פנים מאירות חלק ב קסג

אך להבאר שבע ליכא למימר הכי דמסיק בתשבותיו בסימן ס"ז דאם כתב לעיני כל ישראל בסוף השיטה שבסוף הדף שפסול אפילו בדעבד ואם איתא דמ"ש בש"ע כל אלו הדברים אינם אלא למצוה מן המובחר וכו' קאי גם אסי' רע"ב אין לו לפסלו בדעבד כיון דהך דינא כתב הש"ע בס"ס רע"ב סתם ולא הזכיר שאם שינה שפסול בדעבד ואי אדלעיל קאי סתמא כפי' הוא שאינו אלא למצוה מן המובחר ולא לפוסלו בדעבד ומדפסלו הב"ש אף בדעבד ש"מ דלאו אדלעיל קאי א"כ גם בנידן דידן יש לפסלו בדעבד ואי מדלא הזכירו הרמב"ם בהדי' פסולים בדעבד הלא גם הדין דב"ש לא הזכיר ואפ"ה פוסל הב"ש בדעבד וה"ה בנ"ד דמ"ש: איברא הך דינא דב"ש לאו דהלכתא היא לפענ"ד חדא דהלא הרמב"ם בפ"ז מהלכות ס"ת בהל' ז' כתב וכשיגמור הס"ת צריך שיגמור באמצע שיטה וכו' עד ומתכווין עד שיהיה לעיני כל ישראל באמצע שיטה שבסוף הדף ועלה כתב בהלכה ט' כל הדברים האלו לא נאמרו אלא למצוה וכו' הרי להדיא דלא כב"ש: ועוד ממה שלא מנה הרמב"ם באמת הך דינא בין הפסולים בדעבד מוכח דהדין דב"ש לאו דינא הוא וכשר בדעבד גם הראי' שהביא הב"ש ממ"ש בפ' הקומץ והלכתא באמצע שיטה דווקא ופי' בנימוקי יוסף באמצע שיטה דווקא אבל בסוף שיטה פסול ע"כ ואני בעניי לא ידעתי למה מביא סייעתא מנימוקי יוסף ולא סתירה מרש"י שם דגרסינן בש"ס דמנחות דף כ"ט ע"ב אמר רב יוסף הני תרתי מילי אמר רב. בספרים ותניא תיובת' חדא כו' אידך דאמר רב הכותב ס"ת ובא לגמור גומר ואפילו באמצע הדף מיתיבי הכותב ספר תורה בא לו לגמור לא יגמור באמצע הדף כדרך שגומר בחומשין אלא מקצר והולך עד סוף הדף כי קאמר רב בחומשין והא ס"ת קאמר בחומשין של ס"ת איני והאמר רב יהושוע בר אבא אמר רב גידל אמר רב לעיני כל ישראל באמצע הדף ההיא באמצע שיטה איתמר רבנן אמרי אף באמצע שיטה רב אשי אמר באמצע שיטה דווקא והלכתא באמצע שיטה דווקא ופירש"י אף באמצע שיטה ובאמצע דף באמצע שיטה דווקא ולא באמצע דף כאן לשונו. הרי דלרש"י דווקא אתי למיעוטא אמצע הדף ולא סוף שיטה וע"כ צ"ל לרש"י דסוף שיטה דכשר גם לרב אשי דאלת"ה קשה למה מפרש רש"י הפלוגתא בעניין דהברייתא דלעיל לרבנן נשאר בתיובתא לרב משום דסברא להו לרבנן דרב מכשיר אף באמצע בספר תורה ובברייתא דלעיל אמרינן בכותב ס"ת וכו' לא יגמור באמצע הדף רק ה"ל לרש"י לפרש הפלוגתא דרבנן ורב אשי בענין דגם לרבנן לא הוי הברייתא תיובת' לרב והיינו דפליגי בסוף הדף וסוף השיטה דרבנן ס"ל אף באמצע שיטה גומר וה"ה בסוף השיטה ורב אשי ס"ל באמצע השיטה דווקא הוא גומר אבל לא בסוף השיטה. ובאמצע הדף גם רבנן מודים שאינו גומר ולא הוי הברייתא דלעיל תיובתא לרב ומדלא מוקי פלוגתייהו בהכי ש"מ דס"ל לרש"י דבסוף השיטה בסוף הדף גם רב אשי מודה דכשר ומש"ה מוקי פלוגתייהו באמצע הדף ולעולם בסוף השיטה כשר גם לרב אשי. ואם נפשך לומר דארש"י גופא יש להקשות מנ"ל לרש"י הא דלמא באמת רב אשי פוסל בסוף השיטה שבסוף הדף ורבנן פוסלים באמצע הדף ופלוגתתם הוא בסוף השיטה שבסוף הדף דרבנן מכשירין ורב אשי פוסל כמ"ש לאו קושיא הוא דדברי רש"י מוכרחים דע"כ באמצע הדף פליגי דאל"ה קשה אמ"ש רב יוסף הני תרתי מילי אמר רב בספרים ותניא תיובתא וכו' הלא בהא ליכא שום תיובת' דהא משני דרב בחומשין דס"ת איירי ואמר