פנים מאירות חלק ב קסח

שאלה קפד בספרי פנים מאירות חלק ראשון בשאלה כ"ג בתרנגולת שלא מצאוהו לה לב וכתבתי במפתחות שהשמיטו המדפיסי' דהא אפילו בדבר שאינו מצוי ולא שכיח אנו תולים כדי להעמיד קבלתינו ובדיקתינו דאמרינן בפ"ק דביצה בדק בקינה של תרנגולת מערב יו"ט לא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה מותרת דאע"ג דבדק יפה יפה דאימר יצא רובא וחזרה ופירש"י אע"ג דמילתא דלא שכיחי היא מגו דפשיטא לן דאין ילדה בלילה תלינן בה עכ"ל הרי להדיא דתלינן אפילו במילתא דלא שכיחי כדי שלא יכחיש בדיקתינו את קבלתינו שכל שתשמישו ביום אינו מוליד בלילה וק"ו בנידן דידן שיש לתלות בדבר המצוי שמסתמא נפל הלב לארץ ואכלתה התחול כדי שלא יכחיש הבדיקה את קבלתינו שאי אפשר לשום בעל חי לחיות אפילו רגע אחד בלא לב עכ"ל. והנה זכני ה' עוד בשני ראיות ברורות חדא ריש פ' המפלת דפליגי רבי יהוד' ורבנן באיפשר לפתיחת הקבר בלא דם ובפלוגת' דהני תנאי דתניא קשתה שנים ולשלישי הפילה ואינה יודעת מה הפילה הרי זה ספק לידה ספק זיבה מביאה קרבן ואינו נאכל ר' יהושיע אומר מביאה קרבן ונאכל שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם הרי לר"י אליבא דר' יהודא מביא קרבן ונאכל ואף דאיכא למימר כיון דלא חזי דם אין כאן לא לידה ולא זיבה והאי קרבן מליקת חולין היא ונבילה הוא אפ"ה סמכינן אחזקה דאין פתיחת הקבר בלא דם דודאי דם אחר הוי ואנן הוא דלא חזינן דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם א"כ ה"נ דכוותי' דאי אפשר לשום בעל חי להחיות אפילו רגע אחת בלא לב אלא אנן הוא דלא חזינן ומסתמא נפל והתחול אכלתהו ועוד ראי' ברורה מריש פרק בא סימן דתנן בא עליון עד שלא בא תחתון ר"מ אומר לא חולצת ולא מתיבמת וחכמים אומרים או חולצת או מתיבמת מפני שאמרו אפשר לתחתון לבוא עד שלא בא עליון אבל אי אפשר לעליון לבא עד שלא בא התחתון ומפרש בגמ' דודאי אתי ומנתר הוא דנתר הרי אף דהשתא לא חזינן שערות בתחתון סמכינן אקבלתינו דאי אפשר לבא עליון עד שלא בא התחתון ומסתמא מנתר הוא דנתר אף שאין אנו מוציאין שום סימן בתחתון ומזה יש להביא ראי' ג"כ מה שכתב רמ"א ביו"ד ס"ס מ"א אם נסרכה טרפש הכבד לבית הכוסות יש לבדוק בכרס שבודאי יש שם קוץ או מחט שניקבה וע"י זה בא סריכה זו וכיון שנתחזק אצלינו ע"י בדיקות אלו שיש שם קוץ ובדקנו הרבה פעמים ומצאנו שם קוץ או מחט וא"כ אפילו אם פעם אחת לא נמצא ע"י בדיקה מ"מ יש להטריף כי אנו סומכים על קבלתינו אמיתית שיש שם קוץ אלא דנאבד בפרש הבהמה וכבר ברירן בתשובה מיוחדת בדין זה שאלה קכ' וה' יראני בתורתו נפלאות וידרכני בדרך אמת: שאלה קפה עירובין דף כ"ד ושבת דף קי"ב בעי ר' יוחנן לאתויי ראי' דאמרינן פנים חדשות באו לכאן ממתניתין סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותיקנה טמא מדרס כו' והוא בפ' כ"ז ממס' כלים ותמי' לי למה לא מביא ראי' מפ' י"ח משנה ו' מטה שהיתה טמאה מדרס נשברה ארוכה ותיקנה טמאה מדרס נשברה שניה ותיקנה טהורה מן המדרס אבל טמאה מגע מדרס משום דפנים חדשות: שאלה קפו ראיתי בספר חדש שבות יעקב חלק שני בתשובה ראשונה שהקשה על הרמב"ם שכתב בפ' י"ד מהלכות תפילה דין י"ח כך למדו מפי השמועה ממשה