פנים מאירות חלק ב קסו

בשאר פסול הגוף שיכולין לפוסלן ולבטל עדותן אפילו שלא בפניהם כמו שאמר הרמב"ן ז"ל בההיא דהתם ששנים החתומים על השטר ומתו וכו' עכ"ל הרי לדברי הרמב"ן דמה לי דפסול בגזלנות או במלוה בריבית או שאמרו עמנו הייתם והתורה הימנותם דנהי דאין מקיימין ועשיתם כאשר זמם מ"מ נאמנים הם לפוסלם ולא אמרינן דהוי כשני כתי עדים המכחישין וצריכין אנו לומר דהש"ך מחלק בשלמא התם אי לא ניזומו כולם דאף דגזירת הכתוב דאין מקיימין דין הזמה עד שיזומו כולם מ"מ גבי דידהו שהעידו בפניהם נפסלו לכל העדות שבתורה אבל בנידון דריב"ש שהעידו שלא בפניהם כיון דלא הוי הזמה י"ל דנתבטל כל עדות אחרונים אף לפסול לראשונים והוי כשתי כיתות דאחת אמרה נתקדשה ואחת אמרה לא נתקדשה אך לדברינו אף הא לא תברא לדברי ריב"ש דהא ע"כ צריכים אנו לומר טעמא למה אמרינן אף דהזמה לא הוי הכחשה מי לא הוי ולפי' רש"י נתבטלה עדותן לגמרי ואמאי הא העידו שלא בפניהם וע"כ צריכין אנו לומר דוקא לחוב לעדות עצמן לא הוי עדות שלא בפניו אבל לפסול אותם לעדות אחרים לא הוי חובת ממון לדידהו אלא לבעלי דינים הוי עדות וכן משמע בב"י דהאי קרא והועד בבעליו אינו אלא אסמכתא ומדאורייתא הוי עדות אחרונים עדות אלא מדרבנן אין מקבלין עדותן לחייבן נפשות או ממון אלא בפניהם אבל לבטל עדותן שיהי' פסולין לכל עדות שבתורה הוי עדותן עדות ושפיר מביא ראי' הריב"ש מהרמב"ם כיון דאמרו הכחשה שלא בפניהם הוי הכחשה הוי עדות אחרונים עדות גמורה לפסול אותם לכל עדות שבתורה וק"ל: ומה שצלל החכם במים אדירים שהב"ד שלחו שנים לגבות עדות מן האשה אחת על מקומות בבה"כ בעזרת נשים וגבי ב"ד שלא בפני בע"ד ופסקו פסק דין ע"פ עדותן וכעת האשה הנ"ל חוזרת מדבריה ונשתנה הדין הנני אומר באשר שכבר נפסק הדין וכיון דאיכא כמה אנפי דגובין שלא בפני בית דין א"כ ב"ד אחר ב"ד לא דייקי ומסתמא עשו כהוגן ובדבר שלא נגבה בפני שלשה הא הביא הב"י בס"ס כ"ט בשם המשרים שיכולים הקהל לתקן ששני סופרים מגבין העדות וכבר נהגו כל בתי דיני ישראל לשאול לנשים יקרות לשלוח אליהם נאמני הקהל שיגידו העדות שידוע להם וכבר כתב הב"י בא"ח סימן י"ז במקום שאין צריך להעיד לפני בית דין ס"ל לכמה גאונים דאינו יכול לחזור ולהגיד ודעתי נוטה שאין שום בית דין יבטל דברי בית דין חבירו שלום ע"י דייני ישראל: שאלה קפא נשאלתי בראובן ושמעון שהיה להם שותפות בחנות והוכרחו ללות מאחרים וביקשו מיהודה שיכנס ערבות עבורם ומסרו לו מפתחות של החנות שיהי' למשכון ביד יהודה כל הסחורות המטלטלי' שיש להם בחנות ולא יהיו רשאים ליקח שום דבר מהחנות בלתי ידיעת יהודה וברוב ימים נתעורר ביניהם ובין ערב הנ"ל הפרשות וסיכסוכי' ושלחו הב"ד לרשום בכתב אמת כל הסחורות מה שיש להם בחנות ומצא שם סחורות וגם ש"ח מה שאחרי' חייבי' לשותפים הנ"ל וקצתם הי' ממרנות וקצתם היו ש"ח שנזכרים שם השותפים ושם הלוה שחייב להם והערב הנ"ל רוצה להחזיק אף בש"ח אלו שנזכר שם השותפי' אף שאין לו כתיבה ומסירה בכן יורינו הדין עם מי: תשובה הנה מקור דין זה נובע מהא דפרק הכותב דף פ"ה ע"א ההיא איתתא דהוי מפקדה גבה מלוגא דשטרא אתו יורשים וקא תבעו לה מינה