פנים מאירות חלק ב ל

בתוך הודאת הפטורים של לוה בביטול מודעא ופיסול עדי מודעא וכתב הסמ"ע בסי' ר"ה ס"ק כ"ז דמהני כשכתב בשטר קנין שפוסל כל העדים שיעידו שמסר לפניהם מודעא מ"מ נראה דווקא היכי שלא מסר מודעא תחילה על פיסול העדים מהני וכן הביא הב"י לאחר שכתב דברי הרשב"א תקנות הביטול דפוסל עדי מודעא הביא דברי הר"ן בפ' חזקת הבתים שכתב על דברי הרשב"א שנ"ל שאם מסר מודעא אף על הפיסול העדים אכתי לא מהני שאף פיסול זה מחמת אונסו שפוסל אותם וכבר קדם ומסר מודעא על המכר ועל כל הביטולי' שיעשה ואף על ביטול העדים הרי מכר בטל ואין לו תקנה א"כ בנידון דידן נמי אי מסר מודעא לפני העדים גם על הפיסול הוי מודעא מודעא ובר מכל דין אין אנו צריכים לכל זה דהא גבי מתנה ומחילה אין אנו צריכין להכיר אונסו שאפילו אם אינו אנוס כיון שאמר שאינו נותן או מוחל מדעתו אין המתנה והמחילה כלום דדווקא גבי מכר אמרינן כיון שקיבל המעות גמר ומקנה משא"כ במחילה ומתנה אם כן האי שטר הודאה שכתב לו הלוה שקיבל כל דמי הש"ח שהשכין ביד המלוה הוי כמו תחילה ואף אם נימא שהוא כמכר לו הש"ח ומודה שקיבל כל דמי המקח הא כתב רמ"א ריש סי' כ"ה דיש חולקין דבעינן שראו העדים נתינות המעות אבל הודאתו לחוד פי' כגון שהודה לו בפני עדים לא מהני וא"כ אף שלא מסר מודעא כיון דיש עדים על אונסו א"כ המכר בטל דאמרינן דמסתמא אנסוהו גם על הודאה ואינו צריך להחזיר דמים וק"ו הכא דמי יימר שמכרו דמכירת השטר לא נזכר בתוך הודאה רק כתוב שקיבל כל הסך הש"ח שהיה ביד המלוה א"כ אליבא דכ"ע הוי כמתנה א"כ כל זמן דידעינן באונסי' אע"ג דביטל מודעא בשכיד לא הוי הודאתו הודאה וסברא זו הזכיר רמ"א בס"ס י"א ואף שבכתב פטורים שנתן בעלי חובות של הלוה לבעל משכון כתוב בלשון זה התפשרנו ומחלנו זה לזה וכשר דינו כמכר י"ל דזה לא קאי על עסק תביעתם שהיה להם זכי' ביתרון המשכן אבל מה שכתבו שגם הלוה אין לו דין ודברים כפי משמעות הפטורים שנתן הלוה ליד בעל המשכון קאי ושם לא נזכר מילת פטור רק הודאה שקיבל דמי הש"ח א"כ לא דמי למכר כלל ואף דלא מסר מודעא אם יברר אונסו הודאתו בטלה ואף אם נימא דהודאתו חשיבא הודאה במאי קנה האי המלוה ש"ח של כותי זה ליקח ממנו ריבית דהא כתב הטור י"ד סימן קס"ט ובחובות של אשראי צריך שיאמר לו אתה תפטר הכותי בכך וכך מכל וכל ובכך וכך אני קונה ממך כל מה שאני יכול להוציא מיד הכותב וכתב הב"י שחוב הכותי אינו נקנה בשום אחד מן הקנינים וכ"כ שם ר"י דאין תקנה לקנות חוב הכותי אא"כ יאמר לקונה אני מוחל לך מה שהוא חייב לי וכו' ולא אזכה בו לצורך עצמי ומעכשיו אני פטור ממך בענין זה דומה שאינו ריבית משמע שאפי' חוב של כותי אינו יכול לקנות וכן כתב הש"ך בסי' קס"ט ס"ק כ"ט בשם הפרישה וכן מוכח מדברי הגהות אשר"י שהביא הב"י בסי' קע"ג וז"ל כתב הגהו' אשרי עלה קמ"ב דבעינן שהמלוה יסלק מן החוב ויזכה בו הקונה במעמד ג' ואם יש לו שטר עליו ימסרנו לקונה ויכתוב לו קנה לך איהו וכל שיעבוד' ואם הלוה הוא כותי ואמר המוכר לקונה אני מוחל לכותי כל מה שחייב לי ולא אודיענו ובטח בי ואתננו לך ולא אזכה בו לצורך עצמי אלא לצורכך וכו' ומדלא כתב הך התירא שימסרנו הש"ח של כותי ויכתב לו קני לך וכל שיעבודי' דיליה ש"מ דלא מהני שום קנין בש"ח של כותי ולכך כתב שיאמר לו המוכר בטח בי כו' ולא אזכה לצורך עצמי משום כיון