פנים מאירות חלק ב קס

עבדו ואם יסכים דעתו עמי ישמחני חיש קל ומהר כי תורה היא וללמוד אני צריך וזה לשון השאלה אשר נשאלתי ילמדנו רבינו באחד שנשא אשה בשני ימים לחודש אלול שנת ת"צ ומתה אשתו בשני ימים לחודש אלול תצ"א דהיינו בשעה ט' בלילה השייך ליום ב' ב' אלול וגם שנה זו היתה מעוברת ונחלקו יורשי אשה עם הבעל שיורשי אשה אמרו שיום זה נחשב לשנה שעברה ולפי תקנת שום צריך להחזיר ובעל אמר שיום זה נחשב לשנה שניה וגם בדבר ירושת חח"ז לא נאמר שם התנאי באם שתמות בלא זרע קיימא דאין להבעל זכות באותו סך או שיהי' חוב בטל בכן יורני מורינו ורבינו הדין עם מי: תשובה הנה מכ"ת האריך בראיותיו ופילפוליו ואין דרכי להשיב על הפלפולים בכתב והדברים לא ניתנו אלא להשיב פה אל פה אם אזכה אדבר אך ראיתי שעיקר ראייתו מבתי ערי חומה דקי"ל כחכמים דפליגי אדרבי וס"ל דמונין י"ב חודש מיום ליום היינו כשיגיע אותו יום לשנה הבא הוי שנה שני' וכן פירש"י להדיא בר"ה דף ז' ע"ב אם מכרה בט"ו בניסן כו' אינו נחלט עד שיגיע ט"ו בניסן בשנה הבא על כל פנים משיגיע ט"ו בניסן הוא מוחלט והדבר אין צריך ראיה וכן כתב הרמב"ם פ"א ופ"ה מהלכות שמיטה עכ"ל. ובסוף דבריו מסיים שזה הוא יותר פשוט מבעיתא בכותחא דאם עומד בט"ו בניסן כשיגיע ט"ו בניסן לשנה הבא הוא נחשב לשנה שניה והרחיב להחליט במוסכם שאותו יום נחשב לשנה שניה. ואני אומר מילתא דפשיטא למכ"ת מבעיא לי טובא ותחילת דברינו יאיר שלא יהיה מילתא דתמי' בעיני המון שאם היתה מתה קודם הלילה היה צריך להחזיר ובשביל שעה מועטת שמתה בט' בלילה אינו צריך להחזיר דכיוצא בזה איתא בכתובות דף ק"ד ע"א על הא דאמרו חכמים כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד כ"ה שנים א"ל אביי לרב יוסף אתי קודם שקיעת החמה גובה כתובתה לאחר שקיעת החמה לא גבי' בההיא פורתא אחלתי' א"ל כל מדת חכמים כן הוא בארבעים סאה טובל בארבעים סאה חסר קורטב אינו יכול לטבול בהם ומזה יש ללמוד מדנקט קודם שקיעת החמה ואחר שקיעת החמה ולא נקט קודם יציאת הכוכבים ואחר יציאת הכוכבים דאפילו מיד אחר שכלה יום אחרון של כ"ה שנה אפילו קודם יציאת הכוכבים לאחר שקיעת החמה כיון דהוי בין השמשות ספק לילה הוא מעמידין הממון בחזקת יורשי הבעל וה"ה בנידון דידן נמי דאפילו אם מתה בין השמשות ביום אחרון מוקמינן הממון בחזקת הבעל שהוא יורש דאורייתא וכל זה אי הוי ברור לן שב' אלול נחשב לשנה שני' כמו גבי שביעית שמשמטת בסופה ואם לא הי' אלול מעובר כשמגיע כ"ט אלול לעתותי ערב כלתה שנת השמיטה ויום אחד בתשרי נחשב לשנה הבא וכן הדין אם עמד בשני באלול נגמרה השנה לעת ערב ביום א' של אלול לשנה הבא אלא דמספקא לי טובא דילמא דווקא היכי דהתחילה השנה מערב כמו שמיטה אבל היכי דעומד באמצע היום או בשליש היום י"ל דאף אותו יום משנה הבא נחשב לשנה שעברה ואפילו הגיע לשעה זו צריך לגמור כל אותו היום כי היכי דלא חשבינן שעות לחדשים כן פשיט' דלא חשבינן שעות לשנים דאפילו ימים לא חשבינן לשנים כדאיתא בריש מגילה וראי' לזה דאמרינן בזבחים דף כ"ה ע"ב דאמר רבא שה תמים זכר בן שנה יהי' שיהי' תמים ובן שנה בשעת שחיטה בקבלה ובהלכה ובזריקה מנין ת"ל יהי' כל הווייתה לא יהיה אלא תמים ובן שנה ופריך מי איכא מידי דבשעת שחיטה בן שנה