פנים מאירות חלק ב קנא

אבל במצות עשה שאומרים לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו וכן איתא בחולין דף קל"ב ע"ב וכן פסק בח"מ סי' כ"ז הרי להדי' לקיים מצות עשה מכין אותו עד שתצא נפשו ואף שיש לחלק דדוקא היכי שברור לן שאינו רוצה לקיים מצות עשה אבל היכי דמספקא לן לא מ"מ נראה בוודאי לענין להכות אותו עד שתצא נפשו שפיר יש לחלק אבל ליסרו י"ל דאזלינן בתר אומדנא דהא איתא בפ' גט פשוט דף קס"ז ע"א ההיא דהוי כתוב בי' תלתא בפרדיס' אזיל ומחקי' לגגי' דבית וכרעי' ושוי' ופרדיס' אתא לקמ' דאביי א"ל רוח לי' עלמא להאי וי"ו כפתי' ואודי וכן כמה עובדא שם דכפתי' ואודי וע"כ כיון דחזי ע"כ אומדן דעתו שיש זיוף ולא רצה להודות וע"י שכפתי' הודה וכפתי' היינו מלקות כמו דאיתא בחולין דף קי"ב ע"ב בההיא גברא דלא הוי מוקר אבוהו כפתוהו ופירש"י כפתוהו על העמוד להלקותו כדתני' בד"א דארבעי' ותו לא במצות לא תעשה שכבר נעשה העבירה אבל מצות עשה שלפניו ואינו רוצה לקיימו כגון אומרים לו עשה סוכה ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו ש"מ דאפילו בממון ע"י אומדנ' דמוכח כפתי' להלקותו עד שהודה כדי להוציא הגזילה מידו ומלקות הוי בכלל עינוי ויסורים דאמרינן בכתובות דף ל"ג ממאי דמיתה חמורה דילמא מלקות חמורה דאמר רב אלמלא נגדי' לחנני' ומישאל ועזרי' הוי פלחי לצלמא אף דדחי שם הש"ס ולא שני בין הכאה שיש לו קצבה להכאה שאין לו קצבה ופי' ר"י יסורי המלכות הכאה שאין לו קצבה מ"מ הא קמן דאפילו היכי דאינו רוצה לקיים העשה מכין אותו עד שתצא נפשו והתם בהכאה שאין לו קצבה מיירי ואין לחלק דהא ע"פ אומדנ' אין מוציאין ממון דלא קימ"ל כר' אחא דאמר גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצדו בידוע שזה הרגו אלא כרבנן כמו שפסק בטור ח"מ סי' ת"ח ובעינן דווקא עדות ברורה וכי היכי דלא מוציאין ממון ע"פ אומדנ' א"כ פשיטא דאין כופתין אותו ע"י יסורים להודות והנך עובד' דפ' גט פשוט דהוי כתוב בי' תלתא בפרדיסא מיירי שהי' רוצה ליקח כל הפרדס שהי' מוחזק עד הנה ביד המוכר וכן ההיא דהוי כתב מנת ראובן ושמעון אחי אזיל וכתב בי' וי"ו ושוי' אחי נמי מיירי שרצה להוציא ע"י שטר זה מאחי שהי' אח שלישי וכן האי שטרא דחתם עליה רבא ורב אחא שהי' בא להוציא ע"י שטר וכיון שראה ע"פ אומדנ' זיוף מתוכו לכך כפתי' ואודי אבל היכי שהוא מוחזק בממון א"א להוציא אלא בעדים ברורים ולא ע"פ אומדנא ר"ל דאין אנו רשאים ליסרו כדי לקיים המצוה והשיב את הגזילה או את העושק וגם אין לחלק דילמא הא דאמרינן כפתי' ואודי ר"ל שביקש להלקותו אבל לא לקה אותו אלא איים עליו זה אינו דהא כתב הטור ח"מ סי' מ"ב וז"ל ואם צריך לכוף לבעל השטר ולהכותו יעשה כדי שיצא הדין לאמיתו וכתב הטור שאפילו אם יטעון הנתבע חייב הדיין לטעון כדי להוציא הדין לאמיתו וכתב הב"י שהאי דינא נלמד מהנך עובדא שהבאתי לעיל בפ' גט פשוט וסבר הרמ"ה דהיינו שכפאו ע"י יסורים ולפיכך כתב ואם צריך לכוף בעל השטר ולהכותו יעשה וכתב עוד שם נ"י כפתו' ואודי ש"מ דאי לאו דאודי לא פסלינן שטרא ומיירי שלא הי' המחק ניכר עכ"ל הרי להדי' דסבר הרמ"ה שכפאו ע"י יסורים להודות ואף אם לא הי' פסלינן לשטרא ה"נ אע"פ שאין אנו מוציאין ממון ע"פ אומדנא מ"מ המצוה על הדיין להכותו וליסרו ע"פ אומדן דעתו שיודה האמת. וכן מסתמא מפרש הרמ"ה בהאי עובדא דאלו מציאות דף כ"ה דמר זוטרא חסיד' אי גנב לי' כסא דכספא וחזי לבר בי רב דמשי ידי' ונגיב בגלימ' דחבריה וכפתי' ואודי: ושמעתי מפי דודי שמעשה הי' בימי הגאון מוהר"ר העשיל והגאון הש"ך הפקיד ביד הגאון שלשלת של זהב ונגנב ע"י משרת של הגאון מוהר"ר העשיל והסכימו ונתנו את אצבעו בין השרוף של קנה השריפה שקורין בוק"ס ולא הודה הגנב ואחר שלשה שנים מצאו השלשלת באמתחת הגנב ומעתה נלך בעקבות אבותינו באם שהדבר ברור ע"פ חקירות אנשים יראי אלקים שיש מקום לחשדו רשאים ליסרו קצת ועל כל פנים ע"פ אומדנא הבקי שיכול לקבלו דהא אפילו אם נתחייב מלקות בוודאי צריך אומד כמה יכול לקבל וחוכך אני מאוד שלא למסרו לערכותיהם וכבר אמרו חמז"ל כתוא מכמר יש לחוש שאם יודה ידונו אותו למיתה. כללא דמילתא בהא נחתא ובהא סלקא אם יראה ע"פ עוצם בינתם וחכמתם להסיר ממנו מוקשי מות ודבר הגורם לזה רשות ניתן ליסרו קצת כדי שיודה על האמת ובלבד שיסכימו עמי שלשה בעלי תורה יראי ה' ושונא בצ"ע היום ה' י"ב טבת תצ"א לפ"ק הנלע"ד כתבתי נאום מאיר: שאלה קנו אשה שאינו יכולה לטהר לבעלה ג' רביע שנה שתמיד מוצאית ע"י בדיקה כתמי' אדומים כמי שריות בשר ויש לה חולי שקורין זנ"ד וקודם בדיקתה מרגשת כאב גדול במתניה ואחר הכאב מוצאית הכתמים הנ"ל ויש לה וסת קבוע כמו שאר נשים ובשעת השתנ' אינה מרגשת כאב רק שמוצאית כמו חול אדום והכתמים הנ"ל כשהם לחים הם כמו מוגלא ולאחר שנתיבש נתקשה הכתם מאוד ויכול לגרור אותן מהבגד עכ"ל: בל"א דאס איך מיך שוין ג' רביעה שנה גניטן טיא מיט דעם פלעקלין אונד בין זעהר פאר ווארפין מיט דעם זאנד ווי אויך דער רבי שוין גזעהן האט וויא איך אלי מאל צו פאר גרוסי שמערצין האב איך אין דיא לענדין ווען איך דיא שמערצין שפירין טיא דער נאך קימין אלי צייט דיא פלעקין אבר מיין צייט האב איך אלי מאל ציא רעכטער צייט. אך אין דער השתנה שפיר איך ניט פיל זונדרין נאר זאנד וואן זעלכי פלעקין קומין איזט נאר וויא מעטרי' אונד ווען עס טריקן ווערט איז עס זעהר הארט דאס מען עס אויז רייבין קאן עכ"ל השאלה מהאשה הנ"ל: תשובה הנה שמעתי שבאה שאלה זו לפני מורה הוראה הסמוך ונראה לקהלתינו וציוה שתבדוק עצמה ע"י שפופרת של אבר ופיה רצוף לתוכה ונותנת בתוכה מכחול ובראשו מוך ולבדוק עד מקום שהשמש דש ואם תמצא דם על ראשו בידוע שהוא מן המקור ואסורה ואם לאו בידוע שהוא מן הצדדים ומותר. ומה מאוד נפלאתי על הוראה זו דהאי בדיקה נזכר בטי"ד סי' קפ"ז גבי אשה הרואית מחמת דישת השמש והתם אינו רואית בשום פעם רק מחמת תשמיש ואנו מסופקים אם מחמת דישת תשמיש בצדדים מתחכך בצדדים ומביא דם או שנוגע במקור ומביא דם מן המקור ולכך יש לנו להבחין ולבדוק ע"י מכחול בשפופרת ואם אינו מוצאית בראש מכחול מסתמא בא מן הצדדים אבל בנ"ד שאין האשה יכולה לטהר למנות ז' נקיים והיא מוצאית בתוך הז' נקיים ע"י בדיקת העד כתם הנ"ל ולפעמים זבים מעצמם וקימ"ל דם שנמצא בפרוזדור ספיקו טמא כמו דאיתא במתניתין משל משלו באשה החדר והפרוזדור והעלי' דם החדר והוא המקור טמא ודם הנמצא