פנים מאירות חלק ב קמז

דאין כאן שייכות מאחר שכבר פינו כמה קברות משם אמרינן דאותם הי' ממזרים ואיסורא הוא דאזדא לי' בשאר אסורים בדין זה: אבל מה נעשה על קברות כותים אשר הם תוך החצר והנה אמת דלהרמב"ם ז"ל וסייעתו אין מטמאין באוהל מ"מ רבים חולקים עליו וראיתי שכתב החכם המשיב דהלכתא כהרמב"ם כו' ואנכי לא ידעתי איך הכניס ראשו בין ההרים הגבוהים להכריע ביניהם בלי טעם וראי' ואיברא שהרשב"א בשיטתו ליבמות פרק הבא על יבמתו הכריח כס' הרמב"ם וכן נראה דעתו מאותו תשובה הנזכר למעלה וכן דעת הרמב"ן בתורת האדם והר"ן ז"ל בפרק המקבל כמה שכתב הנזכר שם ממרי' ור"ת וסמ"ג חולקים ומאחר שהרא"ש ז"ל לא הכריע וכתב אין להחמיר ומהר"ם ז"ל הוא מחמיר וכתוב בתשובת הרשב"א סי' תת"ל א"כ מי הוא זה יקל ידו כנגדם ולא יחמיר ומהר"ן ז"ל אף כי הולך הוא בדרכי הרמב"ם ז"ל בכל הלכותיו כתב בדין זה להחמיר כמה שכתב בש"ע סי' שע"ב ע"ש וראיתי בסוף ספר חות יאיר שכתב שם בדף רמ"ח וז"ל אף שנימא שעצמות ממת עכו"ם המה מ"מ למה לא יהיו הכהנים בכלל ברכה מהיות טוב כו' דמסיי' הטור גבי קברי כותים נכון ליזהר כו' והמחמיר תע"ב ע"כ וא"כ בוודאי ניחא להו לכהנים שינוחו ברכות על ראשם כו' גם אם נאמר שהם כותים מ"מ ראוי להחמיר לדעת הטור וע"כ דעתי נוטה שיחמירו הכהנים ולא ילכו לאותו מקום כו' עכ"ל הרי שהסכימה דעת החכם נר"ו להחמיר בדבר כמ"ש וכיון שכך אין אני מוצא שום מקום היתר להכהנים לבוא אל תוך החצר זה כלל וראוי למחות בידם: ואולם תרתי בלבי למצוא פתח היתר בנ"ד והוא מ"ש הגהות אשר"י בפ' המקבל וז"ל ומספקא לי' אם יכול הכהן ללכת על קברי הכותים לבית הכנסת או לב"ה אי ליכא דרכא אחרינא עכ"ל ולכאורה תמהתי דמאי מספקא לי' אי ס"ל כהרמב"ם ז"ל פשיטא דאפי' לדבר הרשות מותר כדמוכח לשון הטור ז"ל ואי ס"ל כר"ת מהיכי תיתי דיכול כיון דהוי בכלל אדם ומ"ש מישראל שנסתפקו בירושלמי פ' מי שמת פרק כ"ג ונזיר אם יכול הכהן להטמא לנשיאת כפים משום דהוי עשה ודחי ל"ת ומוכח שם דלא יעש"ה ואם נאמר דלא פסיקא לי' הילכתא כמאן וע"ז נסתפק אי לב"ה מותר הא נמי ליכא דהוי ס' דאורייתא והיכן מצינו שמותר לדבר מצוה לכן יראה ברור דמספקא לי' לפי דברי ר"ת שכתב שם ההג"א ז"ל דטעמא דאליהו ז"ל הי' משום דרוב ארונות יש בהם פותח טפח וליכא אלא איסורא דרבנן ובמקום מצוה לא גזרו כו' ע"ז נסתפק ההג"א אם לילך לב"ה נמי לא גזרו או דוקא משום כבוד מלכים התירו אבל למצוה אחרת לא דומי' דבית הפרס שכתבו התוס' ז"ל בפ"ק דע"ז יע"ש והוא ז"ל לא פשט לה. אמנם בספר שארית יהודא כתב דנראה לו להתיר דכיון דהוי פלוגתא אי קברי כותים מטמאים או לא ואפי' לדעת ר"ת ליכא אלא איסורא דרבנן כו' ומספקא לן אם במקום מצוה כזו גזרו או לא הוי ס"ס ומותר אלו ת"ד והביאם הרב בהג"ה בסי' שע"ב בקיצור יע"ש וא"כ בנ"ד יש מקום להתיר אם אין בה"כ אחר בעיר מטעם הנז' אבל אחרי ראיתי שורש דבר ועומק הדין ראיתי שהדבר זה לא יתכן כלל ודברי ספר שארית יהודה אינן עולים כהלכה ותמהני על הרב הנז' למאי הלכתא הביאם דהנה זה שכתב כ"ת דליכא אלא איסורא דרבנן משום דרוב ארונות כו' לאו כל אפי' שוים ואינו אלא דוקא בקבר פתוח פותח טפח להוציא את הטומאה אבל בקבר סתום אדרבה כיון שיש בו חלל פותח טפח מטמא מן התורה מכל צדדיו ודבר זה ברור ומפורש בפ' כ"ג ונזיר ובהרמב"ם הלכות טומאת מת וכ"כ התוס' ז"ל שם בפ' מי שמת ד"ה רוב ארונות כו' יע"ש ופ' המוכר פירות וכן הסכים הרמב"ן בשיטתו לבתרא שם ובס' תורת אדם שער הכהנים יע"ש וכן בשה"ג סוף הלכות טומאת מת כתב דמה שאמרו בג' מדלגין היינו ע"ג ארונות כו' הי' דוקא בימיהם שלא היו קוברין בקבר סתום אלא פתוח פ"ט להוציא את הטומאה אבל עכשיו שקוברין בקבר סתום אין שום צד היתר דמטמא מן התורה מכל צד יע"ש הן הן הדברים הנאמרים בפ' להרשב"א ז"ל בתשוב' סי' שכ"ד יע"ש א"כ אמור מעתה שאין דברי שארית יהודא עולי' להלכה ואין שום צד היתר לילך על הקבר כותים לשיטת ר"ת כיון שאין עכשיו קבר פתוח ומטמאין מן התורה וזה ברור: הנה צדדתי כמה צדדים וסוף דבר לא מצאתי היתר לכהנים לכנוס לחצר ולתוך הבנינים כלל ואין להם תקנה אלא א"כ יבדקו כל החצר ויפנו משם כל הקברות לחוץ ואם באמצע החצר לא יוכלו לפנות הקברות יעשו ציון במקום הטומאה אבל במקום הבנינים לא מהני ציון וצריך לפנות כל הקבר שיש שם עד מקום שלא ישאר שום ספק ובמקום אשר יש ספק אם יש שם קבר או לא יראה דאין צריך בדיקה מטעם ס"ס שמא אין שם קבר ואת"ל יש שם שמא הלכתא כהרמב"ם ואפילו לדעת הרא"ש מותרים מס"ס כמ"ש הגאון הנז' שם עיי' עליו. מגולם כנז' בשאלה שאסורים לילך עליהם דמטמאים במגע ובמשא ובהסט כמו שכתב דכותיים דלרשב"י במגע מטמאים כשיטת דרבינא שם בפ' הבא על יבמתו: ומה שכתב החכם המשיב בזה להתיר וסמך עצמו לספר יראים כו' סמך לכותל רעוע דמאחר דרבינא שהוא בתרא ומארי דתלמודא ס"ל דלהרשב"י מטמאים במגע מהיכי תיתי דלא קי"ל כוותיה ומה גם שכן פסק הרמב"ם ז"ל וכן הסכים הרשב"א בשיטתו שם וכן כתב הבית יוסף ז"ל בפרק חזקת ר"ה בנאה הי' מציין משום טומאת מגע יעוין שם אף שדבריו צ"ע דאמרי במועד קטן משום מגע לא בעי ציון ועיין בתוס' בפרק כ"ג ונזיר דף נ"ד. ומר"ן ז"ל בבית יוסף כתב דלענין הלכה נקטינן להחמיר כו' אם כן איפה מי יקל כנגד הנך ארייוותא באיסורא דאורייתא ותמי' מאי סני לי' להני צורבא מרבנן שיטת ר"ת ודעמי' דס"ל דמטמאים באוהל מן התורה וב"ה במגע במשא אשר ע"כ אני אומר שאין לסמוך ע"ד ואסורים הכהנים לילך על העצמות אם לא יוציאם לחוץ ומהיות טוב ירצפו הקרקע באבנים או יתנו עפר ג' טפחים על גבן ובזה ילכו בטח הנלע"ד כתבתי לעשות כרצון איש שר הגדול מרב אחד הוא אברהם אשר הוד כבודו חופף עלי ועל צווארי אני הגבר מתחמם כנגד אורן של תלמידי חכמים וכנגד פניהם קומי אורי. הצעיר יעקב אלפאנדרי: תשובה שהשבתי להרב מביליגראד על תשובת החכם הנ"ל. כתבו קבלתי ובקראי שנים ושלשה דלתות עמדתי מרעיד משתומם כשעה חדא ופתחתי סברי ספרי דבי רב ומצאתי ת"ל דברי רשומים בכתב אמת ושפתי בררו מללו ואין אני חושד למכ"ת שלא העתיק דברי כי מסתמא חזקה על החבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן ובפרט שראיתי בקצת מקומות שהי' לפניו דברי ברורים ואפ"ה כתב שאין דברי מחוורים ולדעתי כמאן דלא גמור אינש שמעתתא. ע"כ אפרש דברי ולהראות באצבע כי נראה מכותלי כתבו שלא ירד לעמקו של הלכה ואבא על הסדר קונטרס ראשון לציון מה שהשיב החכם הנ"ל וזה לשונו מה שכתב החכם המשיב לדון בזה ספק טומאה