פנים מאירות חלק ב קסד

גמורה היא דמשמעות לשון שם משמע שאין הכותב באותו עמוד נכנס יותר בתוך הגליון שלמטה מהעמודים אחרים כי סיים שם וז"ל ובדעבד אם כתב למטה מן השירטוט קצת ודעתו לישר הכתב עם היריעה אחרת ויושר השירטוט נמצא שהוא כתיבה תמה נלענ"ד שהוא כשר כו' עכ"ל. ובהיות שמפני חומר עניינים באלה שמלאכתם מלאכת שבתורה מלאכת שמים הוא והמה כהררים התלוים בשערה והן הן גופי הלכות אין מן הראוי לתקוע את עצמי לדבר הלכה ולומר קבלי דעתי דעת יחיד בפרט שצד ההיתר שכתבתי הוא קלוש מאד ואינו כדאי לסמוך עליו אף בשעת הדחק בכן לא החלטתי הדבר כלל וכל מה שכתבתי הוא רק דרך משא ומתן בעלמא ולא למעשה עד כי יביאו דברי אלה לפני חד או תרין בדרא ה"ה הרבנים הגאונים המפורסמים אשר חונים על דגליהם בקהלת גדולות שבמדינת אשכנז וכולי האי ואולי דלית חספא והמה ימצאו מרגניתא תותא בדעתם הרחבה ובבוא תשובתם אלי אז אדע לנטות ימין או שמאל וה' יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות ויעשה עמנו לטובה אות: תשובה אמרתי להשיב מפני הכבוד אשר נסתפק מכ"ת בס"ת שאין ביריעה ראשונה כ"א שני דפין דלדעת הטו"ז שכתב בסי' רע"ב ס"ק ד' א"כ אם לא נכתב רק שני דפין ביריעה כשר בדעבד וכן משמע ברמב"ם פ"ד דהלכות ס"ת דלא חשיב זה בין הפסולין ותימא על הב"י ורמ"א שלא הביאו. ונראה דמה שכתב הש"ע בסי' רע"ג סעי' ה' כל אלו הדברים אינם אלא למצוה מן המובחר כו' קאי גם על סי' זה אך לתשובת באר שבע סי' ס"ז דמסיק בתשובה הנ"ל דאם כתיב לעיני כל ישראל בסוף השיטה שבסוף הדף פסול בדעבד ואם איתא דמ"ש בש"ע קאי גם בסי' רע"ב אין לפסלו בדעבד כיון דהך דינא כתב הש"ע בס"ס רע"ב סתם ולא הזכיר שאם שינה שפסול בדעבד כו' עד איברא דהך דינא דב"ש לאו דהילכתא דהלוא הרמב"ם בפ"ז מהלכות ס"ת כתב וכשיגמור ס"ת צריך שיגמור באמצע שיטה כ' ועלה כתב בהלכה ט' כל הדברים האלו לא נאמרו אלא למצוה וכו' הרי להדי' כו' ותמה אני על דבריו מדברי באר שבע רוצה להוכיח על פסק הש"ע דלא קאי מה שכתב בסימן רע"ג כל אלו הדברים אינם אלא למצוה על סי' רע"ב וכן מוכח מדברי הרמב"ם שדברי ב"ש דלא כהלכת' הלא ידוע לכל באי עולם שהרב ב"ש הי' גדול מגדולי אחרונים ולפעמים חולק ע"י בעלי תוס' כן הוא חולק על הרמב"ם וכל הש"ע שרוב דברי הב"י שקבוע בש"ע ע"פ הרמב"ם. וביותר תמה אני שאף לדברי באר שבע לא קאמר אלא בכותב לעיני כל ישראל בסוף השיטה דפסול אפילו בדעבד משום דדייק לישני דש"ס דאמרינן בפ' הקומץ דף כ"ט והילכתא באמצע השיטה דווקא ומדנקט לישני דדווקא משמע לי' דאפי' בדעבד מעכב ולמד זה מדברי הנימוקי יוסף אבל בשאר דברים הנאמרים בש"ס כמו הא דתני רבנן עושה אדם יריעה בת שלשה דפין כ"ע מודים דאינו אלא למצוה מן המובחר ולא לעיכובא תדע דהא אפילו במצוה דאורייתא דווקא היכי ששינה הכתוב עליו לעכב אבל אי לא שינה עליו הכתוב עיכובא מנ"ל וסוגיי' בכל הש"ס דאמרינן אינו אלא למצוה לכתחילה אבל לא לעיכובא ק"ו במילי דרבנן דנקט הש"ס כל היכא דאין לנו ראי' מהש"ס דפסלי רבנן אפילו בדעבד אמרינן דלא אמרי רבנן אלא למצוה מן המובחר וכל הני עשרים פסולים שמנה הרמב"ם בכל אחד מפורש או שהוא הלכה למשה מסיני או שנאמר בפירוש בתלמוד יגנזו או פסול דוק ותשכח. אבל במקום שאין לנו ראי' מהש"ס לא