פנים מאירות חלק ב קנח

שמכתה מוציאה דם שפיר כתב בדרכי משה שראוי לצדד להקל א"כ דברי רמ"א בדרכי משה מבוררים ועוד כתב הש"ך וז"ל ועוד דהא אפילו בנתעסקה בדם ציפור לא תלינן בה אע"פ שיש דם לפנינו כ"ש במכה שמוציאה דם כו' ולא זכיתי להבין קושיא זו דהא היכי שמצאה כתם בגופ' אם עסקה בדם ציפור אינה תולה בה וכשיש לה מכה בגופה תולה בה כמבואר לעיל סימן ק"ץ ס"ס י"א וסי' י"ח ואפילו אם נתרפאית אם אפשר לה להתגלות ולהוציא דם תולין במכה א"כ עדיף מכה בגופה מנתעסק בדם ציפור אלא בימי ספירה בג' ימים הראשונים לא תלינן במכה שאינה ידוע בודאי שמוציאה דם משום כיון דמעיינה פתוח תולין במצוי יותר אבל אם ידעינן בודאי שמכתה מוציאה דם כיון דהפסיקה בטהרה אף שי"ל שמעיינה עדיין פתוח מ"מ כיון דמכתה בודאי מוציאה דם הוי זה מצוי וזה מצוי ובכתמים תולין להקל ומה שכתב הש"ך עוד וז"ל דפשטן של סה"ת והג"מ משמע דאפילו במכה שידוע שמוציאה דם לא תלינן דכתבו אם יש לה מכה באותו מקום תולה בה כתמה אפילו אינה יודעת אם היא מוציאה דם או לאו כו' ואם סופרת ז' נקיים כו' לכך צריכה שיהיו ג' ימים הראשונים של ספירה נקיים לגמרי עכ"ל ומדכתבו ברישא אפילו אינה יודעת שמכתה מוציאה דם משמע דכל שכן כשיודעת וא"כ כיון דרישא בכל גוונא סיפא נמי בכל גוונא מיירי עכ"ל הש"ך וגם בזה לא זכיתי להבין דבריו דאדרבה מדכתבו ברישא דתולה במכה אפילו אינה יודעת שמכתה מוציאה דם וא"כ בסיפא דנקטי ואם סופרת ז' נקיים צריכה שיהיו ג' ימים נקיים ראשונים לגמרי אמאי דנקט בהדיא ברישא קאי דהיינו היכי שאינה יודעת נהי דברישא ילפינן בק"ו היכי דיודעת שמכתה מוציא דם דתולה בה מ"מ בסיפא לא קאי אלא על מה דנקט ברישא בהדיא וזה סוגיא בכמה מקומות ובדרכי משה נמי למד מדברי מרדכי שכתב ג"כ תחילה דתולה כתמה במכתה אע"פ שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם ואח"כ מסיים בימי הספירה בג' ימים הראשונים לא תלינן בכתם להקל למד רמ"א דקאי על זה שהזכיר תחילה שאינה יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם ואף שברישא פשיטא אף לדברי המרדכי דביודע' שמכתה מוציא דם כל שכן שתולה בה אפ"ה למד רמ"א שלא קאי סוף דברי המרדכי אלא אמאי דנקט בהדיא ברישא א"כ ה"נ יש לפרש דברי סה"ת והגהות מיימוני באין ספק כמו שלמד רמ"א מדברי המרדכי כן יש ללמוד מספר התרומות והגהות מיימוני: ומה שכתב הש"ך וז"ל ועוד מדתלי הפוסקים טעמא שצריכה שתדע בוודאי שפסק דם המקור משמע דג' ימים הראשונים שאינה יודעת בוודאי שפסק דם מקורה בכל ענין לא תלינן במכה עכ"ל. ואני אומר דמשום הא לא אריא דהא היא התחילה למנות ז' נקיים ופסקה בטהרה וחששה דבג' ימים ראשונים מעיינה פתוח ומצוי דם דאתי ממקור' ולכך לא תלינן במכה כיון שאינה יודעת בבירור שמכתה מוציא דם אף ע"פ שיכול להתגלע ולהוציא תולין במצוי' אבל אם בוודאי מכתה מוציא דם כי היכי דמצוי דם דאתי ממקור ה"נ מצוי דם דאתי ממכתה ולכך בכתמים תולין להקל וזהו הוא כוונת רמ"א בדרכי משה בבירור: ומה שכתב הש"ך עוד וז"ל והכי משמע להדיא בבדק הבית סימן ק"ץ בשם א"ח וז"ל כתב הר"ם אשה מוכת שחין דבר פשוט הוא שכתמיה טהורים דכיון דשחיני וכיבי שבה ודאי מפקא דמא ונצבעים בה סדינים וחלוקה ואפילו בשעת וסתה וכל שכן בימי ליבונה תלינן בה והגי' עליו הר"פ וה"מ לאחר ג' ללבונה