פנים מאירות חלק ב קסט

דיושב מחלל עבודה עכ"ל ובודאי לא נעלם מדברי ר"י הש"ס ערוך דתעני' אלא ע"כ כדאמרן דדווקא לענין פסולי כהנים מצד עצמותם בזה אמרינן כגון בעל מום ושתוי יין אמרינן דהוי מדרבנן ואינו אלא אסמכתא אבל מה שצריך הכהן לעשות בשעת עבודה איתקש שפיר ברכה לשירות והוי לימוד גמור בין לענין עמידה ובין לענין נ"כ וא"כ כיון שבדברי התוס' מפורש דמעכב בדעבד והוי כאלו לא נצטווה כלל במצוה זו כשיושב ואדרבא יש לחוש שעובר בעשה למ"ד בזר הנושא כפיו עובר בעשה ומג"א כתב שכן עיקר לדינא ויושב פסול מטעם דהוי כמו זר וא"כ למה לן ליכנס באיסור ובפרט שלא נמצא בדברי הרמב"ם בשום משמעות שחלק על ר"י א"כ שב ואל תעשה עדיף ועוד אודיע שהשיג על מג"א וז"ל גם המג"א שם בס"ק נ"ד הבין דדווקא לקולא מקשינן ברכה לשירות דמותר בחרצן ולא דק דהרי להדיא מבואר בהרמב"ם פ' ט"ו דאף להחמיר מקשינן ברכה לשירות כו' ואדמקשי לי' מדברי הרמב"ם למה לא הקשו לו מדברי הש"ע דכתב בסי' י"ד אין מברכין אלא בעמידה ובנשיאת כפים וע"כ מהך היקשא ילפינן נ"כ וע"כ לחומרא נמי מקשינן אלא ע"כ דהמג"א לא בא אלא לישב קושיות הב"ח שהקשה מערל שמתו אחיו מחמת מילה וע"ז תירץ כמו שתירץ בגמ' דלקולא מקשינן ולא לחומרא במה שהכהן פסול מצד עצמות' ובזה מיושב ג"כ קושית הטו"ז וערל פסול מצד עצמותו אבל מה שכהן צריך לעשות בשעת עבודה שפיר מקשינן ברכה לשירות שצריך לעשות בברכה כמו בשירות ובפירוש כתב במג"א אחר זה מיד וז"ל גם הרבה פסולים שנמנו בפ"ב דזבחים שכשרים לנשיאת כפים דלא הוקש לעבודה אלא לענין עמידה כדאיתא בסוטה ובתענית ומיושב מה שהרמב"ם רצה לפסול מומר משום דקנסינהו ושיכור דיליף מהקישא ע"כ לקולא יליף כי היכי בעבודה אם נתן לתוכה מים פטור ה"נ כן דאי מנזיר ה"א אפילו כל שהוא ומזוג אסור קמ"ל דילפינן מעבודה ובזה יעלו דבריו כהוגן בגמרא דוק ותשכח עכ"ל מג"א ובודאי צריכין אנו לומר כדברי הרמב"ם דאל"כ דהא בש"ס ילפינן שיכור מסמיכ' דנזיר ואיך יליף הוא מהיקשא אלא ע"כ לקולא יליף ומעולם לא עלה על דעת המג"א לחלוק על דברי הרמב"ם ואדרבא משוה מדותיו לישב דברי הרמב"ם וק"ל: שאלה קפז כתב בא"ח סי' קכ"ח סעיף מ"א בהג"ה דמי שיש לו בת עכו"ם או זינתה אין מחויבין עוד לקדשו כי אבי' היא מחללת עכ"ל. וכתב מג"א וז"ל וצ"ע דהא אמרינן בסנהדרין בפ' ז' דלר"ש שריפה חמורה שכן ניתן לבת כהן שזינתה ומאי חומרא שכן מחללת את אבי' ואם איתא דהיכי שעובדת עכו"ם נמי מחללת את אבי' א"כ מנ"ל דשריפה חמורה דהא התם הוא בסקילה אלא ע"כ דווקא בזנות הוא דמחללת את אבי' דהוי לי' לשומרה בזנות שלא תתיחד עם אדם כדאיתא בכתובות שסוקלין אותו על פתח בית אבי' כלומר ראו גדולים שגדלתם אבל בשאר עבירות אינו יכול לשומרה עכ"ל המג"א. וכתב בתשובות שבות יעקב חלק שני וז"ל ומכל מקום משום קושיא זו אין לדחות דברי המרדכי ורמ"א שהביאו לפסק הלכה כי אחרי העיון נראה לי שאין כאן אפילו קצת קושיא דקי"ל דהילכתא כחכמים שאמרו שם סקילה חמורה שכן פושט ידו בעיקר עדיף וא"כ אם בת כהן שזינתה מחללת את אביה מכש"כ פושט ידו בעיקר דעדיף ותדע שכן הוא דאין לחלק ולומר דבזנות דווקא קאמר דהא ר' אשי קאמר כמאן קורין לרשיעי בר רשיעי דמשמע בכל רשע בעבירה חמורה אמרינן הכי עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו כי דבריו סותרים זה את זה דמתחילה רצה ליישב קושיות המג"א על רמ"א משום אליבא דאמת דקי"ל כרבנן דסקילה חמורה שכן פושט ידו בעיקר עדיף וא"כ יליף בק"ו שאבי' היא מחללת מבת כהן שזינתה משמע אבל אי לאו האי ק"ו לא הייתי יליף שבע"ז היא מחללת אבי' מבת כהן ולכך ניחא דסלקא דעתך דלר"ש לית ליה הך סברא דפושט ידו בעיקר עדיף ושפיר נוכל לומר דשריפה חמורה מסקילה שכן ניתן לבת כהן שזינתה משא"כ בסקילה אף שניתן לעובד עכו"ם מ"מ אינה מחללת את אבי' משום דעדיין לא קמה לן הך סברא דפושט ידו בעיקר עדיף אבל לרבנן דס"ל דפושט ידו בעיקר עדיף מייתי להו בק"ו דאבי' מחללת ולית ליה סברת מג"א דטעמא דזנות משום שהי' לה לשומרה משא"כ בשאר עבירות וכתב הוכחה לסברתו וז"ל ותדע שכן הוא דאין לחלק ולומר בזנות דווקא קאמר דהא רב אשי קאמר כמאן קורין לרשיעי בר רשיעי דמשמע בכל רשע בעבירה חמורה אמרינן הכי עכ"ל והנה ע"כ רב אשי לא בעובד עכו"ם קאמר דהא סתמא קאמר לרשיעי בר רשיעי ומשמע אפילו בחייבי מלקות ואפילו לדבריו בכל רשע בעבירה חמורה ע"כ צריכין אנו לומר עכ"פ מחייבי מיתות ב"ד ע"כ בכל חייבי מיתות ב"ד אפילו חנק וסייף דקילי משריפה ואיך נלמד דאבי' מחללת בעבירות אלו דקילי מבת כהן ואם לפי דבריו דאנו לומדים בכל עבירות חמורות אף דקילי מבת כהן שאבי' מחללת א"כ בע"ז אף דלא קמה לן עדיין דפושט ידו בעיקר עדיף עכ"פ לא גרע משאר עבירות חמורות דמיתת ב"ד אם כן הדרא קושית המג"א לדוכתא איך ס"ד למילף לר"ש שריפה חמורה מסקילה משום דניתן לבת כהן שזינתה ומאי חומרא שאבי' מחללת הא בע"ז ג"כ אבי' מחללת דלא גרע מחייבי חנק וסייף דקורין לרשיעי בר רשיעי אפילו לרשע בן צדיק וא"כ יש סתירה בדבריו שאלה קפח שאלה מהרב המופלג מוהר"ר יאסקי הא דאיתא בנדרים דף ט' ע"ב ברש"י ד"ה נמי וכו' אבל בבל תאחר לא דכל היכי דאיתא בי' גיזא דרחמנא איתא עכ"ל. והיא להדיא נגד סוגיא דראש השנה דאף בנדבה איכא לאו דבל תאחר ובש"ס דמגילה איתא אין בין נדר לנדבה כו' הא לענין בל תאחר זה וזה שוין. וכתב בספר שבות יעקב הנה קושיא זו לכאורה תמוה מאוד וראיתי בתשובות פנים מאירות סי' צ"ט שנשאל גם כן קושיא זו ורוצה להוציא בשביל תמיה זו סוגיא דש"ס מפשטן בדברים שאינם ברורים ונכונים כלל והקושיא במקומה ולענ"ד נראה לתרץ דהתם בנדרים מיירי בשוגג שהרי בנדבת כשרים קאמר דלא חיישינן שיפשע במזיד לעבור על בל תאחר דהא דומי' דמעילה קתני להכי אמרינן דליכא בל תאחר דכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא אית' מה שאין כן במזיד דחמיר זה וזה שוין לענין בל תאחר וזה בדיקדוק כוונת הר"ן שם שפירש וז"ל נדבה נמי דילמא אתי לידי תקלה דילמא פשע ומאחר להביא יותר משלשה רגלים עכ"ל. הרי דבנדבה אינו עובר אלא א"כ פשע במזיד משא"כ בשוגג ורש"י לא ס"ל כפי' הר"ן דמיירי בפשיעה מכח דיקדוק לשון הש"ס ולכן פי' בשוגג ולענין גיזה ועבודה ולא בבל תאחר דבשוגג בנדבה ליתא כיון דכל היכי דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא ועיין בש"ס חולין דף קל"ט והצעתי הדבר לפני גדולים והסכימו לדברי עכ"ל שבות יעקב: והנה תמה אני אם גדולים יסכימו לפירושו שהוא מוטעה דאיך יעלה על דעת דילפינן בג"ש דבנדבה עובר בבל תאחר מנדר לעשות פירוד בין הדבקים ולחלק דבנדר עובר בשוגג ובנדבה אינו