פנים מאירות חלק ב לא

בפ' ר"א דף קל"ו פריך הש"ס זה לרשב"ג דס"ל כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל פריך הא לא שהא ספיקא הוי מימהל היכי מהלינן משמע על כל הולדות הנולדים אפילו בן ט' פריך דהוי לרשב"ג ספק נפל אבל לרבנן י"ל דאזלינן בתר רוב ולדות שפיר מהלינן אבל ספק בן ז' או בן ח' י"ל דס"ל להרי"ף דלא מהלינן דמפרש הברייתא דלעולם לא מהלינן דע"כ לא צריכין אנו לשנוי דמהלינן אותו ממ"נ אלא אליבא דרשב"ג אבל אליבא דרבנן לא מהלינן ספיקות כמו בבן ח' ועוד יש לתמוה איך יעלה על דעת שהרי"ף סמך על מה שכתב בפ' הערל אף דפסק התם כרבי דס"ל דאישתהי והרא"ש ס"ל דהוי כשאר סתם ולדות לענין מילה ומ"מ אין עושין מעשה לענין יבום עד שיהי' בן כ' פי' שאין מחזיקי' אותו בבן קיימא בשביל סימנים אלו שגמר שערו וצפרניו עד שיהי' בן כ' אבל בנולד לט' אפילו לרשב"ג אחר שלשים הוא כבן קיימא א"כ יש חילוק גדול בבן ח' שגמרו שערו וצפרנו וי"ל דלענין מילה נמי יש חילוק ואיך יסמוך הרי"ף על דבר שלא נוכל ללמוד אפילו מכללא ונהי דהרא"ש הזכיר דבר זה דהיכי דנגמר שערו וצפרניו הוי כשאר ולד לענין מילה דמ"מ מחזקינן אותו שיתגדל ליתחייב במילה אבל הרי"ף לא הזכיר כלל מזה ועוד דאף דהאמת כן הוא דברייתא מיירי שלא גמרו שערו וצפרניו מ"מ המקשה פריך שפיר ואלא הא דתניא ספק בן ז' ספק בן שמונה אין מחללין את השבת אמאי נימא ליה ממ"נ ואם כן שפיר ידע וראה ופיקח הטור בדברי אביו הרא"ש ז"ל וזהו תמיהתו שכתב לא הבנתי דבריו איך כתב סתם ברייתא דספק בן שבעה או בן שמונה אין מחללין אמאי דלפי הש"ס מותר למול ממ"נ אף בלא גמרו שערו וצפרניו ולכך כתב הטור דדוקא בן שמונה ודאי שהיה אסור לטלטלו אבל אם גמרו שערו וצפרניו מהלינן לי' שפיר אבל ספק בן ז' ובן ח' אפי' לא גמרו שערו וצפרניו מהלינן ממ"נ כדאסיק הש"ס והרא"ש והרי"ף סברו כיון דלענין אשת כהן סמכינן ארוב ולדות ולא מצרכינן חליצה אם מת בתוך שלשים ש"מ דסמכינן אדרבנן א"כ לא קשה אכל ולדות היכי מהלינן וס"ל לרבנן דברייתא דקתני ספק בן ז' לא מחללינן ולא מהלינן ולא סמכינן אממ"נ דווקא בדלא גמרו שערו וצפרניו אבל גמרו שערו וצפרניו אמרינן אשתהי אפילו בודאי בן שמונה ק"ו לספק בן ז' בן ח' אבל רבינו הטור תמה עליו דסבר הש"ס דקאמר דמהלינן ממ"נ סברא אלימת' היא אפילו אליבא דרבנן ושפיר פיקח עיני הטור בדברי אביו הרא"ש ז"ל ובקיצור פסקי הרא"ש שחיבר רבינו הטור כתב בהדי' לדעת הרא"ש נולד לח' אין מחללין ספיקא אין מחללין אלא אם כן גמרו שערו וצפרניו הרי שידע דעת אביו הרא"ש אלא שלא היה מובנים לו דבריו אחר למדי זה עיינתי בדרישה ביו"ד סי' רס"ו וז"ל ועיין בקונטרס שלי באו"ח סי' של"א שם כתבתי ישוב נכון לדברי רבינו והר"ן ושדברי ב"י דחוים המה כו' והגמרא שם קאמר האיך מהלינן ספיקא ש"מ דס"ל דאפילו בלא נגמר ג"כ מחללינן והיינו כשאינו ידוע שהוא בודאי בן ח' ובזה נדחה דברי הב"י ומיושבים דברי רבינו והר"ן ודוק ואני לא זכיתי לראות קונטרסו על א"ח ואין ספק לי שכוונתי לדעת הגדול ושמחתי על כל הון ואגב דאיירינן בדיני מילה באתי להזכיר הא דכתב בש"ע באו"ח סי' של"א מי שיש לו שתי ערלות אין מילתן דוחה שבת וכתב המג"א פי' ב' עורות זה ע"ג זה רש"י ורמב"ם והעולם נכשלים בזה וראוי להזהיר למוהלים כשרואים שני עורות זה על זה שלא יפרעו עוד