פנים מאירות חלק ב קלב

שייני קינדער בניו הזכרים טיילין ווערדין כו' ולאחר שסיים צוואתו נאמר זבה"ל מה שכתבתי בכ"י גיב איך איטליכן במתנה גמורה וויא אובין פאר מעלט איזט עכ"ל: אחר איזה שנים נפל אותו זקן למשכב בחולי השלא"ק השם יצילינו וניטל ממנו רוב המדבר בלשונו והי' מגמגם בלשונו ומי שלא הי' מורגל עמו לא הי' יכול להבין לשונו אבל הי' בר דעת ושכלו להשיב לשאלו דבר דבר אופנו אבל כן הרופאים אמדהו אומד למיתה שימות מחולי זה וב' ימים לחודש טבת תפד"ל קרא לסופר וציוה להעתיק הצוואה הנ"ל וז"ל הסופר כל זה העתקתי אות באות ואף החתימה של הקצין הנ"ל מגוף כ"י הניכר לי בט"ע ממש וע"פ הדברים שצווני וביקש ממני להעתיק אות באות בשביל איזה דברים שחידש בה אשר שם בפי אותו כתבתי לא הוספתי ולא חסרתי אפילו אות אחת רק כאשר אמר לי פה אל פה כן כתבתי ולראי' גמורה ונכונה באתי על החתום יום הנ"ל. נאום פלוני: אחר זה קרא הזקן הנ"ל לנאמני הקהלה וז"ל כהיום יום ז' ר"ח שבט תפ"ד לפ"ק הורה לפנינו הישיש הקצין הנ"ל בהודאה גמורה שרירא וקיימא ונאמנה אמיתית שציוה ליכתוב את הסופר פלוני הצוואה זו ונעשה מפיו ממש כאשר ציוה כן כתוב לא הותיר ולא פיחת מדיל' וביקש מאתנו נאמני הקהל לקיים חתימתו שחתם ח"י ממש וחלילה לשנות מצוואה שום ב"ד שבעולם מכש"כ שאר בני אדם רק יקיים בכל תוקף ועוז כאשר מבואר בתחילה ועד סוף בכן אשרונהו. נאום פלוני ונאום פלוני: אחר זה הוציא בנו הבכור צוואה אחרת וז"ל הן היום יום ד' עשרה ימים לחודש אייר דהאי שתא למנין פד"ת נקראנו אנחנו ח"מ נאמני הקהלה להזקן הנ"ל ובאנו עליו ומצאנו ששוכב ומוטל על ערש דוי ומגמגם בלישנא הוי אבל דעתו הי' מיושבת עליו וזאת ידענו בברור ושמענו מפיו כאשר ביקש מאתנו לשמוע דבריו ולקבל צוואתו לכתוב ולחתום זה הלשון באשר שכבר עשיתי צוואה מקוימת מח"י ועתה באתי לגרוע מהצוואה הראשון באשר שמבואר בצוואה ראשונה שבני פלוני בכור ובני פלוני הנ"ל כבר קיבל ממני על חלקו יותר משאר בני הזכרים בכן ציוה לפנינו בצוואה שכ"מ כדקציר ורמי בערסא שבני פלוני הבכור לא יקח פי שנים כדין הבכור באשר שכבר קיבל חלק בכורתו רק יקח עם בני הזכרים שוה בשוה וכל אחד חלק אחד מכל עזבון שלי הן ממעות מזומנים הן כסף והן מטלטלי' בדיל ונחושת ונחושת קליל ואבנים טובות מכל מה שנשאר פחרי יקח שוה בשוה. ומחמת קרקעות מבואר באריכות בצוואה ראשונה וגם מחמת מקומות בבה"כ נשאר הכל בתוקפו ובחזקתו כמבואר בצוואה ראשונה וחלילה לשנות לשום ב"ד או לקהל או להרב ולתוקף בא הזקן הקצין בעצמו על החתום ואנחנו נאמני הקהלה באנו לקיים חתימתו עכ"ל: ועתה טוען בנו הבכור שאביו מסר לו הצוואה הזאת ואמר לו שאינו רוצה בשטר זה כלל ואני מבטלו ועוד עכ"פ יש לי ראי' משטר צוואה זו שנאמר בו שכבר ציוה בצוואה ראשונה שבני פלוני הבכור יטול פי שנים בראוי ובמוחזק כדין הבכור ובהעתק מצוואה משנת תפא"ל היוצאת לפנינו אינו מבואר זה אדרבה מבואר שם שלא יקח אלא כאחד מבניו הפשוטות ומסתמא עשה צוואה אחרת וביטל מה שכתב בשנת תפא"ל וציוה להעתיק בשנת תפד"ל וזיכה אותי אפי' ליקח פי שנים בראוי והצוואה הזאת מסר לידי כדי להראות שביטל הצוואה הנכתב בשנת תפא"ל. גם הצוואה הזו שמסר לידי ביטל הנ"ל וא"כ חזר הדין לסיני שאקח בכל נכסי אבי הן בקרקעות והן במטלטלי' פי שנים ושאלני את נאמני הקהלה אם עשה הזקן הנ"ל איזה צוואה ואמרו שיודעי' שעשה איזה צוואה קודם צוואה הזאת שמוציא בנו הבכור אבל אינו זוכרים מה הי' כתוב בתוכו והיורשים השיבו שאין עליהם לקיים אלא כפי צוואה שמסר אביו ביד שליש הנאמן לו ליתן לנו אחר מותו וצוואה שמוציא אחיהם הבכור אפשר שהוא מעצמו מצא ונטלו. ועוד שהרי השטר ושוברו עמו שנאמר בצוואה שלא יקח פי שנים ולענין קרקעות חיזק דבריו שישאר הכל בתוקפו כפי הצוואות הראשונה ומסתמא ציוה על צוואה שמסר ביד השליש כי שם נאמר באריכות חילוק הקרקעות ומקומות בה"כ איך ומה יחלקו בניהם ועמדו לפנינו לדין וזה יצא ראשונה: תשובה לדברי הצדדים דתחילה צריכין אנו למידין אם צוואה ראשונה מה שעשה בשנת תעא"ל אם יש בה ממש באשר שמבואר שנותן לכל אחד מתנת בריא ומתנת בריא בעי קנין אפילו אם ציוה לחלק אחר מותו כמו שפסק רמ"א בס"ס רנ"ז וז"ל לכן בריא שרוצה לחלק נכסיו אחר מותו שלא יריבו יורשיו אחריו ורוצה לעשות סדר צוואה בעודו בריא צריך לקנות בקנין ואף שמבואר בריש סי' רצ"ח בשטר מתנה שכתוב בו שיקנה פלוני שדה פלונית לאחר מיתה בין שהיה בשטר קנין בין שלא היה קנין כיון שנכתב בו זמן הזמן מוכיח שמהיום הקנה לו בשטר צוואה זו וכתוב בו זמן וכתוב בו מהיום חלקתי את נכסי ונתתי במתנות בריא לכל אחד ואחד כפי מה שנרשם למטה. וכתב הסמ"ע אף במתנות בריא בעי קנין כאן מיירי בכותב לו בשטר שרי נתונה לך לאחר מיתה דבשטר כזה קונין גם כן בבריא כדאיתא בסי' קצ"א ולפי זה שטר צוואה זה נמי יחשב שטר קנין לקנות בו השדה דהא מבואר בסי' רמ"ה בכותב בשטר נתתי שדה פלוני לפלוני כו' הרי זה זכה בה כשהגיע השטר לידו וא"כ ה"נ דכיון דכתוב בו מהיום חלקתי את נכסי ונתתי במתנות בריא לכל אחד ואחד אם כן שטר זה שטר קנין הוא אף שלא בא לידם מחיים מכל מקום כיון שמסר ליד שליש מסתמא זיכה להם על ידי שליש מהיום ואף בדכתוב מהיום ולאחר שלשים יום דכתוב שלא יקנה אלא שעה אחת קודם מותו מ"מ נראה ברור דזה הוי דינו שוה ככותב מהיום ולאחר מיתה דטעמא מאי אמרינן דזמנו של שטר מוכח עליו בכותב מהיום ולאחר מיתה ולא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו בכותב מהיום ולאחר שלשים וע"כ הטעם הוא כמו שכתב הסמ"ע דכיון שהמיתה מבררת הזמן מה צריך לכתוב הזמן אלא ע"כ דבעי לקנות לו מאותו הזמן משא"כ בנותן מהיום ולאחר שלשים יום דצריך ליכתוב זמן כדי לברר מאימתי מתחילין השלשים יום ולכך אין אומרים זמן של שטר מוכח עליו. וא"כ בנ"ד נמי דהא כתוב שכל אחד יקנה שעה אחת קודם מותו א"כ המיתה הי' מבררת השעה שיקנה כל אחד ואחד ולא הי' צריך להזכיר זמן אלא ע"כ שביקש להקנות מעכשיו. אך דאיכא לפקפוקי בהא דהא מסיק רמ"א הא דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו דווקא שציוה לעדים לעשות השטר מעלי' אבל צוואה שלא נכתב הזמן אלא לזכרון בעלמא אין אומרים זמנו של שטר מוכיח עליו אמנם נראה דזה איירי בצוואה שלא נכתב בו לישנא לשטרי. אבל הכא שכתוב מהיום חלקתי נכסי ונתתי לכל אחד ואחד כפי מה שנרשם למטה וכתוב בו ויהי' לשטר זה ולמתנה זו כל תוקף כאלו נכתב בכל שופרי דשטרי ועם כל הבווארנ"ש שבעולם מלשון זה משמע דלשטר גמור נתכווין כאלו ציוה בפירש שיקנה הגוף מהיום כיון שכתוב נתתי לכל אחד ואחד הוי כשטר קנין. אך איכא לפקפוקי דמאן יימר שזיכה להם ע"י שליש דילמא השליש ביד שליש משום דיהי' בידו לחזור ממתנותיו ולא הגיע השטר לידם מחיים ולא זכה בשטר זה בלא קנין: איברא כיון שהסופר מעיד שבטבת שנת תפד"ל בעת שהי' שכיב מרע חזר וציוה ליכתוב כל הדברים הנ"ל וציוה להעתיק אות באות בשביל איזה דברים שנתחדשו בו אשר שם בפי אות באות כתבתי לא הוספתי ולא חסרתי אפילו אות אחת רק כאשר אמר לי פה אל פה ממש כן כתבתי א"כ הוי מתנת שכיב מרע בכולהו שחלק כל נכסיו ואין צריך קנין. אף שנזכר שבשנת תפא"ל נתן במתנות בריא אין זה מגרע כח מתנת שכיב מרע דבאותו עת הי' בריא אבל עכשיו שהי' ש"מ וחזר וציוה לכתוב המתנות והוסיף עוד באיזה מתנות הוי מתנות שכיב מרע דומה לזה אם נתן אדם שדה במתנה בלא קנין ואח"כ נותן לו אותו שדה בקנין וכי יגרע כח מתנה בשביל זה ה"נ דכוותי' וכי בשביל שנתן בחייו במתנה בלא קנין ועכשיו חזר וציוה בעת שהי' שכיב מרע וכי יגרע כוחו דלא להוי ככתובין ומסורין הלוא אמר לו פה אל פה ממש. ואף אם יאמרו הנקדנין מדכתב הסופר ע"פ הדברים אשר ציוני וביקש ממני להעתיק אות באות בשביל דברים שחידש בה כו' א"כ ציוה להעתיק לו אות באות מצוואה ראשונה ושם נאמר ונתתי במתנת בריא לכל אחד ואחד א"כ נימא דכיון למתנת בריא וכיון דאין בו קנין לית בי' מששא הנה אף הא לא תברא וגדולה מזו מצינו שהשיב הרב הב"י לרמ"א הובא בתשובתיו סי' מ"ז שנשאל באחר שציוה לפני מותו לתת סך מה לעא"י והיורשים מערערים באומרם כי הצוואה אינו עשוי' כהוגן לפי שכתב בצוואה שנתנם במתנה ברי' ולא במתנת ש"מ ולא נזכר שום קנין בצוואה והשיב שאין בטענות היורשים ממש שמאחר שזה הי' ש"מ ומה שכתוב שנתנם במתנה ברי' אפשר שהוא טעות המצווה שחשוב ליפות כחם באמרו שהיא מתנת ברי' או הסופר טעה וכתב כן מדעתו והביא ראיות על זה וכתב ובנידן דידן כיון שאלו היינו אומרים שמתנת ברי' הי' ואין בה קנין היתה מתנה בטליה יש לנו לפרשה בענין שתהי' קיימת עכ"ל: ורמ"א וב"ד הסכימו על ידו והכריחו להיורשים לקיים צוואתו וכמו כן הביא הב"י בח"מ סי' רנ"ג בההיא מתנה שכתובה בלשון מתנה זה צוואתה להניח חמשים דוקאט"י לרבי מנחם ואלו הי' כתוב אמרה אני מניח חמשים דוקאט"י לרבי מנחם וודאי הי' מועיל אבל ציותה להניח משמע שציותה לאחר שיניח חמשים דוקאטין אלא שאפשר דכל כי האי מוכחא מילתא דטעות סופר הצוואה היא דהא וודאי היא המונחת ולא מצוה לאחר להניח אפילו אם ברור לנו שאמרה היא באותו הלשון ממה שכתב בצוואה כיון דקי"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה סתמא דמילתא שהיא מונחת אלא שלא דקדקה בלשונה עכ"ל. הרי להדיא בדבר שנוכל לומר ולאמוד דעת הנותן שלמתנה גמורה נתכוון ולישנא הוא דאיתקל אמרינן דמתנתו קיימת ואף שרמ"א בתשובה השיב על דבריו לענין דינא וכמו שהביא הסמ"ע בסי' ר"ן ונראין דבריו רמ"א מ"מ דכיון שכתוב בהדי' מתנות ברי' איך נאמר שטעה הסופר וגם לא תלינן דברי ש"מ בשעת שלא נתכווין רק ליפות כוחו דא"כ הי' לנו לתלות