עובר מטעם כל היכי דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא אם כן בנדר נמי נימא הכי כל היכי דאמר ואפרוש ועוד דהא סתמא דש"ס קאמר במגילה הא לענין בל תאחר זה וזה שוין אם איתא לדבריו אף בבל תאחר אינם שוים דהא בשוגג עובר בנדר ובנדבה אינו עובר כי אם במזיד והוא עצמו הביא דברי הש"ס ואיך עלה בלבו לחלק דש"ס קאמר דווקא לענין מזיד הם שוים ולא לענין שוגג ועוד היכן מצינו בכל התורה שאם עובר במזיד בלאו ובשוגג לא יהיה לו עון וחטא לגמרי ועוד תליא בוקי סריקי בדברי הר"ן שכתב וזה ברור בדיקדוק כוונת הר"ן שם שפי' וז"ל נדבה נמי כו' דשמא פשע ומאחר להביאו יותר מג' רגלים הרי בנדבה אינו עובר אלא אם כן פשע במזיד משא"כ בשוגג עכ"ל. ועלה בדעתו דהר"ן לישני דקרא נקט כמו אז תפשע לבנה שהוא לשון מרד ועל כל פנים בכלל מזיד וח"ו לחשוד להר"ן שעלה במחשבתו כך דהא כנדרי כשרים קתני לא אמר כלום וכנדבותם נדר בנזיר ובקרבן וע"ז אמרינן מ"ש נדר דלא נדרי כשרים משום דאתי לידי תקלה נדבה נמי דילמא אתי לידי תקלה ולפי' הר"ן שיעבור במזיד איך יעלה על דעת שכשרים יעברו במזיד בלאו וכי אנשים כאלו שיעברו במזיד כשרים מיקרי הלוא בכלל רשעים הם שעוברים במזיד בלאו אלא נשתקע הדבר ולא נאמר ומעולם לא עלה ח"ו דבר זה על לב הר"ן אלא לישני דרבנן נקט כמו פשיעה גבי שומרים שאינו משמר כראוי הוי פשיעה אף שאינו מזיד הכי נמי דכוותי' שמא יפשע ויתרשל ולא יביא ובאיחור הזמן יבוא לידי שכחה ולא יביא בג' רגלי' ויעבור אבל לא ח"ו לחשוד לכשרים שיעברו במזיד ולא ידעתי איך אפשר להוציא דבר זה משפה ולחוץ והדין שרצה להמציא מדנפשי' אין לו שחר ואני לא אעשה סניגורין לדבריו אף שהדבר דחוק בדברי רש"י מכל מקום דחקינן דלא לשוי' לרש"י טועה בדבר הלכה אבל מה שכתב שהוצאתי סוגי' הש"ס מפשטן בדברים שאינם ברורים ונכונים כלל עתה אפרש ת"ל שכל בי רב וצורב מוכרח ללמוד פשט זה בש"ס דהא פריך שם תשמור זו מצות לא תעשה למה לי מלא תאחר לשלמו נפקא וכן פריך מכמה מקראו' הכפולים ומשני דצריכי כל הני כפולים חד לאמר ולא אפריש וחד דאפריש ולא אקריב וצריכי והנה אפרוש ולא אקריב שייך בין בנדר ובין בנדבה ופריך אי אפשר לומר לאמר ולא אפריש דהא בהאי קרא דמוצא שפתיך דדרשינן כל הנך לימודי' כתיב בסיפא דקרא נדר ונדבה וממילא ילפינן דאף דאמר והפריש עובר על לאו דתשמור וא"כ לא תאחר למה לי ומשני משכחת לה דאמר ולא אפריש בנדבה דאמר הרי עלי עולה על מנת שאין אני חייב באחריותה ואיצטרך עוד לאו דלא תאחר ללמדינו אף היכי דאמר והפריש בין בנדר בין בנדבה עובר בבל תאחר ולא אמרינן כל היכי דאית' בבי גוזא דרחמנא איתא ובפירוש זה ישבתי קושיות התוס' דפי' לעיל בר"ה דף ה' ע"ב ונאמר להלן אם נדר אם נדבה הוי מצי לאתויי מהאי ענינא גופא דכתיב בי' כאשר נדרת נדבה עכ"ל ולכאורה תמי' רבה הוא דמאי לן לאתויי בג"ש בדבר שנוכל ללמוד מקרא גופי' ולפי דברינו ניחא דאי לאו ג"ש נאמר כאן נדר ונאמר להלן אם נדר או נדבה מה להלן נדבה עמו אף כאן נדבה עמו הייתי אומר דקרא מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה ה"א דקאי אהיכי דאמר ולא אפריש בין בנדר ובין בנדבה וכגון דאמר הרי עלי עולה ע"מ שאין אני מחויב באחריותה וקרא קמא כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו קאי