פנים מאירות חלק ב קלה

וקלוט נדבה תעשה אותו וכו' עד שנאמר אותו אותו אתה עושה נדבה ואין אתה עושה תמימים נדבה לבדק הבית ולאו הבא מכלל עשה בעשה הוא. וכתב הכסף משנה וז"ל בפ"ק דתמורה עלה ז' ואמרינן התם דעובר אף בלא תעשה דכתיב לאמר לא נאמר בדברים ואינו יודע למה השמיטו רבינו עכ"ל. ונפלאתי על גברא דכוותי' אישטמיתי' סוגי' דפסחים סוף פ' כל שעה דאיתא התם ת"ר אכל צלי מבעוד יום חייב ופריך אצלי אמאי חייב מבעוד יום דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה בלילה אין ביום לא האי לאו הבא מכלל עשה הוא וכל לאו הבא מכלל עשה עשה. אמר רב חסדא הא מני רב יהודא הוא דתניא שור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו וגו' מכאן אמרו המתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה אין לי אלא בעשה בלא תעשה מנין ת"ל וידבר ה' אל משה לאמר לימד על כל הפרשה כולה שיהי' בלא תעשה דברי ר' יהודא אמר לו רבי לבר קפרא מאי משמע אמר לו דכתיב לאמר לא נאמר בדברים ופסק הרמב"ם גופי' בהל' קרבן פסח בפרק ח' דין ה' וז"ל אכל ממנו כזית צלי מבעוד יום עבר על מצות עשה שנא' ואכלו את הבשר בלילה הזה בלילה ולא ביום ולאו הבא מכלל עשה עשה הוא. וכתב הכ"מ בעצמו שפסק דלא כר"י אלא כת"ק וא"כ ניחא נמי דהשמיט הרמב"ם דעובר בלאו במקדיש תמימים משום דלא פסק כר' יהודא וזה ברור ופשוט והכ"מ אגב רהיט' רהיט לי' גמר' דידי' אחר כתבתי זאת עיינתי בברכת הזבח סוף מסכת עירוכין ומצאתי שגם הגאון הברכת הזבח הרגיש בקושיא זו וק"ל: שאלה קלז כתב הטור א"ח ס"ס ק"צ ולענין שיעור שתייתו ביין שחייב בברכה אחרונה הי' ר"י מסתפק אם הוא בכזית או ברביעי' לכך כתב שטוב ליזהר לשתות פחות מכזית או רביעי' כדי להסתלק מן הספק וכן כתב הטור בסי' ר"י וכתב הב"ח בשם התוס' וז"ל הטעם הספק הוא מדאשכחן גבי י"כ דהוי שיעור חשוב להיות חייב בשותה כמלא לוגמיו שאינו אלא רוב רביעית כדמוכח בפ' בתרא דיומא דף פ' דהיינו פחות מכביצה ויותר מכזית א"כ לענין ברכה הוי שיעור חשוב פחות מכמלוא לוגמיו דהיינו בכזית תדע דהא לענין אכילה לא הוי שיעור חשוב גבי י"כ אלא בכותבות ולענין ברכה מחייב לאחריו בכזית דהלכה כר"מ כמו שהוכיחו התוס' לשם א"כ לענין שתי' נמי מחייב בפחות מכמלוא לוגמיו דהיינו בכזית או שמא כיון דהלכה כר"מ ור"מ דריש ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתי' א"כ בענין שתיי' כדי שביעה דהיינו כביצה דלא הוי שביעה פחות מכביצה כדאיתא בפ' ג' שאכלו דף מ"ט או שמא יש לחלק בין שתי' לאכילה דדילמא שביע' דשתי' הוי פחות מכביצה או שמא שביעה דשתי' לא הוי אלא בכדי רביעית שהוא ביצה ומחצה כדאשכחן גבי י"כ לא הוי שיעור חשוב לב"ש אלא ברביעית כדאיתא התם דף פ' א"כ איכא למימר דהכי נמי לב"ה לא הוי שיעור חשוב שיהי' כדי שביעה לברך אחריו עד שישתה רביעית דבהא מודה ב"ה לב"ש לכן יש ליזהר שישתה פחות מכזית או רביעית כנ"ל הך טעמא והשתא ניחא הא דמצריך רביעית ולא סגי בכביצה ודו"ק עכ"ל: והרמב"ם כתב סוף פרק ג' מהלכות ברכות וז"ל השותה פחות מרביעית בין מן היין בין משאר משקין מברך בתחילה ואינו מברך בסוף כלל וכתב הכ"מ וז"ל ומש"כ רבינו דשיעורין דמשקין ברביעית טעמו מדאשכחן בעלמא לענין אכילות אסורין דחייב בשתיית משקין אסורין ברביעית דומי' דאוכלין בכזית עכ"ל: ונפלאתי על הכ"מ דמשמע בפ' העור