פנים מאירות חלק ב קמ

אחרונים דשטרות משתעבדי באגב ותימא שלא הביא בב"י חולקים בזה שהרי הרשב"א בתשובה סימן תתקי"ד חולק וס"ל דשטרות אינ' משתעבדי' באגב כלל והביאו הב"י לקמן סימן ק"ד א"כ לפי דעת הרשב"א פשיטא דאין הב"ח יכול לגבות מן הש"ח שמכר אף לדינא דש"ס ולקמן סימן ס"ו ס"ק כ' כתבתי שנ"ל כדברי הרשב"א ומ"מ צ"ע כאן דאחרונים לא כתבו רק דברי הרא"ש והטור בסתם ובסימן ס"ו כתב שכן מוכח מדברי בעל תרומת הדשן והטור לקמן ריש סימן ל"ד וכן מוכח מדברי במה"ר והטור לקמן סי' קי"ב סעיף כ"ב וסי' ק"ג ושאר אחרונים דש"ח משתעבד באגב וצ"ע כיון דרוב הפוסקים ס"ל דמשתעבד באגב אם יוכל לומר המוחזק קים לי' כרשב"א והש"כ הסכים עמו ומבואר בב"ש בא"ה סימן נ"ב ס"ק י"ד בשם תשובת מהר"י לבית לוי מיהו אינו יכול לומר קים ליה כי האי אלא היכי דאיכא שני פוסקים דס"ל כן והרמב"ם והרב המגיד הם נחשבים כשנים. לפ"ז ה"ה הש"ך והרשב"א וכל זה לפי המנהג שנהגו במקומ' של הרב הב"י שכתבו אגב בכל כתובה אבל המנהג ארצינו שאין כותבין אגב כמו שכתב רמ"א בא"ה סימן ק"ב סעי' ב' וז"ל וי"א דאין כותבין אגב בכתובה וכן נוהגים. מיהו אפילו כתב בזמן הזה אין לחוש ופירשו אחרונים משום תקנת השוק ומ"מ אם כתב אגב בכתובה מועיל לענין ב"ח הבא לגבות מטלטלים דיש לה קדימה וכמו שנתבאר בח"מ סימן קי"ג ונראה לי דה"ה דמהני לטרוף הש"ח שמכר בעל' לדעת הש"ך נקנה באגב ואם כן כיון שלא נכתב אגב בכתובתה לכאורה היה נראה דאין האשה יכולה לגבות כלל משטר שיעבוד שמכר בעלה אבל כד דייקינן שפיר יש חילוקי דינים בזה דהא הטור ח"מ בס"ס קי"א הביא תשובת הרא"ש ממש כשאלתינו והשיב הרא"ש שגובה ב"ח מוקדם משטר שמכר מטעם דלא שייך תקנת השוק בשטרות. וכתב הש"ך בסימן קי"א ס"ק י"ח דאם אין ללוה שני רק קרקע אז אין צריך שיעבוד מן אגב קרקע כיון דיגבה בשטר קרקע אם כן מפיק משיעבוד דר"נ וה"ה שמלוה שני שיעבד מטלטלים אגב קרקע אז א"צ מלוה הראשון שיעבוד מטלטלי' אגב קרקע נגד הלוקח ואם כן אם לא היה לאבי האשה רק קרקע היתה גובה או אם כת' אביה לבעלה מטלטלים אגב קרקע אף שבכתובת' לא נכתב אגב היתה גובה מנכסי אביה אף מטלטלי' ועיין בח"מ סי' פ"ה סי' ו' בש"ך ובסמ"ע: הנלפע"ד כתבתי ועיין בנחלת שבעה סימן ר"ב סעי' נ"ט שצידד לומר דלא שייך תקנת השוק בכתובה יעויין שם וכל דבריו אינם מוכרחים ומה שרוצה לומר בדברי רב המגיד שמתחילה כתב אף על גב שלא כתב לה מטלטלים אגב קרקע רק מקרקעי ומטלטלי גובה מן הדין וכו' ואח"כ במטלטלין אגב קרקע שגובה אפילו מן הלקוחות לא כתב מן הדין משמע בכל ענין גובה מטלטלי שמכר וטעמו נ"ל דיש לחלק דבשלמא גבי ב"ח שייך תקנת השוק נגד הלוקח דלא ידע הלוקח שהמוכר הוא חייב לאחרים ושיעבד לו המטלטלים מה שאין כן לגבי כתובת אשה דלא שייך תקנת השוק דהרי ידע הלוקח שיש לו עליו חוב כתובה אשה ובכל כתובה נהיגי לכתוב מטלטלי אגב קרקע ע"כ לא שייך תקנת השוק עכ"ל: ואני אומר דע"כ הרב המגיד שכתב כוונת הרמב"ם אי אפשר לפרש שס"ל להרמב"ם דבכל ענין גובה מטלטלי ר"ל אף השתא דאיכא תקנת השוק דהא בימי הרמב"ם לא פשט מנהג זה וכן מבואר בש"ך בח"מ סימן ס"ב זה שכתב