פנים מאירות חלק ב קסא

כפירושו דמיום ליום הוא מעת לעת ואף דקאמר הש"ס בעירכין דאי מעד תם שנת ממכרו ה"א מיום ליום אין מעת לעת לא כתב רחמנא ימים ש"מ דמיום ליום לא משמע מעת לעת מ"מ בתר דגלי לן קרא סמך תנא אקרא ונקט בכל מקום גבי קדשים וגבי בתי ערי חומה מיום ליום דממילא משמע כדינו דהיינו מעת לעת ולא הוצרך הרמב"ם לפרש בפ' א' ממעשה קרבנות בקדשים מעת לעת אלא לאשמועינן דאף זריקה בעינן שיהי' בתוך שנה מעת לעת אבל בכל מקום סמוך דממילא ידעינן דבעינן מעת לעת כמו דתני במתניתין גבי כבשים ובתי ערי חומה: ולפ"ז מה שהביא הרב ראי' מהא דבתי ערי חומה ומפירש"י דר"ה ממקום שהביא ראיה שם יש סתירה לדבריו דהא ע"כ בבתי ערי חומה חשבינן מעת לעת אליבא דכ"ע וע"כ הא דקאמר הש"ס וחכמים אומרים מונה י"ב חודש מיום ליום פירושו דאף אותו יום שעומד בו וכן מה שפירש"י אם מכרה בט"ו בניסן אינו נחלט עד שיגיע בו ט"ו בניסן ר"ל עד ועד בכלל דהיינו מעת לעת דבוודאי לא חולק רש"י על סתמא דש"ס דבבתי ערי חומה בעינן מעת לעת ולענין נדרים כתב הטור יו"ד סי' ר"כ דבעינן מעת לעת והרמב"ם כתב בפ' ד' מהלכות נדרים יום אחד אסור מעת לעת שבת אחד אסור ז' ימים מעת לעת ר"ל אם נדר בג' בשבת בחצי יום אסור עד שיגיע ג' בשבת בחצי היום ובחודש אחד אסור שלשים יום גמורים מעת לעת ובשנה אחת הרי זה אסור שנה תמימה מיום ליום ולא כתב מעת לעת דהרמב"ם לישני דמתניתין וברייתא נקט גבי נדרים וכיון דגבי שנה נקט מיום ליום אין צריך לפרש מעת לעת כמו דנקט בבתי ערי חומה מיום ליום וע"כ צריכין אנו לפרש מעת לעת ובפ' ג' דנזירות כתב סתם שנה שנ"ד ימים וכתב הב"י שכן כתב הרשב"א בתשובה וכך הם דברי הרמב"ן והרא"ש והר"ן נמי אפשר לפרש כן עכ"ל וכיון שהב"י כתב שדברי הרא"ש והר"ן אפשר לפרש כן מהיכי תיתי נימא דחולקין על הרמב"ם בדבר שנוכל להשוות שלא יהי' מחלוקה ביניהם לדינא וכן סתם ופסק בש"ע וכתב דודי הש"ך גבי אם אמר חודש אחד אסור מיום ליום כגון אם נדר בחצי יום ט"ו לחודש תמוז אסור עד חצי יום לחודש אב אע"פ שאינו אלא כ"ט יום וכן כתב הרא"ש אם אמר בח' לחודש אסור עד ח' לחודש הבא ולי נראה דאפשר דהרא"ש נמי לא פליג על הרמב"ם דהרא"ש מיירי בסתם חודש שהוא מלא א"כ נשלמו שלשים יום בח' לחודש הבא בחצי יום דבלשון בני אדם שלשים יום קרוי חודש: והתוס' בפ' המדיר דף ע"א ד"ה ר"י כתבו דחודש דקרא שלשים יום ואף שכתבו התוס' דבדרבנן חודש חסר הוא מ"מ לחד תירוצא כתבו דאף בלישני דרבנן הוא חודש שלשים יום היכי דלא מוכח וא"כ אף דמספקא לן בלישני דבני אדם בנדרים הוי ספק דאורייתא ראוי להחמיר וכיון דסתם חודש הוא שלשים יום אין אנו צריכין לפרש מה דפירש"י במגילה דאין מונין ימים לשנים דנפקא מיני' לענין נדר וגבי אין מונין שעות לחדשים פירש"י דנ"מ לענין גט ואני אומר דנוכל לומר גבי שעות לחדשים נמי נפקא מיני' לענין נדרים אם אמר חודש אינו מונה כ"ט יום י"ב שעות אלא שלשים יום כמו שפי' הרמב"ם דבעינן שלשים יום גמורים מעת לעת דמההיא קרא דילפינן דלא חשבינן שעות לחדשים ילפינן נמי בנזיר דחודש הוא שלשים יום וכיון דכל הפוסקים שוים דלגבי נדרים בעינן מעת לעת ולישני דשטרי אנו לומדים מלשון נדרים כמו דאיתא בח"מ ס"ס מ"ג א"כ גם אנו נלמד דשנה הנזכר בתקנה כמו בנדרים