והרוטב דף ק"כ דבשתיית המשקין אסורין כגון המחה כזית חמץ וחלב אם המחוהו וגמעו וכן דם ונבילה דחייב בכזית וכן הטמאין לאסור צירן ורוטבן משמע דחייב בכעדשה כמו איסור גופן של שרצים וכמו כן טבל והחדש והקדש ושביעית וכלאים כולן משקין היוצאין מהם כמותן וכן הא דתנן אין סופגין את ארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן זתים וענבים וכן בתרומה משמע כמו דאיסור אכילה בכזית ה"ה איסור שתי' בכזית. וכן משמע הא דתנן גפן כדי רביעית יין לנזיר משמע דווקא לנזיר אבל בשאר איסור משקין כמו דגופו של איסור בכזית ה"ה למשקין ולנזיר גופא כתבו תוס' בעירובין ובסוכה דף ז' דזה למשנה ראשונה דדרשינן שכר שכר דכתיב גבי שכר רביעית ההין מה להלן רביעית אף כאן רביעית חזרו לומר לא יאכל ולא ישתה מה אכילה בכזית אף שתי' בכזית. הרי להדיא אף בנזיר למשנה ראשונה שתי' בכזית ופשיטא בשאר איסורין לא שמענו שיהי' ברביעית הנה הרמב"ם בפ' רביעי מהלכות שבועות כתב מי שנשבע שלא יאכל היום כלום ואכל פחות מכזית פטור שאין אכילה פחות מכזית דחכמים פליגי אדר"ע במתניתין ברפ"ג דשבועות וכ' עוד מי שנשבע שלא יאכל היום ושתה חייב שהשתי' בכלל אכילה כו' וכמה ישתה ויהי' חייב נ"ל שאינו חייב עד ששתה רביעית כשאר איסורין ועוד בפ' עשירי דתרומות פסק כשם שאכילת תרומה בכזית כך שתייתה בכזית והוא מתוס' פ"ו דתרומות ובדם אף דאיתא בפ' המוציא יין דף ע"ח ת"ר דם וכל מיני משקין ברביעית מ"מ פסק הרמב"ם לענין מלקות אם אכל דם חייב בכזית והתוס' בשבועות דף מ"ג ע"א בד"ה גמר שכר שכר הביאו בשם הירושלמי דשתי' בכלל אכילה מדכתיב כל דם לא תאכלו ואי בשקרש והתני' דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה אלא כמו שהוא והתורה קראו אותו אכילה א"כ נשמע מזה דעיקר הדם דאסרה התורה שהוא משקה אפ"ה מחייב בכזית ושאר אסורי משקה נמי בכזית. ולכאורה הי' נראה לישב הא דכתב הרמב"ם וכמה ישתה ויהי' חייב כו' לא קאי אלא על האי בבא דנשבע שלא ישתה ושתי' הוא דחשיב ברביעית אבל במאי שכתב למעלה במי שנשבע שלא יאכל היום ושתה דסתם איסור שתי' מכח לשון אכילה שקיבל עליו בשבועה וחייב באמת בשתי' בכזית ולכך בתרומה ובדם דכתב אכילה אף שתיה בכזית אבל זה דוחק דהא קאמר עד שישתה רביעית כשאר איסורין ואנחנו לא נדע שאר איסורין שיהי' ברביעית אלא בנזיר למשנה ראשונה: ועוד קשי' לי אי ס"ד דבשאר איסורי משקין ברביעית וכמו כן ברכה אחרונה דיין ברביעית הא בנזיר בפ' ג' מינין דף ל"ח ע"א אמר ר' אלעזר עשר רביעית הן וחשיב חמש סומק' וחמש חיוורת' ולא חשיב רביעית לכל איסורי משקין וגם לא חשיב רביעית יין לענין ברכה אחרונה ואף שהוא מדרבנן והי' נראה ברור אף מצד ספק שמא שביעה דשתי' כביצה צריך ברכה אחרונה כביצה אבל זה ברור דאין צריך רביעית שהוא ביצה ומחצה לברכה אחרונה דא"כ ליחשב גבי הנך דעשר רביעית הן והט"ז בא"ח ס"ס ק"צ הכריע בשותה רוב רביעית חייב מצד הדין לברך אלא על צד יותר טוב ישתה לכתחילה רביעית וכן כתב בסי' תפ"ו והתפלא על הלבו"ש דפי' מקום הספק דלעיל דעכ"פ כזית בעינן אלא דהספק אי כזית בלח כמו שיש ביבש כזית דיבש וממילא הוי פחות מרביעית או דילמא גם בלח משערים כאלו הוא קרוש ויבש וממילא הוי בלח ברביעית כדאמרינן ריש פ' המוציא יין וכתב הט"ז ולא ידענו מאי חשב בזה להביא ראי' ממקום הסותר אותו דהא אמר שם אביי לחד