פנים מאירות חלק ב קמג

בעיני אינו ראי' כלל דהא התם פירש"י על הא דפריך המקשה אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה ומשני התם אנן סהדי דמינח נייחא לה בכל דהו כדריש לקיש ופירש"י דמינח נייחא לה להתקדש לראשון שהוא שלם על ספק זה מזוקק לאחיו עכ"ל וא"כ מי הגיד להר"ם דפירש דמינח נייחא לה במוכה שחין עד שיחלק דבמומר אנן סהדי דלא ניחא לה דילמא כפרש"י דלעולם לא ניחא לה במוכה שחין אלא דניחא בבעלה שהוא שלם ומכנסת בספק שאם ימות תזקק ליבום אף שאינו יכולה לסובלו ולקבלו ה"נ גבי מומר איתתא בכל דהו ניחא לה ומכנסת עצמה בספק לדור עם איש יהודי ומכנסת עצמה בספק שאם ימות תזקק לאחיו אע"פ שלא יוכל לסובלו ולקבלו פשיטא היכא שלא הי' מומר כשנשאה לבעל דמכנסת עצמה לספק ע"כ אין לנו להתיר כלל שתנשא בלא חליצה ולענין שאלה ששאל איך לומר בשעת חליצה למומר אם להזכיר שם יהודית וגיית כמו גבי גט נראה דאין קפידא בדבר בשלמא גבי גט צריך להזכיר בגט שם שניהם מטעם שלא יה' נראה כמשנה שמו ולכך כשאנו מדברים עמו מזכירים כמו שמות שנכתב בגט אבל הכא אפילו אם אינם מזכירים שמו כלל אלא אנו אומרים לו אתה אחי המת פלוני כשר ואין קפידא בדבר כלל להזכיר שם שניהם רק אנו מדברים לנוכח מה אתה רוצה אם לחלוץ או ליבם ובכאן אין צריך לומר אם תרצה ליבם כמו שאיתא בסדר חליצה עיין בב"ש בסדר חליצה ס"ק מ"ד הנראה לפע"ד כתבתי וה' ינחינו בדרך אמת: שאלה קמז נשאלתי אשה אחת שחלתה ואמרה לה הרופאים שאין לה תקנה אלא א"כ שתעשה לה שקורין בל"א האר לאקי"ן ובלשון רוסי' קאלטונ"ס והתחיל לעשות לה פעולת שיסתבכו שערה ואי אפשר לה לעשות אם לא שמפזרים בראשה סמים כתושים כמו קמח וע"י זה השערות מסתבכים וכשמדיחים במים הסמים הנ"ל אי אפשר לשערות להסתבך והחולי חוזר וניעור איך תעשה ותתנהג כשתרצה לטבול לטהרה לבעלה עכ"ל: תשובה דאיתא בפ"ק דעירובין דף ד' ע"ב דפריך הש"ס חציצין דאורייתא נינהו דכתיב ורחץ את כל בשרו במים שלא יהי' דבר חוצץ בין בשרו למים ומשני כי איצטריך הילכתא לשערו וכדרבה בר רב הונא דאמר רבה בר רב הונא נימא אחת קשורה חוצצת שלש אינו חוצצת שתים אינו יודע ופריך שערו נמי דאורייתא דתניא ורחץ אל כל בשרו את הטפל לבשרו וזו שער ומשני כי אתי הלכתא לרובו ולמיעוטו ולמקפיד ולשאינו מקפיד וכדר"י דאמר ר"י דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד עכ"ל ופירש"י נימא אחת קשורה חוצצת דמצי להדוקה שפיר ואין המים נכנסים בקשר שלש אינו חוצצת דלא מהידקי שפיר ועיילי בה מים רובו רוב שערו ממש שאם יש בו דבר החוצץ כגון דם יבש ודיו וטיט יבש וזפת יבש או שקשר רוב אחת ושאינו מקפיד עליו הוי כגופו ואע"ג דהוי ברובו לא חייץ וכתבו התוס' פי' בקונטרס בשערו אבל בשרו אפילו מעוטו שאינו מקפיד חוצץ ור"ת הקשה עליו כמה קושית ופי' רובו של אדם אפילו בבשרו אם אינו מקפיד אינו חוצץ וכתב המרדכי שר"י מדקדק מסוף פרק דם החטאת דם על בגדו חוצץ ואם טבח הוא אינו חוצץ וחציצה דכלים בבשרו ותלי' מילתא בקפידה וכתב בסוף הלכות נדה אותן נשים שיש להם וולקשטויש בשערות שנעשה להם בלילה ע"י ש"ד וסכנות נפשות לגלחן דלא חייצי כיון דמהדק טובי זה בזה הוי כבלוע ובית הסתרים דלא מטמא וכיון דלא מטמאה לא חייצי ועוד דקי"ל שלשה נימין קשורות אינו חוצצות ואפילו לא חשבת להו כבלוע ובית הסתרים לא הוי כחתיכה אחת כיון דשלשה נימין אין חוצצים משום דלא מהידקי ועיילי בי' מיא כ"ש שערות טובא ועוד כיון דלא מצי לגלחן מפני הסכנה הוי רבותא ולא חייצי כדאמר בפר' הערל דף ע"ח עובר היינו רבותא אע"ג דלאו ירך אמו הוא עכ"ל: והנה למידין אנו משיטה הנ"ל דבגופו מיעוט ואינו מקפיד אפילו רבנן לא גזרו וכתב הטור יו"ד סי' קצ"ח דאם אינו מקפיד עליו עתה אפילו אינו מקפדת עליו לעולם כיון שדרך רוב בני אדם להקפיד בכך חוצצת ומפרש הב"י הטעם משום דבטלה דעתו אצל כל אדם הרי דבעינן במיעוטו שאיך דרך העולם להקפיד והיא אינו מקפדת אז לא הוי חציצה אפילו מדרבנן אבל ברוב אף שאינו מקפידים כל העולם מ"מ מדרבנן הוי חציצה וברוב שערה כתב הב"י שרוב הפוסקים הסכימו שהשיער נדון לעצמו וכיון דאיכא רוב שער אע"ג דליכא רוב הגוף חוצץ ובש"ע סי' ו' קיצר מאוד במה שכתב ושער אחד קשורה חוצץ והוא שתהא מקפדת עליו אבל אינו מקפדת עליה עלתה לה טבילה עד שתהא רוב שערה קשור נימא בפני עצמה עכ"ל לא ביאר אם הוי חציצה מדאוריית' או מדרבנן אבל בלבו"ש ביאר יפה וז"ל ואע"ג דכי חשבינן שערות עם כל הגוף הוי לי' אפילו רוב שערות מיעוט לגבי כל הגוף ומיעוט שאינו מקפיד לכ"ע אינו חוצץ שערות שאני כיון דאתרבו לטבילה בפסוק בפני עצמו מאת הטפל לבשרו נידונין טבילת שערות לענין זה לעצמן וכיון דאיכא חציצה ברובן בפני עצמן אע"ג דאינו מקפדת ואין על הבשר שום חציצה חוצצין דאורייתא דהוי רוב של שערות ומקפיד עליו דחוצץ מהל"מ עכ"ל ופי' לפרושו דמ"ש דאע"ג דאינו מקפדת ר"ל שהיא אינו מקפדת אבל רוב העולם מקפידין הוי רוב המקפיד וחוצץ מדאורייתא אבל אם כל העולם לא מקפידן אז לא הי' חוצץ רק מדרבנן שגזרו ברוב שאינו מקפיד משום רוב מקפיד. אך המשך לשונו אינו מדוקדק מתחילה כתב בנימא אחת אם אינו מקפדת ע"כ ר"ל שכל העולם אינו מקפיד עלתה לה טבילה עד שיהי' רוב השערות קשורים שאז אע"פ שאינו מקפיד ע"כ ס"ל כל העולם אינו מקפידים ואע"ג דהוי מעוט בהצטרף לגוף ומיעוט שאין כל העולם מקפיד אף מדרבנן לא חייץ ולכך כתב דשערות נדונין לענין זה לעצמן וא"כ איך כתב בסוף אע"ג דאין מקפדת ע"כ צריכין אנו לומר שהיא לבד אינה מקפדת וכל העולם מקפידין אז חוצצין מדאורייתא שייך למגזר אפילו ברוב שערות שאין כל העולם מקפידין מדרבנן והלשון דחוק דאין מקפידין ברישא מוכרחים אנו לומר דאין מקפדת כלל לא היא ולא נשים אחרים ובסיפא דכתב אע"ג דאין מקפדת חוצצין דאורייתא מוכרחים אנו לומר דהיא אינה מקפדת ושאר נשים מקפידים דאל"כ רוב שאינו מקפיד אינו חוצץ מדאורייתא אלא ע"כ דמיירי דהיא לבד אינו מקפדת א"כ אין סיפא דומי' דרישא ועכ"פ נראה בהני שערות דבוקים כמין קליעות שנעשה בלילה ע"י ש"ד וקורין בל"א מורלי"ק שסכנה הוא להסירם וכתב הלבו"ש והיא מסייאש שיהיו עליו עד שיפלו מאליהן ואינו מקפיד עליהן להסירן לפיכך אינו חוצצים עכ"ל ואע"פ ששאר נשים מקפידות שלא יקלעו שערותיהן מ"מ כיון דבאשה כזו שאירע לה כזה אינו מקפדת לא הוי חציצה דומה לזה כתב הב"י גבי