פנים מאירות חלק ב קסז

היה נאמן במגו דנאנסו או להד"ם משמע שצריך דווקא לעדים שהפקידו בידו ולא סגי בעדי ראי' אף אם אין עדים שהפקידו בידו לא הי' ג"כ נאמן כיון דאין לו מגו דהחזרתי ולהד"ם וגם אין לו מגו דלקיחה שהיה צריך שטר כתיבה ומסירה ולכך כתב רמ"א דלכך צריך עדי פקדון דאל"כ אף שאין לו מגו דהחזרתי בעדי ראי' וגם אין לו מגו דלקוחה מ"מ אם תפסם מחיים יכול לומר למשכון תפסתים וק"ל. ובזה נחה ושקטה תמיה' הסמ"ע והש"ך על רמ"א כי נראה מתשובת הרב רמ"א שפסק אפילו אינו החוב מבורר מיירי שאין עדים שהפקידו ומעולם לא עלה על דעת רמ"א לומר דאפילו בעדים שהפקידו שנאמן לומר למשכון תפסתי אפילו אינו החוב ברור ומעתה שאלתינו מבוררת דאם יש עדים שהפקיד ביד הערב השטרות הנ"ל אינו נאמן לומר למשכון תפסתי אם אין החוב מבורר אבל אם אין עדים שהפקידו בידו יוכל לומר אני תופס אותם למשכון אף שאינו יכול לומר לקוחין הם בידי בלא כתיבה ומסירה כדעת התוס' והרא"ש שהכריע רמ"א בתשובה דלא כרשב"א וכן כתב בפרישה גופא שאם אין עדים שבא לידו בתורת פקדון שנאמן לומר למשכון תפסתי' ודבר פשוט הוא בעיני ולא כתבתי אלא נגד דעת החולקין עלי ורצו לומר אף אם אין עדים שהפקידו בידו אם אין החוב מבורר אינו נאמן לומר למשכון תפסתי' והנראה לפע"ד ברור שאין לפקפק בזה היכי שאין עדים שהפקידו בידו אף שאין החוב ברור יכול לומר למשכון תפסתי' כהכרעת רמ"א דלא כרשב"א: שאלה קפב שלום רב אליו יקרב והשם יצילו מכלי קרב לאהו' ידיד ה' וידידי הרב הגאון הגדול מעוז ומגדול יאדיר תורה ויגדיל דורש ש"י הלכות במגדול ה"ה נ"י פ"ה ע"י אב"ד ור"מ בוצינ' דנהורא זיקוקין דנהור' אספקלרי' המאירה כבוד שמו תורתו מוהר"ר מאיר נר"ו. יאיר ויזרח כצאת השמש ממזרח אחר דרישת ופרישת שלומו הטוב ושלום תורתו וה' שלומו יענה ויזכה לראות ציון ברננה באתי לשאול דבר הלכה למעשה כאשר הרב דומה למלאך ה' צבאות ותורה יבוקש מפיהו הוא ניהו רום פאר מכ"ת מאיר עיני חכמים בהלכה מעשה בא לפני בבית אכסני' שלי ודנתי לפע"ד וחכם אחד אין דעתו מכרעת לכן אציע לפני רום פאר מכ"ת ודעתו דעתי הקלושה ונא ונא לחוות דעתו הרמה מפיו אנו חיים ושכרו כפול מן השמים וזו מקוה שנתמלא תמיד ממי הגשמים וע"פ צינורות מן הגג ושבו מימיו לנקותו ועתה אין יכולים למלאות אותו ממי הגשמים אי רשאי למלאות אותו מבאר ע"י הפלומ"פ דהיינו שמניחין עור חלל שקורין שלוי"ך תוך החור שהמים יוצאים והמים עוברי' עליו להמקוה או שמניחין צינור של עץ תחת העץ השופך מים מהבאר והמים עוברים דרך הצינור מהבאר וקילוח בלי הפסק לתוך המקוה ודעת חכם אוסר מתרי טעמא חדא דנעשה ע"י אדם המנענע מהפלומ"פ שיבא מי' מהבאר שהיא דבר המקבל טומאה ועוד אחרת דלא הוי בידי שמים ואנן דומי' דמעין בעינן כדיליף בת"כ ולענ"ד דאין כאן מקום לאסור דמטעם הראשון הואיל דאדם הוי דבר מקבל טומאה והוי דין דהדף בסעיף מ"ח שנגיעת יד אדם פוסל הנה בע"כ אין הפי' וכוונת הטור כך דהרי פסק שם והוא שיהיו המים נופלים להדיא מדבר המקבל טומאה לתוך המקוה והוא מהרא"ש