פנים מאירות חלק ב יז

ואם לאו פסול ר' זעירא בשם ר' חסדא הי' הגימ"ל מכלה את הגויל אם גרדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם לאו פסול ר' זעירא בשם אושין בר נידב' ניקב באמצע הבי"ת אם היה הגויל מקיפו מכל צר כשר ואם לאו פסול א"ר זעירא אהיא דרב חסדא כרב ותריהון פליגין על שיטתי' דאושין בר נידבה חבריא אמרי אתי' דאושין בר נידבה כר' יוחנן דתני עירוב את האותיות אית תנוי דתני כשר ואית תנוי דתני פסול רב אדא בר' שמעון בשם ר' יוחנן מ"ד כשר מלמטן ומ"ד פסול מלמעלן כגון ארצנו תפארתנו ארציך תפארתך צריכה עכ"ל וע"כ צריכין אנו לפרש מתחילה דאמר זעירא דפליגי רב ורב חסדא על אושיין משום דלדידהו מהני אח"כ גרידה ולאושיין לא מהני גרידה בפנים לעשות שיהי' מוקף גויל וחברייא פירשו דאפשר דלא פליגי דאם הי' הדיבוק מלמעלה ונתבטל העיקור האות לא מהני אח"כ גרידה לאכשורי אבל אם למטה שנדבק במקום יתור האות כגון תפארתנו או ארצנו שהרי הוי"ו היתה כשירה וצורת וי"ו עליה אף אם לא הגיע למטה במקום רגל הנו"ן משום הכי מהני גרידה ולפ"ז אם ניקב באמצע הבי"ת ולא היה הגויל מקיפו הוי כמו שנפל טיפת דיו באמצע האות כיון דנתבטל העיקור גוף האות לא מהני גרידה דהוי כחק תוכות ואין חילוק בין נפל מתחילה או לבסוף כל היכי שנתבטל גוף צורת האות שנפסל על ידי זה הוי כחק תוכות ולכאורה משמע גם מדברי תלמודא דידן הכי הא דקאמר אמר ר' זירא לדידי מפרש לי' מיניה דרב הונא ידונו אם נשתייר בו כשיעור אות קטנה כשר ולבתר הכי גבי ר' אמי בר תמרי דאיפסוק ליה וי"ו בנוקבא אתי' לקמי' דר' זירא א"ל אייתי ינוקי דלא חכים ולא טיפש ולכאורה איכא למידק למה לא אמר גבי יריכו של ה"א כך אלא ע"כ דהתם משערינן לאחר שיגרור וזה אי אפשר להבין תינוק דלא חכמים ולא טיפש אבל גבי וי"ו בנוקבא מיירי דאיפסק ליה באמצע עד שנפסק הרגל צד העליון מן התחתון ותיקון זה תלוי כשיהי' הנקב הזה דק כ"כ שאין ההפסק מונע הקריאה המתוקנת לתינוק בינוני וכשם שקריאתו מציל שיהי' האות שלם כן מציל שהגויל מקיפו נמי מכל צד וכה"ג מפרש הר"ר מנחם המאירי והביאו הב"י שנזכר שני תיקונים כו' עד שאם עשה הרגל מתחילתו דק כשר ואח"כ דיברו כשניקב באמצעי הרגל עד שנפסק הרגל צד העליון מן התחתון ובתיקון זה תלוי בשיהיה נקב דק כל כך שאין הפסק מונע קריאה המתוקנת לתינוק בינוני עכ"ל ונתקשה לו ג"כ למה הזכיר בניקוב יריכו של הי"א אם נשתייר מלא אות קטנה ולא אמר דמייתינן תינוק דלא חכים ולכך היה מפרש שנזכר שני תיקונים אחד אם הנקב ממעט עובי אורך הרגל וזה אפילו תינוק טיפש יכול לקרותו והשני אם נפסק באמצע אבל פי' הירושלמי אין אנו צריכין לזה וע"פ זה מיושב נמי קושיות הב"י וז"ל וא"ת והיכי מכשרינן באיפסק שום אות בנוקבי' והא אמרינן בהקומץ כל אות שאין הגויל מוקף לה מארבע רוחתי' פסולה ונכנס לדחוקים אבל לפי' הירושלמי מיירי הא דקאמר אם נשאר מלא אות קטנה היינו לאחר שיגרוד וישתייר מלא אות קטנה וזה כלל גדול כל היכי שאנו יכולים להשוות שלא פליג הירושלמי אתלמודא דידן משווינן ויצא לנו מזה אף דהרא"ש פליגי אירושלמי היינו אהא דקאמר רבי יוחנן מאן דאמר פסול מלמעלה וס"ל להרא"ש כאית תני דתני כשר בעירוב האותיות בין מלמעלה ובין מלמטה מ"מ רב ורב חסדא ס"ל דאם ניקב יריכו של הי"א וכן אם הגימ"ל מגיע לסוף הקלף מהני