאיבד חזקתו דתנן בפרק לא יחפור דף כ"ג ע"א לא יעשה אדם שובך לתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח ואם לקחו אפילו בית רובע הרי הוא בחזקתו ובגמרא אמר רב פפא ואי תימא רב זביד זאת אומרת טוענין ליורש וטוענין ללוקח ופריך לוקח תנינא לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זה בחזקתו ומשני צריכי דאי אשמועינן התם גבי רה"ר אומר כונס לתוך שלו הוי אמינא אחולי אחלי בני רשות הרבים גבי אבל הכא לא ואי אשמועינן הכא כיון דיחיד הוא אימא פיוסי פייסי אי נמי אחולי אחיל גבי אבל רבים מאן פייס מאן שביק אימא לא צריכי שמעינן מזה דאם היה השובך והחצר שיש בו זיזין ביד הראשון היה צריך להביא ראי' אבל בלא ראיה היה מסלקו אותו אבל אם לקח טוענין ללוקח שהמוכר לו החזיק כדין ופייס ומחל לו א"כ הכא נמי אף אם היה ביד לוקח ראשון היה צריך לברר שהיתום הזה מחל לו בהיותו גדול דכבר הכריע רמ"א בח"מ סימן קמ"ט סעי' י"ט כדעת האומרים דאף שהחזיק ג' שנים אחר שהגדיל אינו חזקה הואיל וירד לתוך השדה כשהי' קטן לא ידע שהי' שלו שימחה מ"מ עכשיו שמכר לוקח ראשון לשני טוענין ללוקח שלוקח ראשון היה לו שטר או עדים שמחל לו היתום כשהגדיל וכן הדין בישראל שקנה מכותי קרקע הידוע שהי' של ישראל דינו כמותו ואין אכילתו ראיה וכתב רמ"א בסי' קמ"ט סעי' ט"ו וישראל שני שקנה מישראל שקנה מן הכותי כיון דטוענין ללוקח טוענין לישראל שני שמא ישראל ראשון ראה שטר אצל כותי וכן בסי' רל"ז ס"ה וכן בבן הבן הגזלן בסי' קנ"ב שכתב רמ"א אבל אם טוען בן הבן שירשה מאביו יש לו חזקה הרי שאם הי' הבן טוען שירשה לא היה לו חזקה אבל כשהבן הבן טוען שירשה טוענין ליורש שמא אביהם לקחה ה"נ בלוקח וכן כתב להדיא הטור בשם רב האי דאם החזיק האב מפני הקטן אחר שגדל ומת בנו יכול לטעון דחזר אביו וקנה מאותו קטן לאחר שגדל וזהו בכלל טוענים ליורש וא"כ ה"ה ללוקח דחד דינא הוא: ועוד נראה דאף אם אינו מביא ראיה שהיה היתום גדול לפני לוקח ראשון הוי חזקה וגדולה מזו נראה דאפילו לוקח ראשון יש לו חזקה כיון דקנה מהקהל טוענין לו שהקהל הי' להם שטר מאביו שיש להם רשות למכור לאיש אחר ואף דרב האי גאון לא כתב טענה זו אלא שקנה מהקטן כשנתגדל ולא כתב שטוענין שקנה מאביו דהתם מיירי שידוע שלא קנה האב של זה מאביו של קטן אבל הכא נוכל לומר שהי' להקהל שטר ראיה שיכולים למכור וטענין שפיר ללוקח זה ואין לומר כדעת רמ"א דאין הקהל מחזיקים בשל אחרים כהני דבי ריש גלותא דאין להם חזקה וא"כ הוי כקונה מגזלן דאין לו חזקה מ"מ נראה ברור דאין דומה לגזלן דהתם מיירי שהוא מוחזק לגזלן ולא הי' יכול להחזיק בשדה זו אלא בעדים שראו שנתן המעות ולא מסר המוכר מודעא כפי' סברת הרא"ש שהביא רמ"א בס"ס קנ"א אבל הכי נהי דאין הקהל מוחזקים בשל אחרים א"כ נימא איפכא דלהנך רבותא ס"ל נמי דאין מחזיקין בשל קהל כדאיתא בספר אגודה כי הטעם משום דהקהל מוחזקים וסומכין על שידן תקיפא ויכולת בידם לסלקם כל זמן שירצו א"כ ה"נ אף אם אבי היתום חי אין חזקת חזקה על הקהל והי' צריך הוא להביא ראיה שאין כח ביד הקהל למכור הנ"ל וכל זמן שלא היה מביא ראיה הי' יכולת ביד הקהל למכור המקום הנ"ל כי הקהל מוחזקים בשלהם ונהי היכי דלא מכרו ובאו לטעון עם היורש קטן הי' טוענין ליורש אבל עכשיו שמכרו טוענין ללוקח שהי' להקהל עדים או שטר שרשות בידם למכור בכל זמן שירצו וכן רשות בידם להשפיל הספסל קצת לצד מערב כי הקהל מוחזקים בשלהם ואף שכתב רמ"א שאין בני הכנסת רשאים להוסיף ספסלים התם בדבר חדש לגמרי אבל הכא שאינם מוסיפים מקום חדש אלא שמתחילה לא הקפידו כל כך לפי שישבת החתן הוא באקראי ועכשיו שמצאו קונה לוקח מקום ההוא סמכו על חזקתם ותקפותם ורשות בידם להשפיל קצת הספסל לצד מערב כדי שהיושב בספסל מזרח יכול לפסוע ג' פסיעות