לי' רב כמו שאמר שאמר תוס' שם דמשום דהך תרוצא הוא דוחק קאמר ותניא תיובתא כו' דוודאי לרב אשי מוכרחים לתרץ דברי רב בדוחק דבחומשין דס"ת מיירי (משום דרב אפילו קאמר דמשמע דאף אם גמר בסוף השיטה דכשר וליכא לאוקמי הא דרב כדבעינן למימר לקמן משום דרב אשי ס"ל דפסול ודו"ק) אבל לרבנן לא צרכינין להך שינויי' דחיקא רק יש לאוקמי הא דקאמר רב גומר אפילו באמצע הדף קאי אלעיני כל ישראל ובאמצע שיטה קאמר והברייתא דקתני לא יגמור באמצע הדף באמצע הדף ממש קאמר ובזה אין שום דוחק רק שינוי' מרווחא היא כי מה דמפרשינן דברי רב במה שאמר באמצע הדף באמצע שיטה בזה ליכא דוחק כלל דלרוחב הדף אמצע שיטה הוא אמצע הדף וכך לי לפרש אמצע הדף ארחבו כמו אארכו. והאיך קאמר רב יוסף ותניא תיובתא דמשמע דא"א ליישב דברי רב בשום צד כ"א בדוחק אמנם אי מוקמינן פלוגתתם באמצע הדף ממש ניחא דלרבנן נשאר התנא תיובתא ולא מתרצא כלל ולרב אשי אף דיכולין לתרץ דרב בחומשין שבס"ת איירי מ"מ כיון שמתרצא בדוחק שפיר שייך למימר ותניא תיובתא כמ"ש התוס' שם ובזה דברי רש"י נכונים ומבוארים אמור מעתה לפום ההוא פירושא דרש"י ש"מ דבסוף השיטה שבסוף הדף בין לרבנן בין לר"א כשר כיון דלא פליגי בהא והא ל"ל דתרווייהו ס"ל דפסול דהא רבנן אף באמצע השיטה קאמרי דמשמע דרבותא אתי לאשמועינן דאפי' באמצע שיטה כשר וע"כ בסוף השיטה פשיטא דכשר וכיון דרבנן ס"ל דכשר בסוף השיטה תו ליכא למימר דרב אשי ליכא הוכחה דבסוף השיטה כשר לכתחלה מש"ה מצרכינן לגמור באמצע השיטה לכתחלה כיון דאיפסקא הלכתא כרב אשי ובזה ניחא אליבא דכ"ע וכיון שהוכחנו דדברי רש"י ברורים ומוכרחים איכא למימר דגם הרמב"ם מפרש הסוגיא הכי ומש"ה כתב אההיא דינא כל הדברים האלו לא נאמרו אלא למצוה מן המובחר וכו' ואחריו נמשך הב"י וכתב בס"ס רע"ג כל אלו הדברים אינו אלא למצוה וכו' וגם אדלעיל קאי דגם כל הדינים המוזכרים בסי' רע"ב אינם אלא למצוה א"כ מ"ש שם בש"ע צריך שיגמור באמצע שיטה אינו אלא למצוה ואם שינה כשר בדעבד ודלא כפירוש הנימוקי יוסף והביש הנמשך אחריו משום דקשה על פירושו כל הקושיא שדברנו זכינו לדין א"כ גם בנ"ד שאם שינה ולא עשה ג' דפים ביריעה כמוזכר בסימן רע"ב שכשרה בדעבד כיון דגם על ההוא דינא קאי מ"ש בסימן רע"ג כל אלו הדברים אינם אלא למצוה וכו' ודברי הט"ז והנמשכים אחריו מובנים וברורים: וע"ד היריעה שדף א' אינו רחב כשיעור שלשים אותיות מאותו כתב כיון שרחב עכ"פ טפח כשרה אף לכתחלה לפי' ר"ח כמוזכר בהגהו"מ בפ"ז מהל' ס"ת דטפח הוא השיעור של שלש למשפחותיכם ואף לר"ת ולהרמב"ם דבעינן כשיעור ג' למשפחותיכם מאותו כתב דווקא וזהו לפעמים יותר מטפח כמוזכר בהג"מ שם מ"מ אין לפסול בדעבד שכל המוזכר בסי' רע"ב אינו אלא למצוה מן המובחר ואם שינה כשר בדעבד כמ"ש: וע"ד שאין בקצת יריעות שיטה פנויה למטה מכתב לא מצאתי ולא ראיתי לשיטה זו שום רמז בש"ס ופוסקים ראשוני' ואחרונים ואם קבלה היא ביד הסופרים נקבל ואף שמנהגם של ישראל תורה היא מ"מ אין לפסול ע"י מנהגם וקבלתם אף אם לא הניח שיטה פנוי' כנ"ל בכל הס"ת כולה בדעבד כיון שאינו מוזכר הנחה זו בש"ס ובפוסקים: ומעתה חל עלינו חובת ביאור על תוס' והגרעון של שיטין ועל בליטת השיטין בהגליון של מטה בחדא יריעה יותר מחברתה אם מעט אם