פנים מאירות חלק ב קלו

דשביעה דשתי' דווקא ברביעית א"כ קשה ליחשבה גבי הא דחשיב עשר רביעית הן אלא ע"כ הספק אם הוא בכזית או בכביצה ואם שתה פחות מרביעית נראה לפע"ד דחייב לברך ברכה אחרונה הנראה לפע"ד כתבתי נאום מאיר: שאלה קלח נשאלתי שני שותפים שתבעו זה את זה לפני ב"ד שהפסידו סך רב בשותפות שלהם ופסקו הב"ד שבועות השותפים לכל אחד ואחד כדת דין תורתינו ואח"כ נתפשרו השותפי' וכתבו הפשרה בת"כ בפ"ע לאשר ולקיים כל פרטי דברים הנזכרים בפשר ונזכר ג"כ שמחלו זה לזה השבועה ואחר איזה ימים נתחייב שותף אחד לחבירו שבועה בממון אחר והשותף רוצה לגלגל עליו שבועת השותפות הראשון אם יכול לגלגל עליו או לאו: תשובה הטור ח"מ סי' צ"ג כתב וז"ל אע"פ שחלקו אם יש עליו טענה משביעה עלי' ומגלגל עליו השאר וכן אם לאחר זמן נתחייב לו השבועה בין של תורה ובין של דבריהם מגלגל עליו שותפות הראשון וכתב בעל העיטור איכא מאן דאמר דווקא שחלקו סתמא אבל פטרו זה את זה משבועה אין יכולין עוד לגלגל עכ"ל. וכתב בד"מ וז"ל אבל נ"י בפ' הכותב דף תקי"ח ע"ב כתב דאע"ג דפטרו משבועה יכול לגלגל עליו ועתה צריכין אנו לבאר אם יש לפסוק כדעת נ"י והרמב"ן ואם רבי' חולקים עליהם ואח"כ נבאר אף לדעת הנ"י אין הנידן שלפנינו דומה לראי' והם כרחוק מזרח ממערב והנה בפ' הכותב דף פ"ז ע"ב הביאו הנימוקי יוסף על מתניתין כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו' כתב הנ"י אם לא פטרה בפירוש משתיהם ר"ל מנדר ושבועה הי' יכול לומר לא פטרתיך אלא משבועה אבל בעלמא כל שחייב לחבירו שבועה ופטרה ממנו הרי פטור מכל נדר וכן איפכא וכן כתב הריטב"א ז"ל ומיהו נראה שאם נתחייב לו שבועה ממקום אחר שיכול להשביעה גם ממה שפטרה ע"י גילגול מדכתב הרמב"ן ז"ל בחידושיו מצאתי בחיבור הגאון ז"ל הסכימו רבינו ז"ל שטר שיש בו נאמנות יכול לגלגל שבועה ממקום אחר והרב ז"ל חוזר על פי המשנה בשבילה ומצא להם סעד לפי' מן התוס' עכ"ל והרא"ש כתב על האי מתניתין בסיפא הלכה מקבר בעלה לבית אבי' וכו' ואם נעשית אפטרופס יורשים משביעים אותה להבא ואין משביעין אותה לשעבר פי' רש"י דקאי אהיכי שפטרה מן השבועה והקשו חכמי פרובנצי' ז"ל למה חזר ושנה אין משביעין אותה לשעבר הא תני להריטב"א אין יורשין משביעין אותה על אפטרופס שנעשית בחי' בעלה ותירץ הרא"ש מנרבונ"א ז"ל דקי"ל דאפילו ע"י גילגול אין משביעין אותה אע"ג דתנן השותפין והאריסין שחלקו אין להם שבועה זה על זה כיון שלא תבעו שבועה בשעת חלוקה מחלו זה לזה אפ"ה קתני נתחייב לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל שאני הכא שפטרו בפירוש ורב האי ז"ל כתב דאיירי שלא פטרה הבעל משבועה אפ"ה אין היורשין משביעין אותה על אפוטרפוס שנעשית בחיי בעלה דכיון שלא השביעה הבעל בחייו מחל לה השבועה וכו'. ובטור א"ה סי' צ"ו פסק כרש"י ע"פ תירץ הר"ש מנרבונ"א דעל אפוטרופס שנעשית בחיי בעלה מועיל הפטור שאפילו ע"י גלגול אינם יכולים להשביעה וכן פסק בש"ע סי' הנ"ל סי' ד' ואף לדעת הרי"ף שאפילו לא פטרה אין היורשים יכולים להשביעה על האפוטרוס שנעשה בחיי בעלה וכתב הב"ש דהרי"ף לטעמי' דס"ל כסתם