ובשעת הלכה וזריקה בן שתים אמר רבא זאת אומרת שעות פוסלת בקדשים ופירש"י כגון שנולד בניסן בי"ד בט' שעות ושחטו לשנה הבא בט' שעות אסור לזרוק דמו בעשירות שכבר עברה שנתו עכ"ל ומשמע מלישני דש"ס דקאמר מי איכא מידי דבשעת שחיטה בן שנה כו' משמע דעיקר ילפותא דיהי' אתי לאפסולי זריקה דאי לאו קרא ה"א שחיטה פשיטא דכשירה אלא אפילו זריקה היתי מכשיר ולפ"ז מוכרחים אנו לומר דבכל מקום דקאמר מיום ליום פירושו עד ועד בכלל ואותו יום בכלל דאי לאו הכי לא איצטרך קרא לאפסולי זריקה דהא כבר נפסלה משעת שחיטה אלא ע"כ דהוי אמינא דאותו יום בכלל שנה שעברה משום דאין חושבין שעות לשנים דהא אפילו ימים אין חושבין לשנים ק"ו שעות וכל יום בכלל שנה שעברה והוי אמינא דאף דזריקה היתה בשעה י' דכשירה קמ"ל קרא דכבר עברה שנתו משעה תשיעית ולמעלה וכן משמע מדברי הרמב"ם בפ"א ממעשה קרבנות שכתב אפילו הי' בן שנה בשעת שחיטה והוסיף על שנה בשעת זריקה נפסל עד שיהי' בן שנה עד שעת זריקה ש"מ דאי לאו קרא לא היינו מקפידי' אלא בשחיטה אע"פ שבשעת זריקה כבר חלף ועבר שעה שנולד בו ש"מ דיום שנולד נחשב לשנה שעברה וע"כ צריכין אנו לפרש הא דאיתא בעירכין דף ל"א ע"ב דאי מעד תם שנת ממכרו ה"א מיום ליום אין מעת לעת לא כתב רחמנא ימים וע"כ צריכין אנו לפרש כך דה"א מיום ליום אין ר"ל דהמוכר רשאי לפדות אפילו כל היום כגון אם מכר בי"ד בניסן רשאי לפדותו לשנה הבא כל יום י"ד אבל מעת לעת לא ר"ל אינו נחלט ללוקח במעת לעת כגון אם מכרה בארבע עשר בניסן בחצי היום לשנה הבא אינו נחלט בארבע עשר בחצי היום אלא רשאי לפדותו כל היום קמ"ל קרא דשעות חשבינן ואם נשלמה בחצי יום ולא פדה נחלט ללוקח: ותמה אני על הרמב"ם שפסק בפרק י"ב מהלכות שמיטה כרבנן דפליגי אדרבי וז"ל הגיע י"ב חודש ולא גאלה הרי זה נחלטת ביד לוקח ולא כתב דינא דמעת לעת שהרי אליבא דכולי עלמא בבתי ערי חומה בעינן מעת לעת דהיינו משעה לשעה דאם קנה בחצי יום ארבע עשר בניסן לשנה הבא נחלטת מיד בי"ד אחר חצי יום מיהו יש לדחוק ולפרש הא דקאמר הש"ס מי איכא מידי דבשעת שחיטה הוי בן שנה בשעת הלכה וזריקה בן שתים ר"ל דהא ע"כ לפי מאי דס"ד דיום שנולד נחשב לשנה שניה וע"כ אי נולד בניסן בט"ו כשר כל יום י"ד בין בשחיטה ובין בזריקה הוא עדיין בן שנה ואי נולד בי"ד אף בשחיטה פסול ופריך שפיר מי איכא מידי כו' ותירץ רבא זאת אומרת שעות פוסלת בקדשים ואי לאו קרא ה"א באמת אם נולד בי"ד בניסן פסול בין בשחיטה ובין בזריקה והשתא דאיצטרך קרא ש"מ דלא הייתי פוסל בשחיטה אם נולד בי"ד בט' ושחטה בט' ואף שהזריקה הי' אחר שנה קי"ל דאף זריקה צריך להיות בתוך שנה אבל לעולם בכל מקום שנזכר שנה לא בעינן מעת לעת לשעות: אבל עדיין לא נחה ושקטה דעתי מדברי אגדה שדרשו רז"ל בר"ה ובקדושין בן מאה ועשרים שנה אנכי היום מלמד שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום מחודש לחודש ומשה נולד בז' באדר ומת בז' באדר ואי ס"ד דאותו יום נחשב לשנה שניה אם כן יקשה לר"מ דס"ל דיום אחד בשנה חשוב שנה הי' לו לחשוב קכ"א שנה והלומדים הראו לי במהרש"א בקדושין בפ"ק על הא דאמרינן בז' באדר מת משה כו' עד את מספר ימיך אמלא וכתב מהרש"א הא דלא כתב מספר שנותיך אמלא משום כיון דמיום ליום הוא הרי באותו יום מתחיל