ובעינן מעת לעת וא"כ בנ"ד שחופתה הי' ביום ב' אלול והמיתה היה בשנה הבא בליל ב' אלול עדיין לא נשלמה שנתה ולא מבעי' לפי התוס' שכתבו בעירכין דף ל"א ע"א ד"ה מיום ליום מעת לעת דכתבו דהוא הדין בכולהו בעינן מעת לעת דילפינן שנה מבתי ערי חומה כדקאמר הש"ס לקמן גבי מילתא אחריתא א"כ כל מקום שנזכר שנה בכל התורה הוא מעת לעת ולכאורה אנו פוסקים כדעת התוס' דהא הראי' שהביאו התוס' הוא שם בגמ' דף ל"א ע"ב גבי שני טלאים אחד נולד בט"ו באדר ראשון ואחד נולד באדר שני זה שנולד באדר שני כיון שהגיע יום אחד באדר לשנה הבא עלתה לו שנה וזה שנולד לו מקודם לא עלתה לו שנה עד ט"ז באדר לשנה הבא משום דילפינן שנה מבתי ערי חומה וכהך פיסקא אנו פוסקים בי"ד לענין בכור וגם לענין בר מצוה באו"ח סי' צ"ה ש"מ דכל שנה אנו ילפינן מבתי ערי חומה וא"כ בנידון דידן נמי כן וזה ברור לדעת התוס' ואפילו לדעת הרב ר' אלחנן שפי' דדווקא בבתי ערי חומה בעינן מעת לעת אבל אינך דהתם דמצינו למימר דאזלינן בתר שנים שלהם ולא בתר שנות עולם בכולן לא בעינן מעת לעת ועי' בתוס' סוף פרק השיג יד דף י"ח ע"ב ד"ה שנתו שלו ובתוס' נדה דף מ"ז ע"ב ד"ה כולהן מעת לעת ובתוס' נדה דף מ"ד ע"ב ד"ה שלשים יום א"ב ועי' בתשובת הב"ח סי' ק"ב גבי בר מצוה לא בעינן מעת לעת ועי' בח"מ סי' ל"ה בש"ך מ"מ אף לפי דעת הפוסקים הנ"ל מ"מ כולהו מודו דגבי נדרים הולכין אחר לשון בני אדם ובלשון בני אדם אף אותו יום שעומד בו נחשב לשנה שעברה וכל לשני דשטרי אנו מפרשים כמו גבי נדרים ובזה אמרתי לישב מנהג עולם גבי אבילות הביא הב"י סי' שכ"ה מי שמת אביו או אמו בר"ח ניסן כשיגיע בכ"ט באדר לשנה הבא לא כלה עדיין אבילות עד שיגיע ר"ח ניסן וכתב התרומות הדשן בסי' רצ"ב והעולם נוהגין דאפילו בר"ח ניסן כל אותו היום אין מבטלין מהם דין אבילות דיב"ח ואפשר משום דאמרו קדושה וברכו ומתפללין יום שמת בו אביו הוא ולכך נוהגין ענין אבילות באותו היום עכ"ל הנה נתחבט למצוא טעם למנהג העולם וכתב טעם מדעתו דרך אפשר ולי נראה דמנהג עולם נתיסד על פי הדין משום דסברי דבעינן י"ב חודש מיום ליום ובעינן מעת לעת לכך נהגו כל אותו יום אבילות ולא רצו לפסוק בחצי יום דהיינו באותו שעה שמת ונקבר משום לא פלוג: ונראה לי לענין איסור ערוה כגון שאמר הרי זה גיטך אם לא באתי מהיום י"ב חודש או שנה ובא בסוף שנה באותו יום שעמד בו יש לדון כחומרת הפוסקים דאם נתקדשה לאחר צריכה גט וגם זקוקה ליבום ולולי שיצא מפי הפוסקים גדולי ראשונים אבות עולם הייתי אומר דלגבי נדר אסור כל היום שעמד בו דאין חשבינן שעות לחדשים וק"ו לשנים וכן להחמיר גבי גט כללא דמילתא בנידון דידן לכאורה היה נראה דהדין עם אבי האשה דהא בנדרים הסכימו כל הפוסקים דבעינן מעת לעת ולישני דשטרות אנו ילפינן מנדרים א"כ בנידון דידן ניליף לשון התקנה מלשון נדרים דהוי מעת לעת אמנם נראה בעיני בודאי אם הי' ברור לנו מש"ס בראיה מופתיות שבנדרים בעינן מעת לעת היינו מפרשים בשטרות נמי כן אבל כיון דכל הפוסקים אין להם ראיה אלא סמכו אלישנ' דמתניתין דקתני בפ"ק דקונם גבי שנה מיום ליום ובפ"ק דפרה נמי תנן כבשים בני שנה כולן מיום ליום מזה אין ראיה ברורה לנדרים די"ל דלאו בחדא מחתא מחתניהו דהא בפ' יוצא דופן דף מ"ז ע"ב תני שנה האמורה בקדשים