המחבר זה דין הש"ס ועכשיו אע"פ שנהגו לכתוב בכל השטרות אגב נהגו שאינו טורף מטלטלי מפני תקנת השוק וכתב הש"ך סק"ד דבהרמב"ם וכל הפוסקים ראשונים ואחרונים לא נזכר מנהג זה ואדרבא הרשב"א והריב"ש ושאר אחרונים כתבו כמה פעמים בתשובתיהם הלכה למעשה לטרוף מטלטלים ולא הזכירו שום מנהג וכן כתב בסימן ל"ז ס"ק כ' נמצא דהרב המגיד בדברי הרמב"ם לא דיבר מתקנת השוק ומה שהזכיר הרב המגיד בתחילה שגובה מן הדין משום שהיה תקנת הגאונים בימיו כמבואר בדברי הרמב"ם שם בפ' י"ו ולכך כתב שגובה מן הדין אף בלא תקנת הגאונים אבל גבי אם כתב אגב קרקע שגובה מן הלקוחות לא כתב מן הדין לא הוצרך לכתוב מן הדין דתקנת השוק לא נהוג בימיו כדמשמע בש"ך שם ופשיטא שגובה מן הדין הש"ס. ומה שרוצה לחלק במקום דנהגו בתקנת השוק בין ב"ח וכתוב' אשה משום דידע הלוקח שיש עליו כתובת אשה אינו מוכרח דהא כתב הסמ"ע בסימן ל"ז ס"ק מ"ב דאינו טורף ממטלטלים אפילו עשאם אפותקי משום דלית לי' קלא ולא שייך לומר דלקוחות אינהו דאפסידו נפשייהו ואפי' אפותוקי בשטר ואפילו ידע הלוקח דעשאם אפותוקי דלא פלוגי רבנן א"כ ה"נ במקום שנהגו שלא לגבו' ממטלטלים משום תקנת השוק נמי אפילו אם ידע הלוקח שיש לו שיעבוד אפ"ה אינו טורף משום דלא פלוג. לכן נראה דאין לנו לזוז מפשט וסתימת דברי הפוסקים ראשונים ואחרונים דעכשיו אפי' בכתובה שייך תקנת השוק אפילו אם נכתב אם יש קרקעות אינו טורפת מטלטלים שמכר הנלפע"ד כתבתי: שאלה קמה נשאלתי ראובן השיא בתו לשמעון והפריז להסך נדן ג' אלפים ונתן לו חילוף כתב שקורין וועקסיל אך שמעון לא רצה שיכתוב ראובן שחייב לו רק שיכתוב שחייב ליהודא לשלם ויהודא כותב על הכתב הנ"ל שקיבל שמעון עבורו המעות וזה קורין שירא בלשונם ודיני דמלכותא כך היא שעל ידי אותו שירא נכנס יהודא לב"ח תחת הראשון באם שאינו יכול לגבות מראובן גובה ככשורא לצלמא מיהודא וגם רשות ביד ב"כ של יהודא דהיינו שמעון למכור לאחרים אבל כולם צריכין לילך לתחל' להנותן ראשון ולתבוע ממנו אם רוצה לשלם מוטב ובאם לאו אזי חוזרים על הנותן שנתן וכתב ומסר להם וברוב ימים מתה בת ראובן והיה לה זרע מבעלה ונפלה אש המחלוקת בין ראובן ובין שמעון חתנו שראובן אומר מאחר שלא הגיע מעולם לידך לא זכית ושמעון משיב שהוא אינו נוגש אותו לשלם אלא אם הוא אינו רוצה לשלם ישלם לו יהודא. וכן נפלו בניהם חילוקים בין נכסי מלוג של אשתו שהיה לה נכסי מלוג מאביה וגם על המלבושים ותכשיטים ומתנות שנתן לה אביה בכן יורינו הדין עם מי עכ"ל: תשובה בדין זה כבר דיברו הראשונים וגם האחרונים ומלא על כל גדותיו עם כל זה נבאר מקור הדין הזה ואחר כך הסעיפים המסתעפי' ממנו דאיתא בפרק נערה שנתפתתה דף מ"ז ע"א בפיסקא ניסת יתר עליו הבעל שהוא אוכל פירות בחי' ת"ר כתב לה פירות כסות וכלים שיבאו עמה מבית אביה לבית בעלה מתה לא זכה הבעל בדברים הללו משום רבי נתן אמרו זכה הבעל בדברים הללו לימא בפלוגתא דרבי אליעזר בן עזריה ורבנן פליגי דתנן נתארמלה או נתגרשה בין מן הנשואין ובין מן האירוסין גובה את הכל ר"א בן עזריה אומר מן הנשואין גובה את הכל ומן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה למאן דאמר לא זכה כר"א בן עזריה ומ"ד זכה כרבנן ורש"י מפרש דמיירי מן האירוסין אבל מן הנשואין אפילו רבנן מודו לרב נתן דזכה הבעל ור"ת מפרש דהך ברייתא מן הנשואין מיירי וטעמא דלא זכה לת"ק משום דאנן סהדי דאין דעת האב ליתן הנדוניא זו אלא ע"מ שתהנה בתו ממנה כמו הבעל ולר' נתן לית לי' אומדנא וקאמר לימא בפלוגתא דר"א ורבנן קמפלגי דמ"ד לא זכה כר"א ואע"ג דההיא דר"א באירוסין והכא בנשואין מ"מ מדמה להו כי היכי דאזיל ר"א בתר אומדנ' דלא כתב אלא ע"מ לכונסה ה"נ אזיל בתר אומדנ' שלא כתב אלא ע"מ שתהנה בתו ופסק ר"ת ור"ח כרבנן דר"נ משום דמוקמינן כראב"ע דפסקינן הילכת' כוותיה בפ' אע"פ דף נ"ה והא דאמרינן בתור' כהנים ותם לריק כחכם זה שפוסק לבתו ממון מרובה ומתה בז' ימי משתה הרי הפסיד בתו והפסיד ממונו ההיא אתי' כר"נ אי נמי אפילו כרבנן ומיירי שהחתן מוחזק בה והא דקתני לקמן בדף מ"ח ע"ב מסרה האב לשלוחי הבעל אע"פ שכתובתה בבית אביה מתה בעלה יורשה אתי' כר' נתן כן כתבו התוס' וכל האחרונים לא הכריעו הלכה כמי רק כתבו בפלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא וכתב המרדכי בשם רבינו שמואל בן רבינו ברוך דאם יתפיס החתן יכול לומר קים ליה כרש"י וכתב בתרומת הדשן סימן שכ"א דאליבא דר"ת לא זכה החתן דדוקא היכי שהאב הגביהו ונתן לו והסיח האב דעתו מן הממון וגמר והקנה לו אבל כל זמן שלא הגביהו מדעתו איכא אומדן דעת שלא כתב אלא ע"מ שתהנה בתו וס"ל דאפילו אם נתן ביד השליש או כתב לו ש"ח אפילו לא הזכיר בש"ח שמחמת נדוניא חייב לו אפ"ה לפי' ר"ת לא זכה הבעל מכח אומדן דעתו שלא הקנה לו האב אלא ע"מ שתהנה בתו ממנו: וראיתי במרדכי לאחר שכתב כר"ת כתב וא"ת ע"כ לא קאמר ראב"ע אלא מן האירוסין אבל מן הנשואין קאמר גובה את הכל וי"ל דהא דקאמר דמן הנשואין גובה את הכל כגון שגבה כבר והחזיר לו שאז ודאי גובה את הכל אבל אם לא גבה מודה הוא דלא יגבה ופסק ר"ת כן עכ"ל. ומה מאוד אינו מובנים לי דבריו מאי קשיא ליה מדר"א אמר מן הנשואין גובה את הכל לענין כתובה דליכא אומדנא כיון שנשא' אבל הכא בנדן אביו אף שנשאה מ"מ כיון דלא בא לידו אומדנא איכא שלא כתב אלא ע"מ שתהנה בתו ומי דחקו לומר שהחזיר ליד האב מיירי וכן כתבו התוספות בפירוש דאע"ג דראב"ע באירוסין והכא בנשואין מ"מ מדמה להו כי היכי דאזיל ר"א בתר אומדנא דלא כתב אלא ע"מ לכונסה ה"נ אזיל בתר אומדנא שלא כתב אלא ע"מ שתהנה בתו ובנידן דידן שאביה נתן לבתו בגדים ותכשיטים וכל אותן הבגדים ותכשיטים הם עדיין בבית אביה נמי נוכל לומר דאין לך אומדן דעת גדול מזה שלא נתן לה אלא ע"מ שתהנה בתו ואף שמסר לידה בשעת החופה מ"מ לא דמי לנדן שמסר ליד החתן דרשות בידו להוציא וליתן במתנה לאחרים אבל בגדים ותכשיטים שאין רשות ביד הבעל למכרם ולהשכין בלתי רשות' א"כ עדיין ברשותה קיימי ובפשיטא כעת שהם ביד האב יוכל לומר קים לו' כר"ת שאין הבעל יורש כיון דאיכא אומדנא דעת בוודאי היכי שבעל מוחזק בהם יוכל לומר קים ליה כרש"י כמו שכתב ה"ר שמואל בר"ב אבל בנ"ד שהאב מוחזק ואיכא אומדנא יוכל לומר כר"ת. ובמתנה איתא בח"מ סימן ר"ז די"א דדברים שבלב הוי דברים ופ' הסמ"ע