רבינו ע"ה כה תברכו בעמידה כה תברכו בנשיאת כפים כה תברכו בלשון הקודש כו' וכה תברכו בשם המפורש והוא שיהי' במקדש כמו שאמרנו עכ"ל וכתב בשבות יעקב וז"ל הרי דנראה מדבריו דפסק כת"ק דרבי נתן ובפרק ט"ו מהלכות תפילה דין ג' כתב וז"ל וכהן שהחליף דתו בין באונס בין בשוגג אע"פ שעשה תשובה אינו נושא כפיו לעולם שנאמר לא יעלו כהני במות וברכה כעבודה עכ"ל. וכיון דהרמב"ם פסק כר"נ דאיתקש ברכה לעבודה אם כן אין צריך תו ללומד דכה תברכו ואיך מזכה שטרי לבי תרי ותמיה גדולה לכאורה דכל נושאי כליו של רמב"ם לא הרגישו עליו בזו וכל אחרונים סתמו דבריהם עכ"ל ונפלאתי עליו כי לא ידעתי מאי קאמר ואיך נכנס בלבבו לריח קושיא וצריכין אנו להעתיק הסוגיא בסוטה דף ל"ח ע"א ת"ר כה תברכו בלשון הקודש אתה אומר בלשון הקודש או אינו אלא בכל לשון נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך את העם מה להלן בלשון הקודש כאן בלשון הקודש ר' יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר כה עד שיאמרו בלשון הזה תניא אידך כה תברכו בעמידה אתה אומר בעמידה או אינו אפילו בישיבה נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך מה להלן בעמידה אף כאן בעמידה ר' נתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר לשרתו ולברך בשמו מה משרת בעמידה אף מברך בעמידה ומשרת גופי' מנ"ל דכתיב לעמוד ולשרת תניא אידך כה תברכו בנשיאת כפים כו' עד קשיא ליה לרבי יונתן אי מה להלן כהן גדול וראש חודש ועבודת ציבור אף כאן כה"ג ור"ח ועבודת ציבור ר' נתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר הוא ובניו כל הימים מקיש בניו לו מה הוא בנ"כ אף בניו בנ"כ וכתיב כל הימי' ואיתקש ברכה לשירות ופירש"י אע"ג דבהאי קרא לאו ברכה כתיבא אלא שירות כו' איתקש ברכה לשירות מקרא אחרינא כדאמרינן לעיל לשרתו ולברך בשמו עכ"ל: ותניא אידך כה תברכו בשם המפורש אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכינוי ת"ל ושמו את שמי ונפלאתי עליו איך עלה בדעתו שהרמב"ם יליף כל הנך לימודים עמידה ונשיאת כפים ולשון הקודש ופנים כנגד פנים וקול רם ובשם המפורש ממשמעות דכה תברכו דמשמעות דכה תברכו אינו משמע אלא לשון הקודש וכל זה לר' יהודא ולת"ק אף בלשון הקודש יליף מג"ש ובודאי הרמב"ם לא פליג על כל הנך לימודי דמייתי הש"ס וע"כ צריכין אנו לומר הא דכתב הרמב"ם כך למדו מפי השמועה ממשה רבינו כו' ר"ל מדאמר משה במצוה זו כה תברכו ש"מ שאמר להם בעל פה איך יתנהגו במצוה זו מה שלא נזכר בפרשה דהיינו עמידה ובנשיאת כפים וכל הנך דחשיב ע"כ אחד יש לנו לימוד מקום אחר למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' וא"כ אין כאן הכרע דפסק כת"ק דהא אליבא דת"ק ע"כ צריכין אנו לומר דעמידה אינו למד ממשמעות דכה תברכו רק בג"ש מואלה יעמדו לברך אלא שנרמז בכה תברכו בענין זה שאמר להם משה בעל פה ולפי זה נוכל לומר דפסק כרבי נתן דיליף מהיקשא דלשרת ולברך בשמו ונרמז גם כן בכה תברכו שאמר להם בעל פה הך היקשא וכמו כן נשיאת כפים ושאר דברים דכולן ילפינן מקראי ויותר מסתבר לומר דפסק כר"נ דהא ע"כ בנשיאת כפים אין לנו לימוד גמור דאיכא למיפרך וכדפריך הש"ס אי מה להלן בכה"ג ור"ח ועבודת ציבור ע"כ דאיצטרך לן ללמוד מהיקשא דר"נ דאיתקיש ברכה לשירות ואליבא דת"ק דר"נ אינו מוכרח דאית לי' היקשא אלא ר"ל אף דלמד מג"ש לענין עמידה מ"מ לענין נשיאת כפים אית לי' היקשא עכ"פ אין כאן סתירה בדברי הרמב"ם לומר שהוא מזכי שטרי לבי תרי. ואחר כתבי זאת מצאתי בהדי' שכתב הלחם משנה וז"ל אין ברכת כהנים נאמרת כך למדו מפי השמועה אע"ג דברייתא מפיק לכל הני דרשות מקראי אחרינא אסמכינהו רבינו ז"ל אקרא דכה תברכו משום דכל הני הוי ציווי לכהנים איך יעשו בענין הברכה ודייק שפיר אקרא דכה תברכו אבל וודאי שהם מקראי אחרינא נפקא ולהכי כתב רבינו ז"ל מפי השמועה עכ"ל הרי להדיא כדברי שבודאי מקראי אחרינא נפקא א"כ אין הכרע שפסק כת"ק דר"נ וכבר כתבתי דיותר מסתברא דפסק כר"נ וגם נפלאתי שכתב דהרמב"ם ס"ל דהאי היקשא אסמכתא בעלמא הוא ולהכי בפ' י"ד מהלכות תפילה שכתב הדין לישא כפיו במקדש בשם המפורש ושם משום כבוד ה' רוצה לאסור בדעבד ישיבה אפי' מי שאינו יכול לעמוד מחמת אונס מש"ה אסמכוהו אכה תברכו וכה עיכובא הוא כמ"ש התוס' בסוטה שם ד"ה ור"י אומר אבל בגבולין אין לאסור בעמידה מהאי היקשא ובסוף התשובה מסיים אבל לבטלו מנשיאת כפים לגמרי חלילה דהוא חומרא דאתי לידי קולא לבטלו מנשיאת כפים דעובר בשלשה עשה לכן נראה לי פשוט דנושא כפיו בסמיכה או מיושב אם אי אפשר בענין אחר עכ"ל ונפלאתי עליו בתרי תמי' איך כ' שהרמב"ם בפי"ד מהלכות תפילה שכתב הדין לישא כפיו במקדש בשם המפורש ושם משום כבוד ה' רוצה לאסור אפילו בדעבד בישיבה וא"כ עמידה דחשיב הרמב"ם ג"כ מיירי במקדש וא"כ כל הני דחשיב הרמב"ם שם במקדש מיירי וזה אי אפשר לומר דהא תחילת דברי הרמב"ם אין ברכת כהנים נאמרה בכל מקום אלא בלשון הקודש שנאמר כה תברכו כך למדו מפי השמועה ממשה רבינו כה תברכו בעמידה כה תברכו בנשיאת כפים כה תברכו בלשון הקודש וע"כ אכל מקום דנקט ברישא קאי כל הני דיני דחשיב הרמב"ם ולכך נקט באחרונה כה תברכו בשם המפורש והוא שיהי' במקדש דעל דין זה לבד התנה והוא שיהיה במקדש כדילפינן בגמרא אבל אינך דיני' דחשיב מקודם מסתמא בכל מקום נהגו ולדידי' צריכין אנו לחלק הא דנקט תחילה כה תברכו בעמיד' לעיכוב במקדש ולא בשאר מקומות וכה תברכו בלשון הקודש ע"כ בכל המקומות לעיכובא דזה לא ילפינן מהיקשא וזה דוחק לחלק ולעשות פירוד בין הדביקים בין ראש דבריו לסוף דבריו ואמצע דבריו: ועוד תמה אני דהא בסוף דבריו כתב אבל לבטל מנשיאת כפים לגמרי חלילה דהוא חומרא דאתי לידי קולא לבטלו מנ"כ שהוא כעובר בשלש עשה ולפ"ז כיון דהאי היקשא לשרתו ולברך אסמכתא בעלמא איך מלא לבו של הרמב"ם לאסור במקדש אף בדעבד ישיבה משום כבוד ה' וכי זה כבוד ה' לבטל מצותיו בדבר שאנוס ואינו יכול לעמוד ומן התורה חל עליו המצוה זו איך יש לבטלו ואין זה כבוד ה' אלא מבזה מצותיו אלא נשתקע הדבר ולא נאמר דאף דאמרינן בתענית דהך היקשא אסמכתא היינו לענין פסולי כהונ' מצד עצמותם אבל מה שהכהן צריך לעשות בשעת עבודה היקש גמיר הוא שצריך לעשות גם בברכת כהנים כגון עמידה ונשיאת כפים דעיקר לימודן מהך היקשא ובזה ניחא דברי התוס' שכתבו ונראה לר"י כהן שבירך ברכת כהנים בישיבה לא עשה ולא כלום הואיל ואיתקש ברכה לשירות וגבי שירות אמרינן בפ"ב דזבחים