פנים מאירות חלק ב יג

דכוותיה הבעל אומר ששימשתו נדה ואינו מגיע לה כתובה הוי כטוען על שטר שפרוע הוא והיא מודית לדבריו אלא שמענה בפיה שהוא ידע ואשם וברצונו נבעלה לו והוי כמלוה שעומד בשטרו אלא דמודה שהוא חשוד וה"נ היא מודית עכ"פ שנבעלת לו ברצון ונעשית חשודה להפסיד לעצמה דהודאת ב"ד כמאה עדים דמי ומפסדת שטרה: וגם מה שכתב מכ"ת שתפסנו עיקר תירץ של הש"ך כיון דכתובה מדרבנן ולכך כשהיא חשודה אוקמי אדאורייתא ולית לה כתובה והתפלא מכ"ת דלפ"ז הבעל או היורשים פטורים אפילו בלא שבועה ואחזנו החבל בתרין ראשין עכ"ל ודבריו תמוהים מאוד ואין הדעת סובלת וכי הש"ך חולק על הטור ועל הרמב"ם שכתבו שכנגדו נשבע ונפטר הלוא הש"ך לא בא אלא לישב למה לא הביא הטור בא"ה סי' צ"ו דעת הראב"ד והרמ"ה ומישב דהאי שטר כתובה אינו אלא מדרבנן ולכך אוקמי אדאורייתא שלא תטיל בלא שבועה אבל מ"מ יש לה תביעה על בעלה שחייב לה הבעל בתקנתא דרבנן ולכך נשבע הבעל ונפטר וזה ברור לכל יודעי דת ודין שזה כוונת הש"ך דאל"כ נהפך הסניגור לקטיגור שרצה לישב דברי הטור ולפי הבנת מכ"ת בדבריו מ"מ יקשה על הטור שכתב שכנגדו נשבע ונפטר ולפי הבנות מכ"ת בדברי הש"ך אינו צריך לישבע אלא ע"כ כדאמרן וזה פשוט לכל בר בי רב ואדרבה בכתובה אף הרי"ף מודה שכשנגדו צריך לישבע ליפטור עצמו דבחו"מ סי' צ"ב כתב הטור בשם הרי"ף דאם החשוד מן הנשבעים ונוטלים שנתבע פטור בלא שבועה והקשה הב"ח דברי הרי"ף אהדדי ומתרץ דבאלמנה דשטר כתובה בידה ומדינא נוטלת בלא שבועה אלא דחכמים החמירו לישבע ולכך אם היא חשודה אינו נפטר הלה בלא שבועה והרי"ף מיירי באותן הנשבעים ונוטלים בלא שטר יעויין שם וכיון שלדעת הש"ך שאף הראב"ד והרמ"ה מודים גבי כתובה שלא תיקח אלא בשבועה וכשהיא חשודה כולו עלמא סבירי להו דעל כל פנים כשנגדה נשבע ונפטר: וגם מה שכתב מכ"ת חדא ועוד קאמינא דבלאו הכי ע"כ לא היה מגיע לבעל שום שבועה דאם האמת כדברי האשה נעשה הוא חשוד שעבר עבירה דאורייתא ואז בלאו הכי מצד השבעת כתובה אין כאן לא שבועה ולא תשלומין כמבואר בש"ע בא"ה סי' נ"ו סעיף ב' דהלוא לדברי הדרישה הנ"ל אף אם לא טען הבעל הלקחה או תפסי צררי טענון ליה אנן ומוכרחת האשה לישבע והיא חשודה וכדי שלא תקשה על הגהות רמ"א בא"ה סי' קט"ו דאם היא מביאה עדות שגם הוא עובד על השבועה לא אבדה כתובתה תיפוק ליה דאז היא חשודה אף שגם הוא חשוד מ"מ הוי שניהם חשודים ואין כאן תשלומין ונדחק לישב דבריו ובמחילה מכבודו שכל דבריו אינו אלא דברי תימה דאיך יעלה על דעת שהבעל יעשה חשוד ע"פ טענות האשה דמי גרע אם הבעל טוען על אשתו שראה שזינתה והיא מכחישתו שפסק הרמב"ם והביא הטור א"ה סי' קט"ו ופסק בש"ע בלי שום חילוק דהיא נשבעת שלא זינתה דמדמו דין זה לאומר פרעתי זה הש"ח וטוען שישבע המלוה דצריך לישבע הרי שאף לפי דברי בעלה היא חשודה מ"מ כיון שהיא מכחישתו נשבעת שלא זינתה ה"נ הוא מכחיש אותה שלא ידע מטומאתה נשבע ונפטר דזה הכלל דאין אדם נעשה חשוד ע"פ טענות התובע וזה מבואר בחו"מ סי' ע"ה סעיף ח' מנה לי בידך שגזלתני והלה אומר לא הד"מ דמשביעין אותו הסית וכן הוא בסי' שס"ד סי' ח' וכתב הש"ך דאע"ג דלדברי התובע חשוד הוא משבעינן ליה כיון שלא נעשה חשוד ע"פ עדים. וגם מה שכתב בסוף דבריו לדברי הדרישה אף אם לא טען