פנים מאירות חלק ב כז

ודברים כאלו הולכין אחר המנהג והנראה לפע"ד כתבתי: שאלה כו בדבר בועה בכוליא דמחמירי האחרונים דאפילו לא הגיע הריעות' למקו' חריץ והנה מתחילה הייתי מתירא להכניס ראשי בין ההרים הגדולים אך באשר בנותי בספרים קדמאי ובתראי וראיתי שכמה גאונים איתני ארץ אשר מימיהם אנו שותים ה"ה הטור והרשב"א והב"י ורמ"א כולם מתנבאים בסגנון אחד דבכל ריעותא בכוליא בענין שיגיע למקום חריץ ע"כ תמכתי יתדותי יתד במקום נאמן לברר דבריהם ואדברה בעדותיך נגד מלכים כולה האי ואולי לא אבוש בהלכה ומקור דין זה הוא בחולין דף נ"ה ע"ב אמר רכיש בר פפא משמיה דרב לקתה בכוליא טריפה אמרי במערבא והוא דמטי לקותא למקום חריץ אמרי במערב' כל הפסול בריאה כשר בכוליא ודייק עלה וכ"ש היכי דכשר בריאה דכשר בכוליא מתקיף לה ר' נחמן וכלל' הוא והרי מוגל' דכשר בריאה ופסיל בכוליא אלא א"ר אשי טריפות קמדמית להדדי כו' זה הוא גירסת הש"ס שלפנינו וכתב הרא"ש דלפי גירסא זו לפי' רש"י לקותא דאמר רכיש היינו מליא מוגלא אבל רב אלפס הגי' בספר וז"ל כשר בזה ובזה מים זכים פסול בזה ובזה לקותא ולגירסא זו מוגלא ולקותא שני ענינים הם ולקותא היינו שמחמת חולי לקי ונתמסמס עד שהרופא גוררו ומעמידו על בשר חי וכתב מהרש"ל והשתא דאנו תופסי' גירסת הרי"ף לחומרא דלקותא ומוגל' שני ענינים הם א"כ אין לנו ראי' במוגלא דבעינן עד מקום חריץ דדוקא בלקותא אמרינן והוא דמטי לקותא עד מקום חריץ אבל במוגלא אמרינן כשר בריאה ופסיל בכוליא במקצת קאמר אפילו לא הגיע כלל למקום חריץ וכן פסק בא"ז בשם שערי' דדוקא לקותא בלא מוגל' הוא דכשיר' כשלא הגיע למקום חריץ אבל במוגלא אפילו לא הגיע למקום חריץ טריפה וכן משמע מדברי הרמב"ם שכתב ג"כ גבי לקותא דבעינן שיגיע למקום חריץ וגבי מליאה מוגלא כתב סתמ' אם נמצאת בכוליא ליחה טריפה ואין להקשות מדאמרינן לעיל בסוגי' מלאוה מוגלא טריפה מים זכים כשירה אלמא מליאה בעינן די"ל שיגיע למקום חריץ אין זו ראי' דבודאי אם לא היתה הבועה מבחוץ אלא בפנים צריך שתגיע הליחה למקום חריץ ומ"ה קאמר מליאה אבל היכא שהיתה הבועה בולטת מבחוץ ויש בה מוגלא טריפה וזה שאמרינן כשר בריאה ופסול בכוליא והוא מה שמצאתי בא"ז אם היתה מכה בכוליא על גבה מחתכין בכוליא לשנים אם אין מכה בפנים כשירה ומסתמא איירי כמו שפרשתי שהוא מכה ר"ל בועה ואפ"ה לא פסיק להכשיר אלא כשלא הגיע מכה כלל לפנים אלא הכל מבחוץ הוא אבל אם נכנס לתוך הכוליא טריפה בכל ענין שתגיע למקום חריץ כי מניין להקל באיסור דאורייתא היכא שאין להם הכרע וראיות מן התלמוד עכ"ל והנה רש"ל מחמיר מטעם שאין לנו הכרע וראיו' מן התלמוד ולפע"ד נראה להביא ראיה מן התלמוד להנך פוסקים דכל ריעותא בכוליא בעינן עד דמטי למקום חריץ דאיתא בדף מ"ח ע"א בעי מיני' רבה בר בר חנא משמואל העלתה צמחין מהו א"ל כשירה א"ל אף אני אומר כן אלא שהתלמידים מזדנזין בדבר דאמר רב מתנא מליא מוגלא טריפה מים זכים כשירה א"ל האי בכוליא איתמר ואי ס"ד דיש חילוק דין בין מוגלא ובין לקותא דרכיש, א"כ בריש פירקין דפריך הא איכא שב שמעתא ובכלל זה הא דרכיש ולא פריך מדרב מתנא דמוגלא טריפה בכוליא אף היכא דלא הגיע למקום חריץ וכן הא דאמר עולא ח' מיני טריפות הם לאפוקי מדרכיש ולא קאמר לאפוקי מדרב מתנא ואף לדברי מהרש"ל דמפרש הא דאמר רב מתנא מליא מוגלא טריפה מיירי שיש מכה בפנים ובעינן עד שיגיע למקום חריץ א"כ הא דרב מתנא מישך שייכא בדרכיש מ"מ הא דכתב מהרש"ל הא דפריך וכללא הוא הרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא מיירי בבוע' בולטת מבחוץ דכשר בריאה ופסול בכוליא אפילו אינו מגיע למקום חריץ וע"כ סתמא דתלמודא הכי גמירי להו אם כן למה לא אמר למעוטי בועה בכולי' ועוד איך פליג עולא אסתמא דש"ס דהא מדברי עולא דמנה שמונה טריפות נתמעט כל טריפות בכוליא אפילו בועה ועוד קשיא אמאי קאמר הש"ס כשר בריאה כו' מוגלא ולא קאמר בועה או צמחי בלישני דקרי ליה הש"ס לעיל דמוגלא שייך לומר אף אם אין הבועה בולטת כמו גבי אטום בריאה בדף מ"ז ע"ב דבדיקתן אי אית ביה מוגלא ודאי מחמת מוגלא הוא ואם כן למה תני לישני דמוגלא ובאמת היא גופי' תמי' מי הכריחו לרש"ל לחלק בין מוגלא בפנים ובין בועה הבולטת לחוץ דבודאי לאינך גאונים דסברי דבמוגלא לא בעינן עד דמטי לחריץ סברי אף שאינו בולטת מבחוץ אלא בפנים נמי טריפה ומי הכריחו לחלק ואי משום דקשיא ליה הא דקאמר הש"ס ואי מליא מוגלא טריפה די"ל דקאי על המכה אשר בכוליא שהוא מליא מוגלא טריפה אבל מים זכים כשירה כמו לפי מאי דס"ד דקאי אצמחין ע"כ לא קאי אלא אצמחין גופי' אם כן לבתר דמשני האי בכוליא איתמר קאי ג"כ אמכה שיש בכוליא ונראה ברור דאף דמוגלא ולקותא תרי ענינא מ"ע מודה הרי"ף דלקותא גריעי טפי דלפי גירסתו פסול זה בזה לקותא וכתב הרא"ש דגם בריאה פסול כדאמרינן לעיל בריאה דנפלי תילחי תילחי ולכך לא מצינו הא דפסול בשניהם אלא בלקותא דנתמסמס כמו שכתב הרא"ש ואפ"ה אמרי במערבא על לקותא דאמר רכיש והוא דמטי למקום חריץ א"כ ק"ו במוגלא דקיל טפי דפשיטא דבעינן עד מקום חריץ ודעת רוב הפוסקים אין חילוק בכל לקותא בכוליא בעינן עד דמטי למקום חריץ ואף לפי' הרי"ף והרמב"ם לא מצינו מפורש בדבריהם שסבירי להו לאסור במוגלא אף שלא הגיע למקום חריץ אלא ממשמעות דבריהם רצו ללמוד וכבר כתב הב"ח בעצמו דיותר נראה דאף לאלפסי אין שום פיסול בכוליא אלא כשהגיע עד הלובן וכן מה שרצו ללמוד ממשמעות הרמב"ם איכא לאדחוי די"ל דסמך הרמב"ם ארישא שכתוב גבי לקותא וה"ה למוגלא ועוד לדעת מהרש"ל דמוגלא בפנים אינו פוסלת אלא עד דמטי למקום חריץ וא"כ איך כתב הרמב"ם סתם אם נמצא ליחה בכוליא טריפה הי' לו לחלק בין מוגלא בפנים ובין בועה מבחוץ אלא ע"כ דסמיך אמ"ש לעיל גבי לקותא ומה שמביא מהרש"ל מה שכתוב הא"ז דאם היתה מכה בכוליא מגבה מחתכין הכוליא לשנים אם אינו מכה בפנים כשירה אין הכרע לומר דאם יש מכה בפנים דמטריף אפילו לא הגיע למקום חריץ דאיכא למימר אם אין מכה בפנים דקאמר הא"ז כדינו שאין מגיע בפנים למקום חריץ ודברי רש"ל שרצה להמציא הא דקאמר הש"ס כשר בריאה פסיל בכוליא מוגלא בבועה מיירי פשטות לישני דש"ס לא משמע כן דלמה לא תני בועה או צמחי אלא נראה ברור דכל בועה לא מיטרפי אלא משום דסופו לינקוב וכל זה בריאה דיש לחוש בתרי בועי דסמיכי אבל בכוליא אין חשש משום ניקב ומוגלא דפסלא בכוליא הוי כלקותא דרכיש דלא מטריף אלא עד שיגיע למקום לובן ואפילו נמצא כמה בועות ולא הגיע עד הלובן יש להכשיר אחר כתבי זה עיינתי בספר פרי חדש וכתב כדברי דבגירסת הרי"ף באו הדברי' סתומי' ובגירסת רש"י ופירושו בא הדבר מבואר דאף במוגלא