פנים מאירות חלק ב קנב

בא מן המקור הואיל ואינו דומה למראה דם אלא למוגלא אע"פ שאין אנו בקיאי' במראה הדם לענין כזה מקילין עכ"ל ובנידן שלפנינו נמי כיון שהיא רואה תמיד מחמת כאב וגם דומה בתחילה למראה המוגלא וגם רגילה היא למצוא במי רגלים חול וחצץ אדום תולה ג"כ הדם במכת' שיש לה בכליות כיון שיש לה ווסת קבוע אע"פ שאינו יודעת בוודאי שמכתה מוצאה דם מ"מ נראה שצריכה לחקור אצל רופאים אם יאמרו הרופאים שדרך הדם לבוא מחמת כאב מתני' שהיא רגילה בכאב זה וגם רגילה בחול וחצץ אדום במי רגלים ואף שבספר התרומות פקפק מאוד אם יש לסמוך ארופא שאומר שנתרפאי' אחר שהחזיקה לראות דם מחמת תשמיש מ"מ בכי האי גוונא שיש לנו אומדנא הרבה שדם זה אינו דם נידות יש לנו לסמוך ארופאים ויהודי רופא אחר יעיד על דברי שאר הרופאים וכמו שמצינו שסמכו חכמים על הרופאים כיון שדם ראיית' היא משונה משאר נשים ה"נ דכוותיה הנראה לפע"ד כתבתי מאיר חותם פה ק"ק א"ש: שאלה קנז נשאלתי אונה של ימין הסמוכה לגרגרת במצר החזה אצל הצואר אם ימצא על גבה כטרפא דאסא כשירה מפני שכן דרכ' ליפצל וכתב בש"ע בי"ד סימן ל"ה סעיף ה' דיש מי שאומר דדוקא למעלה מחצי' אבל למטה מחצי' טריפה ואם נמצא היתרת למטה מחצי' אך שהיותרת היא מקמא אם ראוי לסמוך על מנהגינו שכבר העיד רמ"א דבמדינות אלו המנהג להכשיר יתרת מקמא ואין לשנות המנהג: תשובה דע לך לפי משמעות הב"י שהביא בשם המרדכי וז"ל כתב ראב"י שמעתי מאבא מורי שכל מה שהטריפו מגבא ל"ש באומות ול"ש באונות מלבד האונה של ימין הסמוכה לגרגרת במצר החזה שאם ימצא על גבי כטרפא דאסא נמי כשר מפני שאין דרכה ליפצל. וכן הורה רבינו זקני הלכה למעשה אבל בכל שאר אונות טריפה וכ"כ בהג"ה אשר"י וכן כתבו תוספות וכ"כ הגהות מיימני בפ"ח מהלכות שחיטה ואח"כ כתב מצאתי מפני שדרכה ליפצל מפני דוחק החזה ומ"כ עוד דוקא למעלה מחציין אבל למטה מחצי' טריפה כי אין שם דוחק עכ"ל. הרי טעם דלמט' מחצי' טריפה דאין שם דוחק ואין דרכה ליפצל ומשמע דקאי אדלעיל דאטרפא מגבה קאי ולמטה מחציה נמי טריפה על גבי דוקא וכן משמע מהגהות מהר"י וויי"ל שכתב דרכה להתפצל מן החריץ שבא לצד ראשה לפי שהיא שוכבת במיצר החזה לפיכך דרכה להתפצל לכן אם נמצא בה יתרת מן אותו חריץ לצד ראשה כשר כי כן רבותיי' אבל אם נמצא בה פצול מן אותו חריץ לצד שורש של אונה טריפה דלאו רבותייהו כי יתרת מן אותו חריץ לצד ראשה כשר כי כן רביתיי' אבל אם נמצא בה פיצול מן אותו חריץ לצד שורש של אונה טריפה דלאו רביתייהו כי שם הוא רחב ולא מתחבאת ומנקשת בצלעות עכ"ל. הרי שנתן טעם שמנקשת בצלעות וזה שייך ביתרת מגבה אבל לא מקמא דאם איתא דאף מקמא טריפה הי' לו לאשמועינן חידוש דין דאף מקמא טריפה ולהודע טעמא של דבר. ואין לומר דזה דבר פשוט הוא דהא אפילו למעלה מחציה דכשר יתרת מגבה אפ"ה טריפה מקמא וכמו שראיתי בשחיטות מהר"ץ וז"ל ומה שאמר מהר"י וויי"ל במדריגה עליונה דרכה להתפצל וכשירה היינו דוקא מגבא אבל מקמא יש מטריפין אפילו למעלה מחצי' לפי שאונ' מתפרקת בצלעות במיצר החזה אבל כשהוא מגבא שהיא מונחת במיצר החזה כשר מפני