פנים מאירות חלק ב יט

שאלה יט ע"ד הגט הניכתב וניתן בטעמשוואר ויש בו כמה שנוים אחד שכמה ווי"ן שתינוק קורא אותם נו"ן פשוטה ובתיבת וכדו הי' כתב וי"ו אחרונה כנו"ן כפופה וגרר רגל התחתון וגם התינוק קורא תיבת וכדו וכדן: תשובה נראה דאין לפסול במקום עיגון כיון דעיקר האות ניכר לנו שהוא וי"ו דנו"ן פשוטה היה כותב וממשיך רגל התחתון מן האמצע הגג העליון וסופר זה משך הרגל הוי"ו מצד גג העליון ונרא' לנו שהוא וי"ו אריכא ואין ראי' מן התינוק שאינו רגיל בווי"ן ארוכין וכיון דלדידן אין ספק כלל שהם ווי"ן ארוכין אין כאן בית מיחוש מחמת קריאת התינוק דהא דסמכינן אתינוק היינו היכי דמספקא לן באות בזה סמכינן אתינוק בין להכשיר בין לפסול אבל היכי דברירא לן שהוא אות הנכתב כתיקון סופרים בגיטין לא משגחינן אתינוק שאינו יודע בווי"ן ארוכין ובדבר תיבת וכדו היה כותב וי"ו אחרונה כנו"ן כפופה והנה לעין כל נראה שלא היה כותב כנו"ן כפופה ממש דנו"ן כפופה כתבים הסופרים רגל התחתון רחב יותר מרגל עליון וכאן היה בהיפך שרגל עליון הי' רחוב יותר מרגל התחתון ועוד שאנו כותבי' כמלבן לבוני בשוה רגל התחתון וכאן נכתב רגל התחתון קצת באלכסון וניכר שמחמת מהירות פלטתו הקולמס כעין זנב למטה וגדולה מזו כתבו הרשב"ץ בתשוב' הביאו הב"י בס' קכ"ו ובש"ע ס"ס קכ"ה וז"ל תליות הקופי"ן וההי"ן וטשטושין אין פוסלין את הגט כל זמן דתינוק דלא חכים יכול לקרותו וז"ל הר"ש בנו ההי"ן אם תינוק קורא אותו חי"ת בתורף הגט יש לפסלו אבל בתופס הגט אינו נפסל בכך שאפילו לא נכתב אותו תיבה אין חוששין לה א"כ הרי להדיא אף שלא נכתב אות כתיקנה ותינוק קורא אותו לחי"ת יש להכשיר משמע אפילו בלא עיגון וכן נראה מדברי חלקת מחוקק בסי' קכ"ה דכתב רמ"א במקום עיגון יש להכשיר בכה"ג בתינוק דלא חכים דיכול לקרות האלפי"ן ואם הוא בטופס הגט אפי' בלא עיגון וכת' הח"מ דלא גרע מחסר' כל האות דיש להכשיר בתופס כ"כ הב"י בסי' קכ"ו והיינו האי דרשב"ץ דלעיל א"כ ס"ל בתופס יש להכשיר אף אם נכתב האות שלא כתיקון דלא גרע מחסר אות לגמרי שהכשיר הרמב"ם וא"כ הך וי"ו שני' של וכדו אף שהתינוק קורא אותו בשם נו"ן פשוט' אין לפסלו דהוי כאלו לא נכתב וכבר העיד רמ"א בס"ס קכ"ה אם חסר וי"ו שני' וכדו וכתב וכד דכשר דמאחר שאין הענין משתנה ופשיטא הכא שאנו רואים ומכירים שהוא וי"ו ואין לפסלו מחמת שנודד ותיקון עוקץ התחתון שהוא בולט באלכסון והיה נראה הנו"ן כפופה דזה לא הוי כחק תוכו' דהא כתב הב"י בסי' קכ"ה בשם מהר"ק שורש צ"ח דאם רגלי ההי"ן או הקופי"ן נוגעים לגגם והפריד דלא מקרי חק תוכות וא"כ לא גרע האי וי"ו מאם נגע רגל ההי"א בגגה שנראה לכל כעין חי"ת אפ"ה מכשיר בגרידא ק"ו כאן דאף בלא מחיקה וגרידא היה נראה לעין כל שפלטתו הקולמס מעט כעין זנב למטה באלכסון והוא תיקון בגרירה שלא מיקרי חק תוכות וגם נראה ראיה מן הש"ס דפ' הבונה דקאמר תנא הגיה אות אחת חייב ופריך השתא כתב אות אחת פטור הגיה אות אחת חייב אמר רב ששת הכא במאי עסקינן שנטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינ"ן רבא אמר כגון שנטלו לתגו של דל"ת ועשאו ר"ש ש"מ דמיתכשיר ספר כי האי גוונא ולא חשיב כחק תוכות ונשאר לנו עוד ספק אחד בכתיבת שם העיר טעמשוואר שאנו