הלכות מקוואות הלכה י"ב וסוף דבריו שם וז"ל מוכח בהדיא דאפילו העביר המים עד החביות על דבר המקבל טומאה לא מיפסלי אם לא שיגיע אותו דבר המקבל טומאה עד אויר הכלי א"כ מ"ש הטור ממשמעות לשון הרא"ש שלא יאחוז הדף בידו אלא יניח הדף בקרקע ויסיר ידו משם בע"כ מיירי באופן שע"י אחיזת הדף בידו הושפע הדף למקוה שיורדים המים יותר קל לתוך המקוה והוא ממש גוף הדין של המקל וקנה שבדברי הרא"ש דמפרש מתניתין דמקווא' נוטפין שעשאן זוחלין נוטפין שנקוו למקום א' והזחילן והוליכן עם המקל וקנה וא"כ עיקר המקוה נעשה ע"י אדם עם המקל וקנה וה"נ עם הדף אבל אם הדף מונח על הקרקע בשוה ואין ידו מסייע לירידת המים למקוה אינו אוסר אחיזת ידו בדף והכי מפורש בזבחים דף כ"ה ע"ב רש"י ד"ה זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי כו' מוכח להדיא דאין ידו של אדם אוסר אלא א"כ מסייע בכלי שהמים נופלים ממנו להדיא למקוה וא"כ בנד"ד הנ"ל מה שאדם מנענע בהפלומ"פ אינו מגיע לכלל פסול והאריך השואל בדבריו וסוף דבריו ואחר הצעת הדברים אבקש שאל יהיה לו הדבר לטורח להשיבני דבר ולהאיר עיני בתורתו והמאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים ימלא עליו רחמים להטיב לו הכתיבה והחתימה לאלתר לחיים טובים כחפצו וכחפץ אוהבו לנצח ד"ש הקטן והצעיר באלפי יהודא ארי' ליב בלא"א מוה' הגאון מהר"ש שהי' אב"ד ור"מ בק"ק פ"פ דמיין: תשובה אמר ר"י דבי עילאה מתון ומסיק בחכמה נפלאה הלוא הוא אהו' ידידי הרב המופלא בר אבהן ובר אוריין כבוד מהור"ר ארי' ליב נר"ו: הנה אותיותיו האירו על פני וראיתי שאלתו כשאלת הראשונים אם רשאי' למלאות מקוה ע"י פלומ"פ דהיינו שמניחי' עור חלול שקורין שלוי"ך תוך החור שהמים יוצאים והמים עוברים עליו למקוה או שמניחי' צינור של עץ תחת עץ השופך מים מן הבאר והמים עוברים דרך הצינור מהבאר וקילוח בלי הפסק לתוך המקוה ודעת החכם האוסר מתרי טעמא חדא דנעשה ע"י אדם המנענע בפלומ"פ שיביאו המים מהבאר שהוא דבר המקבל טומאה ודחה מכ"ת ראי' זו ונהירין וברירין דבריו כמו שכתב מכ"ת בדברי הרא"ש ובר מכל דין דהניענוע הזה אינו חשוב מהוותן ע"י טומאה דדווקא אם נתן ידו או רגלו והמים עוברים עליו בזה חשבינן מהויותן ע"י טומאה אבל בנ"ד שאדם המנענע וגורם שהמים על ידי נשיבת הרוח שואבת מים ממטה למעלה ועיקר הווייתו ע"י טהרה וקצת דומה להא דתנן בסוף פ' ז' והביאו הטור מחט שהיא נתונה על מעלת המערה היה מוליך ומביא כיון שעבר עלי' הגל טהורה פי' שהוא מנענע במים וגורם שיעברו המים על המחט טהורה ה"נ דכוותי' ואף ר' יוסי דסבירי לי' דלא יאחוז בידו דף להעבירם עליו משום כיון שמחזיק בידו הקנה או הדף בשעה שהמים עוברי' עליו הוי כמו שהמים עוברים דרך גופו אבל הכא אינו אלא כמו שמפיח בפיו בתוך המים שילכו למקום אחר ואין כאן איסור כלל וע"כ צריכין אנו לומר כן דהרא"ש סביר' לי' דאם ממשיך מן המעין אפילו בדבר המקבל טומאה מותר ומפרש למתניתין דפ' ו' דמקואות משנה ח' דמיירי בסילון תלוש והרשב"א רצה לפרש שמיירי שהסילון מחובר לקרקע ועכ"פ יקשה להרשב"א איך מניח ידו תחתיו אלא ע"כ כיון שאינו מושך על ידו בסילון אלא גורם שיבאו המים לתוך הסילון כפי' הר"ם הביאו הת"י שמניח ידו למעלה בתחתיות של הסילון שלא ישטפו חוץ לסילון ומותר אליבא דכ"ע ה"נ דכוותי' אלא איכא לפקפוקי בהאי מקוה וצריך חקירת חכם על זה היכן המים עולים דרך העמוד החלל הנותן בתוך הבאר אם קולט המים מן האויר ע"י נשימת הרוח עד שמירק חוץ לבאר וא"כ אינם מחוברי' מי המקוה במים שבבאר והוי כל המקוה מים שאובין ולא מהני המשכה אלא אם יאמר הבקיאים מה ששואב מן הפולמ"פ משוך מים מן הבאר למעלה ומחוברים כל המים לבאר א"כ ע"י נינוע בפלומ"פ מושך מים עד שיתמלא המקוה והי' פעם אחת מחובר למעין והי' עלי' שם מקוה כשירה ואף שפסק המים אח"כ נשארו בכשרותו והנראה לפע"ד כתבתי ולא הייתי בביתי כשבא מכתבו וכעת טרדות טובא בפירוש יומא דכלה ואין פנאי להאריך וה' שנותיו יאריך ויכתבהו לחיים בספר: שאלה קפג נשאלתי באשה ששכבה על שנים ושלשה כרים ולמעלה פרסה סדין לבן ומצאתה כתם בכר התחתון ולא בעליון וגם הסדין בדקה ולא מצאה שום ליכלוך דם אם יש לטמאה משום כתם או לא: תשובה לכאורה נראה דזה הדין ממש מה דאיתא בפ' הרואה כתם דף נ"ח ע"ב ת"ר לבשה שלשה חלוקות הבדוקות לה אם יכולה לתלות תולה אפי' בתחתון אינה יכולה לתלות אינה תולה ואפילו בעליון כיצד עברה בשוק של טבחים תולה אפילו בתחתון לא עברה בשוק של טבחים אף בעליון אינה תולה הרי לפנינו שאם לא עברה בשוק של טבחים אינה תולה אפילו בעליון וטמאה משום כתם אף שלא היה סמוך לגופה א"כ בנידון דידן נמי אף שהכר התחתון לא היה סמוך לגופה מ"מ אם אין לה במה לתלות טמאה משום כתם אבל כד דייקינן שפיר יש לחלק בבגדים שלהם שהיה כולם פתוחי' מבית הצואר עד למטה כנראה מתקנת עזרא שתיקן לאשה לחגור בסינור משום צניעות אבל במלבושים של נשים שלנו שכולם תפורים והיא לובשת ממתני' ולמטה ואי אפשר בשום ענין שיבא בגד עליון סמוך לגופה אפילו במתכוון אי אפשר לה שתתן בגד עליון שתהא כנגד מקום התורפ' לא מחזקינ' ריעותא כלל ולא גרע אם ראתה על בית יד של חלוקה אם אינו מגיע כנגד בית התורפה דטהורה ה"נ בבגדים שלנו שאי אפשר בשום צד שיבא צד חוץ לצד פנים לא מטמאינן לה משום כתם אם מצאה בבגד עליון וכן נסרים שנתוני'. במטות שלנו העשוים כתיבה מוקף בנסרים והכרי' עשוים כמדת המטה ואי אפשר שיתהפך התחתון לעליון לא מחזיקין ריעות' שנתהפך ונהי בכר עליון שהסדין פרוס עליו יש להחמיר דהא הביא הש"ך בסי' ק"ץ ס"ק ס"ז בשם מהרש"ל דסדין תחתון נמי עשוי להתהפך אילך ואילך דלא כהרא"ש שהביא הטור משמו גבי שלש נשים השוכבות במטה דס"ל דסדין תחתון אין עשוי להתהפך ואפילו לדעת הרא"ש מודה באשה אחת ששוכבת במטה כל מקום שימצא דם במטה טמאה כמו שהביא הש"ך בשם הרשב"א בס"ק מ"ח מ"מ נראה דווקא בסדין וכר עליון שהסדין פרוס עליו אבל על הכר השני שעינינו רואות שאין עשוי להתהפך ולא נגעה בגופה יש לטהר וכתמים דרבנן ושומעין להקל ומעולם לא שמענו שטימאו משום כתם בבגד עליון של אשה הנראה לפע"ד כתבתי: