פנים מאירות חלק ב כ

דווקא בנדון שלו שהודו זה לזה שקיבל אותן טבעות זהוב במעמד ג' ליתן ללוי אלא שהיום רוצה לחזור באמרו אלו היתי יודע שיטרפו ממנו לא היתי מקבל ליתן ללוי הטבעות בזה לא יוכל לתפוס אבל בנידון דידן שראובן אינו יוכל לברר שהוא לקח אותן ד' חביות דבש במקח ואפילו אם היה כתב בידו שעשה מקח וקנה חביות דבש ממנו מי יימור שהם אותן חביות דבש שמכר לו דילמא מכר לשמעון ד' חביות דבש אחרים וכיון שראובן אינו יכול לטעון טענות ודאי על שמעון רק טענות ספק ומן הדין לא היה יכול להטיל עליו אפילו חרם רק להפייס דעת ראובן פסקנו ששמעון יקבל בחרם לפני בית דין שלא ידע שאותן ארבע חביות דבש קנה ראובן מלוי רק אשת לוי נתנה להם שלפ"ד עשתה רצון בעלה וכשיקבלו כן אין לראובן על שמעון שום דין ודברים כ"ד היום יום ב' ט' ניסן תפ"ז לפ"ק: נאום מאיר שאלה כא ראובן קנה קרקע מהקהל בלי אחריות מהשררה וכתבו בפירוש שאם יבוא עירעור מהשררה על קרקע זו מחויב הלוקח לפצות ולרצות להשררה וחזר ראובן ומכר קרקע הנ"ל לשמעון על תנאי זה ונגמר המקח ומחמת סכסוכים שהיה בניהם נתבטל המקח ומחלו זה לזה ואח"כ חזרו ונתפשרו והוסיף לו שמעון לראובן על קנינה ראשונה עשרה ר"ט ועדים הראשונים כתבו שטר מכר בקיצור וכתבו לבסוף ולעת הצורך יוכתב שטר קנין כנהוג באריכות וברוב ימים נתעוררו דיני דינים על הקרקע הנ"ל מחמת השררה והוצרך שמעון להוציא הוצאות להתפשר עם שר העיר ועתה תובע שמעון לראובן שיחזיר לו הוצאותיו אע"פ שבמכר ראשון הזכיר ראובן המוכר תנאי זה שמוכר בלי אחריות מהשררה מ"מ אח"כ שנתבטל המקח וחזרו ונתפשרו לא הזכיר המוכר תנאי זה ונכתב השטר בקיצור ולעת הצורך יוכתב שטר קנין כנהוג באריכות וכל שטרות מנהג לכתוב אחריות הן מיהודי הן מארמאי א"כ קיבל עליו המוכר אחריות והמוכר טוען שלא הוצרך להזכיר באשר שכבר הזכיר בתנאי בעת קנין ראשון רק אח"כ שנתבטל מחמת איזה קטט אבל לא מחמת שלא רצה הלוקח לקנות הקרקע בלתי אחריות ומחמת קטט ומריבה לא רצה למכור ואחר זמן מועט שפייסו בדמים מעוטים אשר הוסיף על המקח מכרתי לו על תנאי ראשון וכן אמרו העדים אלו כתבו באותו זמן שטר באריכות היו כותבים כן בפירוש בלי אחריות מהשררה אלא שכתבו בקיצור לישני דשטר הקצר נקטי' וכתבי' יכתוב השטר כנהוג באריכות ולא היה כוונתם לכתוב שקיבל עליו אחריות מהשררה רק על שאר לישני דשטר וכל יפוי כח ואחריות דנפשי' אבל לא הי' כוונתם שהמוכר יקבל עליו אחריות מהשררה ע"כ יורינו מורינו הדין עם מי: תשובה אם אמנם דקיימא לן אחריות טעות סופר הוא מ"מ היכי דהתנה בהדיא בלי אחריות קי"ל כל תנאי שבממון קיים ואף שלא הזכיר באחרונה יש לומר שסמך על תנאי ראשון וזה מבואר בהגהת ש"ע בח"מ סי' קס"ג סס"ד אם שכרוהו מתחילה לש"ץ לפטור ממסים ואח"כ שכרוהו סתם ודאי על תנאי ראשון שכרוהו וכן הוא בח"מ סי' של"ג סס"ח בהג"ה ובריש סי' ר"ז כתב רמ"א גם כן וז"ל וכן אם התנה תנאי ואח"כ כתבו שטר סתם ודאי על תנאי ראשון כתבוהו מכל זה אנו למידן דמסתמא כתבו על תנאי ראשון ואף דכאן יש לפקפק מאחר שכתבו ולעת הצורך וכתב השטר באריכות כנהוג ומנהג לכתוב כל אחריות הן מחמת נימולים או שאינו נימולים מ"מ אומר אני כיון דעדים מפרשים עדותם שלא היה כוונתם רק על שאר יפוי וכח השטר אבל לא לבטל מה שכבר הותנו בניהם הולכין אחרי העדים המפרשים מה הי' כוונתם ומבואר בס"ס ס"א דיש מי שאומר שתנאי שאדם מתנה עם חבירו אין הולכין אחר לשון הכתוב אלא אחר הכוונה והכי נמי דכוותי' דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כיון שהוא קנה מהקהל בלתי אחריות מהשררה ובתחילת מכירת ראובן לשמעון התנה בפירוש בלתי אחריות מהשררה רק שנתבטל מחמת איזה קטט מסתמא גם לבסוף מכר על תנאי זה ויפוי כח כזה מסתמא על הלוקח לפרש כדי לבטל תנאי ראשון ומדלא פירש כפי הגדת העדים מסתמא על תנאי ראשון קנה ולא הוסיף לו על דמי המקח באחרונה רק לפייס דעת המוכר שיתרצה למכור לו אבל לא לבטל תנאי ראשון וגדולה מזו כתב הטור בסי' ר"ז דאם זבין ארעא לחברי' שלא באחריות ובתר הכי אמר ליה מוכר ללוקח אם טרפוה מינך מגבינא לך שופרא שבחא ופרי דאסיקנא דלא הוי תנאה שהלוקח צריך שיתנה זה התנאי הרי לפניך שאפילו אם אמר המוכר לאחר שמכר שלא באחריות אם טרפוה מינך מגבינא לך שופרא דלא הוי אלא פטומי מילי ק"ו כשלא הזכיר דמסתמא מכר על תנאי ראשון ועל הלוקח היה מוטל לפרש ולהתנו' תנאי כדי לבטל תנאי ראשון ואף אם אומר הלוקח שבלבו היה כן כדי שיהי' מקח חדש וסתם מכירה הוא באחריות מ"מ הוי דברים שבלב ודמי להא שכתב רמ"א בח"מ סי' רכ"א היה בתחילה קציצה בניהם וחזר אחד ומשכו סתם אמרינן ודאי על קציצה ראשונה קנו וה"נ דכוותי' ועוד בר מכל דין אף אם נפרש משמעות הכתוב בשטר לכתוב שטר קנין באריכות כנהוג דכותבי' אחריות מיהודי ומארמי משמעות אחריות הכותי שיברר הכותי שיהודי חייב לו או גזל ממנו הקרקע אבל אחריות השררה שרוצה לוקח בחזק' זה לא עלה בדעתו לקבל עליו כמבואר בטור ח"מ ובש"ע סי' רכ"ה וז"ל אבל אם העכו"ם שהוציא המקח מהלוקח בין בדין המלך בין בערכאות שלהם אין המוכר חייב באחריות אע"פ שכותים טוען שהמוכר גנב או גזל והביא עדי כותים אין המוכר חייב כלום שזה אונס הוא ואין המוכר חייב באחריות האונס ואם אמנם שיש להשיב על זה מ"מ נראה עיקר לדינא ע"פ אומדנות המוכיחות והעדים גופייהו המעידים שהיה כוונתם על תנאי ראשון בכן נראה ברור שאין לשמעון על ראובן שום דין ודברים מחמת אחריות הנ"ל הנראה לפענ"ד כתבתי היום ט' אדר תפ"ז: נאום מאיר שאלה כב שאלה זו נשאלתי מן הרב המובהק החכם השלם כבוד מהור"ר משה חגיז נר"ו א יהושיע הלוה לכלב סך ארבעים ושלשה אלפים ליטרין במטבע גינובה ולעומתם כלב הלוה ציין ומסר ליהושיע כ"ב פתקין ממלך הגדול צרפת בעד שלשים אלף ליטרן ממטבע צרפת והריוח או הפירות שנעלה על שלשים אלפים ליטרן הנ"ל לערך עשרה למאה שהם ג' אלפים בכל שנה גם הם ציינם אל המלוה בעד פירות מעותיו ועשהו ב מורשה שלו הן בחד הקרן והפירות שהיה בידו של מלוה בידו של לוה ופיו כפיו לגבות הריוח ולמכור הקרן בכל אות נפשו ועלה דעתו המלוה הנ"ל כי הספיקות שיש על גביה זו הן כי רחוק ממנו הדרך או סיבות אחרים המתרגשות ועולים על גביות הפירות הן מחמת שאנו חפץ המלו' להניח מעותיו