פנים מאירות חלק ב קנט

הכתם ביום ז' לספירתה א"כ פשוט לן דלא ראתה מקודם מגופה אלא דהשתא מספקינן אם הוא מגופה אי לאו ושפיר יש לתלות הכתם הזה בימי נדתה שלבשתו החלוק או שכבה על הסדין וכן בדין השני שלקחה כתונת בעלה ממקום שזורקים בגדים שלבשו כבר ומכינים לכביסה והוי כמו שלקחה עד המזדמן לה בבית שהזכיר הרשב"א אפילו קנחה עצמה בעד זה ליכא מאן דמטמא ואפילו משום כתם א"כ בנידן דידן שלא מצאתה הכתם אלא ביום הז' א"כ שוב לא מספקינן דילמא יצא דם גופה מקודם אלא בשעת מציאת הכתם מספקינן אם כן שפיר יש לתלות בעד שאינו בדוק ונתבררו ת"ל שני השאלות להקל ולא להחמיר וק"ל נאום מאיר חותם פה ק"ק א"ש: שאלה קעא בפרק לולב הגוזל דף ל"א ת"ר סוכה גזולה והמסכך בר"ה ר"א פוסל וחכמים מכשירין א"ר נחמן מחלוקת בשתוקף את חבירו והוציאו מסוכתו ור"א לטעמי' דאמר אין אדם יוצא בסוכתו של חבירו אי קרקע נגזלת סוכה גזולה היא ואי נמי קרקע אינו נגזלת סוכה שאולה הוא כו' ופירש"י מחלוקת הא דפסול ר"א כגון שתקף את חבירו בחזקה והוציאו מסוכתו הבנוי' בקרקעו של נגזל וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע עכ"ל. והנה פניתי לכל צד ולא זכיתי לעמוד על כוונתו של רש"י ז"ל מי דוחקו לפרש דמחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ולפרושי בר מהילכתא דאנן קי"ל בריש חולין דתלוש ולבסוף חיברו לא הוי כקרקע ובסוכה גופא קימ"ל דתלוש ולבסוף חיברו לא הוי כמחובר כדאיתא בסי' תרכ"ט ס"ח ואי משום דקשיא ליה איך קאמר ואי קרקע אינו נגזלת משמע דלא פסולה משום גזולה הלוא מ"מ היא פסולה מחמת גזילת העצים ולכך פירש"י דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ואני אומר אי משום הא לא צריכה לאדחוקי לאפוקי נפשין לבר מהילכתא דהא איתא בהגוזל בתרא דף קי"ז ע"ב גבי פלוגתא דר"א ורבנן אי קרקע נגזלת ופריך והדתניא הגוזל את הפרה ושטפה נהר חייב להעמיד לו פרה דברי ר"א וחכמים אומרים אומר לו הרי שלך לפניך התם במאי קמפלגי אמר רב פפא הכא במאי עסקינן כגון שגזל שדה מחבירו והיתה פרה רבוצה בו ושטפה נהר דר"א לטעמי' ורבנן לטעמייהו ופירש"י פרה רבוצה וגזלן לא משנה והוי כקרקעות ולר"א דאמר שדה נגזלת קונה פרה עמו וחייב לשלם דמטלטלים נקנים אגב קרקע ולרבנן לא קנה השדה ולא פרה שבה הרי להדיא דאף בגזילה קונה מטלטלים אגב קרקע א"כ אתיין הדברים כפשוטי' דאף דמחובר לקרקע לא חשיב כקרקע מ"מ אי קרקע נגזלת קנה הגזלן העצים המחוברי' אגב קרקע והוי סוכה גזולה ואי קרקע אינו נגזלת א"כ העצים והקרקע ברשות מרא קמא הנגזל וא"כ סוכה שאולה היא וק"ל: שאלה קעב נשאלתי מהרבני מהר"צ ספרא דויקנ' דק"ק נ"ש וז"ל הקשה בשו"ת שער אפרים בסי' ל"ח ע"ד הרשב"א בתשובה שאינו יוצא בלולב שהדיר הנאה ממנו ביו"ט ראשון ולא אמרינן מגו דאי בעי מיתשיל וראייתו ממתניתין דסוכה דף ל"ד ע"ב של תרומה טמאה פסול ולא אמרינן אי בעי מיתשיל והקשה הוא דאי מיתשיל הדר לטיבלא יע"ש והניחו בתמי' ואנא גברא קא חזינא ותיובתא לא קא חזינא שהרי לדברי הרבה פוסקים יוצא בטבל כמו שכתב מהרש"א על פי דעת הר"ן אלא שהוא מעורר על הרשב"א מדברי התוס' דף ל"ה ד"ה לפי שאין בו דין ממון ובדברי התוס' שלאחריו שאינו יוצא בטבל והרי תברא בצידו שהרי התוס' מסקי דטעמא דערלה ותרומה טמאה משום דכתותי מיכתת שיעורא דלשריפה קיימא אם כן פסול כל ז' וטבל לכ"ע אינו פסול רק ביו"ט ראשון משום דלא מיקרי לכם שיש לכהן שותפו' ולפ"ז שפיר הוכיח הרשב"א דלמה אינו יוצא ביו"ט ב' בשל תרומה טמאה דאי בעי מיתשיל ומה תאמר דהדרה לטובלא הלוא ביו"ט שני יוצא בשל טבל אם כן ממ"נ דבריו מופרכים דלדעת התוס' שאינו יוצא בטבל מיירי מתניתן בתרומה טמאה כל ז' וכמו שכתב הר"ן ג"כ ואם יתפוס טעמו של גמרא כפשוטא הרי מצינו לומר דיוצא בטבל כמו שכתב הר"ן ותו לא מידי עכ"ל: תשובה אמרתי להשיב מפני כבוד כי בעת שהגיע כתבו הייתי לן בעומקא של הלכה תוס' בלימוד תחילת הזמן ולא הייתי יכול לעיין כדבריו וכעת פניתי מכל צד ועיינתי בדבריו שהשיג על תשובת שער אפרים ואני אומר בשביל הא לא תברא דהא איכא למידק לדעת התוס' דלא היה צריך לטעמא דהיתר אכילה אלא נחלקו בהנך טעמא לענין ערלה משום דנפקא מיניה לענין מעשר שני ויש להקשות מנ"ל לרבי חייא בר אבין ורבי אסי דטעמא דמתניתין או משום היתר אכילה או משום דין ממון דילמא טעמא דמתניתין משום דמיכתת שיעורא כיון דערלה ותרומה טמאה מצותן בשריפה אלא נראה ברור דהכריחו כן במתניתין מדתני תרי בבי של אשירה ושל עיר הנדחת פסול של ערלה פסול של תרומה טמאה פסול ולא חש וכייל בבבא אחת של אשירה ושל עיר הנדחת ושל ערלה ושל תרומה טמאה פסול כיון דטעמא דמיכתית שיעור' שייך בכולהי בבי אלא ע"כ דאתי לאשמועינן בערלה ובתרומה טמאה אף אי לא היה בה טעמא דמיכתית שיעורא מ"מ פסול מטעמא דאין בה היתר אכילה ולהאי טעמא אינו פסול אלא ביום ראשון משום דלא הוי לכם ונקט ערלה ותרומה טמאה לא זו שאין בה היתר אכילה ואין בו דין ממון אלא אפילו תרומה טמאה דאית בה דין ממון מ"מ אינו יוצא בה משום דאין בו היתר אכילה ופליגי ביש בו היתר אכילה ואין בו דין ממון אליבא דרבי מאיר ואליבא דהתוס' טעמא דמתניתין בערלה ובתרומה טמאה משום דאין בהם היתר אכילה והא דלא נקט טבל י"ל דממילא נשמע דעד כאן לא פליגי בית שמאי ובית הילל אלא בדמאי אבל בטבל אליבא דכ"ע אינו יוצא אלא הר"ן לא ניחא ליה בזה מפרש בערלה ותרומה משום מיכתית שיעורא דלשריפה קאי ופסול כל שבעה וניחא ליה לומר דלכך לא חשיב טבל דאין פסולו אלא ביום ראשון אבל לפי דברינו הוכחנו שלפי ד"ת ע"כ טעמא דמתניתין אף דלא מיכתית שיעורא מ"מ יש בו פסול מטעמא דאינו שלכם וכן משמע מפי' ברטנורא ושפיר הקשה בתשובת שערי אפרים דילמא כל היכי דנוכל לומר הואיל ומיתשיל עליה הוי שלכם ויוצא בו אלא בתרומה טמאה שאני דאי מיתשיל עלה חזר לטיבלה ואינו יוצא בטבל וק"ל: שאלה קעג כתב הלבוש באורח חיים סי' תרמ"ט סעיף ד' וז"ל יש רוצים להכשיר אותם אתרוגים הבאים מן הפרדס שקורין גרטיז"א ואני אומר שהם פסולים מן התורה שהרי ידוע שהם מורכבים שהורכב ענף מאילן אתרוג בתוך אילן מרנצ"ן והרי נעבדה בו עבירה דהרכבה כו' אע"ג דמותר באכילה אימאיס לגבוה דומיא דבהמת כלאים דאע"ג שמותר באכילה אסורה לקרבן מטעם דנעבד בה עבירה אימאיס לגבוה ה"נ הכא עכ"ל: הנה הפריז על המדה לאסור מדאורייתא ללמוד מכלאי' דא"כ רובע ונרבע ונעבד דילפינן מקרא דין הבהמה למה לן קרא ניליף מכלאים וכן באתרוג של אשירה למה לן טעמא דמיכתית שיעור' תיפוק לי' דנעשה בו עבירה ואסור נמי כל שבעה אלא נשתקע הדבר ולא לבדות סברות מלבנו דילמא הא דאסרה כלאי' לאו משום דנעבדה בו עבירה אלא דאינו ראוי לקרבן כמו חי' וראיתי בט"ז שהקשה לו דלפי סברתו למה לי קרא גבי כלאי' לא הבנתי דבריו דהא הלבוש רוצה ללמוד מכלאים וגם מה שהקשה לו מהא דאמר רבא להני תגרי מוכרי הדס דכי זבינתו אסא מעכו"ם דהא סוף סוף עביד עכו"ם עבירה כו' ואין בזה אפילו ריח קושיא וכבר הרגיש הלבוש כיוצא בזה בסי' ב' וכתב דהתם שאין עצמו נגזל אלא שהקרקע שהוא גזול בה היתה גזולה ביד הכותי והאתרוג לא הי' בעולם כשגזל הקרקע לפיכך סגי כשקצצה נכרי והוא קונה אותו ממנו דה"ל יאוש גדול ושינוי רשות וכ"ע מודי שמברכין עליו אפילו ביום ראשון משא"כ היכי שגזל הלולב פסול ה"נ דכוותי' שהאתרוג גופו מורכב וק"ל ומה שרצה הט"ז להסתייע מפסול נדמה באתרוג דהיינו דומי' לכושי כ"ש כלאי' כבר תבר בעצמו לגזיזי' ואמר דהתם הטעם משום דלאו הדר הוא וכל דברי הט"ז שם אינם מוכרחים ומה שכתב מתשוב' רמ"א סי' קכ"ו שכתב בשם הר"ם פאדווי שאין יוצאים בארצו אפילו ע"י דחק ואני ראיתי בתשובת רמ"א סי' קי"ז שמסיים וז"ל והנה לא אוציא לעז על ראשונים שנהגו לברך על אתרוג כזה במקום הדחק מ"מ לא שבקינן התירא לברך על אלו שלא בדוחק גדול עכ"ל ועיקר פילפולא של רמ"א דהא מראנ"ץ ולימונ' נמי יש להם כל הסימני' שמנו חכמים באתרוג שדר משנה לשנה באילן וכמו כן שאר סימני' א"כ נכשיר גם אלו אבל באמת נוכל לומר דלמורכב יש לו טעם וריח כאתרוג ממש בלי שום שינוי הסומך על ראשונים ומברך עליו יצא בדעבד ומעולם לא מצינו שהם פסולים דאורייתא הנלע"ד כתבתי: שאלה קעד המאיר לארץ ולדרים ראש לחסידי ישרים לנס עמים הרים הוא ידידי וחביבי כנפשי אלופי ומיודעי מאלפני ומעבדני הרב הגדול המפורסם ערוג' הבושם נ"י ע"ה פ"ה ר"ג כש"ת מהור"ר מאיר נר"ו: עדיין לא נצטננו גחלת ושלהבת הקשורה בנפשי על אהבתו אהבה רבה ואהבת עולם וכל ימי חלדי לא אסור ממנה והנה אהו' אדוני אל ירע בעיניו רום פאר כ"ת להיות נשאול נשאלתי שאלה ממדינת אשכנז והשבתי כיד ה' הטובה עלי להשיב לשואלי דבר אמנם ידעתי קוצר השגתי ומיעוט ערכי לסמוך עלי אפילו בממון הקל ואלכה לי אל ההרים הרמים הלוא רום פאר כ"ת ברא"ש כל הקוראי' והולכים לתומו שמתמם דבריו מש"ס ופוסקים אשר עיניו משוטטת בפקידה אחת והכל לפניו גלוי וידוע בכן נא ונא שישים עיין שכלו הצח ומצוחצח על דברי