בשבת וימתינו עד אחר שבת דאין כאן סכנה כלל אם לא יפרע עד אחר שבת: שאלה לב קרעמזיר במותב תלתא כו' ואתא לקדמנא כמר אהרן בהר"צ פאקין דרעגיר מק"ק טריביטש להעיד כו'. מיר זענין גיקומן אויף טאבור אין פיהם האבין מיר דא אן גיטראפין אהרן פאקין דרעגיר מק' באסקוויטץ אונד דאס זעלבי מאל איז גיוועזין בימי חשש אלז מן ניט פרייא האט לינות לילה גיגעבן זענין מיר איין גישטנדין בייא איין מלמד האט דער מלמד דעם אהרן באסקוויטץ קיין לינות לילה וואלין געבין האבין מיר גישפראכין ער איז איין ערליכער מאן אונד דאס איז איין טאג גיוועזין פאר ערב תשעה באב צו מארגנס אין ערב תשעה באב האט ער וואלין האבין מיר זאלין מיט איהם גיין זיין וועג האבין מיר ניט וואלין דען מיר האבין איין מארק פאר דיא הענט גיהאט. אזו איז ער פין אונז אוועק גיגאנגין דען אנדרן טאג איז איין גישרייא גיקומן דער אהרן באסקוויטץ איז נהרג גיווארין בין איך מיט מייני חברים ווידער גיקומין אויף טאבור זענין מיר גלייך גיקומין וויא מען האט איהם גיבראכט ציא פירן האבין מיר גלייך גיזעהן אלס דאס דער אהרן באסקוויטץ איזט דער קאפף איז איהם אב גיהאקט גיוועזין זונדערין איין שטיק קאפף מיט דעם בארט איז נאך אן איהם גיוועזין אונד האבין אויך אלי זייני כתבים ביזעהן דיא ער האט בייא זיך גיהאט וואס מיר בייא איהם האבין גיזעהן דיא זעלביגי נאכט איך קאן אנדערשט ניט זאגין אלס ער איז גיוועזין אהרן פאקין טרעגר פין באסקוויטץ עכ"ל כמר אהרן בהר"צ הנ"ל: שוב העיד כמר אברהם בהר"ר מאיר הארשטץ וז"ל מיר זענין גיוועזין זעלב פירד אין פיהם האט זיך גיטראפין דאס מיר זענין גיקומן אויף טאבור האבין מיר גיזעהן דען אהרן פאקין טרעגיר מבאסקוויטץ וכו' כמו שהעיד העד הנ"ל רק בשינוי לשון קצת וסוף דבריו איך קאן ניט אנדרשט זאגן אלז דאס דער אהרן איזט דען איך קאן איהם אן בארט אונ קליידר אונ אלי זיינו כתבים דיא ער האט בייא זיך גיהאט עכ"ל כמר אברהם בר מאיר: והנה קודם שנרד לבאר אם יש לסמוך על ט"ע שהכירו אותו שמקצת הראש עם הזקן היה מחובר בגופו והיה להם ט"ע בזקינו נרד לעומק הדין אם יש לסמוך על סימני הבגדים דתנן בפ' בתרא דיבמות דף ק"כ אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו ואיכא תרי לישני בגמרא דלחד לישני סבר רבא סימנים דאורייתא ולחד לישני סבר רבא דכ"ע סבירי ליה סימנים דרבנן ופריך ולהך לישני דאמר רבא סימנים דאורייתא הא קתני אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו ומשני גופו דארוך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה ואיבעית אימא כליו בחיורא וסומקי וכתבו התוספת דלמסקנא לא חיישינן לשאלה אפילו באיסור וכן הביא הב"י בשם נימוקי יוסף בסוף יבמות וז"ל והכי הילכתא שמעידין בסימן מובהק בין בגופו בין בכליו כדאמרינן גבי גט מצאו קשור בכיס בארנקי ובטבעת או שמצאו בין כליו כשר ומתניתין דהכא מיירי בשאינו סימן מובהק כגון ארוך וגוץ וכליו בחיורא וסומקא עכ"ל וגם הר"ן כתב בפ"ב דמציעא וז"ל ויש מי שאומר דלמסקנא לא חיישינן אפילו לשאלה דכי משנינן כליו בחיורי וסומקי הדרינן מפרוקא דחיישינן לשאלה לגמרי ולפ"ז בסימנים מובהקים בכליו מעידין עליו לכ"ע ואפילו למ"ד סימנים דרבנן דלשאלה לא חיישינן וכתב הב"י ודברים אלו לאו דסמכא נינהו כיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובעל העיטור שהם עמודי הוראה חולקין עליהם וכתב בכתבי מהר"י סי' רכ"ד דאפילו מאה סימנים שאינם מובהקים גמורים לא מצטרפי להתיר וכתב הריב"ש בסי' ש"נ דבסימנים בגופו ובכליו שלא בפרצוף פנים עם החוטם אם נשאת תצא והנה ע"פ דברים אלו מפרש דברי הטור דכתוב ואם אין מכירין אותו בטביעת עין אפילו יש להם סימנים בכליו ובגופו אין סומכין עליהם: אם אינן מובהקים ומפרש הב"י האי אם אינם מובהקים דקאמר דמשמע אם הם מובהקים מעידין עליהם אסימני' בגופו קאי אבל סימנים דכליו אפילו מובהקים לאו כלום הוא וכמו שיתבאר בסמוך ר"ל דחיישינן לשאלה: ונפלאתי דמהרי"ף והרא"ש לא מוכח מידי דנימא דחיישינן לשאלה דהרי"ף והרא"ש לא הביאו אלא לישני בתרא דרבא דסימנם דרבנן ונפקא מיניה דלא מהדרינן גט אשה בסימנים מובהקים קצת אלא בסימנים מובהקים לגמרי לאפוקי ללישני קמא דרבא דסימנים דאורייתא אפי' בסימנים מובהקים קצת נמי מהדרינן אבל מעולם לא עלה על דעת הרי"ף והרא"ש לדחות כך שינוי דמשני הש"ס במסקנא ואיבעית אימא כליו בחיורי וסומקי ולעולם דלא חיישינן לשאלה אפילו באיסור אשת איש דתירוץ זה לא אידחי כלל אדרבא דהא דהצורך לשנות כליו דחיישינן לשאלה היינו אליבא דמ"ד סימנים דאורייתא אבל למ"ד סימנים דרבנן לא קשיא כלל על מתניתן דקתני אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו דאין מעידין משום דסימנים דרבנן ולעולם לא חיישינן לשאלה ונ"מ להיכי דאמר סימנים מובהקים לגמרי סמכינן אפילו באיסור א"א דלא חיישינן לשאלה: וכן הרמב"ם בהלכות גירושין סי' י"ג דין כ"א כתב אם ניטל פדחת או פרצוף פניו או חוטמו אעפ"י שיש להם סימנים בגופו ובכליו ואפי' שומא אין מעידין עליו שמא אחר הוא עכ"ל הרי דהרמב"ם הביא לשון המשנה והוסיף דאפילו שומא אין מעידין עליו משום דפסק דסימנים דרבנן וכרבנן דשומא לא הוי סימן מובהק אבל מעולם לא עלה על דעתו לומר דחיישינן לשאלה וכן דברי בעל העיטור שהביא הב"י שכתב דמסתברא דליכא סימן מובהק אחרינא בגופו אלא הכרת פנים דהא קיימא לן סימנים דרבנן ואפילו שומא לא הוי סימן דההוא שינוי' דמשני גופו דאריך וגוץ אליבא דמ"ד סימנים דאורייתא ודחייתא היא ולא סמכי בשום: סימן אחר אלא על פרצוף פנים עם החוטם עכ"ל ונראה דגם מדברים אלו אין כאן ראי' דהא מפרש הב"י דבריו הא דתנן אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו אין מעידין עליו מסתברא דלא קא מיירי, אלא בדליכא סימנים מובהקים כו' ולא דווקא שאר סימנים אלא אפילו שומא באבר פלוני אפ"ה אין מעידין עליו משום דקיימא לן כרבנן דשומא לא הוי סימן מובהק עכ"ל ולפ"ז זכינו לדין שגם בעל העיטור לא הזכיר בדבריו דחיישינן לשאלה אלא דפסק כרבנן דשומא לא הוי סימן מובהק וסימנים דרבנן אבל מ"מ לא אידחי הך שינוי' די"ל דלא חיישינן לשאלה ואין לומר משום דכתב בעל העיטור דהאי שינוי' דמשני גופו דאריך וגוץ אליבא דמ"ד סימנים דאורייתא הוא ודחיית' היא ש"מ דכל הנך תירוצים דמשני אליבא דמ"ד סימנים דאורייתא כולם דחיית' נינהו אין מזה ראיה כיון דפסק כרבנן דשומא לא הוי סימן א"כ ע"כ שינוי' דמשני גופו דאריך וגוץ דמשמע דשומא הוי סימן אינו ולכך קאמר דשנוי זה דחייתא היא אליבא דמ"ד סימנים דאורייתא דלמ"ד דסימנים דרבנן אפילו שומא לא הוי ואתי' מתניתן כפשוט' אע"פ שיש להם סימנים בגופו כגון שומא לא