פנים מאירות חלק ב יד

רש"י בסוטה דף כ"ה מפרש הא בעי' זו אם צריכה התראה להפסיד כתובתה דאיירי בעוברת על דת יהדות משמע דס"ל אם עוברת על דת משה אינו צריכה התראה כיון דכבר הכשילתו וא"כ איך עלה בדעתו ללמוד מק"ו או השניהם שוים ולדעת רש"י חמור דת משה דהיינו ששימשתו נדה מדת יהדות דדת משה אינו צריכה התראה ועל מה שכתב מכ"ת לדבריכם דיכול לגרש אותה ע"י שליח הולכה ולהתיר לבעל לישא אחרת אף אם לא תקבל גיטה כדי שלא לעגן אותו וכתב מכ"ת וז"ל שאפילו אם נימא דליכא חילוק בין נאסרת להמירה כדאיתא בת"ה סי' רל"ז בשם א"ז וז"ל ובא"ז כתב נמי דאשה הנאסרת על בעלה הבעל ימסור גט למי שירצה ויאמר זכי בגט זה לאשתי והרי היא מגורשת בקבלתו של זה מ"מ נראה למכ"ת דווקא באינו ידוע אם האשה תקבל גט מדעתה או לא משא"כ אם היא עומדת לפנינו וצועקת שאינו רוצה לקבל הגט אין לנו ראיה שהוא זכות לה ובודאי אינו מגורשת ע"י אחר כו' עד משא"כ בנידון דידן שיוצאת בלא כתובה מצד האיסור מה זכות שייך בה וכו' עד ויותר היה נראה להתיר לישא שתי נשים וגדולה מזו מצינו במרדכי וכו' עד ואין דעתו נוטה לזכות לה גט ע"י אחר עכ"ל. אומר אני אף בזה טרח טירחא דלא צריך והא אפילו תינוקות של בית רבן יודעין דמה זכות שייך באשה העוברת על דת בגט דיותר הי' ניחה לה שידור בעלה עתה כיון דאין כופין להוציא' ומעולם לא יצא מפינו ח"ו לזכות לה גט שתתגרש בקבלתו של זה השליח רק כתבנו שישלח לה גט ע"י שליח ויגרש אותה בע"כ ואם לא תרצה לקבל ולא יהי' באפשרי לגרש אותה בע"כ אינו בדין שתעגן אותו ונתיר לו לישא אשה אחרת והשליח בקל יוכל לגרש אותה בע"כ לזרוק לרשותה ואם לא יהי' באפשרי מכח שר העיר ראוי לכוף אותה בחרמות עד שתאמר רוצה אני ואם גם זה לא יעלה בידינו נתיר לו לישא אשה אחרת כי בעובר' על דת נראה מדברי רמ"א בא"ה סי' קט"ו ובסי' קי"ט וז"ל ר"ג החרים שלא לגרש אשה שלא מדעתה אם לא שעברה על דת וכמו שנתבאר לעיל סי' קט"ו ואח"כ מסיים ויש אומרי' דבמקו' מצוה יכול לגרש בע"כ או מתירי' לו לישא ב' נשים ולכאורה איכא למידק מה חידש לנו בזה הא כבר כתב שר"ג לא החרים בעוברת על דת אלא ע"כ נראה מדעת רמ"א בעוברת על דת כ"ע מודים דר"ג לא החרים על זה משום דהוא משום לתא דבעל שלא יבוא לידי מכשול עון והא דמביא אח"כ בשם י"א במקום מצוה היינו לקיים פ"ו או במקום יבום כנזכר בסי' א' אבל לא בעוברת על דת וכן נראה מתשובת הרשב"א סי' תקנ"ז בפשיטות שבעוברת על דת לא גזר ר"ג ובאורו נראה אור שכתב שאפילו את"ל שהוא מדת חסידות איך יתקן הרב שלא יתנהג במדת חסידות ואף בתשובת מהרי"ק נראה שיותר הסכים במנהג מקומן שלא לזכות לה גט שכתב וז"ל למה צריך לזכות לה אי משום תקנות הגאונים שלא לישא שתי נשים פשיטא שלא היה כוונתם אלא בנוהגת מנהג ישראל ודת משה ויהדות ולא זו שהתירה וגדולה מזו כתב הראב"ן במורדת דשרינן ליה לישא אשה אחרת הרי דלאו דווקא במומר' אלא דפשיטא בכל עוברת על דת לא תיקנו הגאונים והתפלא מאוד על מנהג המקום דמזכין לה גט ולדעת רב אלפס לא תיקנו בזה כלום ומנהגינו לזכות לה גט במומרת משום די"ל דזכות הוא לה ולדעת הפוסקים דמתגרשת מיד וכל מה דאית לן למעבד לכתחילה שלא יעבור חרם ר"ג עבדינן על צד היותר טוב מלבד דיש עוד טעם אחר במקום דנהגי ביבום דיש לחוש שמא ימות הבעל ותתיבם אשתו ובאמת היא צרת סוטה כמו שכתבו הפוסקים והב"ח גופא לא כתב שלא להתיר אלא במאה רבנים אלא בנשתטית דאי אפשר לזכות לה גט להפקיע חר"ג וכן יש לומר במקום מצוה משום פריה ורביה או במקום יבם כיון שהיא לא פשעתה כנגדו ולכך לא מפקינן חר"ג אלא אחרי העיון גדול ובמאה רבנים והא"ז שכתב לזכות לה גט התם באשה הנאסרת מחמת זנות וכיון שהיא אסורה לו עולמית ס"ל דזכות הוא לה וכל טצדקי דאית לן למעבד לכתחילה להפקיע חר"ג עבדינן אבל בעוברת על דת שהיא פשעתה בו ואין תקנה לזכות לה גט דבזה לא עלה על שום גברא לומר דזכות הוא לה ראוי לגרשה ע"י שליח בע"כ ואם תמאן מלקבל היא גורמת לענין את בעלה ובזה נראה לכ"ע דר"ג לא החרים על זה ויש להתיר לישא אשה אחרת דכי יעלה על דעת שר"ג החרים על זה כדי שידור עם רשעה כזו אבל מעולם לא יצא מפינו שיזכה אותם בגט שתגרש מיד ח"ו להעלות דבר כזה על לב שום אדם וכבר הארכתי בזה בתשובת פנים מאירות סי' מ"ו רק כוונתינו באשר שהבעל מתירא לילך למקום האשה מפני אימת המושל מצאנו לו תרופה שיגרש אותה ע"י שליח והשליח יגרש אותה כאשר ימצא ידו אפילו בע"כ ואם לא יהי' באפשרי אפילו לגרש בע"כ נתיר לו לישא אשה אחרת שלא לעגן אותו כי כל הפוסקים מודים שר"ג לא החרים בזה היכי שהיא סרחה עליו ומעלה בו מעל אפילו בדבר שהוא מצוה לא החרים ר"ג אטו לא הי' ניחא ליה לקיים מצוה אפילו במילי שהוא משום חסידות כתבו הפוסקים שלא עלה על דעת ר"ג ק"ו דבר שהוא משום מצוה: איברא מה שעלה בדעת מכ"ת שסמכנו להפסיד כתובה ולהוציאה בגט ע"פ הודאת עצמה האמת יורה דרכו שלא מפני טעם זה לבד פסקנו כן שהרי כתבנו בפסק אחר העיון היטב הדין ואשר ראינו תוך גביות עדות שלהם ואחרי אומדנות וראיות מוכיחוה ואחר הודאת עצמה ששימשתו נדה וכבר יצא פס"ד בניהם מאתנו ב"ד ואזהרות והתראות ענינים הללו וכל זה לא הועיל לה וחזרה לקילקולה הראשון עכ"ל הפסק כל מגמותינו בהצטרפות כל הטעמים ועתה נפרש דברינו שמתחילה הכשילתו כמה פעמים ושימשתו עמו בשעת וסתה והעלימה מבעלה ואמרה לו שהיא מעוברת ואחר זה בדק הבעל בחלוקה שלבשתה בעת ההיא והיה נראה לעין כל שהי' שופעת דם ואורח בזמנו בא והיא נותנה החלוק הנ"ל לכובסת כותית וביקשה ממנו שלא תגיד למי הוא שייך החלוק הזה והודית בב"ד גם פעם ראשון שידה הי' במעל הזה אך אמרה שילדות שהיתה בה גרמה לה כל אלה שלא ידעה שהוא עון חמור והזהרנו אותה על עון גדול הזה ואמרנו לה הוי יודע שעל אשה המכשלת לבעלה בכך היא יוצאת שלא בכתובה מלבד עונש שמים ואחר זה כמו רביעית שנה חזרה לקילקולה הראשון ונשתרשה בחטא זה ונעשה לה כהיתר והעידו כמה נשים שראו אותה לובשת החלוק שדרך הנשים ללבוני במי נידות והכירו החלוק שלה אצל כובסת כותית וראו שהי' מלוכלך בדם נידות ואמרה הכותית לפי תומה שביקשה ממנה שלא תגיד למי הוא החלוק הזה ולא הלכה לבית הטבילה רביעית שנה ואמרה לפני האשה המנוי' מן הקהל על המקוה שהיא מעוברת והיה מוסכם אצלינו דזה הוי כמו הוחזקה נדה בשכנותי' כיון שראו שלבשתו החלוק המיוחד לימי נדתה והבעל אמר שאמרה לו שהיא טהורה והעלימה ממנה באמרה שהי' מעוברת והיא הודית גם בפעם שנית שתבעה לב"ד שנבעלת לו בימי נדה וכתבו כל הפוסקים הא דמשני