פנים מאירות חלק ב טו

החיצון אפ"ה מכשרינן אם אין קורט דם מבחוץ ה"נ דלא גרע האי קורט דם מאם שלטה המכה בעור הפנימי וגם בעור החיצון אפ"ה מכשרינן דאין אנו חושבים אותו העלטה לקוץ אלא דהוי מכה מחמת חולי העלטה והיכי דשלטה שלטה והיכי דלא שלטה לא מחזקינן ריעותא א"כ ה"נ הכי וגדולה מזו אמרתי דמאחר שכבר נהגו להקל כדעת הט"ז לא צריכין אנו לקלוף שני העורות כיון דלא אשכחן ריעותא בעור החיצון מבחוץ א"כ למה לנו לאטרוחי בכדי והא דנהיגי לקלוף העורות שמעתי מזקני הדור שעשו פשרה ולא הקילו אלא אם ניקב עור הפנימי לבד ולא שלטה המכה גם בעור החיצון אבל אם שלטה המכה גם בעור החיצון הי' מטריפן ולכך הי' קולפין כדי לידע אם שלטה המכה בעור החיצון אבל עכשיו שמקילין כדעת הט"ז ומכשירין אפילו אם שלטה המכה בעור החיצון א"כ טירחא זו בכדי הוא אלא העיקר אם קורט דם מבחוץ יש להכשיר והנראה לפענ"ד כתבתי: שאלה יד מהרב אבד"ק ביליגראד וזה לשונו. בית שכר הנבנה על בית הקברות של ישמעאלים ובבית הקברות הנ"ל נקברו שני מומרים ושכר איש יהודי בית השכר הנ"ל עם החצר וקבע שם בה"כ והחצר נבנה מד' רוחתי' ושם חפרו קרקיעות יסודות הבנין ואמצע החצר הוא מקום פנוי' לערך מאה אמה אורך ומאה אמה רוחב לא נגעו במרא וקרדום כלל אם מותר לכהן לכנוס שם וחכמי קוסטנטינא השיבו בקצרה בסתימת לשונם וז"ל כיון שיש ספק אם מינו משם כל העצמות אם לאו נמנו וגמרו שאין שום ספק בדבר שכהן אסור לבוא שמה מלבד שהוא ספק טומאה ברה"י וגם שאר טענות מספיקות וכעת אין להאריך יותר ואין ספק כלל שאסור לכהנים לכנוס לשם עכ"ל אחר זה הלך כהן אחד ושאל לאחד מחכמי פולין והביא כתב שהתיר לכהנים ליכנוס לשם מטעם שמא הושלכו משם כל המומרים בחפירות היסודות של הבנין והלך הכהן ועשה מעשה ע"פ הוראת חכם הנ"ל ורב דק"ק הנ"ל קרא תגר על הכהן הזה שפרץ גדרן של חכמים שהורו לאיסור וביותר תמה על הרב המתיר איך לא שם אל לבו דברי הש"ע ביו"ד סי' שע"ב קברי כותי' נכון הכהן ליזהר מלילך עליהם ונכון להחמיר ועוד שנולד מחדש ספק מה שלא הציעו לפני חכמי ורבני קוסטנטינא כי באותו מקום בחצר הי' מדרון וכל העפר והעצמות אשר חפרו מתוך היסודות הנ"ל השליכו אל תוך החצר ודבר זה מוסכם מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים אף למ"ד שקברי כותי' אינם מטמאים באוהל מודו שמטמאים במגע ובמשא והכי נגיעה הוא שהולכים ודורסים על עצמות של פגרים מתים המושלכים תוך החצר עכ"ל השואל: תשובה הנה טרם כל אראה להשיב על דברי החכם שהיתר מטעם שמא הושלכו משם כל המומרים חזרתי על כל צדי צדדים ולא יכולתי למצוא סעד וסמך לדבריו ראשון אם נימא שסמך על הא דאמרינן בפ' התערובות אמר רבה בר אבוה אמר ר' נחמן טבעת של ע"ז שנתעברה בק' טבעות ונפל אחד מהם לים הגדול הותרו כולן דאמרינן הך דנפל היינו דאיסורא הא תשובתו בצדו דהא הביא הב"י ביו"ד סי' ק"י דטעמא משום דמדאורייתא ברובא בטל אע"פ שהוא דבר חשוב ורבנן הוא דאסרוהו והילכך כשנפל אחד מהם לים תלינן לקולא א"כ דווקא התם דבטל מדאורייתא אבל הכא גבי שדה שנאבד בה קבר דאם על הוי ספק טומאה מדאורייתא ברה"י ואיך היתר ספק דאורייתא מטעם שמא השליכו משם כל המומרים אדרבא נימא אי פרשי הני עצמות שלא בפנינו