עלה על שום פוסק בעולם לפסול בדעבד דאינו אלא משום זה אלי ואנוהו להידור מצוה ואף דאיתא התם הא דאמר רב ס"ת שיש בה שתי טעיות בכל דף ודף יתקן שלש יגנוז ואמרינן עלה בגמ' הני מילי חסירות אבל יתירות לית לן בן ומפרש חסירות מ"ט לא אמר רב כהנא משום דמחזי כמנומר והא מנומר פסול משום זה אלי ואנוהו ואפילו הכי תני יגנוז וכן איתא בש"ס גיטין דף נ"ד דאמרינן התם ס"ת שאין אזכרות שלו כתובות לשמן אינו שוה כלום ופריך לר' יהודה ליעבור עליו קולמוס ומשני עד כאן לא קאמר רבי יהודה אלא בחדא אזכרה אבל דכולה ס"ת צא משום דמחזי כמנומר ומדקאמר שאינו שוה כלום ש"מ דמנומר פסול לגמרי מ"מ אין לך אלא מה שאמרו חכמים דהם ידעו לחלוק דמנומר גנאי גדול אבל לא באינך דאינו גנאי כל כך ואינם אלא למצוה וכן מחלק הלבו"ש בסי' רע"א סעיף ד' גבי ס"ת שכתב מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף פסול דזה אלי ואנוהו כתיב אבל אם עשה חציו גויל חציו צבעים אע"פ שאינו מצוה מן המובחר שקצת יש היכר ואינו נוי כל כך מ"מ כשירה הוא בדעבד עכ"ל ה"נ בנידן דידן דיש חילוק בין מנומר דאיכא גנאי גדול ובין אינך דקחשיב שם אמרינן לכתחילה איתמר למצוה מן המובחר אבל לא למיפסיל בדעבד כיון דלא תני יגנוז: ומזה הבאתי ראי' לדברי הרמב"ם והביאו הטור בסי' רע"ה וז"ל פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה ואם שינה פסולה וכתב הרמב"ם שאין לו תקנה וצריך להסיר כל היריעה ולמד הרמב"ם זה מדאיתא בפ' הבונה דף ק"ג ע"ב על הני פסולין הרי אלו יגנוז ש"מ דאין לו תקנה דהא במנחות אמרינן הא דאמר רב ס"ת שיש בו שתי טעיות בכל דף ודף יתקן שלש יגנוז ואסקו משום דמחזי כמנומר ש"מ שאין לו תקנה לתקן ה"נ דכוותי': ובזה ישבתי קושיות התוס' בפ' השולח דף מ"ה ע"ב דאיתא שם ס"ת שכתבו נכרי תני חדא ישרוף ותני חדא יגנוז ותני אידך קורין בו ומשני לא קשיא הא דתניא ישרוף ר"א היא דאמר סתם מחשבת כותי לע"ז והא דתניא יגנוז האי תנא הוא דתני רב המנונא ברי' דרבא מפושרני' ס"ת תפילין ומזוזות שכתבו מין מסור נכרי ועבד אשה וקטן פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה והא דתני קורין בו האי תנא הוא דתניא לוקחין ספרים מן הנכרים בכל מקום בלבד שיהי' כתובין כהלכתן כו' וכתבו התוס' בד"ה הא דתניא יגנוז האי תנא הוא הוי מצי למימר דרשב"ג הוא דבעי כתיבה לשמה כדאמר בסמוך אלא מייתי תנא דאיירי בה בהדיא עכ"ל. ולי נראה דמעיקרא אין כאן קושי' דהא בפ' המביא דף כ' ע"א איתא אמר רב חסדא גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן ודחי רב אחי בר יעקב דילמא לא היא דעד כאן לא קאמרי רבנן אלא משום דבעינן זה אלי ואנוהו ש"מ דלר' יהודה מהני העברת קולמוס לשמה א"כ מיושב קושיות התוס' משום דס"ד כל היכי דתני יגנוז משמע דלית ליה תקנתא ואי הוי אמר רשב"ג הוא דבעי כתיבה לשמה הוי אמינא דיש לו תקנה לר"י להעביר הקולמס ולא שייך ביה מנומר כיון דכל התורה כך הוא בשלמא גבי אזכרות הוי מנומר משאר הכתב ואי היה רוצה להעביר הקולמס על כל התורה א"כ צריך ליתן שכר כמו על כתיבת התורה ולכך קאמר שפיר שכל ס"ת שאין אזכרות כתובין לשמן אינו שוה כלום דאי יעבור על כל אותיות התורה א"כ יצא שכרו בהפסדו אבל להאי תנא דיליף פסול נכרי מטעם כל שישנו בקשירה א"כ כיון שגוף האותיות נכתבו בפסול תו לא מהני העברת קולמס אליבא דכ"ע דכתב עליון אינו כתב ולכך תני שפיר יגנוז בזה ניישב ג"כ הא דאמרינן בפ' הבונה כתב על גבי כתב דפטור אמרינן מאן תנא אמר רב חסדא דלא כר' יהודה כו' וכתבו התוס' וא"ת לרב אחא בר יעקב דדחי שם דילמא לא היא ע"כ לא קאמרי התם אלא משום זה אלי ואנוהו אבל גבי גט מודו א"כ מתניתין דהכא כמאן אתיא ולדברינו ניחא דדווקא לענין לשמו יכול לתקן כיון שגוף האות נכתב בכשרות הוי כאלו נכתב לכתחלה לשמו אבל לחשוב שיהי' כתבו כאלו נכתב אותיות חדשות בזה אין כתב עליון מבטל כתב תחתון ולכך כתב על גבי כתב לא חשיב לכתיבה כתב שני וא"כ בס"ת שכתבו נכרי לא מהני העברת קולמס שכתב ע"ג כתב לא חשיב כתב כלל לבטל כתב התחתון שנכתבו גוף האותיות בפסול ואפשר שזה הם דברי התוס' במה שתירצו שם כי גם לדברינו מוכרחים אנו לומר דר' חסדא דקאמר הכא דמתניתין דלא כר"י אזיל לטעמא הדרן למילתא קמייתא דאף לבאר שבע לא עלה על דעתו מעולם לפסול אינך הידורי מצוה דנזכר בסי' רע"ב ולא חידש דינו אלא בלעיני כל ישראל דמביא בשם נ"י מדקתני בסוף השיטה דווקא מלשון דווקא משמע עיכובא וחולק על הרמב"ם בדין זה לבד ומה שכתב מכ"ת שיש סתירה לנ"י מדברי רש"י במה שכתב רש"י שם והילכתא באמצע שיטה דווקא ולא באמצע הדף וע"כ צריך לומר לרש"י דסוף השיטה כשר גם לרב אשי דאל"ה קשה למה מפרשה פלוגתא בענין דהברייתא דלעיל לרבנן נשאר בתיובתא לרב משום דסביר' להו לרבנן דרב מכשיר אף באמצע הדף ובברייתא דלעיל אמרינן הכותב ס"ת לא יגמור באמצע הדף רק הוי לי' לרש"י לפרש דרבנן ורב אשי בענין דגם לרבנן לא הוי ברייתא תיובתא לרב והיינו דפליגי בסוף הדף וסוף השיטה דרבנן ס"ל אף באמצע שיטה גומר וה"ה בסוף השיטה ור' אשי ס"ל באמצע השיטה דווקא הוא גומר אבל לא בסוף השיטה ובאמצע הדף גם רבנן מודים שאינו גומר ולא הוי ברייתא דלעיל תיובתא לרב ומדלא מוקי פלוגתייהו באמצע הדף ולעולם בסוף השיטה כשר גם לרב אשי עכ"ל. ותמה אני על מכ"ת שנכנס לדוחקי' גדולים בדברי רש"י שמעולם לא עלה על מחשבת רש"י מאור הגולה פי' זה ואני אומר מדברי רש"י אין סייעתא לדברי הנ"י ולא תיובתא לדברי הרמב"ם ומוכרח אני לפרש דברי רש"י אשר שפתיו בררו מללו דתחלה אמר רב הכותב ס"ת ובא לגמור גומר אפילו באמצע הדף וס"ד דקאי על פסוק אחרון שבס"ת וקתני אפילו באמצע הדף וס"ד דלא מיבעיא בסוף הדף דגומר אלא אפילו באמצע הדף די"ל דלא סיים הס"ת אפ"ה גומר ועל זה מותבינן תיובת' דקתני בברייתא דמקצר והולך עד סוף הדף ומשני כי קאמר רב בחומשין של ס"ת אבל בפסוק אחרון של ס"ת מודה רב דבעי לסיים בסוף הדף ועל זה פריך הש"ס והאמר ר' יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב לעיני כל ישראל באמצע הדף ועל זה משני ההיא באמצע שיטה איתמר ונראה דהכריח רש"י דמשבשת' הוא מאי דתני רב גידל בשם רב לעיני כל ישראל באמצע הדף משמע דאתי למעט סוף הדף הלוא בזה כ"ע ס"ל דבסוף הדף עדיף טפי לסיים מבאמצע הדף וא"כ הו"ל למימר לעיני כל ישראל אפילו באמצע הדף כדקתני רב מתחלה גומר אפילו באמצע הדף ועל כרחך מוכרחים אנו לומר מדלא נקט אפילו ההיא באמצע שיטה איתמר ובסוף הדף ואתי לאשמועינן דווקא באמצע השיטה ולא בסוף השיטה ורבנן אמרי אף באמצע השיטה וי"ל דרבנן לא