הש"ס בפ' המדיר דף ע"ב בהוחזקה נדה בשכנותי' דמיירי מסתמא שהיא מודה שבא עליה אע"פ שטוענת עדיין טהורה היא אינו נאמנת במגו דהוי כמגו במקום עדים וק"ו בנידון דידן שהיא מודית גם עכשיו שהיתה טמאה בעת שימושה גלל כן הפסדנו כתובתה אך יש מענה בפיה שהבעל ידע מזה והיא לא הכשילתו פסקנו שהבעל יכלול בשבועתו שהוא לא ידע והי' נקי מעון הזה ומן הדין אין לה עליו אלא שבועת היסת אך אנחנו החמרנו עליו בשביל שאר תביעות ממון וע"י כולל אמרנו שיכלול גם את זה וכל כי האי פיסקא לימא בשמי בכל בתי דיני ישראל ושלום על דייני ישראל נא' מאיר: שאלה יג שאלה מן הרב דק"ק שטמפי יום ג' כ"ד ניסן תפ"ו וז"ל. אגב דשכיח שיירתא דאזיל מהכא להתם בכן באתי מן המודיעות מעובדא בישא דאיתעבד שבוע העברה פה קהלתינו באשה אחת ששימשה עם בעלה בימי וסתה ונדתה ובצפרא באשר קם בעלה מן המטה ראה הם דין ששכבו עליו מלוכלך בדמים וכאשר ראה בעלה מן דבר מכוער גנוח גנוח וילילי יליל במר נפשו על עבירה חמורה שבא לידו ואשתו בא אלי להורות לה דרך תשובה ומתחרטת ותוהה על המעשים המכוערים ומקבלת שלא תעשה עוד כל ימי' וכל מה שאגזור עליה רוצה לקבל הן תשובת האר"י ז"ל והן תשובת הרוקח והנה לא נעלם ממני מה דאיתא בטור א"ה סי' קט"ו מן הנשים היוצאת בלא כתובה רק בעלה אינו רוצה למאוס אשת נעורים אבל לזאת לבו נוקפי אע"פ שרצון בעלה להיות עמה כמאז ומקדם דאם מותרת לבעלה הואיל והיא חשודה ועיינתי בשעת' חדא מה דכתב ב"ש בא"ה סי' קט"ו סק"א בשם תשובת הרא"ש באשה שהמירה דתה לולי שיש תקלה לבעלה וסכנה ולעז על בני' היתה מותרת לבעלה ואמינא אנא באם המודה בע"ז הוא ככופר בכל התורה אפ"ה מותרת לבעלה ק"ו אשה הנ"ל מותרת לבעלה ובפרט שקבלה על עצמה כל תיקוני תשובה החמורה ביותר אך נוכל לומר אין הנידון דומה לראי' בשלמא גבי אשה שהמירה דמותרת לבעלה משום דלא איתעבד לבעלה תקלה אבל בנידון דידן דאיתעביד תקלה לבעלה על ידה תהי' אסורה בכן ימחול נא אדוני מ"ו באלפי פעמים מחילות להודיעני מה דינה של האשה הזו ומפיו אנו חיים: ועוד כפי פרישות אליו על דבר קורט דם דשכיחי שנמצא בין שני קרומים של הושט באווזים המלעיטים אותם והנה לפנים הי' פה מ"צ והורה לאיסור ואחריו באתי במקומו והיתי נושא ונותן עם בעלי תריסין והודו לדברי להתיר בכן נא ימחול נא הוד רום אדוני מ"ו באלפי פעמים מחילות להשיב לי על שני שאלות כדי להבין ולהורות: תשובה תמה אני על מעכ"ת שנסתפק בדבר שהוא זיל קרי בי' רב בש"ע בא"ה סי' קט"ו סס"ד דאם רוצה לקיימה אח"כ אין כופין אותו להוציא מ"מ מצוה עליו שיוציאנו והוא אבעי' בסוטה פ' ארוסה דף כ"ה ע"א אי בעי' להו עוברת על דת ורצה הבעל לקיימה מקיימה או אינו מקיימה מי אמרינן בקפידא דבעל תלה רחמנא והא לא קפיד או דילמא כיון דקפיד קפיד והתוס' שם בד"ה בעל שמחל על קיניו מחול כתבו ותפשוט נמי עוברת על דת אם רצה הבעל לקיימה מקיימה אפילו התרה בה ואף לדעת הרא"ש והמרדכי לא איפשטי האבעי' עכ"פ לא כייפינן לגרשה ק"ו בנידון דידן שלא התרה בה וכן מבואר בהדיא בהרמב"ם בפ' כ"ד מהלכות אישות ואין חולק בדבר ובדבר שאלה שני' בדם הנמצא בין שני קרומי הוושט כבר הארכתי בספר פנים מאירות שאין כאן בית מיחוש לפי דברי הט"ז דמקיל אפילו אם שלטה המכה בעור