פנים מאירות חלק ב כג

הש"ך דדווקא כשזקף הריבית בשטר אז הוי כגבוי ובי"ד ס"ס קע"א הביא הב"י דבדעת הרא"ש פליגי מהרי"ק ובעל ת"ה סי' ש"ג דלמהרי"ק שורש קל"ו כל שלא עלה עדיין הריבית אע"פ שזקפו לא חשיב קרן להרא"ש ולבעל ת"ה להרא"ש נמי אע"פ שעדיין לא עלה חשיב כקרן מאחר שזקפו ובסי' קע"א כתב הב"י שדברי הטור נוטים כדעת ת"ה וגם דעת הר"ם שהביא המרדכי נוטים לזה וכן הביא הב"י בסי' קס"ט ד"ה ולענין ריבית הכתב בשטר כתב בתשובת הרמב"ן דמספקא ליה אי אפשר לזכות במכר או במתנה כלל לפי שהוא כמלוה על פה מפני שלא נתחייב בטלו המלוה בשעת כתיבת השטר עכ"ל וכן כתב בחו"מ ריש סי' ס"ו: ויש לדקדק בדברים אלו דבס"ס קס"ט הביא הב"י תשובת הריב"ש שנשאל על שמעון שלקח שינו"ש מכותי כו' ומסיק שאם הכותי הלוה לישראל ממעותיו ואח"כ קנה ישראל אחר מן הכותי חוב זה בהקנאה ופסק דאם יש תנאי בניהם שיוכל להחזיר לכותי מעותיו כל זמן שירצה מעתה הוי ר"ק ואפילו פירות שנה ראשונה בתורת ריבית קצוצה הוא מקבל וכשהקנה כותי חוב זה לישראל הרי הוא כאלו הלוה אותו עתה ישראל ללוה כיון שהלוה היה יכול להחזיר לו מעותיו לא זכה הכותי עדיין בפירות אלא כל זמן שהלוה לא יחזיר לו מעותיו וכשהקנה לישראל הרי קם תחתיו לפרי הוי כאלו הקנה לו קרן החוב ושיתן לו ישראל הלוה הריבית כדרך שנתן לו עכ"ל וא"כ למה לא נימא איפכא נמי היכי שהכותי חייב לישראל בשטר ומכר לישראל אחר הרי הוא כאלו הקנה לו קרן החוב שיתן לו כותי הלוה הריבית והיה נראה לי לחלק דבאמת לענין איסור ריבית אין איסור אלא אם כבר נזקף עליו במלוה לשלם לו ק"י לסוף שנה אינו יכול להתנות עם ישראל השנה שיעלה לו דינר לחודש כיון דחשיב כקרן הרי חשוב כממונו של ישראל ואישתכח מאי דשקיל בריבית כל החודש לאו מיניה דכותי קא שקיל אלא ממונו של ישראל בשכר המתנות מעותיו וכן כתוב בת"ה סימן ש"ג אלא באם שנזקף ועדיין לא עלה כגון שנכתב שחייב מאה זהובים ליתן לו עשרה זהובים לשנה ממאה זהובים אם מוכר לו מיד בתחילת השנה נעשה כאלו הלוה הנכרי מיד ישראל שני וכל מה דשקיל מכותי קא שקיל אלא אם מוכר לו לאחר שהמתין חצי שנה וכבר נתחייב חמשה לישראל ראשון ואותן חמשה זהו' הוי כמלוה על פה מפני שלא נתחייב בכולו המלוה בשעת כתיבת השטר ואי אפשר למכור וליתן מלוה על פה ובזה נראה תקנה שיאמר לו הלוקח שוב של מאה זהו' בשטר וגם עוד חייב חמשה זהו' על פה אתה תפטור הכותי בכך וכך מכל וכל ובכך וכך אני קונה ממך כל מה שאני יוכל להוציא מיד כותי והן הן דברי רמ"א והמחבר בי"ד סימן קס"ד סעיף י"ח ולא פליגי הנך פוסקים אלא לענין מכר ומתנה אם אפשר לזכות הריבית דהוי כמלוה על פה ויוכל לחזור והיכי שבשעת כתיבת השטר מודה התחייב הכותי לשלם מאה ועשרה בזמן פלוני נראה דשטר כזה מקרי חיוב עצמו בשטר מיד בשעת כתיבה ויש בידו למוכרו ולנתנו וגם למכרו בפחות כמו שאר ש"ח שנזכר בסימן קע"ג: ולפי הוצעה זו יש לישב קושיות דודי הש"ך בח"מ סימן ס"ו שהניח דברי רמ"א בצ"ע וז"ל וקשיא דנהי שכתב הב"י בשם תשובת הרשב"א דצריך לשלם לו גם הריבית מ"מ הרי הרשב"א גופיה בתשובה אחרת נסתפק אם יוכל למכור כל הריבית והוא בתשובת הרמב"ן סי' רנ"ג ואם כן כיון שאין הריבית נמכר אע"ג שהיה יכול לגבותו אינו חייב לשלם לו דמניעת הריוח לא מקרי היזק ופשיטא דהרשב"א בתשובת הרמב"ן שם מיירי אף בריבית שעלה כבר וכו' עכ"ל ולפי מה שכתבתי אין כאן קושיא דבאמת הריבית שעלה כבר כיון שלא נתחייב בכולה המלוה בשעת כתיבת השטר הוי כמלוה על פה אינו יכול למכור וזה באמת אף שהיה יכול לגבות בו אינו חייב לשלם דמניעת הריוח לא מקרי היזק ובריבית זה לא זכה הקונה אבל רמ"א מיירי שמכר לו הש"ח כדינו ואחר זמן מכר לו המוכר ש"ח לכותי ואישתכח דכל מה שעלה עד אותו הזמן ברשות הלוקח עלה ונהי דהוי כמלוה על פה מ"מ זכה הלוקח במלוה על פה וכיון שמפסיד ע"י מחילתו האי מלוה על פה הוי ליה כמזיק וחייב לשלם לו אף הריבית שעלה מיום הקנאה ולא מיירי הגהות ש"ע כשזקף דזה פשוט דהוי כגוף החוב אלא מיירי שעלה מיום הקנין השטר עד זמן המחילה ואף שע"י מחילתו כשמחל החוב למפרע לא זכה הישראל בריבית מ"מ כיון שע"י מחילתו נפסד מה שזכה עד עכשיו הוי בכלל מזיק ולא מיקרי מניעת הריוח אלא היכי שמכר לו הש"ח שכבר עלה הריבית ומחל הריבית כזה לא גרם לו אלא מניעת הריוח וק"ל: ועתה חל עלינו לבאר אם יוכל למכור הש"ח של כותי דהא בי"ד בסימן קס"ח ס"ס י"ח כתב הטור והש"ע ובחובות של אשראי צריך שיאמר לו אתה תפטור הכותי כו' משמע דווקא לשון זה מהני בשום ענין אחר אי אפשר למקני חוב של כותי וכן כתוב הש"ך ס"ק כ"ט וס"ב וראיתי בפירושה שכתוב חובות של אשראי פי' ש"ח שיש לו על כותי וכן הביא הש"ך ס"ק ס"א ולפע"ד טעות גדול הוא זה דדווקא בחוב על פה של כותי אינו יכול להקנאות אבל בשטר שפיר יוכל להקנאות כדבעינן למימר לקמן וכן נראה מהגהות אשרי בפרק איזהו נשך וז"ל אם יש לשמעון שטר על ראובן ימסור ללוי ויכתוב לו קני לך איהו וכל שיעבודא דיליה ואם הלוה הוא נכרי והוא מלוה על פה ואמר שמעון ללוי אני מוחל לנכרי כו' משמע דווקא במלוה על פה דאינו יכול להקנאותו לא במעמד ג' כמו שכתב ד"ת בח"מ בסימן קכ"ו וכן שאר קנינים אינו מועיל במלוה על פה אבל אם חייב הכותי בשטר יכול להקנאות ע"י שטר מכירה ויכתוב קני לך איהו וכל שיעבודא דיליה וכן משמע מתשובה מהר"ם שהביא הסמ"ע בסימן רנ"ג ס"ק מ"ה וז"ל דמהר"ם בתשובתו נסתפק אם הלואת כותי בשטר אם יכול להקנאות במתנות ש"מ משמע דווקא במתנות שכיב מרע נסתפק משום דלא סמכא דעתא אף דבש"ח של ישראל קני בשכיב מרע בלא כתיבה ומסירה מ"מ בכותי נסתפק אבל בכתיבה ומסירה לא עלה על שום לב אדם להסתפק בזה וכן מצאתי בתשובת מיימנות לספר משפטים סימן ל"א שכתב תחילה בעובדא דר"ת במכירת משכון ואחר כך כתב ומה ששאלת עוד בחוב על פה בח"ג שמכרו לישראל חבירו אי אסיר אי שרי כיון דאין מטבע נקנה בחליפין ק"ו באמירה כו' ואת"ל שרי היכי שלא פרע הכותי החוב עדיין באו מעות לישראל המוכר ורוצה להחזיר לו מעותיו הן פירותיהן שרי או דילמא מיחזי כריבית ודאי אי הוי שרי מחמת שהמוכר מכר אפילו קיבל הלוה את המעות היה מותר להחזיר המעות ללוקח שהרי קנאם בעודם ביד כותי אבל אין זה מכר אפילו מדאורייתא דאין הלואה נקנית במעות אפילו דבר תורה אפילו אגב קרקע אם לא במתנות שכיב מרע ובבריא במעמד ג' או מלוה בשטר במסירות אותיות ובכתיבה קני לך איהו וכל שיעבוד כו' עד אבל אם אומר לאותו שקונה ממנו אני מוחל לך כל מה שחייב לי כו' כדכתב בהגהו' אשר"י הרי להדיא דלחוב בשטר שחייב הכותי שפיר יכול להקנאות ע"י כתיבה ומסירה וכן הביא שם סימן ס"ח וז"ל ראובן טען על שמעון היית חייב לי עשרה זקוקים ונתת לי חוב שהיה לך על הגמון בשביל אותן י' זקוקים וציותני ליטל מאותו יום קרן וריבית עתה אני תובע ממך שתתן לי החוב ההוא קרן והפרי כי עדיין לא פרע לך ושמעון משיב קרן אפרע לך ולא הריבית כי לא אתן לך ריבית ופשרו הדיינים בניהם שינכה לו דבר מועט מן הריבית ויתן לו כל החוב וכתב רבינו ז"ל. וז"ל ונראה לי דהפשרנים והעדים עברו כמה לאוין דבמאי ליקני ראובן חוב של שמעון שהלוה כבר לכותי וזקף עמו הלוא אני רגיל לומר שאין יכול להקנאות חובו לחבירו אפילו בקנין עכ"ל הרי בחוב על פה מיירי דאי בשטר יכול להקנאות בכתיבה ומסירה וזה פשוט וברור לדעתי ואם כן היה כותב לו בשטר בערכאות לשונות המספיקות לנתינת גוף הנייר והשיעבוד הי' מהני כמו שפסק בח"מ סי' ס"ו סעיף ז' שטר הקנאה העשוי בגופן של כותים אם כתוב בו לשונות המספיקות לגוף הנייר והשיעבוד הרי הם כשטרות שלנו: אך איכא למידק דאף דאין זה במשמעות שלהם שעכשיו אין כותבין אלא שטר ראי' שיהיה ידו כידו כדי לגבות בו מ"מ כיון שרגילין לכתוב בשטר חילופי כתבי' לשלם לפלוני או לארדרי שלו ר"ל באי כוחו וכתב רמ"א בשם ת"ה בח"מ סימן ס"ו וז"ל וי"א דשטר שכתוב בו אני משפבד לך ולכל מי שמוציאו נקנה בלא כתיבה ומסירה וכתב הסמ"ע ואף שכתב בסימן כ' שמיירי שבא דווקא מחמתו והכא לא חילוק משום דמיירי שיש לו עדים או שטר ראיה שמכר לו כבר ולפ"ז כיון דבנידון דידן יש לו שטר ראיה שמכר לו נקנה בלא כתיבה ומסירה אבל הש"ך כתב שם דברים ברורים דאם מכרו לענין שיהיה המקח קיים אינו נקנה אלא בכתיבה ומסירה וכן כתב עוד הש"ך ס"ס קפ"ז דאף שכתב לו הרא"ש משעבד לך ולכל דאתי מחמתך מ"מ אין השטר נקנה לו לענין שאין המוכר והלוקח יכולים לחזור עד שימכרם בכתיבה ומסירה אלא דיש כאן עוד לצדד ולומר כיון דבדיניהם אין צריך כתיבה ומסירה אלא שטר ראיה שמכר לו הוי בכלל דיני דמלכותא ודבר זה נזכר בח"מ סימן ס"ו סעיף כ"ה בכותי שמכר ש"ח לישראל וכתב רמ"א וכן כל שנותן בדיניהם אפי' בלא כתיבה ומסירה כו' ש"מ בדיניהם נקנה בלא כתיבה ומסירה מ"מ נראה דהתם הטעם משום דמכרו כל זכות שיש לכותי מכר לישראל ולכך בדיניהם דנים לו אבל הכא המוכר והלוקח הם ישראל צריכים לקיים דת ודין תורתינו ואף שאנו הולכים לפעמים בתר דיני דמלכותא כמבואר בח"מ סימן ע"ג סעיף י"ד לענין משכון שאין יכול למוכרו אלא לאחר שנה כבד האריך שם הש"ך בראיות דלא הוכשרו שטרות העולים בערכאות אלא לענין הימנותא דידהו אבל לא לשנות מדין תורה אפילו כמלא נימא ואף שכתב רמ"א בח"מ סימן שס"ט דלא אמרינן דינא דמלכותא אלא בדבר שיש הנאה למלך או שהוא להקנות בני המדינה ולש"ז יש לומר בח"כ שעיקרו לא נתקן אלא לתקנות בני המדינה א"כ גם זה בכלל שיכול למכור בלי כתיבה ומסירה רק על שכתב בו ארדיר שהוא באי כחו מ"מ גם בזה. השיגו הש"ך יעוין שם ועיין בי"ד ס"ס קס"ה בדינים אלו והלכות אלו עקרות הן ואין למידן זה מזה אם לא מה שנמצא מפורש בש"ס הרי בדדינו בס"ד דאם היה המכר מכר גמור לא היה כאן איסור אפילו אם מקבל עליו אחריות ואף שכתבו הפוסקים בסי' קע"ג מי שיש לו ש"ח על חבירו מותר למוכרו לאחד בפחות ובלבד שיהיה אחריות השטר והמלוה על הלוקח משום דאל"כ אין כאן מכר אלא הלואה נראה דווקא אם קיבל עליו אחריות בשעת מכר דנמצא דלא לקח הלוקח אלא אדעתי' דהכי שיקבל אחריות ולא הוי מכר כלל אבל אם מתחילה נגמר המקח בלי תנאי ואח"כ בא המוכר מדעת עצמו וקיבל אחריות נראה דאפילו אבק ריבית