פנים מאירות חלק ב קל

ובתשובת מיימני דשייך להלכות אישות שהרב רבי חזקי' ממאדיבורג אוסר בכי האי גוונא ששמע מאחורי הבית נשימתן כדרך בני אדם שמשמשין מטותיהם ותמה עליו מהר"ם בר' ברוך דקי"ל אין אוסרין על היחוד ואין אוסרין אלא בקינוי וסתירה או משיראו כדרך המנאפי' השוכבים בקרוב בשר אבל משישמע אותם מנאפי' לא שמענו כי מה שמיעה שייך במנאפי' אפילו אם שמעו אותן מנשמין שמא הי' משתגעין ביחד דרך שחוק ולא אסרינן בהא והמעתיק רצה להביא ראי' לדבריו מהא דסוף נדרים וקאמר שם דילמא עיני' נתנה באחר והשמיעה קול תשמיש כדי שיוציאנה ומסיים אם שמע באותו ענין שברור לו שלא הי' דבר אחר אלא תשמיש חלילה לו מלקחתו ואע"פ שאין ב"ד יכולין לכופו להוציאה הרי שכתב בהדיא אף שהיה ברור לו שזינתה אין הב"ד יכולה לכופו וכעובדא זו כתב הרב בתשובת צ"צ ס"ס ע"ט ומחלק הא הא דהתיר מהר"ם באשת כהן סתם ולא ירד לחלק בכך שאם תקיע בלבו היינו משום דהתם הכותל הי' מפסיק ולא שמע אלא דרך כותל שהי' נוטה אזנם לשמוע ואי אפשר לשמוע כל כך בבירור אבל בנידן זה שהעד הי' שוכב באותו החדר עצמו סמוך למיטתו והי' שומע שפיר ומעיד על דבר ברור שתקוע בלבו שזינתה בוודאי דבר פשוט הוא אי מהימן לי' כבי תרי שחייב להוציאה עכ"ל. וא"כ בנידן דידן שהי' שומעין אחורי חלון ולא ראו י"ל ג"כ שהי' משתגעין ואמירתו לא מהני דהא אם הי' האיש הנואף עומד לפנינו ומודה לדבר עבירה יכול הבעל לומר אינו מאמינך וכן אפילו אם אשתו הודית לדבר זה יוכל לומר אינו מאמינך. ולדעת ר"א בסי' קע"ח אינו נאמן לומר בזמן הזה אני מאמינך א"כ ק"ו בנ"ד שהיא מכחישתו והבעל אומר שאינו מאמין בלבו שזנתה ע"פ עידי כיעור וגם לפי דברי הנערה שאומרת שהיתה באותו עת בבית החורף והנר היה דולק ולא נכנס החשוד לחדרה אינו חיוב עלינו לכופו לגרשה ובפרטות שיש לחוש לכמה תקלות יהיה העון האשמה תלוי בראשם ואנחנו ב"ד נקי מה' ומישראל. כ"ד הכותב באנחה השוברת גופו של אדם היום יום א' כ"ד אדר פד"ת לנפשי לפ"ק. נאום מאיר בהר"ר יצחק ז"ל חותם פה ק"ק א"ש: שאלה קלב ראיתי בדברי האחרונים שתמהו על המקואות שלנו שעומדים הנשים על גבי נסרים וטובלים הלוא לדעת הראב"ד דכתב דווקא בכלי חרס דכיון שאינו מקבל טומאה מגבו ולא חזי למדרס ליכא משום גזירות מרחצאות וסילתא נמי לאו בר קבולי טומאה הוא אבל בכלי עץ אפילו דעבד לא עלתה לה טבילה ודייק לי' מדתנן בפ"ה דמסכת מקוואות מעין שהעבירו ע"ג כלים או ע"ג ספסל הרי הוא כמו שהי' דברי ר' יהודא ר' יוסי אומר הרי הוא כמקוה ובלבד שלא יטבול ע"ג ספסל אלמא כל שהוא ראוי למדרס כספסל לא מהני בהו טבילה משום גזירות מרחצאות. ובדברי הרא"ש פסק הרשב"א בת"ה וז"ל לא תעמוד על גבי כלי עץ שמקבלים טומאה מגבן ולא על גבי נסרים שראוים למדרס ולא על שום כלי הראוי למדרס מפני גזירות מרחצאות של כלים עברה וטבלה לא עלתה לה טבילה וע"פ זה כתב בש"ע סי' קצ"ח סעי' ל"א אין טובלין בכלים כו' ולא על גבי נסרים שרואים למדרסו' וכתב הט"ז וז"ל ונקט נסרים הראוים למדרס כי טומאת מדרס אינו שייכא אלא בחשיב עלי' שתהי' למדרס ולפעמים