אשכנזים כותבים בשני ווי"ן וכתב בבי"ת כבר כתב רמ"א בס"ס קכ"ט מקום שהלשונות מתחלפות בקריאת הב' או הפ' או הוי"ו כגון ונביל או ונוויל פיבוש ויבוש שמקצת מדינות מדברים יותר בל' רפוא הולכין אחר לשון בני אדם במדינה שנותנים הגט א"כ כיון שהספרדים הדרים שם כותבים ב' במקום וי"ויש להכשיר שכתבו טימשוואר ואף בשינוי היו"ד שכתבו כיון שמדברים בלשונם כן הולכין אחר לשון בני אדם וכיון שהרוב הקהל הם ספרדים והם כותבי' שם המקום כך אנן בתרייהו גרירן שלא לשנות שם העיר שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים וכמו כן השבתי בעיר אובן שכותבי' הספרדים בודין דמתקרי אובן ואף של בני אשכנזים עיקר שם יהדות אובן אפ"ה לא כתבינן אובן דמתקרי בודין וסמכינן שהיה מתחילה רוב הקהל ספרדים ה"נ דכוותי' ופשיטא שאין לפקפק בשינוי הנהר בעני וכתבו ביגיי דהא הכריע רמ"א בא"ה סי' קכ"ח ס"ד אם לא כתב שם הנהר או ששינה בו כשר ומי יבוא אחריו לסתור דבריו ובעיגונא הקילו ופשיטא. כאן דהספרדים קורין לנהר בן דיש להכשיר ובדבר העד פרץ קרא הקטן רי"ש בשם דלי"ת והצדי"ק פשוטה קרא אותו יו"ד נו"ן כבר הביא הב"ש בשם הרשב"ם בסי' ק"ל סס"א ע"פ הדין אין צריך כתב אשורית בחתימת עדים גם כשתינוק חריף יכול לקרותו כשר אפי' כשתינוק שאינו חריף אינו יכול לקרותו א"כ ה"נ עינינו הרואות שתינוק חריף שבספרדים יקרא בש' אות רי"ש ולהצדי"ק יקרא בש' אות צדי"ק פשוטה יש להכשיר ואין מדקדקין כ"כ בחתימת העדים רק אם אנו יכולים לקרותו כשר ובפרט במקום עיגון אין להחמיר כלל ובכל החששות הללו אינם כדאי לחוש ליפסול הגט ולעגן האשה והנראה לפע"ד כתבתי בהיותו שלא במקומי בווינא: שאלה כ ראובן תבע את שמעון לדין איך שלקח מלוי ד' חביות דבש ואותן חביות דבש כבר מכר לוי לראובן ומברר שלוי חייב לו סך אלף זהובים ועשה לוי עם ראובן התקשרות ומקח על הדבש הנ"ל ושמעון השיב שגם לוי חייב לו חמשה מאות זהובים ובא למקום שלוי דר ולא היה בביתו ושאל לאשת כמ' לוי אם הניח לה בעלה מעות לשלם והשיבה שמעות לא הניח לה רק ד' חביות דבש ציוה ליתן לו במשקל ובמקח הידוע וכן קבלתי הדבש הנ"ל אבל לא הי' לי ידיעה לא בתחילה ולא בסוף שאותן ד' חביות דבש הי' שייכים לראובן ואפשר שמכר לי דבש אחר ונתאמצו שנים לדין: והנה לכאורה כיון שלוי חייב לשניהם ואף אם האמת כדברי ראובן יכול שמעון לתפוס ולזכות לעצמו דהא מבואר בהדיא בח"מ סי' פ"ג בהגהות רמ"א וכן אם שלח עם המלוה מעות לאחרים וקבלם בשתיקה יכול אח"כ לומר אקבלם לעצמו ומה ששתקתי כדי שתתן לי המעות א"כ ה"נ כיון שלפי דברי ראובן לא קנה ע"מ שיתן לו המעות מחדש רק קנה לנכות לו מחובו יכול אח"כ שמעון לתפוס אותו דבר לעצמו ובמטלטלים אין דין קדימה דאם קדם המאוחר וגבה אין מוציאין מידו כמבואר בחו"מ סי' ק"ד ס"ג אך איכא למימר דאם היה ראובן מברר ע"פ עדים שקנה באחד מן הקניות שנהגו התגרים להכות כף אל כף שקורין הגט שלאק וכיון דקנה ראובן אותן חביות דבש הוי כשלו לגמרי בכל מקום שהם ושוב לא יוכל הב"ח שמעון לתופסם אבל זה אינו דאף בקנין כזה מהני לענין שאין המוכר יוכל לחזור מ"מ לא הוי ברשות לוקח לגמרי לענין שלא יהנה תפיסה של ב"ח אחר דהא כתוב בתשובת הרא"ם אלשיך סי' קכ"ד שמעון מכר בית