שזה רביתייהו עכ"ל וכ"כ בשחיטת גבול בנימין בהגהו' מהר"ץ היכי תמצא יתרת מקמא וטריפה וי"ל מקמא באונה עליונה עי"ל הרי שלא חילק משמע אפילו מחציה למעלה טריפה וכל זה סובב והולך על פירושו בדברי מהר"י ווייל אבל תלי' בוקי סריקי בדברי מהר"י ווייל ונשתקע הדבר ולא נאמר וכבר השיגו עליו ספר תורת הבית שחיבר אחד מאחרונים וכתב עליו שאין האמת אתו וגם יש לנו עד נאמן הב"ח שכתב בפירוש וז"ל כתב מהרי"ו אונה עליונה לצד ימין דרכה להתפצל אם במיצר החזה מתפצלת ומשמע דביתרת מקמא נמי כשירה אף למאן דאוסר יתרת מקמא באונה זו מכשיר כיון דע"י שכיבתה סביב הגרגרת רגילה להתפצל בין מגבה ובין מקמא והביא אח"כ דברי מהרי"ו שיש לחלק בין בחציה למטה ובין חציה למעלה. הרי להדיא דמכשיר בחציה ולמעלה בין מגבא בין מקמא שלא כדברי מהר"ך וא"כ ע"כ הא דנקט הגהות מהרי"ו טעמא דמילתא דמחציה ולמטה טריפה שהיא מנקש' בצלעות ולא הזכיר מקמא ש"מ דמקמא כשר ולפי מנהגינו ותשובתן של קרובים אנו למידין ישיבתן של רחוקים שכתבו שמצאו כתוב בשחיטות דאפילו מקמא נמי טריפה בחציה שלמטה משום שמתחכך בגרגרת וז"ל בגבול בנימן ס"ק ב' בי"ד סי' הנ"ל אפילו יתר מטרפא דאסא כשר מפני שדרכה להתפצל כתב הש"ך דווקא ימין ולא שמאלית ודוקא מגבא ולא מקמא מפני שמתחכך בגרגרת עכ"ל הקורא בו סובר שהכל הם דברי הש"ך ולא נמצא כן בדברי הש"ך רק שנינן בדברי הש"ע ס"ק כ"ט שכתב הש"ע ודווקא ימנית אבל לא שמאלית וכתב שכן פסק מהרש"ל ולא הזכיר כלל ודוקא מגבא ולא מקמא ושקר ענה בש"ך וכבר כתבנו בשם הב"ח שכתב בפירוש להתיר בין מקמא ובין מגבא ובחציה למטה יש להטריף מגבא אבל לא מקמא כפי מה שכתבנו דטעמא שאינו שם במיצר החזה אבל משום שמתחכך בגרגרת לא נזכר שם והאי בורכ' הוא ובדין ראשון טעה טעות גדול וגם בדין אחרון לפי מנהגינו יש להכשיר מקמא ולא מגבא ודבר זה שמתחכך בקנה לא נזכר בש"ך אלא בסי' ל"ו ס"ק י"ח כתב רמ"א בועה על החריץ וקמט טריפה דהוי כשני בועי דסמיכי. וכתב הש"ך וז"ל בועה על החריץ באונה עליונה של ימין במקום חריץ דהוי כתרי בועות כו'. ולפ"ז במ"ז יש להקל במקום המקילין ובסמח"ב כתב טעם אחר משום שיש לחוש לחיכוך הבועות בצלעות קטנות ובגרגרת וטוב להחמיר עכ"ל הרי שאפילו בבועה דרכיך קרומים לא רצה רמ"א ליתן טעם זה וכתב טעם אחר דהוי כשני בועות דסמיכי ק"ו שאין לטעם זה שורש וענף גבי יתרת ואם כן אין זה אלא השחתת ממון של ישראל וכיון שהדין זה שהביא גבול בנימין מוטעה אין זה בכלל דברים המותרים ואחרים נהגו בה איסור כי השוחטים לומדים הלכות שחיטה וסוברים כאלו ניתן מסיני וחכמי הדור אינם משגיחים על השחיטות ובדיקות אשר חדשים מקרוב וכל אחד רוצה להמציא איזה חומרא מה שלא נמצא בפוסקים ראשונים. והשתא אני אומר בטח בחצי' אונה ולמעלה ראוי להכשיר בין מקמא בין מגבא אבל בחציה ולצד מטה אם נמצא שם יתרת מקמא ראוי להכשיר ע"פ שאלת חכם וכאשר שהרבה בהמות נמצאו כך בגבולינו ויש הפסד מרובה הסכימו עמי כל חכמי העיר להכשיר ביתרת מקמא הנראה לפע"ד כתבתי היום ה' כ"ז טבת צ"א לפ"ק נאום מאיר: שאלה קנח כתבו התוס' בפ' ד' מיתות