צריך אפי' למעשה כדאיתא ברמב"ם פרק כ"ה דהלכות כלים וכתב שם נסרי' של בית המרחץ ששגמן אינם מקבלים טומאה שאינן עשוי' לישיבה כו'. א"כ בכל סתם נסרים שמוכרין לבנין לא מטמאי' מדרס אלא דס"ל להראב"ד כיון שראוים לטומאת מדרס אם הי' מיוחדין לכך לעשות מהם ספסל או כיוצא בו יש לחוש לרואה שיטעה ויאמר כל הנסרים הדין כך אע"פ שיחדן כבר לישיבה ויש בהם טומאת מדרס ומכח זה יטבול במרחצאות זה כוונת הראב"ד שכתב נסרים הראוים למדרס. ולפ"ז יש לתמו' טובא על המנהג מדינתינו שעושים נסרים במקום שתעמוד האשה הטובלת ולבו"ש האריך בתמי' זו: ונפלאתי שטעו בכוונת הראב"ד והרשב"א דהא משנה שלימה שנינו במס' כלים ספסל שניטל אחד מראשיו טהור ניטל השני טהור אם יש בישיבה טפח טמא ופי' הרב רבינו עובדי' משום דלא חזי לישיבה שהיושב עליו כיושב על גבי קרקע ואם יש בגובה טפח טמא שדף העב חזי לישיבה וכן פסק הרמב"ם בפרק כ"ו מהלכות כלים ובסוף פ' הנ"ל תנן הנסרים במרחץ ששגמן ר"ע מטמא וחכמים מטהרים שאינו עשוים אלא שיהי' המים מהלכין תחתיהן ופסק הרמב"ם בפ' כ"ה דהלכות כחכמים א"כ אין ספק מה שכתב הרשב"א ולא ע"ג נסרים שראוים למדרסו' היינו בעוביין טפח דהם טמאים מדרס. ולפ"ז מנהג של ישראל תורה ולכך לא מיחו כל גדולי ישראל דהם עושים מתחילה נסרים שאין בעובין טפח ואינם מטמאי' מדרס ואין פיקפוק כלל לטבול עליהם דלא משום בעיתות' איכא ולא משום כלי דמקבל טומאה איכא דנסרים כאלו אינם טמאים מדרס כמו גבי ספסל. ולפ"ז יש תמי' רבה על הב"ח שכתב בסוף דבריו וז"ל ומיהו לעעוד על הנסרים אפילו הם רחבי' ד' אם אינם מחוברים וקבועים במסמרי' אסור לעמוד עליהם ולטבול כיון דראוים למדרסות ואף בדעבד לא עלתה לה טבילה. וכן פסק הרשב"א וכן פסק בש"ע ולפמ"ש ברור הדבר כשמש וכביעות' בכותחא בנסרים שאין עוביין טפח אין מטמאין במדרס ואין חשש כלל לטבול עליהם ואין לנו לבדות מלבינו חששות רחוקים דראוי למדרס פירושו שראוי' לעשוי' ספסל או כלי שראוי למדרס א"כ גבי סולת' ל"ל טעמא משום בעיתותו' הא בכל פשוטי כלי עץ נמי נימא דראוי לעשות ממנו כלי שיטמא אלא ברור הדבר שלא עלה על שום קדמון גזירה זו אלא פירוש הראוים למדרס שיש נסרים שאין עוביין טפח ואין מטמאין מדרס ומנהג ישראל תורה היא ואין בדבר זה שום פיקפוק ושאר תשובת שהביא הש"ך לא הי' בידי לעיי' בהם: ועוד דמסככין בנסרים ולא פליגי ר"מ ור"י אלא בגזירות תקרה ואם איתא דנסרים חזי למדרס ומקבלין טומאה בלא"ה אין מסככין בהם דהא אין מסככין בדבר המקבל טומאה אלא ברור הדבר דסתם נסרים שאין עובין טפח ולא מטמאו מדרס וזה ראי' שאין עליה תשובה. והלבוש בא"ח סי' תרכ"ט סי' י"ח נתקשה מזה שכתב ויש מתמיהים והרי הם מקבלים טומאת מדרס ולמה לא יהי' פסולים כו'. ונדחק בישוב קושי' זו אבל לפי מה שכתבנו אין כאן קושי' דסתם נסרים אין עוביין טפח ולכך אינם ראוים למדרס ואינם מקבלים טומאה וק"ל: שאלה קלג מהרב המופלג מוה' לוי ירושלמי אבד"ק בילגראד. תפארת ישראל מאיר ומנהיר עיני חכמים ותלמידיהם בהלכה עולה ויורד בעמוקא של הלכה הליכות עולם לו נר ישראל ע"ה פ"ה אב"ד