אמרה להו מחיים תפסינהו להו אתא לקמי' דר"נ אמר לה אית לך סהדי דתבעינהו מינך מחיים ולא יהבית ניהליה אמרה ליה לא אמר לה א"כ הוי תפיסה דלאחר מיתה לאו כלום הוא ע"כ וכתבו התוס' בד"ה אית לך סהדי וזה לשונם וא"ת אמאי צריכה סהדי ניהמני לדידה במגו דאי בעי אמרה לקוחים הם בידי דאע"ג דקיימא לן דאין אותיות נקנות במסירה וצריכה מסירה ושטר לקיחה הני מילי לקנות החוב אבל לקנות הנייר קני בלי שטר הואיל והיא מוחזקת בו והך איתתא לא היתה חוששת אלא לקנות מלוגא דשטרי בלא החוב מדקאמרה מחיים תפסינהו ותפיסה מחיים לא מהני לגבות החוב דלא עדיפא ממסירה אלא דע"י כך היתה יכולה לדחוק היורשים שיפרעו היורשים. מה שהיה חייב לה במה שלא תחזיר מלוגא דשטרא והוי כמו משכון עכ"ל וכ' מהרש"א על דברי התוס' שכתבו ע"י כך היתה יכולה לדחוק היורשי' שיפרעו לה היורשים מה שחייב לה כו' ובהכי ניחא דאין להאמינה במגו דנאנסו או להד"ם או החזרתי לך כמו שכתב הרא"ש דא"כ מפסדת ולא היתה יכולה להראות השטרות ליורשים לפרוע מה שהיה חייב לה אביהם אבל הרא"ש תירץ בזה דמיירי שהפקידו אצלה בעדי' וכו' ע"ש ולא ידענא בעיקר הקושיא של התוס' להאמינה במגו דלקוחה אמאי לא תירצו כן שהיו עדי' שבא לידה בתורת פקדון עכ"ל והרא"ש כתב שם וז"ל דלא מהימנא לומר מחיים תפסינהו במגו דלקוחה הם בידי משום דאי אמרה לקוחין הם בידי צריכה להביא ראי' כו' והא דלא מהימנא למימר תפסינהו להו בתורת משכון במגו דממושכני' היו אצלי מעיקרא דאז אין צריכה ראייה כיון דאינו רוצה לגבות השטרות או במגו דנאנסו או החזרתי לך או לא הד"ם וצריך לומר דמיירי שהפקידו אצלה בעדים וגם ראו עתה מלוגא דשטרי בידה הילכך אין לה שום טענה לפטור אלא א"כ יש לה עדים שתבע ממנו בחיים ואמרה שבתורת משכון היא רוצה לתופסה עכ"ל והמדקדק בדברי הרא"ש יבין וישכיל שבתירוץ השני דמיירי שהפקיד אצלה בעדים מתורץ גם קושיא ראשונה שהקשה דלהימנה במגו דלקוח' כיון שהפקידו אצלו בעדים שוב אינו נאמנת לומר לקוחה הם בידי אלא מתחילה תירץ הרא"ש אף דנימא שלא היו בעדים מ"מ אינה נאמנת לומר לקוחים הם בידי משום דצריכה להביא ראי' וכדעת הרא"ש הכריע רמ"א בח"מ סי' ס"ו ס"ס י"א שגם לענין קניתה אינו נאמן וכתב רמ"א שכן נראה לו עיקר לענין הילכת' משמע מדברי הרא"ש שאם לא הי' עדים שהפקיד' אצלה מלוגא דשטרא היתה נאמנת במגו דלמשכון תפסתי' מעיקרא דלקנות הנייר קני בלא שטר וכן כתב בקיצור פסקי הרא"ש שחיבר הטור דין ה' מי שהפקידו אצלו שטרות ומת המפקיד ואמר מחיים תפסינהו מהו למשכון כו' אם יש עדים וראו עתה בידו לא מהימן ואם לאו מהימן וע"פ זה פסק הרא"ש בתשבותיו כלל ק"ה סי' ח' הביאו הטור ח"מ סי' ס"ה דין ז' וז"ל אם יטענו היורשים על שטר שמוציאין ברשות אביהם שאביהם הלוה עליו מעות למלוה אע"פ שאינו יכול לגבות מהלוה בלא כתיבה ובלא מסירה מ"מ לקחו למשכון טענתם טענה וכן פסק בש"ע סי' ס"ה הרי להדיא אף שאין החוב ברור כיון שאין עדים שהפקיד בידם נאמנו במגו שמתחילה למשכון נתנם אבל אם יש עדים שבא לידי אביהם בתורת פקדון שוב אין לו מגו דמשכן להם הנייר וכיון דאין לו מגו אינו יכול לטעון שתפסו למשכון אלא א"כ יש לו