לישנא דילמא בדם שהוא עב הוא כך אבל ביין דקליש יש בכזית יותר מרביעית וא"כ הי' לו לר"י להסתפק דשמא בעינן אפילו יותר מרביעית שלם אלא ודאי ליתא להאי ספיקא כלל עכ"ל. אם אמנם שיש להציל להלבו"ש מקושי' הט"ז דהא בלאו הכי קשה דעיקר ספק של ר"י כיון דפסקינן כר"מ ור"מ סבר ושבעת זו שתי' ושמעינן לר' יודא שביעה הוא כביצה א"כ י"ל לר"מ שביעה דשתי' ג"כ כביצה או פחות מכביצה ומפרש הב"ח דספק נמי דילמא שביעה דשתי' הוא ברביעית וקשה למה לא נאמר דשביעה דשתי' יותר מרביעית אלא ע"כ כיון דשביעה זו מדרבנן דמדאורייתא שביעה גמורה אף באכילה בעינן וכיון דמצינו דרביעית חשוב במקום אחר בשתי' דשתה רביעית יין אל יורה וכן בנכנס למקדש דחייב משום שתי' יין ברביעית מסתמא אמרינן דשביעה דשתי' נמי ברביעית ולא יותר א"כ דברי הלבו"ש נמי נכוני' דהא קאמר לענין הוצאות שבת יין יבש בכזית דברי ר"נ ואמר ר' יוסף ר' נתן ור' יוסי בר יהודא אמרו דבר אחר ר"נ הא דאמרן ור"י בר' יהודא דתני' ר"י אומר ששה דברים מקולי ב"ש וחומרי ב"ה דם נבילה ב"ש מתירין וב"ה מטמאים ואמר ר"י בר"י אף כשטמאו ב"ה לא טימאו אלא בדם שיש בו רביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית אמר אביי דילמא לא היא עד כאן לא אמר רב נתן הכא דבעי רביעית אלא ביין דקליש אבל בדם דסמוך כזית לא בעי רביעית אי נמי עד כאן לא קאמר ר' יוסי בר' יהודא התם דכזית סגי לי' ברביעית אלא בדם דסמוך אבל יין דקליש כזית הוי יותר מרביעית וא"כ בשתי' לענין ברכה דהוי שביעה פשיטא לן דכזית דלא צריך יותר מרביעית אפילו אם הי' פחות מכזית צריך ברכה דכתיב ואכלת ושבעת וברכת ורביעית הוי שביעה לענין שתי' אלא דמספקא לן ללישנא קמא דאביי כיון דקליש צריך רביעית לכזית א"כ לא הוי שביעה פחות מרביעית וצריך רביעית לכזית ודברי הלבו"ש ברורין בזה. אך מעיקר דינא המצא ספק מאי דלא זכרו התוס' ובאמת אין כאן ספק דלענין שתיות משקים אף אם לא הי' כזית אם נתיבש מ"מ מחייב ותדע דהא בנזיר גופא למשנה אחרונה דפליג ר"ע דבשתי' נמי בכזית ואי ס"ד דרביעית משערינן כפי שהי' ביבש א"כ צריך עכ"פ לכל הפחות רביעית וא"כ אין נ"מ בין משנה ראשונה למשנה אחרונה ובהדי' כתבו התוס' בנזיר ובעירובין בשם התוס' כיצד יעשה מביא כוס מלא יין ומביא זית אגורי וכנותן לתוכו אם שתה כיוצא בו חייב ואם לאו פטור וא"כ בכל אסורין אם שותה כמו מה שיצא מן כזית כשניתן לתוך המים חייב אלא דבשבת בעינן חשיבות ברביעית כשיבש יעמוד על זית ופחות מזה לא חשיב לענין הוצאה וכמו כן גם דם נבילה דמן התורה אינו מטמא אלא בשר וע"כ צריכין שיהי' בדם רביעית בכדי שאם יקרוש ויחשוב כבשר יהי' כזית כאיסורו אבל בכל איסורי' דאפילו טעם כעיקר אסור מן התורה לא בעינן רביעית משקה בכדי שיקרוש שיעמוד על זית אלא משערינן אם הי' נותן זית לתוך המשקה כמה שיצא ממנו זה הוא שיעור לחייבו ולא מצינו בכל התורה לחייבו באסורי משקה ברביעית חוץ מנזיר למשנה ראשונה ובשותה רביעית יין ונכנס למקדש משום מידי דמכשר בעינן וכמו כן שתה רביעית יין אל יורה אבל במידי דאסורי לא מצינו שיהי' המשקה ברביעית אלא משקה כמו האוכל וחייב בכזית והדרן למילתא קמייתא דהרמב"ם מביא ראי' דאינו מברך ברכה אחרונה פחות מרביעית משום דמדמה לשאר אסורי משקה כשול עוזר ונפל עזור דהא הביאו ראיות שכל איסורי המשקה הוא בכזית כמו האוכל וגם ליכא לספוקי