נימא כל דפריש מרובא קא פריש ועצמות הכותי' נשלכו ואף אם פירשו לפנינו אם נימא אף אם אין האיסור ניכר במקומו מ"מ דין קבוע יש לו א"כ מ"מ הוי כמחצה על מחצה וכיון שלא פינו כל העצמות הוי ספק טומאה כמו מתחילה ואף לענין דיני ממונות אמרינן כן בח"מ סי' רצ"ב כתב רמ"א בהג"ה אם שניהם הפקידו אצל אחד ונאבד או נגנב אחד מהן אזלינן בתר רובא וכל דפריש מרובא קא פריש ואם הוא קבוע כמחצה על מחצה דמי עי' בש"ך שם וכל שכן לענין איסור א"כ ממ"נ לא יצא מידי ספק טומאה ואם נימא דטעמו משום דהוי ספק ספיקא ספק הושלכו משם ואת"ל לא הושלכו שמא לא נגע זה אינו דהא אינו יכול להתהפך ועוד טעה בדבר משנה אסמכתא טהרות פ"ו משנה ד' כל שאתה יכול להרבות ספיקות וספק ספיקות ברה"י טמא כו' עד ר"א אומר ספק ביאה טהור ולא מבעי' להני מפרשים דמפרשי טעמא דר"א ספק ביאה טהור משום דבעינן דומיא דסוטה דודאי נסתרה אלא דספק נגע ספק לא נגע אבל ספק ביאה טהור משמע אבל וודאי ביאה אף ר"א מודה לחכמים דכיון דמסוטה ילפינן אין חילוק בין ספק אחד לספק ספיקא היכי דבוודאי על אלא אפילו לפי' ר"י שכתבו התוס' בפ"ק דפסחים דף י' ד"ה ספק ביאה דטעמא דר"א דמטהר ס"ס דלא גמרינן מסוטה לטמא ברה"י אלא ספק אחד כסוטה אבל לא ס"ס אבל רבנן סברי כיון דמן הדין אפילו בספק אחת היה לטהר דאוקמי אחזקת טהרה אפילו הכי טמא ה"ה אפילו בתרי ספיקא מ"מ הא קי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים והלכה כחכמים ועוד אומר אני לא די דלא גמיר אף לא סביר דאימר דאמרינן דאיסור נפל היכי דאחר מן התערובת נוטל שלם כמות שהוא והכי נמי אם היה נוטלים משם שני מתים שלמים היה אפשר לטעות בסברא הנ"ל אבל בנ"ד הספק שמא נשאר עצמות מכל מת ומת וחזר הדבר לספק כשדה שנחרש בה קבר: ועתה אראה ואתבונן בדברי חכמי קוסטנטינא שסתמו דבריהם בקיצור וכתבו מלבד שהוא ספק טומאה ברה"י עכ"ל ואיכא לצדד להתיר דבפ' שני נזירים דף נ"ו פריך הש"ס קתני שתי נזירים שאמר להם ראיתי אחד מכם שנטמא ואינו יודע איזה מכם ואמאי כל ספק טומאה ברה"י מהיכי ילפינן לה מסוטה מה סוטה בועל ונבעלת דהוי תרתי אבל הכא שני נזרים והאי דקאי גביהן הא תלתא הוי לי' ספק טומאה ברה"ר וספיקא טהור נשמע מזה כל היכי דאיכא ביה תלתא הוי ליה ספק טומאה ברה"ר וספיקא טהור ובפ' ו' דטהרות משנה ו' שנינו בסציקי רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה וכו' עד וכן חצר וכתב מהר"ש ורע"ב וז"ל והשתא כל גווני דתנן הכי דהוי רה"ר מיירי כגון דליכא תלתא בשעה שנולד הספק ואפ"ה כיון דרבים מצויין שם כרשות הרבים דמי דאי בדאיכא בההיא שעתא שנולד הספק בה אפילו בחדרי חדרים טהור דילפינן מסוטה דהוי רה"י משום דאין תמן אלא תרי בועל ונבעלת הרי להדיא אף שנכנס יחידי כיון שהמקום רה"ר ספיקו טהור ושם בריש פירקן תנן מקום שהיה רה"י ונעשה רה"ר כו' כשהוא רה"י ספיקו טמא וכשהוא רה"ר ספיקו טהור א"כ האי חצר נמי כיון שנעשה מקום לבשל שכר ואין לך מקום שרבים נכנסים ויוצאים יותר ממקום זה כי רבים שתי לימא והוי רה"ר גמור וכל ספק שם טהור ואם נכנס הנזיר שם טהור וכיון דאין הנזיר מגלח עלי' אין הכהן מוזהר עליו דהתוס' בפ' עד כמה דף כ"ז ד"ה וכי חוזרא כתבו בשם תוס' דאהילות