הרבה ובתחלה נבאר מה שיש להתעורר בזה ומאיזה שורש שענפי הפסול צומחים ואח"כ הנלע"ד ואפרש שיחת הב"י הביא בסי' רע"ה בשם הר"י אכסנדרני שמצא במס' חיצונית ונקרא מסכת ס"ת ברייתא איזו היא פתוחה וכו' עד גמר בסוף הדף מניח שיטה בתחלת הדף ואם נשארה שיטה בסוף הדף מתחיל מתחילתו ע"כ הרי דאם מניח שיטה בסוף הדף זהו סימן לפרשה פתוחה א"כ אם יש ביריעה חדא שיטה אחת פחות מביריעות שאצלה משני צדדים שנראה סוף כל הדף ודף מאותה היריעה ששיטה אחת פחותה כאלו המה פרשיות פתוחות וביריעה שפחותים ארבע שיטות נראה כל הדף ודף שבה כסוף הספר וה"ה היכא דאיכא שני או שלשה שיטות פחותין מ"מ דין סוף הספר יש להם כיון דקיימא דאם הניח פחות מארבע שיטין בין ספר לספר דכשר בדעבד דזהו דווקא למצוה מן המובחר כמוזכר בסי' רע"ג א"כ לפום הצעה זו הס"ת שבנ"ד פסולה ודאי להב"ח דס"ל שהטור בסי' רע"ה חולק ארמב"ם במ"ש דאם הפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה הרי זה פסולה רק דס"ל להטור דלא מיפסל אלא בסתומה שעשאה פתוחה או פתוחה שעשאה סתומה ומכ"ש כשכתב כדרכו ולא הניח ריוח כלל במקום שצריך להיות פרשה סתומה או פתוחה אבל אם הניח ריוח השיעור במקום שאין בו פרשה אין זה פסול כלל א"כ בנ"ד אין בו פסול כלל לסברת הב"י לשיטת הטור: אמנם להש"ך בסי' רע"ה ס"ק א' ולהט"ז שם ס"ק ה' שדחו דברי הב"ח וסבירא להו דגם הטור ס"ל כהרמב"ם דאם עשה פרשה במקום שאין בו פרשה שפסול א"כ אליבייהו אף להטור יש לפסול בנ"ד והא דלא מנה הרמב"ם דאם עשה בדף אחד יותר שיטין מהשני בהדי הפסולין בדעבד אפשר שהוא בכלל מ"ש אם הניח פנוי במקום שאין בו פרשה שפסולה: זאת ועוד אחרת יש להביא ראי' לפסול דאי' במס' סופרים פ"ג אין עושין תורה וכו' אבל חומשין תורה כו' אימתי בזמן שמדתן ושיטתן שווין ע"כ הרי דאם אין מדתן ושיטתן של כל החומשין שווין אין עושין מהן ספר תורה וכ"ש אם השיטות והמידות של היריעות אפילו בחומש אחד אינן שווין שפסולין לס"ת: ובהיות שקשה עלי הדבר לפסול ממש רוב היריעות של ס"ת שיש בהן שמות הקדושים שנכתבו בקדושה בכן יגעתי ומצאתי דאפשר להכשיר הס"ת הנ"ל כיון דקיימ"ל כהרמב"ם דס"ת צריכה שירטוט בכולה וכן הוא דעת המרדכי ודלא כסברת כמה פוסקים דס"ל דאף להרמב"ם א"צ שירטוט כ"א השיטה העליונה ולכל היותר מארבע צדדים וגם חזינן דנהגו עמא דבר שמשרטטים בברזל באופן שרישומם של השירטוטין ניכרים לעולם (ועיין במרדכי שהביא בש"ס אז"ק שרבינו שמחה מסופק בזה) ממילא בנידן דידן שבגליון שלמטה בהדפין ששיטותיהם מעוטות אינם משורטטים כמספר השיטות שבדפין ששיטותיהן מרובין ובכל מקום שיש פרשה או סוף הספר ניכרים שירטוט השיטות במקום הפנוי שפיר נראה וניכר לכל שאין בסוף הדפין הנ"ל שום פרשה או סוף ספר מדאין מכירין שם שום רושם מהרשירטוטין אך לפי זה צריך לעשות שיטה פנויה למטה מהכתב גם בהיריעות שאין להם שלא לדון אותם יריעות שיש להם כבר שיטה פנויה כנ"ל לפרשיות פתוחות והראיה שהבאתי מן הש"ס לפסול אין ראיה לכאורה דלמא מ"ש שם אימתי בזמן שמידתן ושיטתן שווין הי' לכתחלה אבל בדעבד אינו נפסל ומצאתי קצת און לי להכשיר הס"ת הנ"ל ממ"ש בשו"ת חינוך בית יהודה סי' רע"ג דאם כתב בעמוד אחד שורה א' יותר מעמוד שלפניו שא"צ לפנים מ"מ לאו ראיה