בפתקין של מלך צרפת זמן הרבה נשתעבד לוה הנ"ל כי בהניח לו המלוה אחד מן עשרה למאה שעולה על פירות הנ"ל הנה הוא מקבל עליו כל מין ג אחריות שיוכל לבוא על גביות הקרן והפירות הנ"ל באופן שחייב ליתן משלו אחרי כלות כל ששה חדשים הפרי העולה על שלשים אלף ליטרן של מלך צרפת לערך ט' למאה זאת ועוד נשתעבד הלוה לגאול בזמן שתי שנים הפתקון הנ"ל בחשוב לו כל מעותיו שהלוה לו טבי ותיקלין ומכל נעשה ביניהם כתב נוצרי חרם משניהם ולתוספת חיזוק וליתר בטחון של המלוה עשה הלוה גם כן אגרת חילוף לזכות המלוה בעד כל הסך שהלוה לו לפורעם לו בזמן שני שנים כנזכר בזמנים קצובים כנראה מכתבי החילוף ואחר שעברו השני שנים המלוה ד האריך לו זמן לגאול הפתקין ולפרוע כל סך הנ"ל שהלוה עד משך שנה אחרת עם כל התנאים שנעשו בשתי שנים הראשונים ובמשך שלשה שנים הנ"ל הלוה פרע למלו' כל הפירות לערך ה תשעה למאה הגם שלא גבה אותו ממלך צרפת ו ויהי אחר עבור השלשה שנים המלוה היה כופה ללוה לפרוע האגרת חילוף שעשה לזכותו בעד כל הסך שלום ממנו ויען כי כובד המלחמות גרמו כי לא די שלא היה פורעין הפירות אלא גם זאת גרמו להפתקין לא היו שוין במכר רק ארבעים ולכל המרבה ע' למאה והלוה הנ"ל לא השיגו ידו לגאול באותו זמן הפיתקין ולפרוע הסך שהיה חייב למלוה ולכן חלה פניו להאריך לו עוד זמן ג' שנים אחרות כי ימצא ידו כדי גאולתו של הפיתקון ושיפרע לו כל הסך שחייב לו בזמנים קצובים בתוך השנים הללו והמלוה שמע לקולו והאריך לו ז הזמן עוד ג' שנים עם התנאים שנעשו בניהם בראשונ' נוסף עליהם כי המלוה מחמת גירעון שיוויו דמי הפיתקון הנ"ל חייב הלוה להוסיף לו עוד כ"כ פיתקין כנ"ל בעד סך י"ב אלפים ליטרין מטבע צרפת כנ"ל מלבד אגרת החילוף שעשה מכל סך הנ"ל שהלוה לו עוד חייב לתת בידו לבטחון כלי כסף וזהב וריקמה וגם הלוה החזיק אח"ז המלוה בשלשה בתים שהיה לו וציינם לו לבטחון מעותיו שהלוה לו וממקרקעי אילן נתן לו רשות למוכרם בכל אות נפשו מבלי נטילת רשות מן הלוה הנ"ל זאת ועוד אוהביו ורעיו של הלוה נשתעבדו לזכות להמלוה הנ"ל בעד סך אלף כפולות וגם הלוה מלבד הכתב החילוף שעשה למלוה בעד סך שהלוה לו עשה לו עוד ח"כ מסך מאה וחמשים כפולות באופן שהי' תחת יד המלוה בעד מ"ג אלפים ליטרן מטבע גינוב"ה שהלוה לו כ"ב פיתקין מסך מ"ב אלפים ליטרן מטבע צרפת וגם אגרת חילוף מעשה הלוה בעד כל הסך שהלוה לזמנו לפרעם בזמן הקצוב הנ"ל וג' בתים וכלי כסף וכלי זהב ושמלות ושיעבודם שעשו אוהביו ומרעיו העולים לסך מה שהלוה לו ונשתעבד הלוה לפרעו אל המלוה הפירות לסוף כל ששה חדשים אפילו לא יגבה אותם ולהשיב לו הקרן בזמן ג' שנים אפילו אם יגרע דמי שווים הכל קיבל עליו אחריות הלוה ואין המלוה שום אחריות לא על הקרן ולא על הפירות וכל זה כתב באר הטיב בכתב נוצרי שנעשו בניהם וכאשר ראה הלוה כי כן לא יעשה בני ישראל לוקח ריבית קציצה מדאורייתא וא' המלוה ואחד הלוה עוברים ואפי' אם הלוה מקבל מן המלוה דבר קצוב לשנה כדי שקיבל עליו אחריות אסור ק"ו בנידון דידן כי הלוה אינו מקבל שום דבר מן המלוה כי האחד מעשר' שהניח לו המלוה לא קיבל לא העשרה ולא האחד