בעינן עד שיגיע למקום חריץ ילמוד סתום מן המפורש ועוד כיון דאפילו לקותא דמסמס בעינן עד שיגיע למקום חריץ כ"ש מוגלא ותדע דמוגלא בריאה כשירה ומסמס אף בריאה טריפה והן הן הדברים שכתבתי ומסיים שם וכל לקותא שיש בכוליא אינן אלא עד שמגיעין למקום חריץ והכי נקטינן והנראה לפע"ד כתבתי וכדי לסמוך עליו: שאלה כז לברר דין אם ישב לאכול כזית או לשתות רביעית אך בתוך אכילה או שתייה הפסיק יותר מכדי אכילת פרס אך לא הסיח דעתו אי חייב לברך ברכה אחרונה או לא ושמעתי מחכמי טורקיי"א כששותים קאווע רותח מאוד ואי אפשר להם לשתות רביעית אלא בהפסקה יותר מכדי אכילת פרס אינם מברכים ברכה אחרונה וילפי לה מכל איסורי התורה דאינם חייבים עליהם אם הפסיק ושהה יותר מכדי אכילת פרס כדאיתא בעירובין וביומא ודבר זה הביא המג"א בא"ח בריש סי' ר"י ויליף לה מהא דכזית בעי ברכה אחרונה היינו משום דכתיב בי' אכילה ואכילה בכזית ובכל איסורין נמי כתיב בי' אכילה ואם שהה בכדי אכילת פרס לא מקרי אכילה וה"ה לענין ברכה עכ"ל ואני אומר תורה וללמוד אני צריך דע"כ לא לגמרי ילפינן ברכת הנהנין מאכילת איסור דהא מדאורייתא אכילה כדי שביעה בעינן ואף דר"ח דסבר ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיי' מ"מ הא כתבו התוספת בפ"ג שאכלו דף מ"ג ע"ב דהני קראי אסמכתא בעלמא דמדאורייתא בעינן שביעה אף לר"מ ומדרבנן אסמכהו אקרא ולכך נראה דפטרו מטעמת ופולטת מן הברכה כמו שכתוב בסי' ר"י וכן כתב הרא"ש על דברי ר"ח שכתוב מיהו דווקא רביעית אבל טפי מרביעית חשיבי הנאה ומיהו נראה דברכה לא צריך כיון שאינו נהנה בתוך מעיו עכ"ל ובאיסור מצינו שחייב על הנאת גרונו אף שאינו נהנה בתוך מעיו דאיתא סוף פרק גיד הנשה דאמר ר"י אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכל חייב מ"ט הרי נהנה גרונו בכזית ולאו דווקא בגיד אלא אף בכל איסורים הדין כן וכן פסק הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות פ' י"ד דין ג' וז"ל אפילו אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכל אותו חצי זית עצמו שהקיאו חייב שאין החיוב אלא על הנאת הגרון בכזית מדבר איסור עכ"ל ובודאי לענין ברכה אחרונה אם אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכל אותו חצי זית שהקיאו אינו חייב לברך ברכה אחרונה וע"כ דלא ילפינן אכילה דברכת הנהנין מאכילה דכתיב גבי איסורין דהתם מחייב בהנאת גרונו והכא אכילה במעים בעינן וסמכוהו רבנן אקרא ואכלת ושבעת ש"מ דבעינן אכילה לכלל שביעה ושביעה אינו אלא בכרס מלאה ואם אוכל ופולט כל היום אינו בא לכלל שביעה וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון דכזית ורביעית דחייבו לברך ברכה אחרונה דווקא על אכילת שבא לתוך מעים דהוי כעין שביעה אבל טועם ופולט אינו צריך לברך אפילו יותר מכדי רביעית וכמו כן עלה בדעת אחרונים לחייב בברכה אחרונה ביין שרף אף אם שתה פחות מרביעית מפני שהוא סומך וסועד הלב ואף שבאיסורים אף אם היה משובח ומוטעם ביותר אינו חייב מלקות פחות מרביעית אלא ע"כ דאזלו בברכת הנהנין בתר הנאה המשיב את נפשו ומייתב דעתו כעין שביעה דאורייתא ולפ"ז אם דעתו לאכול כזית אף שבאמצע הוכרח להפסיק אם אינו מסיח דעתו ולא נתעכל במעיו שחייב לברך וכן אפילו בברכת המזון דאורייתא אם אכל