פנים מאירות חלק ב כא

ואפילו אם קיבל כבר הוכחנו דאסור ואם הלוה ציין ומסר ח הפיתקין והפירות אל המלוה שיוכל למוכרם ולגבותם מ"מ אין לו דין מכר יען כי הלוה קיבל עליו כל מין אחריות ונשתעבד ליגאול הפיתקון הנ"ל ולהחזיר לו מעותיו ואפילו את"ל שהוא מכר מה שאנו מצאנו בכתובות מי שמכר שדה לחבירו וא"ל לכשיהי' לי מעות תחזור לי הקרקע לא קנה וכל הפירות שאכל ריבית קציצה היא ומוציאין אותן בדיינים והמלוה הזאת היא מלוה במשכון ומילתא דפשיטא היא דהוי ריבית קצוצה ולכן לא יוכל הלוה להתאפק מלצעוק מרה ט בערכאות שלהם מבלי יכולת לדון בדיני ישראל בעיר ההיא למען ישפטו הם בד"י ושאלו פי המורים די בכל אתר ואתר כאשר יראה בעיניהם הדבר יצא מפי השר והשררה יר"ה אל דייני החובות שלהם למען ישמעו ויצדיקו את הצדיק וירשיעו את הרשע: ויהי כשמוע המלוה הרב את ריבו והדן את דינו חרה אפו וימלא חימה על הלוה, וירד עמו עד לחייו ובדק ופישפש ומצא בכל המקומות שהי' שם נכסים של הלוה ועיכבם הגם כי היה בטוח במשכנות שבידו בכל הנזכר וגרם לו נזק גדול באבדון אמנתו בעסקיו והנה בהיותם בהני בעלי משפט הנ"ל אחר סידור טענותיהם אחד מהערכאות לקח את הלוה ואת המלוה בדברים ונכנס בעובי הקורה להיות הוא דיין ופשרן בניהם בדין ובפשרה קרובה לדין והמלוה קיבל עליו לדיין והלוה י הוכרח לקבל אותו מכח כי היו נכסיו מעוכבים וגם הי' ירא שמא המלוה יגוש אותו על אגרת החילוף שהי' בידו שנודע הוא שהמשפט עליהם הוא משפט חרוץ ונחוץ והוא בבל תאחר לשלמם בקנס גדול להיות נכנס בבית הסוהר או לעשות פליטה ולכן הוכרח הלוה לקבל גם הוא השופט ושניהם עשו לו כתב שקיבלו אותו הנקרא קומפרמיס ככל הנהוג ונתחייב לקבל עליהם בכל מה שידון ויפשר בניהם רק שהלוה לא הי' פיו ולבו שוין ולא עשה אלא לפנים כדי להבריח האונסים הנ"ל שהי' ביד המלוה לעשות לו ובפרט שכבר התחיל לעשות: יא והנה אחר שמוע טענותיהם הערכאי המבורר נתן פסק דין בפשרה הקרובה לדין בניהם וחייב ללוה אחר ניכוי כל הפרענות שעשה לפרוע עוד למלוה סך כ"ד אלפים תשעה מאות וי"א ליטרין ט"ז פשיטי וח' דינרים מטבע גינובה החצי מהם ביריד הנעשה בשנת והחצי ביריד שנת ומשני פרענות חייב לעשות שני חילוף כתבים כל אחד בעד סך הקצוב לזמנו הנ"ל והכתבי חילוף יהי' מקובלת משולחני אחד לפרעם בזמנם להפקות רצון המלוה וע"י זה יהי' חייב למלוה להחזיר ללוה כל הפיתקון ואגרת החילוף וכל שאר המשכנות הנ"ל ולקרוא דרור לכל הנכסים אשר עיכב ושניהם כאחד קיימו וקיבלו עליהם הגזירה הנזכרת כמו שהי' כתוב בשטר הברירה וכל אחד חתם את שמו כמו שגזר עליהם ותחילת כל דבר הלוה כתב שני ח"כ שנתקבלו מהשלחני כנ"ל יב והמלוה החזיר הכל כאמור והלוה פרע הכתב הראשון ולהיות כי באגרת חילוף היה כלול סך ז' אלפים שבע מאות ושלשים וארבעה ליטרין בעד הרווחים מהמעות שהלוה יהושיע לכלב במשכון הנ"ל ונראה מקבלות שעושה המלוה שכללם יחד עם הקרן ובין הכל נעשה יג סך כ"ד אלפים תשעה מאות וי"א ליטרין ט"ז פשיטי' וח' דינרים שהוא הסך שגזר עליו הבורר ולכן עתה כי הרחיב ה' אל הלוה בטענה בא שלא לפרוע הח"כ השנית כי אם אחר שגבה הריבית הנ"ל שנכלל בשתיהן וטוען שאם עשה מה שעשה ע"י השופט היה מצד ההכרח