אם יגרוד אח"כ והיינו אות קטנה ר"ל ירך לאחר שיגרוד ויהי' מוקף גויל אם כן יהיה חומרא מצד אחד דאות קטנה דקאמר הש"ס לאחר שיגרוד ויהי' מוקף גויל וקולא מצד אחד אם ניקב כל חללה של בי"ת אם יכולים לגרוד בפנים לעשות מוקף גויל כשר ולא הוי חק תוכות כיון דצורת הבי"ת היה מקודם דהשתא קיימינן דרב ורב חסדא פליגי אדאושיין בר נדבה ולפי זה פשיטא באות כ' הנמשך למטה אם מגרדו ונעשה מוקיף גויל כשר ולא הוי כחק תוכות וכן כתב המג"א בסעיף קטן כ"ו ויצא לנו עוד מזה הר' מנחם המאירי אם נפסק באמצע הרגל עד שנפסק הרגל צדו העליון מן התחתון אם הנקב רק כל כך שאין ההפסק מונע לתינוק בינוני כשר ה"ה ברגלי היודי"ן של האלפי"ן והשיני"ן נמי מכשרינן בכי האי גוונא דלא כמה שכתבו האחרונים בשם תשובת הריב"ש והר"י קלון ברגלי היודי"ן של האלפי"ן לא מהני קריאת תינוק בינוני ואני אומר דכבר מוכח מירושלמי דע"כ הא דקתני דאיפסק ליה וי"ו דויהרגו בנוקבא מיירי שנפסק באמצע הרגל עד שנפסק צד העליון מצד התחתון וכפי' הרב המאירי דאל"כ הא אינו מוקף גויל וזה אי אפשר לשער לתינוק בינוני לאחר שיגרוד אם ישאר מלא אות קטנה אלא ע"כ כדאמרן ואפ"ה אפשר בתינוק בינוני וכן יש לי עד נאמן מהא דהביא הב"י בשם הגהות מיימוני וז"ל הר"ם פסל לי תפילין בשביל שלא היו מקצת יודי"ן של האלפי"ן כו' נוגעים לגוף האות אכן שוב אמר שיוכל לתקנם רק כשנעשה תחילה דתינוק דלא חכים ולא טיפש יכול לקרוא אותם אז יכול לתקן תיקונים אלו ולא הוי שלא כסדרן משמע דאף כזה מהני אלא לכתחילה צריכין אנו לתקן שיהי' כתיבה תמה ושלימה ואף שמהר"י קלון כתב הא דקאמר הר"ם היינו דוקא ליחשב כסדרן מאחר שעיקר צורת האותיות נעשה כסדרן אבל להכשיר בלא תיקון משום קריאת התינוק לא עלה על דעתו והביאו הב"י בסי' ל"ו ואני אומר דפשטן של דברי הר"ם לא משמע כן דאי לא היה מהני קריאת התינוק לאכשורי בדעבד במקום שאין אנו יכולים לתקן כגון שניקב באמצע הרגל של הוי"ו או הנו"ן א"כ זה עיקר תיקון האות א"כ האיך הכשיר לתקן אחר כך דזה הוי שלא כסדרן ומאי נפקא מיניה שנכתב העיקר האות כיון דלא חשיב לאות כלל אלא ע"כ פשטן של דברים נראים עיקר להלכה ולמעשה הכל לפי הרווח אם דק כל כך שתינוק בינוני קורא אותו אל"ף סמכינן עליו ואם היה רוח גדול הי' קורא אותו יו"ד ולכך סתמו הרמב"ם והסמ"ג והטור ולא חילקו בין אות לאות דבכל מקום מכשרינן על ידי תינוק בינוני ולפ"ז אין אנו צריכין להגיה בדברי הש"ע בא"ח סי' ל"ב סי' ט"ז כי רמ"א כתב ע"פ פסק הר"ם המאירי ומה שכתב למטה ומיהו אם אנו רואים שלא נשאר צורת האות מיירי שיש רווח גדול או שהוא יו"ד קטנה ואף שהתינוק בינוני קורא וי"ו לא סמכינן עליו אבל ברגלי יודי"ן שעל האלפי"ן סמכינן שפיר אקריות תינוק בינוני אכן אם בקרוב מכירי' שהוא רווח ואינו מגיע לגוף האות לדעת הב"י בסי' ל"ו כרחוק ארבע אמות ולדעת הב"ח כרחוק אמה בזה ודאי אין לסמוך על קריות תינוק בינוני אבל אם נרחק לכל מר כדאית ליה אנו רואים שהוא אל"ף ושי"ן רק כמשקרבין עינינו אנו רואים רוח ותינוק דלא חכי' ולא טיפוש קורא אותו אל"ף או שי"ן שפיר נוכל לסמוך עליו והנלע"ד כתבתי: שאלה יז קהל שהיה חייבים שכירות לחזן ובעת הגיע תשלומין השכירות המחתו הקהל וכתבו כתב להחזן לנאמן הקהלה שהיה בידו מעות הקהל לשלם להחזן שכירות סך כך וכך ומנהג העיר ההיא מי שמקבל מעות מן נאמן הקהלה ע"פ כתב הקהל כותב על הכתב ביום פלוני קבלתי סך הנזכר בכתב הקהל כדי שיהי' ביד נאמן לראי' בעת החשבון שנתן לפלוני כפי הנזכר בכתב הקהל ומת הנאמן הקהל ומצאו בפנקסו שנכתב בחשבונו שנתן ע"פ פקודת הקהל להחזן סך הנ"ל אך גוף כתב הקהל עדיין ביד החזן ונכתב שובר עליו איך שקיבל החזן סך הנ"ל מיד הנאמן אך מענה בפה החזן שמתחילה רצה הנאמן לשלם לו וכתב קבלה על הכתב הנ"ל אך דחה אותו מיום ליום והחזיר לו הכתב וכן העידה אשת הנאמן שאמת בדבר שהחזיר לידו בעלה הכתב ועתה תובע הש"ץ השכירות מן הקהל באשר שהנאמן לא נתן להם ע"פ פקודת הקהל והראי' שאין כתב הקהל יוצא מתחת ידי הנאמן והקהל משיבי' אנחנו פטורים ומסולקים מלשלם כיון שכבר נכתב שובר על כתבינו שקיבל הש"ץ סך הנזכר מיד הנאמן וגם מצאנו בחשבונו של נאמן שנתן סך הנ"ל ליד הש"ץ בכן יורינו המורה הדין עם מי אם הקהל מחויבים לשלם השכירות להש"ץ ויהי' להם דין עם יורשי הנאמן או פטורים הם ויהי' דין הש"ץ עם יורשי הנאמן: תשובה תחילה נברר אם יש להקהל תביעה על היתומים אף שיש ביד הקהל כתב יד הנאמן שיש תחת ידו מעות הקהל סך כך וכך ודין זה מבואר בפ' המוכר את הבית דף ע' שטר כיס היוצא על היתומים דיינו גולה אמרי נשבע וגובה כולה דייני ארץ ישראל אמרו נשבע וגובה מחצה ופסק רבא כדייני א"י וכן פסק הטור חו"מ בסי' כ"ח והטעם דשטר כיס הוא שטר עיסקא וחצי יש לו דין פקדון ואינו נוטל אפילו בשבועה שאלו היה אביהם חי היה יכול לטעון החזרתי במגו דנאנסו והיה נשבע ונפטר לפיכך טוענין להו נמי הכי ופטורים בלא שבועה ואין לו עליהם אלא חרם סתם אבל אם אינם יכולים לטעון שהחזיר כגון שהודה... שלא החזיר או שמת תוך זמנו חייבין ולא טענין להו שנאנסו מש שהוא דבר שאינו שכיח וא"כ בנידון דידן שמנהג העיר שהנאמן הקהל מתמנה ע"פ בוררי הקהל על משך שנה תמימה וכל השנה מעות הקהל בידו מכל הכנסות הקהלה ובסוף השנה הוא נותן חשבון והוי כמת תוך זמן הפקדון ועוד שמנהג העיר שמחויב הנאמן להראות כתב ראי' מן הקהל שהוציא ברשותם וזולת זה הקהל נאמנים נגדו ואינו נאמן לומר שהחזיר ליד הקהל א"כ לא טענין ג"כ ליתמי דידי' שנאנסו וא"כ כל מה שמבררים הקהל שמסרו ליד הנאמן ממעות הקהל גובים מיתומים דהוי תוך זמנו ולא היה הנאמן יוכל לטעון שהחזיר א"כ אין אנו טוענים ליתומים ואף לדעת י"א שכתב בש"ע בסי' ק"ח סעיף ד' דטענינן להם שנאנסו והש"ך הכריע כדעת י"א מ"מ יד הקהל על העליונה ויכולים לומר קים לן כהנך פוסקים דאין טעונים להם שנאנסו וכדעת הטור והרא"ש והנמשכים אחריהם וכתב הסמ"ע בסי' ד' ס"ק ו' וגם לענין זה דיכולים לומר קים לנו כהאי מ"ד במקום שיש פלוגתא נקראים מוחזקים ואף שהש"ך כתוב שם דדווקא לעניני מסים אבל בשאר מילי לא חשיבי מוחזקים מ"מ נראה כיון שהנאמן הזה הוי כש"ש דאף לדעת הפוסקים דס"ל בסי' ע"ב סי' ה' דאין לנאמני הקהל דין ש"ש התם מיירי שיש בידם משכון השייך להקהל אבל בנ"ד שהנאמן מכניס כל הכנסות הקהל ומעות הקהל בידו ומשתמש בהם כרצונו נעשה עליהם כש"ש כמבואר בסי' רצ"ב גבי שלחני וכיון דחייב בגניבה ואבידה ואינו יכול לפטור אלא בטענת נאנסו ומבואר בכמה מקומות דאם הי' במקום שעדים מצוים אינו נאמן לומר שנאנסו וא"כ אין לפוטרו אלא בלסטים מזוין וכיון שהי' בעיר מסתמא הי' לו להוציא קול א"כ אין