צבע שצובעות הנשים כתב בת"ה וז"ל ועוד שכל מלאכתה בכך אינו מקפדת למה דבר דומה לדם שעל בגדיו של טבח ורבב שעל בגדי רבב שאינו חוצץ שכל הדברים בהקפדה הם תלוים ע"כ וכתב הב"י כלומר בדברי יצחק דאמר דגזרו רבנן על המעוט המקפיד ועל רוב שאינו מקפיד אבל על מיעוט שאינו מקפיד לא גזרו ואע"ג דבשאר נשים שאינו צובעות דרכן להקפיד ולעיל כתבתי דכל שדרך הנשים להקפיד בו אע"פ שזו אינה מקפדת חוצץ י"ל שאני התם דגם שאר נשים שהם בני אותו אומנות אינן מקפידות והוא טעם לטבח ורבב דאע"ג דשאר אנשים קפדי אדם וארבב כיון שכל בני אותו אומנות לא קפדי לא חייצי והרמב"ן הודה לדבריו עכ"ל א"כ הוא הדין בהני קלועות שערות שכיון שכל אשה שיש לה חולי כזה אינה מקפדת אינה חוצצת כמ"ש הלבוש הטעם מפני שאינה מקפדת: ולפ"ז צריכין אנו לומר הא דאיצטרך המרדכי לאהדורי אטעמי אחרינא באותן קליעות שערות שקורין מא"ר לאקי"ן ולא כתב טעם מפני שאינה מקפדת ונראה ברור דהוצרך לאהדורי אטעמי אחרינא משום דלטעם שאינה מקפדת גבי שערות לא מהני אלא מעוט שערות הראש אבל הרוב אע"פ שאין כל הנשים שיש להם החולי כזה מקפידות מ"מ כיון דרוב שערות נינהו ושערות הראש חלוקים מכל הגוף ואף שדבר תורה אינו חוצצות מכל מקום הוי רובו שאינו מקפיד וגזרו רבנן שחוצץ משום רוב המקפיד ואם כן תימא רבה על הלבוש שהוא בעצמו כתב בסי' ה' ששער הראש חלוק מגוף ואם רוב קשור חוצץ מדאורייתא ואח"כ גבי קליעות שערות שנעשה בלילה ע"י ש"ד כתב הטעם שאינה מקפדת וזה הטעם אינו מספיק אלא גבי מיעוט שערות הראש אבל אם הרוב של שערות הראש נעשה כמין קליעות שקורין מא"ר לאקי"ן אינו מספיק טעם זה דמ"מ חייצי מדרבנן וצריכין אנו לומר טעם המרדכי אי משום דהוי כבלוע בית הסתרים או משום דאפילו שלשה נימין לא חייצי ועיילי בי' מיא כ"ש שערות טובא ועוד כיון דלא מצי לגלחן מפני הסכנה הוי רבותא ולא חייצי כדאמרינן בפרק הערל עובר היינו רבותא ולהני טעמא אפילו כל הראש כן משום דהתם דף ע"ח פריך הא דאמר רבא נכרית מעוברת שנתגיירה בתה אין צריך טבילה אמאי אין צריך טבילה וכ"ת משום דר' יצחק דאמר ר"י דבר תורה רובה ומקפיד עליו חוצץ רובו שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ ופירש"י אע"פ דאמרו התם גזרו על רובו שאינו מקפיד כו' הכא אוקמינא אדאורייתא ופריך הש"ס והא אמר רב כהנא לא שנו אלא רובו אבל כולו חוצץ ומשני שאני עובר דהיינו רבותא ולאו חציצה היא וס"ל להמרדכי דלפי האמת דמשני הש"ס שאני עובר דהיינו רבותא דאינו חוצץ אפילו מדרבנן ומיני' נלמד אפילו כל הראש נעשה קלעות משערות אינו חוצץ כיון דהכי הוי רבותא: ועתה נבוא לנידן שלפנינו שרוצים לעשות ע"י תחבושת שיגדלו הני מא"ר לאקי"ן ומפזרים על השערות סמים כתושים ושחוקים הדק כמו קמח ונדבק בשערות דשני טעמים הראשונים דמרדכי לא שייכי הכא דטעמי דחשיב כבלוע היינו משערות עצמן אבל לא מדבר אחר הבאים על השערות וגם לטעם שני דעיילי בי' מיא זה הטעם לא שייך אלא היכי דהיה חשש מחמת קשירות השערות דבזה אנו אומרים דאפילו בשלשה לא מהידק ועיילי בי' מיא ק"ו בשערות טובא אבל הני שמפזרים הסמים הנ"ל על השערות בוודאי חייצי ואין לנו להשען אלא על טעם