בר"ה מההיא דבפ' נזירים דבתלתא גברי הוי ר"ה ככתוב שם אינו מחוור לעניית דעתו דהן אמת שפסקה לזו הרמב"ם בפ"ט מה' נזירות מ"מ מחלוקת בצדו והוא הראב"ד שסובר שצריך שיהיו שלשתם במעמד אחד וכל שאין במעמד אחד לא יצא מרה"י כו' וגם התוס' ז"ל יראה שסוברים כהראב"ד שכתבו שם בד"ה באומר ראיתי שנזרקה טומאה בניהם והוא עומד מרחוק דהוי ספק טומאה ברה"י כו' הרי בבירור כסברות הראב"ד שכתבו והוא עומד מרחוק כו' ואי הוי ס"ל כהרמב"ם הוי להו למימר והוא עומד בחוץ וא"כ בנ"ד לפום הגהות הראב"ד והתוס' ז"ל לא יוכלו הכהנים לבא אל תוך החצר בלתי אם נועדו שלשה אנשים יחד וזה לא יתכן בכל כניסה וכניסה נמצא באים לידי ספק טומאה עכ"ל: הנה החכם הנ"ל הביא לנו פלוגתא חדשה מה שאין נפקא מיני' לנדון שלפנינו שהרי כתבתי נשמע מזה כל היכי דאיכא בי' תלתא הוי ספק טומאה בר"ה ובלשון זה אין הכרע אי כפי' הרמב"ם אי כפי' הראב"ד והבאתי מיד וז"ל ובמשנה ח' בפ' ו' דטהרות שנינו בסילקי רשות היחיד לשבת וכו' עד וחצר שרבים נכנסים בזו והבאתי ראי' מהר"ש ור"ע אף דליכא תלתא בשעה שנולד הספק ואפ"ה כיון דרבים מצויין שם כרשות הרבים דמי וכתבתי הרי להדיא אף אם נכנס יחידי כיון שהמקום ר"ה ספיקו טהור וכתבתי כיון שחצר נעשה מקום לבשל שכר ואין לך מקום שרבים נכנסים ויוצאים יותר ממקום זה כי רבים שתו לימא הוי ר"ה גמור כוונתי דאפילו יחיד שנכנס לשם הוי ספק טהור וכיון דאין הנזיר מגלח אין הכהן מוזהר עליו ומתחילה לא הבאתי ראיה מב' נזירים רק שלא תדע כמה הם רבים אם הם מאה או אלף כתבתי דאפילו שלשה הם רבים והרמב"ם והראב"ד לא איפלגי אלא אם רוצים לעשות בפעם הזה רשות הרבים דס"ל להרמב"ם אפילו הם בחצר ולא ביחד והראב"ד ס"ל דבעינן שהם ביחד אבל אם כבר נעשה ר"ה כמו בבקעה בימות החמה אפילו אם אח"כ נכנסי' יחידי ונולד ספק הוי ספק ברה"ר וטהור ובזה אינם חולקים הרמב"ם והראב"ד אפירוש ר"ע והר"ש ואין ענין פלוגתא דהרמב"ם והראב"ד לנדון שלפנינו שעלה בדעתי להתיר. וכתבתי בפירוש דאפילו כהן אחד יכול לכנוס כיון דכבר נעשה רשות הרבים אף שהיה תחילה רשות היחיד ובר מכל דין שכתב החכם הנ"ל שנראה לו שהתוס' ס"ל כדעת הראב"ד מדכתבו והוא עומד מרחוק ולא כתבו והוא עומד בחוץ לא דק כלל בהבנת דבריהם שהרי בש"ס לא נזכר המקום שהיו עומדים הנזירים לא בית ולא חצר רק סתם שני נזירים שאמר להם אחד שראיתי אחד מכם שנטמא ועל זה מתמי' הש"ס כיון דהוי תלתא הוי ליה ספק טומאה בר"ה ותירץ רבה בר רב הונא באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם. ואמר רב אשי דייקא נמי דקתני ואינו יודע איזה מכם ש"מ ופי' התוס' והוא עומד מרחוק וסתמא דמלתא דאין כאן לא חצר ולא בית אלא הם עומדים בבקעה בימות הגשמים והוא עומד מרחוק מהם בשדה אחר ובזה לא שייך לומר חוץ ואין הכרע בדברי התוס' אי כפי' הרמב"ם או כפי' הראב"ד רק הרמב"ם למסבר שמעתתא כתב והי' אחד מבחוץ אבל אם היה עד זה עמהן בחצר נ"מ ורש"י פי' ביניכם לפנים משמע ג"כ שעד היה מבחוץ אבל בדברי התוס' אין הכרע וכבר כתבנו שאין ענין פלוגתתם כלל לנדון שלפנינו וק"ל. ומה שכתב החכם אבל מה שיש לראות בזה אם יש לחצר זה ב' פתחים ורבים נכנסים כו' זה משנה שאינו צריכה כאשר כתב בעצמו כיון דדיורים