אבל תוך ג' לא תלינן עכ"ל. ודברי הר"מ והר"פ הם בתשב"ץ סימן תפ"א אלמא דאע"ג דוודאי מפקא דמא לא תלינן תוך ג' עכ"ל הש"ך. ואני מתאבק בעפר רגלו ולבבי לא כן ידמה בדברי הר"ם שכתב דכיון דשחיני וכיבי שבה ודאי מפקא דם כו' ואפי' בשעת וסתה ויש לדקדק למה כתב הר"ם דתולין כתם בשחיני וכיבי שבה ודאי מפקא דם הא אנן קימ"ל דתלינן כתם במכה אף שאין ידוע שמוציאה דם והוא ש"ס ערוך ס"פ הרואה כתם אם יש מכה והיא יכולה להגלע ולהוציא דם הרי זה תולה. מעשה באשה אחת שבאת לפני ר"ע אמרה לו ראיתי כתם אמר לה שמא מכה היתה ביך אמרה לו הן וחייתה אמר לה שמא יכולה להתגלע ולהוציא דם אמרה לו הן וטהרה ר"ע וכן פסקה בש"ע סימן ק"צ סי' י"ח ואפילו נתרפאית אם אפשר לה להתגלע ע"י חיכוך תולה בה ואע"פ שעכשיו עלה עלי' קרום ואינו מטפטפת עכ"ל וא"כ יקשה על הרמב"ם ז"ל למה נתן טעם בשביל שבודאי מפקא דם משמע דאי לאו ודאי לא תלינן וזה הוא נגד המשנה מפורשת ואפילו בשעת וסתה תולין במכתה אפילו אינה יודעת שמכתה דרכה להוציא דם כמו שכתב הש"ך שם בעצמו ס"ק כ"ז אלא נראה ברור כל מה שדיברו הפוסקים אף שאין ברור שמכתה מוציא דם דהיינו בלא חיכוך אבל ע"י חיכוך בעינן בוודאי לדעת שמוציאה דם ותלינן שמא נתחכחה והוציאה הדם ואע"פ שעכשיו עלה עליה קרום תולין בכתמים להקל אבל אם תתחכך ויתגלע ולא יוציא דם לא תלינן להקל וזה שאמרו שמא יכולה להתגלע ולהוציא דם ר"ל דבעינן למידע שעכ"פ שע"י חיכוך יוציא דם ומה שכתב הר"ם כיון דשחיני וכיבי ודאי מפקא דמא ר"ל ע"י חיכוך ולכך תולין בה בכתמים ורמ"א בדרכי משה שרצה לחלק בין מכה שאינה ידוע שמוציאה דם דהיינו במכה שיכולה להתגלעת ובמכה שידוע שמוציאה דם היינו שמטפטף ממנו אף בלי חיכוך וכיון שזה מצוי תולין אף בג' ימים הראשונים ואין ספק שלכוונה זו נתכווין הר"ם דאל"כ איך יחלוק על מתניתין: ולפ"ז נוכל לומר דהר"פ שהגיה בדברי הר"מ נמי על כוונה זו הגיה דוקא בשחיני וכיבי דע"י חיכוך ברור לן שמוציאה דם דתולין דוקא לאחר ג' ימים ולא בג' ימים משום כיון דלפנינו עלה בו קרום אינו מצוי כ"כ דמים כמו במקום שמעיינה פתוח אבל היכי שבוודאי מטפטפת תולין אפי' בג' ימים הראשונים ועוד מאן יימר שהגה' זו צודקת בדברי הר"מ כי היכי דס"ל להב"י וכל הפוסקים בדברי הרשב"א דסתם מסתם להו ואינו מחלק בכל הכתמים בין ג' ימים הראשונים לאחרונים ה"נ י"ל דס"ל להר"ם והמרדכי לא כתב אלא מצד החומרא ולא מדינא וגם רצה הש"ך לסתור האין לומר שכתב הדרכי משה לחלק בין מעיינה סתום או פתוח וכתב הש"ך ודאי קושטא הוא והכי משמע מדכתבו הפוסקים שצריכה שתדע בודאי שפסק דם מקורה עד איפכא מסתברא דהכא כיון דמעיינה פתוח לכ"ע צריכה שתדע בודאי שפסק דם מקורה כו' כבר כתבנו שמזה אין ראיה כיון שפוסקת בטהרה ובודקת בכל יום אלא דיותר מצוי שהדמים באים מן המקור מלתלות בדבר שאינו מצוי והיינו במכה שיכולה להתגלע ולהוציאה דם אינו מצוי משא"כ במכה פתוחה שמטפטף דם מצוי ומצוי הוא ובכתמים שומעין להקל ושפיר כתב רמ"א בדרכי משה שיש לצדד להקל משום דשאר פוסקים לא חלקו ומה שכתב הש"ך אין זה כדאי להקל דהא בכמה מקומות מצינו כה"ג אפילו שמקצת פוסקים מקילין ושאר פוסקים סתמו דבריהם ואמרינן ילמוד סתום מן המפורש כ"ש הכא שהמפרשים מחמירים עכ"ל הש"ך: ואני אומר איפכא מסתברא דהיכי דמקצת פוסקים מקילין יש לומר שאר פוסקים נמי כוותייהו ס"ל אלא דלא רצה לפרש דבריהם דלא יצא מכשול הוראה מתוך דבריהם אבל היכי דהמפרשים מחמירים אם דאינך פוסקים דסתמו דבריהם כוותייהו ס"ל היה להם לפרש דלא יצא מכשול הוראה מדבריהם דאפילו אמורא צריך לפרש דבריו ק"ו אחד מכותבי פסקי הלכות אלא ע"כ דהאמת כן הוא שאינם מחלקים בין ג' ימים ראשונים לאחרונים ואינך מפרשי' מצד החומרא החמירו ולא מצד הדין. ומה שכתב הש"ך שדרכי משה מביא ראיה שלא החמירו אלא לחומרא בעלמא ולא מצד הדין מדכתב בת"ה סי' רמ"ט כו' וכתב הש"ך לא ידענו מה הוכחה היא זו דת"ה לא כתב שם אלא דפחות מגריס ועוד תלינן בכינה הואיל ושכיח טובא וא"א ליזהר א"כ אין לך אשה שתוכל לספור ז' נקיים משא"כ במכה אבל ודאי טעמא הוא משום שצריכ' בודאי לידע שפסק דם המקור עכ"ל גם זה אינו קושיא דהא בכל כתם בעינן גריס ועוד לאפוקי דם מאכלות ואפ"ה היכי דנתעסקה בדם ציפור תלינן הכתם בו ובג' ימים הראשונים לא תלינן משום דמעיינה פתוח ואם איתא שהוא מצד הדין דתלינן דאתי מגופה וממקורה א"כ אפילו כעין חרדל ובפחות מכן וכדאמרינן בפ' כל היד דף י"ד ע"ב אמר לו לרב חייא אי אתה מודה שצריכה כגריס ועוד א"ל אבל אמרו לו א"כ אף אתה עשיותו כתם ופירש רש"י דאי ודאי ראיה היא מגופה האמרינן בפ' יוצא דופן אפילו כעין חרדל ובפחות מכן ושפיר כתב הרמ"א בדרכי משה אי ס"ד מצד הדין בשביל שמעיינה פתוח ומחזיקין דאתי מגופה איך אפשר לטהר פחות מגריס בשביל שלא אפשר אלא ע"כ מצד החומרא הואיל דדם המקור מצוי בג' ימים הראשונים ופחות מגריס נמי מצוי מדם כינה לכך תולין אף בג' ימים הראשונים ויצא מדברינו אלה שדברי רמ"א בדרכי משה מתישבים ומתקבלים על הדעת ושומעים להקל בכתמים דרבנן אם כן מבואר שאלתינו אם פרסה לה סדין ששכבה בימי נדתה הוי לה כמכה שבוודאי מטפטף ומוציאה דם דתלינן אפילו בג' ימים הראשונים: ועוד אני אומר דיש לצדד להקל דהא קיימ"ל בסי' ק"צ סעיף ל"ט אין אשה טמאה משום כתם אלא א"כ בדוק היה קודם שלבשתו אבל אם אינו בדוק קודם שלבשתו ולבשתו בלא בדיקה ומצאה בו כתם טהורה אם כן אף נימא דהא דאין תולין כתמים להקל בג' ימים הראשונים היינו היכי שלבשתו חלוק הבדוק והי' להחלוק חזקת טהרה ועכשיו נולד הספק תולין במצוי שמעיינה עדיין פתוח אבל לבשתה חלוק שאינו בדוק שחזקתו מלוכלך אם כן נעמוד אותו על חזקה ראשונה שהוא מלוכלך ותולין להקל אף בג' ימים הראשונים. אך לפ"ז אם בדקה חלוק והשאילתו לנדה ואח"כ לבשתה היא דכתב רמ"א בסימן מ"א בדין הנ"ל דבג' ימים הראשונים אין מקילין בכתמים ואמאי כיון שלבשתו נדה מקודם הוי כעד שאינו בדוק ומוחזק בכתמים אפ"ה לא מקלינן: איברא נ"ל בשאלתינו לבד מכל צדדי היתר שכתבנו לעיל נראה ללמד היתר דהא בפ' בא סוף דף נ"ג ע"ב פליגי רבי ורשב"א אם מטמא למפרע ומשמע דוקא לטהרות פליגי וע"כ הא דתנן דפליגי דמטמא למפרע עד שעת הכיבוס דוקא לטהרות ולקדשים ולא לגבי בעלה וכן פסק הרמב"ם בפרק ט' מהל' איסורי ביאה שכתב בדין ג' וכל הרואה כתם טמאה למפרע עד כ"ד שעות ואע"פ שהיא טמאה למפרע מדבריהם אינה מטמאה את בועלה למפרע ואינה תולה לנדתה או לכתמה אלא מעת שראתה הדם או שמצאה הכתם הרי להדיא דמונה מעת שמצאה הכתם ומותרת לטבול ביום שביעי למציאת הכתם כנדה דאורייתא ש"מ דלא מחזקינן שיצא דם ממקורה קודם מציאתה א"כ ה"נ כיון שמצאה