מתניתין דהבעל יוכל להשביעה אימת שירצה לכן אם לא השביעה הוי מחילה משום הכי אין להם שום דין ודברים להשביעה על האפוטרופס שנעשית בחיי בעלה ונראה דאפילו ע"י גלגול אינו יכול להשביעה עכ"ל והב"ח ודרישה ופרישה כולם הסכימו לדעת הטור שאם כתב לה פטורים בפירש שאינם יכולים לגלגל וגם הרב רמ"א לא כתב שם דיש חולקין על זה לא בח"מ בסי' צ"ג ולא בא"ה סי' צ"ח ש"מ דס"ל דדעת הנימוקי הוא דעת יחיד לגבי הנך פוסקים הרי"ף והרא"ש ורש"י דלכולם אין יכול לגלגל מה שכבר מחל להם וגם הרמב"ן לא כתב בפירוש אלא מכללא למד התם מדכתב הרמב"ן בחידושיו שמצא בחיבור הגאון שהסכימו רבינו ז"ל שטר שיש בו נאמנות יכול לגלגל עליו שבועה ממקום אחר ולמד הנימוקי יוסף כי היכי דהתם בשטר שיש בו נאמנות פטרו משבועה אפ"ה יכול לגלגל עליו הוא הדין אם פטרו בפירוש מן השבועה אם נתחייב לו שבועה אח"כ ממקום אחר יכול לגלגל עליו. ואחרי העיון יש לדחות דהתם לאו משום דמחל לו השבועה מתחילה אף שהי' נחשד בעיניו אח"כ אלא די"ל דנתן לו נאמנות שסמוך עליו דגברא מהימנ' הוא והוא בכלל שארית ישראל לא יעשו עולה וא"כ בעסק זה כבר נתן לו נאמנות ופטור מן השבועה ואם אח"כ נתחייב לו השבועה ואיגלאי מילתא דמעיקרא לא הי' מהימן ואיתרע חזקתה ודומה לזה כתב הטור בשם רבינו קלונמוס והובא בש"ע בסי' ע"א סי' י"ג שטר שיש בו נאמנות ונמצא המלוה כפרן בדבר אחד בעדים בטל הנאמנות וכתב הסמ"ע בשם בה"ת משום דמסתמא לא הימנוהו מעיקרא אלא משום שהי' בחזקת נאמן בעיניו והשתא הוחזק כפרן במקום אחר איתרע נאמנותו ה"נ דכוותי' שמתחילה הי' בעיניו בחזקת נאמן אבל אח"כ כשנתחייב לו שבועה אם הי' לו עדות להכחישו היה מוחזק כפרן ואיתרע נאמנתו השתא דליכא עדים יכול לגלגל משא"כ היכי שפטרו בפירוש מן השבועה י"ל דפטרו אף אם יהיה לו ככחשה עמו ויחשד אותו נמי מחל לו על אותו ממון ופטרו מן השבועה לא יוכל אח"כ לגלגל וזה טעמו של הרא"ש דמחלק בין שותפים שחלקו שיכול אח"כ לגלגל עליו משא"כ היכי שפטרו בפי' וע"כ צריכין אנו לחלק בכך דהשותפים שחלקו ולא השביעו זה את זה אף די"ל שמחלו לא מחלו אלא משום דלא היה חשוד בעיניו וסמוך על נאמנותו וכשנתחייב אח"כ שבועה וחשדו א"כ איתרע לי' לגבי דידיה נאמנותו שסמך עליו בתחילה ולכך יוכל לגלגל עליו משא"כ היכי שפטרו בפירוש משבועה היה סביר וקיבל אף אם יהיה לו הכחשה מחל לו השבועה ולכך לא יוכל לגלגל עליו השבועה: ובוודאי אם הי' דברי הנ"י מקובל בעיני הב"י הי' מביאו בש"ע בשם י"א כדרכו בכל מקום בש"ע וכן רמ"א הי' מביאו ואין לומר דהרב הב"י לא ראה ולא ידע מדעת הנ"י הא הביאו בריש סי' ע"א וגם הש"ך בסי' ע"א בס"ק י"ד כתב וז"ל לכאורה משמע כאן דפטור סתם לא מהני לפטרו משבועה ע"י גלגול כמו שכתב הב"י בשם הרמב"ן וגאון הביאו הב"י ריש סי' זה אבל הרא"ש כתב בפ' הכותב בשם מהר"ש נרבונ"א והסכים עמו דאינו יכול להשביעה אף ע"י גילגול וכן כתב הב"י בשם הרא"ש וכן כתב הטור והמחבר גופא בא"ה סי' צ"א ס"ד וכן דעת רבינו צרפ"ת שהביאו הב"י לקמן ס"ס צ"ג וצ"ע ע"כ ונראה ברור אף לדעת הנ"י דסבירא לי' דפטור לא מהני היינו דווקא לגלגל עלי' משום