הבעל שלקחה או תפסי צררי טענין ליה אנן ומוכי ה לישבע פליאה דעתו ממני איך חשד לבעל הדרישה שהוציא דבר זה מפיו להשביע להאשה כשאין הבעל טוען לא טענות ברי ולא טענות שמא הלוא דברי הדרישה נאמרים על דברי הטור א"ה סי' צ"ו שכתב ולפעמים שאף הגרושה משביעין אותה אף שלא יטעון דתנן הפוגמת כתובה וכו' ומסיק הטור ואם היא חשודה אם כשנגדה אינו חשוד ישבע ויפטור ופי' הב"ש בס"ק י"ב שבועת היסת ובדרישה ס' קי"ט הקשה מדברי רב אלפס בחו"מ סי' צ"ב שהנתבע פטור בלא שבועה ועוד הקשה דכאן כתב רבינו סתם שהנתבע צריך לישבע והוא דעת הרמב"ם ובחו"מ סי' פ"ב כתב בשם הרמ"ה שנוטל בלא שבועה כיון ששטר מקוים בידה ותירוץ שגבי כתובה מחמירין טפי שהבעל מודה היתר כו' ולכך לא פטרינן ליה בלא שבועה או י"ל שהרי"ף לא מיירי התם ששטרו בידו וכו' ומסיים ובלאו הכי נמי נראה דלא קשה דדוקא במלוה דבא לגבות מן הלוה דמן הדין אנו צריך לישבע משום הכי הקילו בחשוד משא"כ בשבועות הללו דאפילו לא טען הבעל ויורשיו שתשבע הב"ד טוענין עבורם שתשבע משום הכי לא פטרי גם לחשוד בלא שבועה עכ"ל הרי שלא כתב דאפילו לא טעין הבעל הב"ד טוענין היינו דווקא בשבועות הללו הנזכרים במשנה בפוגם שטרו ועד אחד מעיד שהוא פרועה ואף שלא טען השבע לי וכן מבואר בדברי רש"י בפ' הכותב דף פ"ז ע"ב וז"ל וא"ת בלא פוגם נמי הא קיימא לן בשבועות אי אמר ליה אישתבע לי דלא פרעתיך משביעין ליה והא נמי דקא טעין לה פרעתיך ומה צריך בפגימה הא פרכינן לה בשבועות ומשנינן לה הכי השתא התם כי פגום ואמר ליה האי פרעתיך משביעינן ליה אפילו אי לא טעון ליה זה השבע אבל כי לא פגום אפילו אמר ליה פרעתיך אי לא אמר בהדיא תשבע לי אמרינן ליה זיל שלים דהא נקט שטרא אבל כי אתי לגבות מנכסים משועבדים או מנכסי יתומים אין טעינן להו ואמרינן אי הוית גבית מן המלוה הוי טען לך אשתבע לי דלא פרעתיך ובעית אשתבועי השתא נמי טענין להו עכ"ל: הרי מה שכתב הדרישה אף אם לא טען הבעל היינו שאינו טוען תשבע לי אבל מ"מ צריך ליטעון פרוע היא ובפוגמת דווקא טעינן ליה אבל בלא פוגמת אפי' אי טוען פרוע הוא ולא טען אישתבע לי לא טעינן ליה ואפילו בטענות שמא כגון במושב אשתו חנונית צריך הבעל לומר שחשדה שמא תפסה משלו אבל אי מודה שלא פרעה לה כתובתה ולא טעון עלה לא טענות ודאי ולא טענות ספק איך יעלה על דעת אנושי להשביע את האשה אטו אם באו שני שותפים לחלוק לפני ב"ד והשותף השני לא טען שחשדו שנאבד מן השותפות יפסיקו ב"ד שישבעו שניהם אתמהא ולפ"ז לא קשיא על הגהות רמ"א אפילו ריח קושיא דהתם מיירי שמברר בעדים שהיא עוברת על השבועה והפסידו חכמים כתובתה ואם היא מבררת שגם הוא עובר על השבועה לא אבדה כתובתה והוי כמו שמביא עדים שפרע הש"ח ואח"כ מביא אחר עדים ומכחיש את העדים ברור הדבר שזה גובה שטרו בלא שבועה אי לא טעין שום טענה אחרת אין עסק שבועה בניהם והכא נמי היכי שהיא מבררת שגם הוא עובר על השבועה א"כ אין מפסידין כתובתה בתיקנתה דרבנן והבעל לא טען שום טענה שהתפיסה צררה או שפרע לא טענות ודאי ולא טענות ספק ולכך גובות כתובתה והטור א"ה בסי' נ"ו לא מיירי אלא היכי דאיכא עסק שבועה בניהם מצד טענותו וכגון בפוגמת כתובתה וכל הנך דתני במתניתן ולכך כתב ואם גם הוא חשוד אז אין כאן לא שבועה ולא תשלומין וזה ברור וא"כ בנידון דידן נמי אם היתה יכולה לברר שאמרה לו שהיא נדה והוא ידע מזה א"כ לא הכשילתו היא א"כ אין כאן עסק שבועה בניהם כיון שלא טעון שום טענה אחרת על הכתובה והיה מגיע לה כתובתה אלא שעכשיו שהיא אינו יכולה לברר ונעשית חשודה ע"פ עצמה לחוב לה ואף שלפי דבריה גם הבעל חשוד מ"מ כבר כתבנו שאין אדם נעשה חשוד ע"פ טענות התובע אלא ע"פ עדים דווקא ויכולים אנו להשביעו ששקר ענתה בו ומכל הנך פוסקים שהבאתי מהש"ך והדרישה והב"ח ודברי הטור כולם מסכימים דבכתובה אם היא חשודה כשנגדה נשבע ונפטר וגם סוף דבריו אינם מובנים שכתב וז"ל ולפי דעה זו באמת צ"ל הכשילתו נדה לאו דווקא אף אם באו עדים שעברה ולא הכשילתו נמי לית לה כתובה מצד השבעות כתובה עכ"ל והנה אין מי שיבין וישכיל איזה השבעות כתובה שייך בחיי הבעל היכי שהבעל אינו טוען שום טענה נגד הכתובה לא טענות ודאי ולא טענות שמא ובמחילה מכבודו שטעה טעות גדול, ותלי בוקי סריקי בדרישה דמשבעין לאשה על כתובתה אף שאין הבעל טוען שום טענה וכבר כתבתי שנשתקעו הדברים ולא נאמרו לא לקרות ולא לכתוב על הספר בשם הדרישה דבר זה: ומה שכתב מכ"ת בגוף הנדון לא ביררו דבריהם כו' עד אם נתפס לשון אחרון שהיה ע"פ הודאת אשה אפשר דאינו נאמנת דשמא עיניה ניתנה באחר וגדולה מזו באומרת שזינתה וכו' עכ"ל לא ידעתי מאי גדולה מזו אם בשביל העון שגדל אדרבא היא הנותנת התם דלמשנה ראשונה היתה אסורה לבעל כדין סוטה י"ל דעיניה נותנה באחר שהיא יודעת שסוטה אסורה לבעלה ויגרשנה אבל בשימשתו נרה אינו אסורה לבעל ואם הבעל רוצה לקיימה מותר לקיימה א"כ מאי אהנית לה להוציא לעז על עצמה דילמא לא ירצה הבעל לגרשה ומסתמא קושטא קאמרי ומצוה לגרשה גם מה שהביא בשם מהרי"ק דאם אמר שמאמינה שמנדין אותו והביאו רמ"א בא"ה סי' קע"ח אני אומר דהמדקדק בדברי רמ"א יראה עין בעין דהכריע רמ"א דדוקא בחוזרת מדברי' הראשונים ונותנת אמתלא לדברי' אבל באינה חוזרת ועומדת בדיבורה שוית נפשה חתיכה דאיסור' סבר רמ"א שגם מהרי"ק בהכי מיירי שחוזרת מדברי' אבל באינו חוזרת כמו בנידון דידן שאומרת ששימשתו נדה והידות לפנינו מצוה לגרשה ובזונה יוכל לומר שמאמינה וחייב לגרשה ועוד דשוית נפשיה חתיכה דאיסורא וגם מה שכתב מכ"ת ואף לדעת החולקין שמה כו' עד דנילוף ק"ו מעוברת על דת כו' עד מ"מ אין כופין להוציא רק מצוה קא עביד והיינו דווקא בידוע שעברה ולא ע"פ הודאת עצמה א"כ מכ"ש בשמשתו נדה דאינו מחויב להוציא אם אינו רוצה עכ"ל וטרח ויגע מכ"ת להביא ראי' על זה מדלא אשכח הראב"ד תירוץ על קושייתו שהקשה מאי פריך המקשה אי דלא ידע נסמוך עלה דמיירי במודה וכו' לא ידעתי למה טרח בזה בדבר שהוא מפורש בדברי הרמב"ם בפ' כ"ד מהלכות אישות דין ט"ו וז"ל עוברת על דת משה או על דת יהדות כו' אין כופין את הבעל להוציא ואין פוצה פה ונודד כנף בזה ופסק כן בש"ע סי' קט"ו וכן השבתי להרב דק"ק שטאמפי בניסן תת"ו על מעשה כיוצא בזה ובפעם הראשון קרבנו להזוג הנ"ל רק עכשיו שנשתרשה בחטא כעבר ושנה הותרה לה פסקנו שמצוה לגרשה: וגם מה שכתב מכ"ת ולמד בק"ו משמשתו נדה מעוברת על דת לא ידעתי איזה קילותא יש במשמשתו נדה מעוברת על דת או דשניהם בסוג אחד או דמשמשת נדה חמור טפי דהא משמעות כל הפוסקים בין עוברת על דת משה ובין עוברת על דת יהדות צריכה התראה זולת פי'