שנה אחרת כדמיון במשה שנולד בז' באדר כלו לו ק"כ בוי"ו באדר דבז' באדר מתחיל שנת קכ"א אבל אמר דהשנים מלאים מיום ליום באותו חודש ע"ש ואין משיבין מדרוש להלכה למעשה והתוס' בפרק הקומץ דף ל' ע"א ד"ה מכאן ואילך יהושיע כתבו דאי בשבת מת איך כתב בע"ש בן ק"כ שנים על העתיד וכתבו שבספר עולם מוכח דז' באדר הי' בערב שבת מדבריהם מוכח כל היכי דאמרינן מיום ליום אותו היום שעומד בו נחשב לשנה שעברה ובדרושים שלי כתבתי טעם לשבח למה הקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים דווקא מיום ליום משום דכתבו התוס' בסוף מנחות דאיתא במדרשות שמיכאל הגדול מקריב נשמותיהן של צדיקים וא"כ דינם כקדשים דחשבינן שעות ושנות הדורות שנגזר עליהם וצריכין ליחשב שעות כמו גבי קדשים ונניח דברי אגדה ועדיין לא פלטינן מהא דילמא בלשון בני אדם שנה הוא מיום ליום וע"כ אותו יום שעומד נמי בכלל דומיא דמיום ליום הנאמר במשה דאותו יום נמי בכלל דדווקא מילתא דמיתחלי מאורת' כמו שביעית דמתחיל בר"ה ובערב ר"ה לשנה הבא בלילה שלימה שנת השביעית ויום ר"ה נחשב לשנה אחרת אבל במעשה שנעשה בתוך היום שעה או שתים בלשון בני אדם נחשב גם אותו יום לשנה ותדע דהא בפ"ק דפרה תנן כבשים בני שנה וכולם מיום ליום והביא ר"ש תוס' כבשים בני שנה שלש מאות וששים וחמשה כנגד ימות החמה וחכמים אומרים מאחד בניסן לאחד בניסן מט' באב לתשעה באב נתעברה השנה נתעברה לו וע"כ נחשב לשנה ראשונה דהא בקדשים בעינן מעת לעת וכמו כן פליגי בבתי ערי חומה כדאיתא בר"ה דף ו' ע"ב דס"ל לרבנן דעומה שנים עשר חודש מיום ליום וע"כ האי מיום ליום נמי פירושו מעת לעת דאם מכרה באחד בניסן מונה אחד בניסן לשנה הבא ולשנה שעברה דהא בבתי ערי חומה לכולי עלמא בעינן מעת לעת לשעות כדאיתא בעירכין וכן הא דתנן בעירכין דף ל"א ע"ב בראשונה היה נטמן יום י"ב חודש כדי שיהיה חלוט לו וע"כ צריכין אנו לומר דאם מכרה באחד בניסן לשנה הבא באחד בניסן נקרא יום י"ב חודש מיום ליום דאין לומר בכ"ב באדר היה נטמן שהרי בבתי ערי חומה בעינן מעת לעת ועדיין היה יכול לפדות ביום א' בניסן אלא ע"כ כל היכי דתני מיום ליום אותו יום שעומד בו כגון באחד בניסן לשנה הבא באחד בניסן נחשב לשנה שעברה ותנא מילתא דפסיקת' נקט יום שנים עשר חודש דאם מכרה בסוף היום של אחד בניסן לשנה הבא הי' נטמן כל אותו היום דזה נקרא יום שנים עשר חודש ולפ"ז לענין נדרים תנן ריש פ' קונם אם אמר יום אחד שבת אחת שנה אחת מונה מיום ליום ומדנקט וכייל בחד לישני כמו דתני גבי כבשים בפ"ק דפרה וגבי בתי ערי חומה נמי תני מיום ליום וע"כ התם מרבויא דקרא בעינן מעת לעת משעה לשעה וגבי נדרים נמי תני מיום ליום, וכן פ"ק דר"ה לענין נדרים דמונה שנים עשר חודש מיום ליום וע"כ צריכין אנו לפרש דלשון בני אדם כן הוא דאם עומד בב' בניסן בתחילת הלילה כשיגיע יום ב' בניסן לשנה הבא בתחילה הלילה כלתה לו שנה ואם עמד בשתי שעות בלילה או בבוקר או בחצי יום צריך להשלים עד אותו זמן מעת לעת וזה בכלל מיום ליום וכן פירשו התוס' בנדרים ריש פרק קונם וז"ל מיום ליום כלומר עד שנה אחרת באותו יום וכן בשבוע אחרת באותו יום שנדר: ובזה ניחא דברי הרמב"ם שכתב בבתי ערי חומה מיום ליום ולא פי' מעת לעת כדאיתא בגמ' אליבא דכ"ע משום דסמוך דסתמא