כל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין הכהן מוזהר עליה א"כ היה הכהן מותר ליכנוס לחצר ואף שיש לפקפק על זה מהא דתנן בפ' ח' דעדיות משנה ד' העיד ר' יוסי בן יועזר על איל קמצא דכן וכו' ודיקרב במיתא מסתאב וקרי ליה יוסי שריא ואמרינן בפ' אין מעמידין דף נ"ז ע"ב ספק טומאה ברה"ר התיר להם ואף דהכי הילכתא הא אמר ר' יוחנן הלכה ואין מורין כן כי אתי לקמי דרבי ינאי אמר להם הא בשיקעותא דנהרא זילו טבילו מ"מ הנה משמע מדברי רע"ב קודם שבא יוסי בן יועזר היה אומרים הלכה ואין מורין כן ובא הוא והעיד שמורין כן לכתחילה לטהר כל ספק טומאה ברה"ר עכ"ל משמע דהכי הילכתא דכל עדות הילכתא הוא ואף דקרי ליה יוסי שרי' וע"כ צריכין אנו לומר אף דר' ינאי הי' רבו של ר' יוחנן כיון דיוסי העיד דאין הלכה כר' יוחנן בזה ה"ה דאין הלכה כר' ינאי כיון דטהור גמור הוא מדאורייתא אין מחייבין אותו לטבול אבל מדברי הרמב"ם נראה שמפרש דלכתחילה אומרים לאותו אדם שנסתפק אינך מפסיד שתטבול כיון שהמים מצוים והעיד ר"י דאין צריך מים אפילו לכתחילה ולפיכך נקרא יוסי שריא לפי שהתיר ג' דברים וכן משמע מדברי הרמב"ם בחיבורו שכתב בפ' ט"ו מהלכות שאר אבות הטומאה דין ט' וז"ל אע"פ שספק רה"ר טהור כשיבא לשאול אומרים לו אם טבלת אין בכך הפסד אם טבל הרי זה משובח ואם לא טבל ועשה טהרות הרי הן טהורות שספק רה"ר טהור עכ"ל ולכאורה משמע שמפרש כפירושו במתניתן אבל כד דייקינן בדברי הרמב"ם י"ל מדלא נקט אם בא הכהן לשאול אם ילך לספק טומאה י"ל דסבירי ליה דהלכה כר' יוסי בן יועזר דהלכה ומורין כן לכתחילה במקום דאיכא קפידא אלא על צד היותר טוב אמרינן ליה אם טבלת אין בכך הפסד אבל במקום דאיכא קפידא שצריך לילך לשם מתירין לו לכתחילה וכן נראה דכל עדות הכי הילכתא אף דקרי ליה יוסי שריא דהא גבי משקי בית מטבחים פסק הרמב"ם בפ"י מהלכות טומאת אוכלין כוותיה וכן נראה שפסק גבי איל קמצא בריש פ' הלכות מאכלות אסור' כוותי' וע"כ צריכין אנו לומר דהלכתא כוותי' בכל הנך תלת אף דקרי ליה יוסי שריא ולא כתב הרמב"ם דאומרים לו אם טבלת אין בכך הפסד אלא הצד יותר טוב א"כ כיון דהאי חצר נעשה רה"ר ואין הנזיר מגלח עלי' אין הכהן מוזהר עלי' ומותר לכתחילה ליכנס: אבל כד דייקינן שפיר לא מצינו בנידון דידן התיר חדא ועוד קאמינא חדא דבית הפרס אפילו ברה"ר גזרו בי' רבנן טומאה דכתבו התוס' בכתובת דף כ"ח ע"ב ד"ה בית הפרס דרבנן דבית הפרס להכי הוי דרבנן משום דהוי ספק טומאה ברה"ר אע"ג דבעלמא טיהרו חכמים ספק טומאה בר"ה היינו היכי שהטומאה מבוררת ולא נולד הספק אלא באקראי ופעם אחרת לא יטמא כיון שהמקום טומאה ידוע אבל הכא שלעולם השדה בספק לא רצו לטהר אע"ג דמדאורייתא טהור וכן כתבו התוספות בנדה וכן כתב מהר"ש בפ' י"ח דאהלות משנה ג' שדה שאבד בה קבר וז"ל מסתברא דשדה שאבד בה קבר ברה"י דאורייתא כבקעה בימו' הגשמים והא דאמרינן בכל דוכתא דבית הפרס דרבנן היינו בנחרש. ואבד נמי ברה"ר דרבנן החמירו בו יותר מבקעה בימות החמה דהתם הטומאה ידוע במקומו וליכא ספיקא אלא לזה שנכנס אבל אבד הספיקא לכל אדם עכ"ל הרי לפנינו דבית הפרס אפילו ברה"ר טמא מדרבנן ואף די"ל דאין הנזיר מגלח עליו מ"מ אסור לכהן לכתחילה לכנוס והתוס'