ר"מ הגאון המפורסים חסידא וקדישא ופרישא מוהר"ר מאיר נ"י. ובדבר שכתבתי לאדמ"ו אשתקד שיש פה קהל ספרדיים והמה נוהגים מנהגם עפ"י דעת הרמב"ם ב"י ואנחנו בני אשכנז נוהגים עפ"י פיסקי רמ"א ז"ל ויש כמה פסקום וכמה ענינים בדיני שחיטות ובדיקות שאנחנו מטריפים והמה מכשירים ואנחנו אוכלים עמהם על סעודת מצוה כגון ברית מילה וכיוצא בזה. ומעכ"ת השיב לי לאמר שדבר זה צריך עיון בדבר וכעת שנתקבלתי עליהם לרב ולמ"צ הזהרתי לשוחט ובודק שלהם שכל מקום שימצא שני וורדים או כיוצא בסימנים הללו שיטריף עד שיבוא עלי תשובה נכונה מרום מעכ"ת. ועוד מטעם שרובא דרובא מהקהל ספרדיים המה אשכנזים וזה מקרוב כגון עשרים שנים שנעשה הקהל א' ותפסו מנהג הספרדיים אבל רובא דמינכר ותרי רובא הן אשכנזים גמורים: תשובה אמרתי להשיב מפני הכבוד אם אמנם שאין אני מופנה מכל צד בשעורין דרבנן תמידין כסדרן אמרתי להפסיק באמצע פרק ולבאר דין זה הוא תלמוד ערוך בפ"ק דיבמות דף י"ג ע"ב תנן התם מגילה נקראת בי"א ובי"ב כו' אמר לי' ריש לקיש לר' יוחנן איקרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות א"ל עד כאן לא שנית מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושים מקום שנהגו שלא לעשות אין עושים א"ל אמינא לך איסור' ואת אמרת לי מנהגא ופריך התם לאו איסורי' והתנן בלילה ב"ש אוסרים וב"ה מתירין א"ל התם הרואה אומר מלאכה הוא דלית לי' ופריך והא ב"ש מתירין הצרות לאחים וב"ה אוסרין ומשני מי סברת עשו ב"ד כדבריהם לא עשו קרינן כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות ואמר אביי כי אמרינן לא תתגודדו כגון ב' בתי דינים בעיר אחת כו' א"ל רבא והא ב"ש וב"ה כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי אלא אמר רבא כי אמרינן לא תתגודדו כגון ב"ד בעיר אחת פלג מורין כדברי ב"ש ופלג מורין כב"ה אבל שתי בתי דינים בעיר אחת לית לן בה וקאמר בש"ס ב"ש אע"פ שאלו אוסרי' ואלו מתירין לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה ולא ב"ה מב"ש ואמאי לא נמנעו ב"ה מב"ש הא בני חייבי כריתות נינהו ומשני דמודעי לי' ופרשי עכ"ל. שמעינן מסוגי' זו בדבר מנהג לא שייך לא תתגודדו ואפילו בדבר איסור אי אינו ניכר לרבים שהוא משנה אין כאן משום לא תתגודדו כדמשני הש"ס התם הרואה הוא אומר מלאכה הוא דלית לי'. וגם נשמע מזה דשני בתי דינים בעיר אחת לית בהו משום לא תתגודדו אפילו באיסור דאוריית' כמו בפלוגת' דב"ש וב"ה בצרות שנחלקו בחייבי לאוין וחייבי כריתות. וגם נשמע מזה שאין הרוב מעלה ומוריד בענין זה דהא ב"ה הוי רובא כמו דמשני הש"ס למ"ד לא עשו דב"ה הוי רובא אפ"ה אי הוי שני ב"ד בעיר אחת לית לן בה ומותר לפסוק כב"ש ואלו כב"ה ולא אזלינן בתר רובא ולפ"ז בנ"ד אם אמנם שנתקבל מכ"ת עליהם לרב מ"מ כיון שיש להם ב"ד ולקהל אשכנזים נמי יש להם ב"ד אע"פ שאין בהם לומדים מ"מ ממונים הטובים שיש בהם ולכל ב"ד וב"ד שבכל עיר הוי ב"ד חשוב ואין לך אלא דיין שבימיך וזה הוי כשתי בתי דינים בעיר אחת דלא הוי משום לא תתגודדו ואף שנתקבל מכ"ת עליהם למורה מ"מ אין בידו