דף נ"ח ע"ב מי איכא מידי דלישראל שרי משמע דלישראל מותר באשתו שלא כדרכה וכן משמע בסוף פ"ב דנדרים ההיא איתתא דאתיא קמיה דרבי' א"ל ר' ערכתי לו שלחן והפכו אמרה לה בתי התורה התירה לו ולא היינו היא למעלה והוא למטה אלא שלא כדרכה שמצטערה והקשו התוס' דבספ"ג דיבמות חשיב שלא כדרכה מעשה ער ואונן וי"ל דלא אסור אלא שעושה כך תדיר שלא תתעבר ויכחיש יופי' אבל אם רוב תשמיש כדרכו אלא שבאקראי מתאוה לה שלא כדרכה שרי משמע מזה דשלא כדרכה היינו בפי טבעת וכן משמע בדף נ"ה הבא על בהמה בין כדרכה ובין שלא כדרכה דרש ר' בנימן בר יצחק באשה שני משכבות ובבהמה משכב אחד מתקיף ליה רב פפא אדרבא אשה דאורחי' היא אמשכב מיחייב אמידעם אחרינא לא מחייב בהמה דלאו אורחי' היא ליחייב על כל נקב ונקבר וא"כ ע"כ אשה דומי' דבהמה דשלא כדרכה מיקרי בנקב דפי טבעת וכן משמע בדף נ"ד ע"א משכבי אשה מגיד לך הכתוב ששני משכבות באשה א"ר ישמעאל הרי זה בא ללמד ונמצא למד ופי' רש"י הרי זה בא ללמד על זכר שחייב אפי' שלא כדרכה ונמצא למד למשכב זכר לא איצטריך קרא דפשיטא לן דכל משכב זכר שלא כדרכה אלא האי משכבי אשה לאשמועינן אתי דהבא על האשה בין כדרכה ובין שלא כדרכה חייב עכ"ל. הרי דומי' דאיש דלא כדרכה בפי טבעת הוא וע"פ דברי התוספת פסק רמ"א בהגהו' בא"ה סי' כ"ה וז"ל ויכול לעשות עם אשתו מה שירצה ובא עלי' בין כדרכה ובין שלא כדרכה או דרך איברים ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה. וראיתי בש"ע דפוס ויניציא שנת שנ"ד שכתב בהגה' בין שלא כדרכה אך לא בפי טבעת ח"ו ומכל הפרושים לא משמע כן אלא בפי טבעת נמי מותר אם עושה דרך אקראי וכן משמע מפי' רש"י דאמרינן בפ' ד' מיתות דף ס"ו ע"ב בא עליה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה רבי אומר ראשון בסקילה וכולן בחנק ופי' רש"י ועדיין היא בתולה שבאו כולן שלא כדרכ' וע"כ מיירי שבאו בפי טבעת דאי כמעשה בהמה מאחורים באותו מקום בוודאי השירה בתוליה אלא ע"כ כדאמרן ועוד ראיה ברורה דאמרינן בפ' ד' אחין דף ל"ד ע"ב והא תמר מביאה ראשונה איעבר א"ל תמר באצבע מיעכה דאמר ר' יצחק כל מועכות של בית רבי תמר שמה ופריך והא הוי ער ואונן ומשני ער ואונן שימשו שלא כדרכה ואי ס"ד דשלא כדרכה מיקרי מאחורי' באותו מקום כמעשה בהמה א"כ אמאי דוחקא דש"ס לישני באצבע מיעבה היה לתרץ עדיפא מיני' שהם שימשו עמה שלא כדרכה ופתחו פתח והוי כשתי ביאות אלא ע"כ נשתקע הדבר ולא נאמר דזה הוי ביאה גמורה רק כמעשה בהמה נחשב ושלא כדרכה מיקרי ששמשה עמה בפי טבעת ואפשר שבעל הגה' הזו כתב זה להסיר מכשול ממקומו שהיו רגילין בדבר זה להשחית זרעם לבטלה אבל לענין הדין הוא אמת כאשר כתבנו והא דתמר באצבע מיעכה וכן כל מעוכת של בית רבי נראה דהיו כונתם לשם שמים דאמרינן בפ' הערל דף ע"ו דיעקב אבינו לא ראה קרי מימיו וכתבו התוספות שלא ראה קרי ונתעבר' מביאה ראשונה שמיעכה באצבע כדאמרינן בתמר וא"כ י"ל שתמר וכל מעוכות של בית רבי נמי לכך נתכוונה שיתעברו מביאה ראשונה ולא יוציא הבעל זרע לבטלה. ואגב דאיירינן בהאי פירקא נזכר מה דאיתא דף