בפרוזדר חזקתו מן המקור זב ויצא לחוץ וא"כ איך אפשר לטהר כשלא תמצא בראש המכחול דילמא באותו עת כבר זב הדם מן המקור לפרוזדור דהיינו כותלי רחם ואיך אפשר לטהר הדמים שיצא כבר ממנה ואם באנו לומר לתלות במכה שמרגשת כאב א"כ אפילו תמצא בראש המכחול נמי טהורה דעל האי בדיקה שנינו בפרק התינוקות דף ס"ו ע"א אם נמצא הדם על ראש המוך בידוע שהוא מן המקור כו' ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה הרי להדיא דמצד המכה תוכל לתלות אף שתמצא בראש המכחול וכן כתב בתשובת הב"ח סי' ע"ד כדברי וחוץ לכבודו טעו בבדיקה זו ועתה אין לנו להשען לצדד להתיר ולתלות בכאב שמרגשת במתניה ותמיד אחר אותו כאב כשבודקת והיא מוצאית כמו מוגלא קצת אדומה ויש קצת הוכח' שאין זה דם נדה באמת אין לנו ראיה מש"ס לתלות במיחושים שיש לה אלא דוקא אם אומרת מכה יש לה באותו מקום ואף לדעת המקילין שאינה צריכה לידע שמכתה מוציאה דם מ"מ צריכה לידע בבירור שמכה יש לה במקור ואף לפי גירסתינו דגרסי ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום כתב בתשובת הב"ח הנ"ל לאו באיזה מקום שיהיה באותו מקום קאמרי אלא רצונם לומר באותו מקום עצמו שרואה משם דם לשם יש לו מכה וס"ל דלא תלינן במכה אא"כ יודעת בבירור דממקום שרואה דם משם באותו מקום יש לה מכה ובנידן שלפנינו אין אומרת שיש לה מכה באותו מקום שמוצאית דם אלא שכואב לה במתניה וזה לא שמענו מתלמודא לתלות במיחושים כאלו אך מצינו בדברי אחרונים הביא הש"ע בס"ס קצ"א דאם מוצאית חול וחצץ אדום אחר מי רגלים טהורה דאין זה דם רק חול שדרכו להולד בכליות וכמו כן דן הרב הב"ח בתשובתו בשאלה פ"ה באשה שיש לה ווסת ובימי ליבונה בא לה כאב גדול בגופה ומרגשת כעין בועה תחת הלב ונמשך הכאב עד ששותית ממנה ליחה ירוקה כליחה היוצא ממורסא שקורין בל"א גשוויר ואחר זה בא ג"כ דם לפרקים וכשעושה צרכי' ע"י הדוחק בא דם הרבה מאותו מקום והאשה אומרת שמרגשת הליחה ודם זה מן הצדדים שלא כדרך ראייתה בשעת ווסת והסכים שם הב"ח עם דעת הגה' רמ"א דהיכי שיש לה ווסת תולה במכתה אע"פ שאינה יודעת דמכתה מוציאה דם וכתב וכך אנו עושים מעשים בכל יום פה קראקא ואין בזה נדנוד ספק כלל עכ"ל. והתיר האשה זו לבעלה ע"י דבריה ודברי אנשים הזקנים שהיו אומרים שדם זה בא שיש לה מכה בחלחולית הרי להדיא שאף לא אמרה אשה שיש לה מכה במקור רק שהיתה מרגשת כעין בועה תחת הלב ולא היתה יודעת שמכתה מוציאה דם אלא ע"פ אומדן דעתה ודעת נשים זקנות שליחה ודם זה באו מן הצדדים שלא כדרך ראייתה בשעת ווסת טיהר אשה זו לבעלה אף שהבועה שתחת הלב רחוק מגידי המקור ק"ו בנ"ד שהיא מרגשת כאב גדול במתני' שהם קרובים לכליות ולגידי המקור ורגילה לראות חצץ אדום וגם משונה ראייה זו שהיא רואית אחר כאב מתני' שהוא כמו ליחה ואינו אדום כמו דם ווסתה אלא דיה הרבה שתולית במכתה שיש לה בכליות כיון שיש לה ווסת קבוע ואינו מוצאית הכתמים האלו אלא אחר שכואב לה מאוד במתניה וגם רגילה בחול וחצץ אדום שפיר יש לתלות במכתה ודומה לזה מה שהביא הב"י בסי' קצ"א בשם מהר' שלום וז"ל שאם היא רואה תמיד ע"י כאב אז תלינן שמחמת מכה וטהורה אבל אם היא רואה לפעמים בלתי כאב טמאה ועוד כאן יש סמך לומר שלא