כו' וכן שבבן ובבת כולן מעת לעת וכתבו התוס' דדוקא בבתי ערי חומה ובקדשים כדאמרינן דלא בעינן מעת לעת לשעות כדפרישנא לעיל בדף מ"ד ע"ב בד"ה שלשים יום הרי אף דנקט הש"ס כולהו בחדא לישנ' ומעת לעת כולל לפרש לשעות אפ"ה לאו בחדא מחתא מחתינהו ק"ו בלישנא מיום ליום דסתם מיום ליום לא משמע מעת לעת לשעות כדמשמע בעירכין דקאמר דאי מעד תם שנת ממכרו הוי אמינא מיום ליום אין מעת לעת לא ורהיט' דשמעת' משמע מיום ליום דלא בעינן מעת לעת לשעות ואף דגבי קדשים י"ל דסמוך תנא דמתניתין דפ' הפרה ותני מיום ליום אקרא דבעינן מעת לעת מ"מ גבי נדרים אין לנו עד נאמן דבלשון בני אדם הוא שנה מעת לעת לשעות ונהי דמחמרינן גבי נדרים מ"מ גבי ממונא אוקי ממונא בחזקת מרא והבעל הוא מוחזק ויורש דאורייתא יוכל לומר קים לי דמיום ליום גבי נדרים גופי' לא הוי מעת לעת לשעות בלשון בני אדם והמוציא מחבירו עליו הראי' אפי' היכי דתני שלשה שנים ויום אחד כתבו התוס' דיום אחד לא בעינן באותו שעה שנולד ופשיטא היכי דתני שנה בסוף שנה מיד שכלה היום דהיינו אם נעשה באחד בניסן לשנה הבא בכ"ט באדר מיד ששקעה החמה הוי לאחר שנה וכבר כתבנו בתחילת דברינו אפילו אם מתה בין השמשות יוכל המוחזק לומר שהוא לילה ק"ו בנידון דידן שמתה בט' בלילה שהוא ודאי לילה באותו הזמן באלול וזכה בה הבעל ובדבר חודש העיבור כבר דיברו מזה ראשונים ואחרונים בא"ה סי' נ"ב כתב הב"ש ס"ק י"ז בשם תשובות מהרשד"ם דאם מתה בחודש י"ג זכה הבעל ובתשובות מהרי"ו סימן ס"ח פסק כל מקום דתניא שנה חודש העיבור בכלל ע"ש ולענין אבילות הביא הטור ביו"ד סי' שצ"א דאין חודש העיבור בכלל מדתניא בפ' אלו מגלחין על כל המתים נכנס לבית המשתה לאחר שלשים יום על אביו ועל אמו לאחר י"ב חודש וכתב הרא"ש בשם כמה גדולים שהסכימו מדקתני י"ב חודש ולא קתני שנה משמע דאין חודש העיבור בכלל משמע בכל מקום דתני שנה גם חודש העיבור בכלל וכן גבי משכיר בית לשנה חודש העיבור לשוכר ואף דקרקע בחזקת בעליה עומדת היכי דמספקא לן מ"מ היכי דלא הזכיר חודש רק שנה מוציאין הקרקע מחזקת בעלי' וחודש העיבור לשוכר ש"מ דאין כאן ספק כלל דבלשון בני אדם חודש העיבור בכלל וה"ה בכל השטרות ותקנות שנזכר שנה חודש העיבור בכלל ורהיט' דשמעת' בכולהי ש"ס משמע דחודש העיבור בכלל וכעת אין אני תוקע עצמו לדבר הלכה להתוכה עם תשובות אחרונים אך סוגיון דעלמא נוטה לדברי מהרי"ו ואחריו אנו גרירין והנלפע"ד כתבתי היום יום ד' טו"ב שבט תצ"ב לפ"ק. נאום מאיר: שאלה קעה אמרתי להודיע לכל יודעי דת ודין תורתינו שאמת ומשפט ושלום שפטנו בשערינו ואין עיקש ונפתל בדברינו רק שראיתי שרב אחד כייל בכיולי רבה כאלו ניתן לו חכמה יתירה לבטל דברי ב"ד ע"כ אמרתי להודיע ולהשיב על דבריו שטעה וכבודו במקומו מונח ולא דק ראשון במה שכתב דאין הב"ד נאמנים הואיל שכבר כתבו ונתנו להם הפשרה אין להם להוסיף או לגרוע אע"פ שאומרים שכן הי' כוונתם כדאיתא בהגהת רמ"א סוף סי' כ"ג ואף שברמ"א מבואר וז"ל וה"ה אם קיבלו עליהם פשרן וכו' וכן כל לשון הגה' הוא לשון יחיד דמשמע דווקא בחד מיירי היינו דקמ"ל דאפילו בחד כל מה שאומר תוך הזמן נאמן אבל לענין סיפא שכבר כתב ונתן להם הפשרה בוודאי אין חילוק בדבר בין ג' לדיין אחד עכ"ל ואח"כ רצה להסייע לנו מתשובת בן לב: