פנים מאירות חלק ב קנה

ר' יודא אומר בשביעית בשוגג יקיים במזיד יעקר ובשבת בין בשוגג ובין במזיד יעקור ופריך ולטעמיך תיקשי לך היא גופי' מכדי הא מדאוריית' והא מדאורייתא מ"ש שבת ומ"ש שביעית ומשני אליב' דר"מ דנחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על השבתות ודר"י אדר"י לא קשי' באתרא דר"י חמירי לי' שביעית והוי לי' כחומרא דע"ז דלא חשדינן לי' שיעבור במזיד ויאמר שוגג אני אבל בשאר מילי דאורייתא קניס שוגג אטו מזיד ואנן קימ"ל דהלכה כר"י וכמו שפסק הרמב"ם בפ"ז מהלכות חובל דהלכה היזק שאינו ניכר לא שמי' הזיק וע"כ פליגי ר"מ ור"י אי קניס שוגג אטו מזיד בדרבנן והלכה כר"י דלא קניס שוגג אטו מזיד בדרבנן ובדאורייתא קניס: ונפלאתי מאוד על הרמב"ם שכתב בפ' א' מהלכות שמיטה דין י"ב הנוטע בשביעית בין בשוגג ובין במזיד יעקור מפני שישראל חשודי' על השביעית אם תאמר בשוגג יקיים יאמר המזיד שוגג הייתי עכ"ל ותמה אני דטעם זה דישראל חשודי' על השביעית אין אנו צריכים אלא לר"מ אבל לר"י דהילכת' כוותי' נגד ר"מ דסביר' לי' בשוגג יקיים משום דבאתרי' דר"י חמירי לי' שביעית וא"כ בכל אתר ואתר דלא חמירי לן שביעית יותר משאר אסורי' דאורייתא חוזרין אנו להכלל דבדאורייתא קונסין שוגג אטו מזיד ואין אנו צריכין להטעם דנחשדו ישראל על השביעית וצריך עיון והדרן לכללן דהלכה כר"י בדאורייתא קניס שוגג אטו מזיד בדרבנן ולא קניס ולכך גבי מטמא ומדמע בשוגג פטור א"כ בדין חמץ שלא ביטלו והניחו בשוגג ראוי לקנוס בדאורייתא אבל אם ביטלו ושכח מלמכרו לא קנסינן שוגג אטו מזיד. ואף שכתב הטור חמץ שנמצא בבית ישראל אחר הפסח אוסר בירושלמי אע"פ שביטלו דחיישינן שמא יערים לומר שבטלו אע"פ שלא בטלו וכתב הב"י בשם הרא"ש דחמץ שביטלו מן הדין הוא מותר כיון דביטלו לא עבר על בל יראה וליכא למקנסי' ובירושלמי פליגי בה בהפקיר חמצו בי"ד אחר פסח מהו רבי יוחנן אסור דחייש להערמה שמא לא יפקרנו ויאמר הפקרתי וריש לקיש אומר מותר וידוע דהלכה כרבי יוחנן נראה דהתם מיירי במזיד שעבר על תקנת חכמים ולא מכרו ולכך ר"ל דחיישינן להערמה וקנסינן לי' אבל היכי שביטל בשוגג לא הוציא מביתו ומרשותו ונקטינן לכללן דבדרבנן לא קנסינן שוגג אטו מזיד ואף למסקנ' דשמעתתא דמסיק ורמי דר"י אדר"י בדרבנן דתני' נפלו ונתפצעו אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו דברי ר"מ ור"י והא הכא דמדאורייתא חד בתרי בטל ורבנן הוא דגזור וקא קניס ומשני התם היינו טעמא דר"י משום דאתי לערומי' ופי' רש"י ויאמר שוגג הייתי ולא נתכוונתי כדי להעלותן וא"כ כל היכי דחייש לערומי אף בדרבנן קנסינן שוגג אטו מזיד הא אנן לא פסקינן בזה כר"י אלא כרבי יוסי ור"ש דלא חייש לערומי וכמו שכתב ביו"ד סי' נ"ט וא"כ לר"ש גופי' ס"ל דלא קניס שוגג אטו מזיד בדרבנן דלא חייש לערומי דהא בלאו הכי צריכין אנו לחלק דהא בדרבנן גבי מטמא ומדמע לא קנסינן שוגג אטו מזיד ולא חיישינן לערומי וא"כ צריכין אנו לומר בשלמא גבי נפלו ונתפצעו משום הפסד ממון חיישינן שיערים במידי דרבנן אבל גבי מטמא ומדמע מסתמא אין אדם חוטא ולא לו לא חיישינן שיטמא במזיד ויאמר שוגג היתי וא"כ בנידן דידן נמי אף שחייש רבי יוחנן לערומי היינו דוקא במזיד שעבר על תקנת חכמים ולא ביער חיישינן שמא יערים ולא ירצה להפקירו מפני הפסדו ויאמר הפקרתי משום שעבר במזיד או די"ל דמיירי במקום שלא יכול למכרו לכותי שלא הי' מצוי אצלו אבל היכי שכבר ביטל ושגג בתקנת חכמים לא חיישינן לערומי ובפרט שהי' יכול למכרו ולא הי' מפסיד כלום בתקנת חכמים לא חיישינן לערומי שיעבור במזיד על תקנת חכמים וא"כ בנ"ד שכבר ביטלו ונשכח מלבו לקיים דברי חכמים הדרן לכללן דלא קנסינן שוגג אטו מזיד בדרבנן: אך בזה איכא לספוקי אם חמץ זה הי' בכלל ביטול דהא כתב הטור בסי' תל"ד שהרא"ש הי' נוהג לבטל פעם אחרת ביום לפי שרגילין לקנות פת וגם בפת ששייר בלילה למאכלו חוזר וזוכה בו כו'. ולפ"ז גם בנ"ד כל מה שביטל הי' בדעתו על חמץ שהי' לו במקומות אחרים דלא חזי אבל חמץ שהכניס בחדרו והי' בדעתו למכור חמץ זה לא ביטל וכיון שלא פרט החמץ הנ"ל נשאר ברשותו בלא ביטול והוי שגג באיסור דאוריית' וקנסינן בשוגג אבל נראה כיון דפרט בביטולו דחזית' ודלא חזית' כוונתו על כל חמצו שימצא אח"כ ברשותו וכן משמע מתשובת שער אפרים סי' ד' כשמבטל אחר הבדיקה ואומר כל חמירא אפילו שלא מכר או לא נתן לעכו"ם במתנה מ"מ אינו עובר בבל יראה ושם מיירי שהי' לו י"ש הרבה ולאו בשופטני עסקינן שלא ימכור חמצו וע"כ ע"י שכחה נעשה אפ"ה חשיב שפיר ביטול חמצו ע"י שאמר כל חמירא וה"ה בנ"ד די"ל שמכר כל מה שבחדרו אף שלא פירש הלעקוכי"ן וי"ל אלו הי' נזכר הי' מוכר לו ביוקר זה אינו דהא גבי בכור שמכר לכותי ביו"ד סי' ש"ך אף שמקנה לו הבהמה בעד פרוטה והיא שוה כפלים אין חוששין בזה משום ביטול מקח דאנן סהדי שישראל גמיר ומקני לכותי כדי ליפטור מן הבכורה וא"כ ה"ה גבי חמץ דקימ"ל דשלוחו של אדם יוכל לבטל ואף שי"א דביטול מתורת הפקר נגעי בי' מ"מ כיון דחמץ אינו ברשותו של אדם אלא שעשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו בגילוי דעתו דלא ניחא לי' דלהוי זכותי' בגוי' כלל סגי כמ"ש הב"י בס"ס תל"ד א"כ גם בנ"ד אין לנו גילוי דעת יותר מזה שהכניס בתוך החדר שרצה למכור כל חמצו אף שלא פרט מ"מ בתר דעתו אזלינן ודעתו הי' למכור הכל אף שלא פרט נמצא שאינו ברשותו כלל: ומה שרצה מכ"ת לצדד להיתר דהוי ספק קרוב לוודאי שהיו הלעקוכי"ן נילושו בדבש בלי תערובת מים והוי מי פירות והנה אודיע שבספק זה צידד גם הלבו"ש בסי' ס"ז וז"ל דבש של כותי' יש אוסרין לאכול אותו בפסח משום דרגילות היא שמערבין בו קמח אבל חששא רחוקה היא זו דהא אפילו את"ל שנתערב בו קמח הא דבש כמי פירות הוא דמי ואין מחמיצין אם לא שתאמר שמא עירבו בו מים הוי תרי ספיקא לקולא ולשמא עירבו בו סולת דמחזיקין אותו לחמץ גמור כדאיתא לעיל סי' תנ"ג ליכא למיחש במדינות אלו שאין סולת מצוי כלל בכל אלו המדינות שאין נוהגין בלתיתה כלל עכ"ל. מ"מ נראה דלא כתב אלא לפי המדינות שלא הי' נוהגין בלתיתה אבל במדינות אלו שכולם נוהגים בלתיתה א"כ אין כאן ספק שבודאי לקחו סולת לעיסה זו הנילושה בדבש והוי חמץ גמור. אך שמעתי ממקצת אנשים שהאומנים המתקנים הלעקוכי"ן אלו אינם לוקחים קמח חיטים אלא קמח שופן שזה אינן נוהגין ללתותו א"כ מצינו למימר דספק שלא לקחו כלל מקמח סולת אך שאף בלא ספק זה אני אומר בטח שכבר הוכחנו לעיל שר"ש גופי' לא חייש באיסורי דרבנן לערומי ולא קניס שוגג אטו מזיד א"כ היכי דביטל חמץ ושכח ולא מכר חמצו בוודאי לא חיישינן לערומי ולא קנסינן שוגג אטו מזיד והב"י ביו"ד סי' כ"ט וכתב דקנס לא שייך אלא במזיד ולא בשוגג וכיון דבתלמודא דידן אמרינן ר"ש קנסא קא קניס ור"ש גופי' לא קניס במילי דרבנן שוגג אטו מזיד א"כ בנ"ד או שהוא בכלל ביטול או שהוא בכלל מכירה פשיטא דהני הלעקוכי"ן מותרין באכילה והמקיל במילי דרבנן כזה לא הפסיד: ואגב דאיירינן בקנס' שוגג אטו מזיד אכתוב מה דתמי' לי על פרי חדש שכתב ביו"ד סי' צ"ט ס"ק י"ב וז"ל הרמב"ם בפ"ד מהל' חובל פסק כר' יהודא דלא קניס שוגג אטו מזיד בדרבנן אבל בדאורייתא קניס וכו' וכן בפ"י מהל' תרומות גבי זר שאכל תרומה טהורה פסק שאם שילם חולין טמאים אפילו בשוגג יחזור וישלם מן טהורים וה"ט משום דבדאורייתא קנסינן שוגג אטו מזיד עכ"ל. ונפלאתי על הגאון הנ"ל איך נעלם ממנו ש"ס ערוך אשר לפי הנראה הי' עסיק בש"ס זה ופריך מיני' לרבי מאיר דס"ל כי קניס בדרבנן אבל בדאורייתא לא קניס ופריך מהאי ברייתא דאם אכל תרומה טהורה ושילם חולין טמאים דסומכו' אמר משום ר"מ בשוגג תשלומיו תשלומין במזיד אין תשלומיו תשלומין ואמר רב אחאי ברי' דרב איקא הכא קניס שוגג אטו מזיד איכא בנייהו דר"מ סבר לא קניס שוגג אטו מזיד וחכמים אומרים קנסו ומשני הכי השתא התם גברא לשלומי קא מכווין אנן ניקם ונקנסי' וע"כ אין כאן אלא איסורא מדרבנן דמדאורייתא תשלומין מעלי' היא דלפי מדה משלם וכי משלם טמאין אפילו מזיד איסור' דרבנן הוא דעביד ולא קניס ר"מ שוגג אטו מזיד וכן פי' רש"י בפ' האשה רבה דמדאורייתא תרומה מעלי' הוא דהתורם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה אלא דקנס חכמים הוא שיחזור ויתרום ואי ס"ד דהוי איסור דאורייתא איך מצא ידיו ורגליו בבהמ"ה מאי פריך מיני' לר"מ דהא באמת לר"מ לא קניס בדאורייתא שוגג אטו מזיד אלא ע"כ שהוא איסור דרבנן והרמב"ם פסק כחכמים שקנסו שוגג אטו מזיד אף בדרבנן: ובזה ישבתי תמי' הב"י על התוספת בר"פ תערובות גבי דבר שאינו מתבטל מחמת חשיבתו שנתערב באלף ונפל אחד מהם לים המלח הותרו כולם ופר"י דוקא נפלה אבל אם הפילה אפילו שוגג אסור אטו מזיד וכך הם דברי הרא"ש בתשובה וכתב הב"י והוא תימא למה פסקו כר"מ ור"י נגד ר"י ור"ש אבל לפי מה שכתבנו כיון דבברייתא תני בלשון חכמים גבי אכל תרומה טהורה ושילם חולין טמאין דקנסו שוגג אטו מזיד אף בדרבנן ש"מ דכך הלכה כר"י ולכך כתבו דוקא נפלה אבל אם הפילה אפילו שוגג אסור אטו מזיד ובספרי בחדושי על הלכות זבחים כתבתי והוכחתי דכל שלא ידע מתערובת והפיל לים לא שייך ביה קנס וכעת מצאתי שכתב הב"ח בשם או"ה כלל כ"ד לתרץ דברי הטור בסי' צ"ט מיירי שבטל בשוגג קודם שנודע התערובת הילכך לא קנסו שוגג אטו מזיד ובסימן קי"ד מיירי במפיל לאחר שנודע התערובת ושמחתי כעל כל הון שכוונתי לדעתו. ולפ"ז י"ל שהרמב"ם ג"כ פסק דקנסו שוגג אטו מזיד אף בדרבנן והב"י כתב וז"ל ודע שהרמב"ם לא חילק בפירוש בין שוגג למזיד ואעפ"כ יש ללמוד מדבריו שמחלק ביניהם שהרי כתב כלשון זה אסור לבטל איסור של תורה לכתחילה ואם ביטלו הרי זה מותר ואע"פ כן אסרו אותו חכמים משום קנסא עכ"ל ודבר ברור הוא דלא שייך קנסא בעושה בשוגג עכ"ל הב"י: ואני אומר דמשום הא אין הכרע בדברי הרמב"ם שיסבור דלא קנסו שוגג במה שכתב ואע"פ כן אסרו אותו חכמים משום קנסא דגם שוגג בכלל כיון דקנסו שוגג אטו מזיד הכל בכלל קנס וע"כ היינו מוכרחים לומר אף דפסק הרמב"ם כר' יודא במטמא ומדמע דלא קניס שוגג אטו מזיד מ"מ גבי תערובת איסור מודה ר"י דקנסו אף בשוגג משום דאתי לערומי כמו שמחלק הש"ס אליבא דר"י וכן באוכל תרומה טהורה