לראובן וקיבל עליו לסלקו מכל עירעורי' ושיעבוד לו מטלטלים אגב קרקע ואח"כ הפקיד שמעון ביד ראובן טבעות זהובים ובא שמעון ואמר לראובן הטבעות שיש לי בידך תנום ללוי במעמד שלשתן ואחר שנתרצה ראובן בא לוקח מוקדם והוציא לראובן מן הבית ועתה אינו רוצה ראובן ליתן הטבעות ללוי באמרו אלו הייתי יודע לא הייתי מתרצה ליתן לך והשיב שיוכל ראובן לעכב הפקדון דאפילו כבר נתנו ללוי כיון ששטרו של ראובן מוקדם ושיעבוד לו מטלטלים אגב קרקע הוא טורפם מלוי ואע"ג דהאידנא אין טורפים ממטלטלים שמכר מפני תקנות השוק כמו שכתב הרא"ש והטור חו"מ סי' ס' הא כתבו שם דמשטרות שמכר טורפם ולא שייך תקנות השוק משום דמכירות שטרות לא שכיחי וגם לא יצא השטר מרשותו לגמרי שעדיין נשאר בידו כח למחול הילכך חשיב שפיר ממונו לגבוה ממנו ב"ח וק"ו הכי שגוף הפקדון עדיין אצל המוקדם ואפי' אם הוה הב"ח שהקנה אותם לו שמעון ב"ח מוקדם לראובן וראובן הוא ב"ח מאוחר אפי' שהי' לאותו מוקדם שיעבוד מטלטלים אגב קרקע אם קדם המאוחר וגבה מה שגבה גבה כמו שהכריח הב"י בסי' ס' והרי עתה אחר שהוציאו המוקדם מביתו קדם וגבה וכל שכן אם מי שקנה לו במעמד ג' הוא מקבל מתנה ע"כ דבריו וכתב עליו הש"ך בס"ס קכ"ו וז"ל ותמי' לי אם לוי הוא מוקדם מטעם מאוחר שקדם וגבה הלוא פשיטא דדין ב"ח מאוחר שקדם וגבה לא שייך אלא כשעדיין המטלטלים ברשות הלוה אבל כשמכרם לאחר פשיטא דאין ב"ח מאוחר יכול לגבות אפילו קדם וגבה מוציאין מידו ונותנים לזה שמוכרם לו וא"כ כיון שכבר הקנה לו במעמד שלשתן שהוא מכירה ממש לכל דבר כדמוכח בפוסקים בכמה דוכתי איך יזכה בו ראובן אפי' נתנה ללוי במתנה הרי הוא שלו לגמרי מיום המחאה ומ"ש כמו שהכריח הב"י בסי' ס' לא ידענא מאי קאמר דאדרבא דהב"י שם סבירי ליה דב"ח מאוחר שגבה מטלטלים הב"ח מוקדם ששיעבד לו מטלטלים אגב קרקע מוציא מידו ולא שייך בזה תקנות השוק שהרי ב"ח מאוחר לא קנה המטלטלים תחילה ולפ"ז אדרבה אם לוי הוא מוקדם ושיעבוד לו מטלטלים אגב. קרקע הוא מוציאו מראובן ואפילו לפי מה שכתבתי לעיל ס' ס' דגם ב"ח מאוחר שגבה אין מוציאין ממנו היינו משום שלא הי' רק משעובדים לראשון מה שאין כן הכא שהיו מכורים ללוי משעת המחאה וגם בדין אם הי' ראובן מוקדם ללוי אני חוכך ונראה לפע"ד לפי מאי דקי"ל האידנא אין טורפין ממטלטלים שמכר מפני תקנות השוק א"כ אלו הי' בידו של לוי לא הי' ראובן יכול לטרוף מלוי א"כ מאי בכך שהוא עתה בידו של ראובן סוף סוף הרי לוי קנאהו לחלוטין מיום המחאה וכו' ואפי' מה שכ' הב"י בב"ח מאוחר שקדם וגבה לא עשו תקנות השוק מ"מ כיון דהוא מודה דבמכירה עשו תקנות השוק א"כ לא מסתבר לחלק בין מכירה למכירה דמה לי שקנאו במשיכה והוא בביתו או בשאר קנינים וכיון שכבר קנאו במעמד ג' שהוא קניה גמורה מה בכך שהוא עתה ברשו' ב"ח מוקדם עכ"ל הארכתי בהעתקת הדברים הללו כדי לברר הדין דלא מבעי' לדעת הר"ם אלשיך דחשיב מה שבידו לתפיסה אף שלוי קנה מדין מעמד שלשתן בנידון דידן נמי אף שראובן קנה הדבש כדרך התגרי' בהכא' יד על יד מ"מ עכשיו שהוא ביד ב"ח אחר יכול לתפוס לנפשי' ואף המוכר אינו נאמן נגדו כיון שאין המקח בידו ואף לדעת הש"ך דס"ל כיון שקנה באיזה קנין שיהי' הוי כשלו לגמרי ואין ב"ח אחר יוכל לתפוס בו מ"מ