לסיבת הנ"ל ושמעלם לא אבד המנו שלו ואגרת הזאת השנית שלא נפרעה יש לה דין שטר שיש בו ריבית של תורה ושל דבריהם ומאחר שאינו מפורש שראוי היה שלא לגבות אפילו הקרן רק שאין בדעת הלוה להיות נכנס תחת סיג לוה רשע ולא ישלם ולפיכך הוא אומר לפרוע הקרן אך אחר שינכה הריבית כנ"ל ידונו המורים לצדקה הדין מה הוא כי הנה לעומת זה יהושיע השיג על שאלת כלב כמה סעיפים המסומנים ע"פ א"ב: השגות יהושיע א אין זה מלוה אלא מכר כמו שנראה מהכתב שנכתב בניהם: ב מה שעשו מורשה לפי שכך דרך הסופרים הערכאות להיות מכניס לקונה מורשה מהכא להכא או להתם ולא לפרוע משלו אם בגזירת מלך וכדומה נאבד בזמן ההוא ולא ימצא שום אחריות על זה ולא על הקרן: ג אחד למאה שהניח המכונה ממנו מלוה נהיה בעד גביות הפירות ואחריות מצרפת מהכא או להתם ולא לפרוע משלו אם בגזירת מלך וכדומה נאבד בזמן ההוא ולא ימצא שום אחריות על זה ולא על הקרן: ד הארוכה שניתן לו בעד שנה אחת נעשית לבחירתו של המכונה לוה א"כ הרשות לגאול את הקרן היתה נתונה לו הגם כי חדוש האגרת חלוף כבראשונה: ה זמן מועט נתאחר הפרעון וגם אח"כ נפרע מהם לרוב במ"מ והשאר זקפו עליו הפירות בכ"ב למאה: ו לא נכפה על הקרן אלא ע"ד האגרת החילוף שהיה בניהם: ז האמת כן הוא כי בהגלות נגלות החובות שהיה אל כלב הזה ואבדן אמונתו ופחד שלא באמונה נמכרו הפיתקון ושמא עשה מהם איזה מכר מאחר שאבדה האמונה שלו בקש קהלת להקיל לו כאשר ימצא למען לא יאבד את הקרן וב"ה כי עלתה בידו שלא נפרעו על הזמן והכתב השני שנכתב בניהם אינו שוה פרוטה כי לא נתקיים: ח כל אלה הדברים הם כלפי הכתב השני וכבר אמר לו שלא נתקיים כל עיקר בשום דיבור: ט כשהטעים דבריו בדיני א"ה לא אמר כי הוא חפץ בבת יעקב ודייני ישראל אלא איפכא כנראה מהכתב שהניח לפני השררה יר"ה: י לא נהיה לו שום הכרח בשעת עשיות השטר בירור של דיין ולא הי' חסרים עדים למסור מודעא לפניהם ושיכירו באונסו ומסירת מודעה ליכא ואונס נמי ליתא ואדרבא אתו עמו בעיר הי' יהושיע המכונה מלוה והי' יכול לכופו לירד בד"י כמו שעתה הוא פושט טלפיו בדבר זה נגד הדין וכמעט ב"ח היה אחר שקיבל הפסק דינו של ערכאי מה יאמרו הכותים: יא לא הסך הזה עם האחד חסר סך הרשום למלאות המ"ג אלפים ליטרן שהוציא המלוה: יב האגרת חילוף שנעשה מכלב ושנתקבל מהחלפן נכרי נגושים דבר זה ישלם ונגמר באופן שאין אחריו עירעור ופיקפוק ומחלוקות: יג לא ימצא שבאגרת חילוף שהיה לו לפרוע שיהיה בה אפילו פרוטה מפירות מלבד מה שהבורר לקח בהבלעה לזכות כלב מהקרן בהשגחתו על הריוח השלשה שנים ראשונות וכיון שהזכיר קבלות הקונה המכונה ומלוה גם אני אומר שהקבלות יוכיחו שהכל נתקבל לחשבון הריוח: תשובה אשר השבתי להרב מהר"ם חגיז הנ"ל. הנה דבריו האירו על פני ושמחתי כעל כל הון ובנדון השאלה אשר ישאלו לחכמי הדור ואם אמנם שאין אני כדאי להכניס ראשי בין ההרים הגדולים אך תורה היא וללמוד אני צריך וכפי פרושות השמים שיאיר עיני בתורת אלהים חיים וכולי האי ואולי אדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש בהלכה הליכות עולם ומה לי לכפול בשאלות יהושיע וכלב בודאי הם חקוקים ורשומים בכתב אמת אצל מכ"ת וקודם שנשיב לטענות יהושיע וכלב צריכין אנו לברר מקור הדין אם יש היתר במכירות ש"ח של כותי לגבות הריבית מן הכותי ואם יש היתר למכור בפחות ודבר זה נזכר ביו"ד סי' קע"ג דמי שיש לו ש"ח על חבירו או מלוה על פה יכול למוכרו לאחר בפחות ואין בו משום ריבית ובלבד שיהי' אחריות של השטר המלוה על הלוקח כגון אם יענה הלוה שלא יהי' לו מאה לפרוע שלא יחזור על המוכר והביא הר"ב הב"י תשובת הרשב"א וז"ל שאלת המוכר ש"ח לחבירו וקיבל עליו אחריות שאם לא יוכל לגבות מן הכותי וכו' עד אבל מה שקיבל שאם לא יוכל לגבותו מן הכותי שישלם לו הקרן קרוב בעיני שזה אסור לפי שתנאי זה מבטל המקח אם כן אין כאן מכר אלא כעין מלוה ואפילו כשנוטל הריבית מן הכותי נמצא שנוטל בשכר מעותיו מישראל הריבית שהרויחו מעות של אותו מוכר עכ"ל: ועתה נדעה ונרדפה לדעת אם אסור דקאמר הרשב"א דהוי כמו ריבית קציצה או כעין ריבית ולא ריבית גמור וכבר נחלקו אבות עולם באם מוכר לו שדה ואמר המוכר לכשיהיה לי מעות תחזור לי דפסק בש"ע בי"ד סי' קע"ד כדעת הרי"ף והרמב"ם דהוי ריבית קציצה וכתבו האחרונים דלדעת התו' להרא"ש דבמשכנתא בלא נכייתא אפילו באתרא דמסלקא לא הוי אלא אבק ריבית ואם כן פשיטא דרך מכר אליבייהו דלא הוי אלא אבק ריבית וכתב דודי הש"ך אף שרמ"א לא הגיה כלום מ"מ סמך שכבר גילה דעתו בסי' קע"ד כדעת הרי"ף והרמב"ם דהוי ריבית קציצה וכתבו האחרונים דלדעת התוס' והרא"ש דבמשכנתא בלא נכייתא אפילו באתרא דמסלקי לא הוי אלא אבק ריבית ואם כן פשיטא בדרך מכר אליבייהו דלא הוי אלא אבק ריבית והרבה מן האחרונים הסכימו דגם הטור ס"ל דמכר ומשכנתא לא הוי אלא אבק ריבית ובהאי מעשה דאת ונוולי אחי כ"ע מודה דאף דלא הוי אלא אבק ריבית מ"מ חייב להחזיר משום דהוי מחילה בטעות ונראה לי דלכך דיקדק הב"י וכתב ריש סי' קע"ד כמכר לו שדה כו' דהוי ר"ק ובסי' ב' במעשה דאת ונוולי אחי כתב ומוציאין ממנו הפירות שאכל ולא כתב דהוי ריבת קציצה אלא ע"כ דלכוונה זו נתכוון דהכי אליבא דכ"ע מוציאין מטעם מחילה בטעות וא"כ בנ"ד אם היה מכירה גמורה וקני הלוקח השטר חוב ואף שאח"כ נשתעבד המוכר שמחויב לפדות ונכנס לאחריות על השטר חוב מ"מ למקצת רבותא אין כאן ריבית קציצה מידי דהוי אמשכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלק' דמסתמא קיבל הלוה אחריות כמו שכתב הב"י בסימן קע"ב ואפילו לא נכתב אחריות כל שאינו מפרש לא יהיה לך פרעון אלא מזו אם נפל הבית או נשרף או כדומה ששטפה נהר גובה הקרן משאר נכסי' אפ"ה סברי דלא הוי אלא אבק ריבית מ"ט משום דלא קץ עמו לאכול הפירות לשם ריבית אלא סתם והוא ירד ועשה ואכל ואם כן פשיטא בזבינא אף אם מקבל המוכר אחריות השדה או הבית כל משך היות תחת הלוקח שחייב לשלם לו אפ"ה לדעתם לא הוי אלא אבק ריבית וא"כ אי מכירת השטר הוי מכירה אף כשהלוקח אוכל פירות השטר לא הוי אלא אבק ריבית ואף שהלוקח יכול לכופו לפדות אחר שנה ראשונה בכל עת שירצה ובעל הקרקע מקבל עליו כל אחריות החוב אפ"ה לדעת התוס' והרא"ש לא הוי אלא א"ר א"כ ה"נ ואף שאחר כך השתעבד הלוה שמחויב לפדות הש"ח ונכנס לאחריות לא גרע משכנת' הנ"ל וכבר הכריע הש"ך בס"ס קע"ז כל היכי דהוי ספיקא דדינא או מחלוקות הפוסקים אי הוי ר"ק או א"ר אין כח ביד הב"ד להוציא ממנו: