פנים מאירות חלק ב כה

ברית מילה מצוה לאכול ואין צריך התרה אע"ג דדבר שאינו כי אם מנהג צריך התרה הכא אינו צריך כי לא נהגו להתענות בכי האי גוונא וכו' מיהו מי שקיבל עליו תענית במנחה באחד ימי תשובה צריך התרה ע"כ וכן פסק רמ"א בהגה' וכתב הלבו"ש בסי' תצ"ב וז"ל מילה שחלה ביום בה"ב י"א מצוה לאכול על הסעודה ואינו צריך התרה ואע"ג דדבר שאינו אלא מנהג צריך התרה ובה"ב גם כן אינו אלא מנהג מ"מ לא נהגו מעולם להתענות בכה"ג שחלה מילה ביום זה והוי כאלו התנה מתחילה מיהו דווקא נראה לי כשלא קיבלו מאתמול אלא סמך על עניות אמן אבל אם חזר וקיבל עליו מאתמול הרי זה נדר וצריך התרה עכ"ל והביאו מג"א בסי' תקס"ג ובסי' תקס"ח רצה ללמוד פי' א' בהגהות מיימונות הנ"ל ואני נפלאתי כיון דבסי' תצ"ב פסק הלבוש כדעת המרדכי שנהגו לברך בשבת מקבלי תענית בה"ב ובאמירת אמן הוי קבלה ושוב אין צריך לקבל וא"כ מאי שנא אם קבל עליו מאתמול הרי זה נדר א"כ באמירת אמן נמי למה לא יחשב כמו נדר דהא אמירת אמן יש בו קבלת דברים כמו שמבואר ביו"ד סי' רכ"ה א"כ למה לא יחשב ג"כ האי אמירת אמן שיצטרך התרה כמו אם קיבל ובסי' תקס"ב ס"ס ט' כתב הלבוש וז"ל מ"מ אין עניות אמן קבלה ממש שיהא מחויב להתענות כל מי שענה אמן אלא אע'"פ שענה אמן אינו נדר להתענות אלא לענין זה בלבד מהני עניות אמן שאין צריך לקבלו במנחה כן הוא המנהג עכ"ל ונפלאתי מאין יצא להם מנהג זה לזכות שטרי לבי תרי דאם עניות אמן מהני שאין צריך לקבלו במנחה אם כן למה לא יהיה מחויב להתענות מי שענה אמן ואין לומר משום דאין עניות אמן חשיב כקבלות הדברים היינו דווקא אם אמר לו לנוכח היכי שאמר לו רוצה אתה להתענות תענית בה"ב ואמר אמן זה הוי כקבלות דברים אבל הכי במי שבירך שעושים להקהל שיברך ה' למי שרוצה להתענות בה"ב ואמר אמן י"ל דאמן זה הוי אמנת דברים ואמר שיאמנו ויתאמתו הדברים שיברך ה' למי שיתענה אבל הוא לא קיבל ואף שהי' בלבו להתענות מ"מ לא הוציא בפיו וכבר פסק רמ"א בסי' תקס"ג מי שהי' בלבו שלא בשעת תפלת מנחה להתענות למחר לא הוי קבלה ולכך אינו מחויב להתענות בעניות אמן אך הדרא קושיא לדוכתה א"כ אינו יוצא בעניות אמן שיחשב לקבלה ולמה לא יקבל במנחה ונראה ברור דהעולם ס"ל כדעת המרדכי שהביא מג"א בסי' תקס"ג דכ"ע מודים דאם קיבלו קודם תפילת המנחה שפיר דמ' וכ"ש קודם לכן וכן נהגו לברך בשבת מקבלי תענית בה"ב ושוב אין צריך לקבל עכ"ל ונ"ל דהעולם ס"ל דעונים אמן ר"ל שאנו מקבלים להתענות בה"ב ופשיטא לדעת הב"ח אפי' בהירהור הוי נדר וצריך לקיים נדרו א"כ בתענית בה"ב אם ענה אמן וקיבל התענית עליו ואח"כ אירע ברית מילה צריך התרה והגהות מיימוני לא מיירי אלא שהי' רגיל להתענות מצד המנהג כמבואר ביו"ד סי' רי"ד בש"ע וז"ל מי שרגיל להתענות תעניות שלפני ראש השנה ושבין ר"ה לי"כ ורוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא צריך ג' שיתירו לו אם בשעה שהתחיל לנהוג היה דעתו לנהוג כן לעולם ונהג כן אפילו פעם אחת צריך התרה ויפתח בחרטה שמתחרט כן שנהג כן לשם נדר עכ"ל על זה כתב הגהות מיימוני דאם אירע ברית מילה מצוה לאכול משום דלא נהגו להתענות בכי האי גוונא משום דמתחילה לא קיבל הנהגה זו אלא כפי הנהגת עולם אבל היכי שענה אמן וקיבל עליו בפירוש להתענות בה"ב זה הוי כמו נדר וצריך התרה כנ"ל: ואגב דאיירינן במילי דתענית נימא מילתא הא דנהגו במדינות אלו להתענות ערב ר"ח ובימי הקיץ אינם משלימים אם יש לקרות ויחל והש"ץ יאמר ענינו בין גואל לרופא ויקבע ברכה לעצמו נראה ללמד זכות אע"פ שרוב הפוסקים פסקו כהא דאמר רב חסדא בפ"ק דתענית דף י"ב ע"א דאיתא שם אמר רב חסדא הא דאמרת מתענין לשעות והוא שלא טעם כלום עד הערב א"ל אביי הא תענית מעליותא היא לא צריכי דאימלוך אימלוכי ואמר רב חסדא כל תענית שלא שקעה עליו החמה לא שמיה תענית מיתיבי אנשי משמר מתענים ולא משלימים התם לצעורי נפשיה בעלמא תא שמע דאמר ר"א בן צדוק אני מבני בניו של סנאב בני בנימן ופעם אחת חל תשעה באב בשבת ודחינו לאחר שבת והתענינו ולא השלמנו מפני שי"ט שלנו הי' התם נמי לצעורי בעלמא תא שמע דאמר רבי יוחנן אהא בתענית עד שאבוא לביתי התם נמי לשמוטי נפשי' מבי נשיאה ע"כ ופסקו רוב הפוסקים כר' חסדא ורבו בו הפתרונים בפירוש מתענים לשעות מיהו באו"ח ס"ס תקנ"ב כתב בשם הגהות אשר"י דיחיד שקיבל תענות ב"ה כל ימות השנה ואירע ערב ט' באב בשני דמתפלל מנחה ואוכל סעודה המפסקת טרם יבוא השמש וכ"כ האגור בשם שבולי הלקט ויהיב טעמא משום דקי"ל כמ"ד מתענין לשעות וכן כתוב בהגהות מרדכי דמועד קטן ובאור זרוע כתב בנימוקי רב שרירא שסועד טרם יבוא השמש דק"ל מתענין לשעות ומתפללין מנחה תפילת תענית עכ"ל הרי שהני גדולים למדו הא דקאמר הש"ס הילכתא מתענין לשעות ומתפללין תפילת תענית בלא השלים מיירי ולא ס"ל כר' חסדא והשתא אתי' הא דר"א בן צדוק ואנשי משמר ודר' יוחנן אתי' כפשט' דהתענו ולא השלימו ואפ"ה הוי תענית א"כ הא דנהגו להתענות בימי הקיץ ער"ח ולא להשלים הוי תענית נמי לענין ששליח ציבור יקבע ברכה לעצמו דהא אותן אנשים מתענים לשם תשובה וע"כ סמכו אדעת הפוסקים שכתב בש"ע דיש נוהגים לדונו כתענית ציבור לענין עינינו בין גואל לרופא וקריאת ויחל א"כ י"ל אף שאינו משלימים יכולים לקרות ויחל ולקבוע ברכה בין גואל לרופא די"ל דסמכו על אינך גאונים דס"ל דמתענין לשעות אף בלא השלמה הוי תענית ומתפללין ענינו וכ"כ הרוקח הביאו הב"י בס"ס תקע"ט בווירמז מתענין גזירה בר"ח סיון ונהגו לקרות בשחרית בר"ח ולערב ויחל ודרשו עכ"ל א"כ אע"פ שאין משלימו מ"מ קורין ויחל ומסתמא הש"ץ קובע ברכה לעצמו ומהאי טעמא נראה דנהגו היחידים להתפלל ענינו אף שאין משלימי' משום דסמכו על אינך פוסקים דפסקו מתענין לשעות אף שאינו משלים תענית שעות מקרי לענין ענינו ופשטא דמתניתן וברייתא מסייען להוא דתענית גמור התענו ולא השלימו וראיתי שבד"מ באו"ח סי' תקס"ב כתב וז"ל ונראה לי דמאי דכתב מהרי"א דנוהגים להתפלל ענינו אע"פ שאינו משלים ה"ה אם לא קיבלו מאתמול דהא תענית שעות מיהא איתא וכל זה בתענית יחיד דהא בלאו הכי יכול להוסיף בשאלת צרכיו בשומע תפילה כמ"ש לעיל סי' קי"ט וכן נראה לי וכן נוהגין דוודאי דברי הפוסקים שכל תענית שלא שקעה עליו חמה ושלא קיבל עליו מאתמול אינו תענית לענין ענינו עיקר שהרי הם רוב הפוסקים והעיקרים ולדידהו אין מתענין לשעות אלא א"כ משלימין ומה שנוהגים להתפלל ענינו היינו ביחיד מטעם שכתבתי וכן נוהגים בי' ימי תשובה שהיחיד אומר ענינו והש"ץ אינו אומר עינינו אלא בצום גדליה כשמשלימים עכ"ל ובאמת מה שרצה ללמוד זכות שיחיד אומר ענינו אף שאינו משלים משום דיכול להוסיף בשאלת צרכיו בשומע תפלה תמהו דאם נתנו חכמים רשות לשאול שאלת צרכיו בשומע תפלה לא נתנו רשות להוציא דבר שקר מפיו ולדעת רוב הפוסקים כרב חסדא א"כ כל תענית שאינו משלים לא שמיה תענית והוי דבר שקר אם אומר בצום תעניתינו וכבר כתב הב"ח בסי' תקס"ב וז"ל ודע דכל משא ומתן בדין עינינו אינו אלא שיאמר ביום צום תענתינו אבל אם ישמטו מילת אלו פשיטא דיכול לומר כל הנוסח דאינו אלא תחנונים לבד ואפילו לא צם כל עיקר יכול לומר כן ופשוט הוא עכ"ל הרי דעיקר קפידא משום דמחזי כשיקרא לדעת הפוסקים אם אינו חשוב תענית א"כ ליחיד מי התיר להוציא שקר מפיו וכן כתב הלבוש בסי' תקס"ד וז"ל וקשה לי למה לא יאמר ענינו אפילו לא שקעה עליו חמה או לא קבלו הא קי"ל שואל אדם כל צרכיו בשומע תפילה ואפשר לומר משום דהוי כתפילת שקר שאומר ביום צום תעניתינו וזה לא מיקרי תענית עכ"ל ולפ"ז נסתר טעם רמ"א וע"כ י"ל דסמכו על אינך פוסקים דס"ל מתענין לשעות כפשוטה א"כ נוכל לומר דאף הש"ץ מזכיר וקובע ברכה לעצמו ויש לחוש שאם נבטל המנהג לקרות ויחל ולקבוע ברכה לש"ץ דתבטל הסדר וימנעו להתענות ולהתעורר בתשובה משא"כ בי' ימי תשובה שכל אחד חרוד מפני אימת הדין ולא ימנעו מלעשות תשובה ולהתענות ומתחילה לא קבעו עצמם לזה אבל בער"ח שנוהגים יחידי סגולה לאסוף מנין ולהתפלל בהתעוררת גדול אין למנוע מהם מיהו נראה שעכ"פ יתענו עד אחר י"א שעות פחות רביעי בשעה זמניות דבזה כתב המג"א בסי' תקס"ב ס"ק ה' בשם המרדכי דזה מקרי השלמה אחר שנכנס יום של אחריו כל זה מצאתי להחזיק לב בעלי תשובה שלא יבטלו ממנהגם: שאלה כד אשר השבתי להרב המופלא מהור"ר מאיר אבדק"ק ל"ב. אלהא דר"מ יענהו לשלום ברכה וילין בעמק הלכה ה"ה אהו' ידידי הרב המופלא כבוד מהור"ר מאיר יצ"ו. הנה כתבו קבלתי ובדבר שאלתו קטנה אשר נמצא בס"ת בשני יריעות זה אחר זה שהי' הפרשיות צריכין להיות סתומה והמה פתוחות האחת היא בפ' ואלה הדברים פ' ד' ונסב הר שעיר ימים רבים צריכ' להיות סתומה דהיינו בין פסוק הנ"ל ובין פרשה שלאחריו ויאמר ה' אלי וביריעה שלאחריו בפ' ואתחנן בפ"ד אצל דיברות. שניות דהיינו בין ולא עליתם בהר לאמר ובין אנכי ראוי להיות סתומה ובס"ת היא פחותה דהיינו בצורות פתוחה שהיא פתוחה בין להרמב"ם ובין להרא"ש שסיים באמצע השיטה ומתחיל בראש השיטה שלאחריו שהיא פתוחה לדעתם ושאל מכ"ת איך לתקנם מפני שאי אפשר למחוק מפני השימות של הוי' שאינם נמחקי' ועלה בדעתו להכשיר מטעם שסמוך הסופר על מסכת סופרים דלדעת מסכת סופרים צורה זו שהניח בסופר חלק ט' אותיות והתחיל לכתוב בראש שיטה שניה הוי סתומה וכמו כן ס"ל בעל התרומות אבל לא ניחא ליה בתיקון זה שימחוק התיבה בראש השיטה שני' ויכתבה בסוף שיטה ראשונה א"כ במקום המחק יהי' חלק ויהי' הפסק באמצע הפסוק וביקש ממנו לעיין בדבריו ולגלות דעתי ע"כ אמרתי להפסיק באמצע הפרק להשיבו שלבבי לא כן ידמה דהא במס' סופרים איתא כן איזו היא פתוחה כל שלא התחיל בראש השיטה כדי לכתוב שם של ג' אותיות וכמה יניח באמצע ותהי' נקראת סתומה כדי לכתוב שם של ג' אותיות ומדנקט האי לישני כמה יניח באמצע ותהי' נקראת סתומה שמע מיני' באופן אחר לא הוי סתומה ולא פליג אסידור הקדמונים אלא בפתוחה דס"ל דפתוחה מסופה הוי פתוחה ולמס' סופרים לא הוי פתוחה אלא מראשו אבל מסופו לא הוי פתוחה אבל סתומה נמי לא הוי מידי דהוי אסדורה דלא הוי לא כצורות פתוחה ולא כצורת