מאי נפקא להאשה הא לא פטרה אלא משום נאמנות דסמוך עלה דיליף מדין נאמנות שלא תעשה עול במשאה ומתנה ואם בדברים שנשאה ונתנה עכשיו באמונה תכלול עכשיו בשבועה משא"כ היכי שתבעו זה לזה בב"ד וכבר נפסק פסק שבועה ביניהם ואח"כ ע"י פשר מחל זה לזה א"כ בוודאי סברו וקבלו אף אם עשה לו עול במשא ומתן מחל לו א"כ בזה ליכא דמאן דפליג דאינו יכול לגלגל עליו ולא עלה ע"ד שום פוסק ראשון ואחרון שיכול לגלגל במאי שכבר מחלו בפירוש ומי שאינו דן כן לא ידע בדיני ממונות בין ימין ושמאל ואפילו בסברא קמייתא היכי שפטרו מקודם לא הכריע רבינו והש"ך והניח בצ"ע בוודאי יוכל המוחזק לומר קים לי' ומי שרוצה לסתור דברי הטור וש"ע הוי כטעה בשיקול הדעת דסוגיין דעלמא כאידך ואפשר דזה הוי טעות בדבר משנה לפסוק נגד פסקו ש"ע במקום דיחיד פליג עלה וכבר קיבלו עליהם כל בית ישראל לפסוק כפסק הש"ע במקום דאין רבים חולקים עלה ובפרט בדין זה הביאו הרב הב"י ורמ"א בד"מ ולא קבעם בש"ע ש"מ דלא מסתברא להו דעתו דנ"י ליכתוב ולקבוע בש"ע בשם החולקים ופשיטא בנ"ד שלפנינו שהי' הכחשות וטענות ועמדו לפנינו ב"ד ונפסק שבועה לכל אחד ומחלו זה לזה בת"כ לא עלה על לב שום אדם לומר דיוכל לגלגל עליו ותמהני על הרב רמ"א שכתב בד"מ בשם נ"י דאם פטרה משבועה אין נדר בכלל בסתם והנ"י כתב שם דדוקא גבי אשה דמקילה בנדר או בשבועה אבל גבי ב"ח אם פטרו משבועה נדר בכלל וכן כתב רמ"א בסי' ע"א סי' ו' וז"ל פטרו מן השבועה נדר בכלל דאין חילוק בין נדר לשבועה אלא בבעל הכותב לאשתו נאמנות עכ"ל ובסי' צ"ג העתיק סתם כד"מ. ומעתה תמה אני על הדיינים שחייבו לישבע ע"י גילגול אף שמחלו בפסק הראשון זה לזה וכתבו בפסק דין וזה לשונם פסקנו אף שפטרו ומחלו זה את זה השבועה מ"מ מן גילגול השבועה לא פטרו וישבע כל אחד ואחד ע"י גילגול שבועה שבועת השותפות כדעת הטור והרמב"ן והנ"י ישבע כל אחד ע"י גילגול שבועה כנזכר בפסק הראשון עכ"ל. הנה לא ידעו ולא יבינו כי טח עיניהם מראות ושקר ענו בדברי רבינו הטור אדרבה הטור בא"ה סי' צ"ח פסק להדי' כדעת הרא"ש ור"ש ורש"י דאם פטרה בפירוש לא יוכלו לגלגל וכדעת בעל העיטור שהביא הטור ח"מ בסי' צ"ג ולא הביא כלל דעת הנ"י ורמב"ן ואף הש"ך לא הכריע והניחו בצ"ע ומי הם בדבר שהש"ך לא הכריע והם הכניסו ראשם לבין הרים הגדולים איך לא חשו שלא ירצו את מוחם ובפרט שכבר בררנו שאף הנ"י לא מיירי אלא בכתב בתחילה בכתב נאמנות ופטרו קודם שנפלו טענות ותביעות ביניהם אבל לאחר שנפלו טענות ותביעות וירדו לדין ונפסק פסק השבועה ביניהם כבר כתבנו שלא עלה על שום פוסק לגלגל עליו הראשונים דאין אחר מחילה כלום. וראיה ברורה לזה דאמרינן בשבועות דף מ"ח ע"ב לוה הימנה ערב שביעית ולמוצאי שביעית נעשה לו שותף או אריס אין מגלגלין ש"מ כיון דשביעית משמטת החוב והשבועה שוב אינו יכול לגלגל עליו שבועה וא"כ היכי דנתחייב שבועה ופטרו ומחלו זה לזה התביע' והשבועה שאינו יכול לגלגל עליו השבועה וזה ברור. וכל כי האי מילתא לימרו בשוקי ובבראי: שאלה קלט פסקתי הלכה למעשה במי שתכפו אבילות שמותר ללבוש לשבת בגד מכובס באפר ומים באופן שאדם אחר ילבוש תחילה שעה