עדים שתבעו ממנו בחיים ולא רצה להחזיר ולפ"ז צריכין ע"כ אנו לומר דמיירי שהחוב ברור וכמו שכתב הסמ"ע בסי' ס"ד דצריך להיות ידוע שחייב לו דאם לא כן איך מהימן אע"פ שיש לו עדים שתבעו ממנו בחיים הא קימ"ל דכל היכי דאיכא עדים שראו אותו עתה בידו אינו נאמן לטעון עליו עד כדי דמיו כו' ולמה יהנה לזה הא דיש לו עדים שתבעום ממנו בחיים ולא רצה לחזור כיון דאלו באו שניהם לפנינו בכי האי גוונא היה צריך התופס להחזיר לנתפס ולא יגרע כח היתומים עכ"ל. הרי דעיקר קושייתו כיון שיש עדים ואם היה באו שניהם לפנינו בכי האי גוונא היה צריך להחזיר ולכך לא יוכל לומר למשכון תפסתי' אלא ע"כ דהרא"ש דמוקי ליה בשיש עדים שהפקידו בידו מיירי שהחוב ברור אבל אם אין עדים שהפקיד בידו הדבר ברור כשמש שגם הרא"ש ס"ל דיכול לטעון למשכון תפסתי' אף דאינו יכול לטעון לקוחה בידי לגבות החוב משום דבעי כתיבה ומסירה מ"מ יכול לתפוס למשכון אף שאין החוב ברור ומשמע מדברי הרא"ש שאף אם הי' טוען מחיים תפסתינהו היתה נאמנת לומר שהוא תבע ממנה ולא רצתה להחזירו במגו דלמשכון תפסינהו כיון שאין עדים שהפקיד בידה אבל מהתוס' משמע דאי טענה תחילה מחיים תפסינהו אין לה מגו לומר דתבעו ממנה ולא רצתה להחזיר במגו דלקוחה למשכון דאין אומרים מגו למפרע ומשמע מדברי התוס' דאף דאין החוב ברור כיון דליכא עדים שבא לידה בתורת פקדון היתה נאמנת לומר למשכון תפסתי' על החוב שחייב לה כי סתמא דש"ס משמע שלא הי' לה עדים על החוב ולא היה החוב ברור: ובזה ישבתי קושית מהרש"א שהניח בקושיא על דברי התוס' דקשיא ליה אמאי לא תירצו התוס' שהי' עדים שבא לידו בתורת פקדון אבל לי נראה דאין כאן קושיא משום דאי מיירי שיש עדים שבא לידה בתורת פקדון מוכרחים אנו לומר הא דקאמר ר' נחמן אי אית לך סהדי דתבעהו ממך מחיים היתה מהימנ' אמאי הא איכא עדים והיינו מוכרחים לומר דמיירי דהחוב הי' ברור וסתמא דש"ס לא משמע הכי ולכך ניחא להו לומר דמיירי אף שאין החוב ברור אלא דלא אמרינן מגו למפרע נשמע מזה דאם טעין מתחילה למשכון תפסתי' לכל הפוסקים נאמן אם אין עדים שהפקידו בידה ובתשובת רמ"א סימן פ"ו בדף מ"ה ע"ב בדפוס אמשטרדם הביא דברי התוס' וכתב ואע"ג דבתשובת הרשב"א שהביא הב"י סי' ס"ד משמע דלא יוכל לומר דבמשכון בא לידי כמו שלא יוכל לומר לקוחין הם בידי התוס' והרא"ש לית להו דברי הרשב"א שהרי תירצו התם טעם דלא אמרינן מגו זה ולכן אין לחוש לדברי הרשב"א במקום התוס' והרא"ש והטור דפסקו בהדי' דיכול לומר למשכון תפסתיו כש"כ דטעמן ונימוקן עמהם שחלקו בין טוען משכון הוא בידי לטוען לקוחין הוא בידי עכ"ל הרי להדי' לכל הפוסקים אף דאין יכול לטעון לקוחין הוא בידי מ"מ יוכל לומר למשכון תפסתי' ואם אין עדים שבא לידו בתורת פקדון אף שאין החוב ידוע וברור זולת הרשב"א ס"ל כיון דאינו יכול לטעון לקוחה הוא בידי אינו יכול לומר למשכון תפסתי' ורמ"א חולק עליו: ונראה לי ברור דלא עלה מעולם על דעת רמ"א לומר דאף דיש עדים שהפקידו בידו שיהי' נאמן לומר למשכון תפסתי' כמו שהבין הסמ"ע והש"ך ח"ו לחושדו בדבר זה אלא שכתב אדברי המחבר שכתב ומיירי שיש עדים שהפקידם בידו וגם יש עדים שראום עתה בידו שאל"כ