דאינו יכול להקנות לו השטר בשום קנין יש לחוש שאם יזכה אח"כ ויוציאנו מן הכותי יוכל לומר לצורך עצמי זכיתי ולכך אומר לו אני מוחל לכותי ויבטח בי שלא יודיענו ולא אזכה לצורך עצמי אכן המעיין בהגהות אשר"י יראה שמיירי בחוב בעל פה והארכתי בזה בתשובה שהשבתי להחכם הרב ר' משה חגיז בסו' ושם כתבתי באריכת דבש"ח של כותי יכול להקנות ע"י כתיבה ומסירה ודברי הדרישה צ"ע יעויין שם וגם כתבתי שם דיש לחלק דכיון דכתב בשטר של כותי דמחייב לפלוני או לב"כ שלו אם כן הוי כמאן דכתב אני משעבד לך ולכל מי שמוציאו דנקנה במסירה בלא כתיבה כבעל דבר בעצמו והש"ך השיב על זה וכתב דווקא לענין שלא יצטרך הרשאה מועיל לשון זה דהוי כאלו נכתב מי שיבא בשטר זה מחמת המלוה הוי כמלוה עצמו אבל אינו מועיל לענין מכירה שלא יצטרך כתיבה שהרי כל זמן שלא כתב לו צריך לבוא בכח המלוה והרי אינו אלא שלוחו של מלוה א"כ לענין מכירה כל זמן שלא כתב לו קני לך וכו' אין מכירה כלום והמוכר והלוקח שניהם יכולים לחזור בהם וכן כתב בתשובת מהרשד"ם סי' תפ"ב ודברי הש"ך ברירין בטעמן ועיין שם בתשובתי שהארכתי בזה: וכללא דהאי פיסקא דאם נימא דהמסירות מודעא שמסר הלוה על השטר הודאתו הוי מודעא א"כ נתבטל המכר אם כן כל הש"ח מסך ק"מ אלפים ברשות הלוה עומד אם כן לא מבעי' דמה שקיבל מהכותי יותר מחובו שהלוה על שטר זה דהוי ריבית גמור אלא אפילו ריבית העולה על סך פ"ב אלפים שהלוה שמעון לראובן אסור לקבל מן הכותי דבשלמא במשכון של כותי אמרינן כאלו מכר לו כנזכר ביו"ד סי' קס"ט בהגהות רמ"א אבל באשראי כיון דאי אפשר למקני אם כן אישתכח כאלו נטל מישראל אם לא שנימא דקני הש"ח מדיני דמלכותא אף דלא כתב בכתיבה ומסירה דבלא האי טעמא דברי הש"ך ברירין בטעמן דאף דכתב משעבדינא לך ולכל דאתי מחמתיך מ"מ צריך כתיבה ומסירה וכיון דקני ישראל הלוה ש"ח זה מיד הכותי שוב אינו יכול להקנות לישראל המלוה השני אם לא שנימא דאף ישראל מישראל קנה מכח דיני דמלכותא וכבר כתבנו שיש לפקפק בזה עיין בתשובת' באורך: אכן על דבר הטענה שתבע הלוה איך שבחוב פ"ב אלפים חישב המלוה הריבית שיעלה בסוף שני חדשים וכלל הריבית עם הקרן וקצת רצה לומר כיון דעכ"פ לאחר שני חדשים היה מגיע לו הרווחים אם כן לא הוי ריבית הנה זה מוקצה מדעתי לומר דזה לא יהיה ריבית ולא מבעי' היכי דלא הוי שטר עיסקא דזה הוי ריבית דאורייתא אלא אפילו בעיסקא הא אמרינן בפרק איזהו נשך דף ס"ח דלית הילכתא בשטרי מחיזנאי דזקפי' ליה לרווחא אקרנא וכתבי' ליה בשטרא דמי יימר דהוי רווחא ואמרינן אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי אבא עביד הכי וכי אתי לקמן מהימן להו אמר ליה תינח היכי דאיתי לדידי' אי שכיב ונפיל שטרא קמי יתמי מאי כו' והוזכר בטור יו"ד סי' קע"ז ובש"ע סי' כ"ד וכתב שם וכן לא יתן מעות בתורת עיסקא או שותפות ויכתוב אותם מלוה זכי וא"כ בנידון דידן אף שהיה למלוה כתב קודם לזה כל מה שיתעסק אם הלוה יהי' על צד היתר בתורת עיסקא מ"מ כיון דבשטר זה לא נזכר עיסקא אלא מלוה ואפילו היכי דלא כלל הריבית הי' אסור מצד עצמותו של שטר דכיון שאינו מפורש בשטר שהוא עיסקא והוי לי' הכל מלוה וקרוב לשכר ואפילו התנו בניהם בעל פה דבתר שטרא אזלינן והוי ליה כולה מלוה ויכול לתבוע כל הקרן אף אם יהי' לו הפסד בקרן וכתב הט"ז שאסור לגבות בשטר זה ופשיטא הכא שזוזי יהיב ליה וחישב מיד הריבית דאיסורא עביד וא"כ בנ"ד אם משיב המלוה לא הד"ם או אינו יודע צריך לישבע היסת כמבואר בחו"מ סי' פ"ב היכי דטעון דחוב זה ריבית הוא וביו"ד סי' קס"ט בש"ע סי' כ"ה ובסי' קע"ז סעיף י"א ואם טוען שלקח בהיתר עכ"פ הסכימו האחרונים שצריך לברר התירו ואם היתר זה הי' לו שעשה תחילה עיסקא צריך לטעון עכ"פ שבאותו עת שכתבתי הש"ח כבר הודית לי שהיה לך רווחי' מן העיסקא הנ"ל אבל כל זמן שאינו טוען כן ומודה לדברי הלוה שבתחילת העיסקא חשב לו ט"ז מאות רוחים שמגיע לו על שני חדשים ושטר חוב נעשה באיסור ודינו הוא כדין העיסקא דישבע הלוה שלא הי' ריוח בעיסקא הזה כי כן תיקון מהר"ם ז"ל בעיסקא שמקבל נאמן עכ"פ על הרוחים ועוד אם הוציא הלוה ביציאותיו כל סך המעות א"כ כל הרוחים שיקח הוי ריבית קצוצה ומתוך דברינו נתברר דכל זמן שאינו משיב המלוה אחד מהדרכים שזכרנו ומודה לדברי הלוה הוי ריבית קצוצה ואם סומך על העיסקא שעשה מקודם מ"מ נאמן הלוה לומר שלא היה בו ריוח כיון שמתחילה זקף רווחא אקרנא אבל האומר שאף לפי דברי הלוה אין כאן איסור טועה ומדבריו הם נושכי' נשך כסף ואנו אין לנו אלא דברי רבותינו ז"ל הנראה לפי עניות דעתי כתבתי וה' ינחני בדרך אמת: שאלה לא בטור או"ח סי' של"א כתב הטור אפילו ספק אם נולד לשבעה או לשמונה ולא גמרו שערו וצפרניו מלין אותו בשבת דאי חי הוא שפיר מהיל ואי מת הוא מחתך בבשר בעלמא הוא אבל אם הוא ודאי נולד לח' אין מלין אותו בשבת אלא א"כ גמרו שערו וצפרניו וכתב הב"י שהרי"ף והרא"ש כתבו ברייתא דספק בן ז' וספק בן ח' אין מחללין עליו את השבת ולאו כתבו הא דרב אדא בר אהבה דמלין אותו ממ"נ וכתב הר"ן שנראה דעת הרי"ף שאין מלין ספיקות בשבת ולפיכך הביא ברייתא זו בהלכות סתם וכיוצא בזה הם דברי רבינו בטור י"ד סי' רס"ו וז"ל כתב אדוני אבי ז"ל ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו השבת ואינו מבין דבריו דודאי מלין אותו ממ"נ וכו' וכתב הב"י וז"ל ותמהני על הר"ן שפירש דלהרי"ף לא מהלינן ספיקות בשבת ומעשים בכל יום שמוהלים אותם וגם בימי חכמי התלמוד משמע שהי' מוהלים אותם מדאמרינן מימהל היכי מהלינן וכן יש לתמוה על מה שפי' רבינו בדברי הרא"ש וכתב הב"י לכן נראה לי דודאי כל שגמרו שערו וצפרניו מחללין עליו השבת להרי"ף והרא"ש אפילו הוא בן ח' ודאי ומה שכתבו ברייתא בן ז' מחללין עליו את השבת בן ח' אין מחללין עליו את השבת ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו את השבת בן ח' הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו סמכו על מה שכתבו בפ' הערל דאוקמי' להאי ברייתא שם בגמ' בשלא גמרו שערו וצפרניו וכו' והשתא אתי ברייתא כפשטי' ולא צריכין לאדחוקי ולאוקמי כר"א כדאוקי רב אדא בר אהבה ויש לתמוה על הר"ן שנראה שלא נזכר למה שכתב הרי"ף בפ' הערל וכו' ויותר יש לתמוה על רבינו שלא פקח עיניו בדברי הרא"ש דפ' ר"א דמילה גופי' אחר ברייתא זו וכל זה איירי שלא גמרו שערו וצפרניו אבל גמרו שערו צפרניו ואפילו ידוע שהוא בן ח' כגון שפירש ממנו אחר שבעל מותר לטלטלו ולמולו בשבת דפסק הלכה כרבי בפ' הערל דאמר אשתהויי אשתהי עכ"ל: ונפלאתי על תמיהתו על הר"ן שכתב לדברי הרי"ף לא מהלינן ספיקות ומעשים בכל יום דמהלינן וגם בימי חכמי התלמוד משמע שהי' מוהלים מדאמרינן מימהל היכי מהלינן דברי תימא הם דבש"ס