פנים מאירות חלק ב קכט

לחפש בכל חדרי הבטן במקום הפרש וזה אי אפשר כי אם בטורח גדול ודמי להא דתנן היה ר' מאיר אומר כל דבר שבחזקת טומאה טמא עד שיודע לך הטומאה היכן היא וחכמים אומרים בודק עד שמגיע לסלע או לקרקע בתולה והביא הש"ס פלוגתא בפ"ק דפסחים ואף לרבנן דפליגי אדר"מ מ"מ סבירי לי' דצריך בדיקה עכ"פ להוציא מחזקתו אבל בלא בדיקה אף שלא מצא טומאה בחזקת טומאה הוא ה"נ דכוותי' שעינינו רואות ברוב פעמים ונתנסה בעשר נסיונ' שמוצאים מסמור או מחט ורובא דאורייתא ובפרט ברוב המצוי הוי בודאי טריפה א"כ אם המצא ימצא במיעוטא דמיעוטא שלא מצא המחט תחוב כל זמן שלא בדק בפרש הוי טריפה גמורה וכיון דאי אפשר לן לחפש בכל חדרי בטן אחר מחט זה נילך אחר רוב פעמים ולכך כתב רמ"א שימצא בוודאי שם שנתאמת אצלו כמו שנתאמת בדורינו ברוב פעמים ואם לפעמים במיעוטא דמיעוטא דלא נמצא מחט תלינן שיהיה בפרש ואי אפשר לבדוק והיא טריפה גמורה ועתה כשל עוזר ונפל עזור בעל פרי חדש שהסכים עמו ולא דק בזה ובטחתי מי שלומד התורה לשמה יודה לדברי בהוראה זו. אך מקרוב בא התלמידי' הקופצים בהוראה ומקלו יגיד לו כל המיקל אליו שומעין אבל חלילה לפרוץ גדר וכן חקרתי מן השוחט דמתא ואמר לי שכן נוהגין בכל מדינות אשכנז להטריף היכי דנסרכה הטרפשי' בב"ה והמסס ואין בודקין כלל אחר המחט כי כבר העיד רמ"א שהוא בדוק ומנוסה. וגם עינינו ראה ולא זר יותר מעשרים פעמים שבכל פעם שהי' נסרך מצאנו מחטי' שם ע"כ אין להקל אפילו באיזה פעם שלא נמצא המחט אנו חוששים שמא כבר ירדה לתוך הפרש ואי אפשר לבדקה כראוי ויש להטריף וכן נהגתי כל ימי וה' ידריכנו בדרך אמת ויראנו נפלאות בתורתו ויצילינו משגיאות כ"ד המתפלל בלב נשבר ונדכה ולבי דואג בקרבי שיצילינו משפת שקר ולשון רמיה ויקוי' ברשעים עצו עצה ותופר. היום יום ד' ד' מנחם תפ"ג לפ"ק: אחר זה מצאתי בשאלות ותשובות חוט השני סי' ס"ט וכתב בפירוש שאפילו אין המחט תחוב בו כלל מבפנים אלא מונח על הפרש ויש להטריף ומדמה לגמרי לוושט וכתב שם אם אירע שעירו הפרש מתוכו ולא בדקו אחר המחט נראה להכשיר ומסיים ואולי שלא נהגו לחפש ולפשפש בכל הפרש מקצה לקצה לית לן בה כי די לבקוע הכרס במקום הסירכא ולבדוק רק על הפרש סמוך לדופן הכרס אשר שם הסירכא דומי' דוושט כי נמצא שם קוץ בפנים הוי סמוך לדופן הוושט אשר שם הקורט דם מבחוץ וק"ד אית בי' חששא כמו טפת דם קרוש עכ"ל בקיצור ואף שחלק עלי בדין אחד דהיינו היכי דלא בדק מ"מ אומר אני דאפשר שלא הוחזק ונתברר אצלו שנמצא ברוב פעמים מחטים אבל אחר שנתברר לפני בהרבה נסיונות יש לי על מה לסמוך דרובא דאורייתא ומתניתן מסייע לן דכל הטומאות כשעת מציאתן ובלא בדיקה בכל חדרי הבטן אי אפשר להכשיר וכל מי שאינו נוהג כן בדורינו כאלו מאכיל טריפות בישראל: חזר השואל והשיב לי וז"ל לא ידעתי הסיבה למה סבב עצמו לפרש דברי רמ"א דאף בדיקה לא מהני כי בכל פינות שאנו פונין דברי רמ"א אינו מדוקדק דלפירושו דאף בדיקה לא מהני קשה אמאי נקט רמ"א יש לבדוק הל"ל טריפה עכ"ל. אמרתי להשיב במחילה כבודו שאף אני לא אמרתי דבדיקה לא מהני אלא כתבתי שקשה לבדוק כל חדרי בטן ובוודאי כוונת רמ"א שכתב יש לבדוק שבוודאי ימצא שם כוונתו בדיקה מעליותא לפשפש בכל הפרש ובדורינו שנתברר ברוב פעמים שמוצאים מחטים אי אפשר להכשיר אלא בבדיקה מעולה אבל כיון שקשה לבדוק בפרש לכך יש להטריף וזה ברור בדברי למי שמדקדק בדברי לא יטעה בשום ענין שעלתה בדעתי של דברי רמ"א אף בדיקה לא מהני. עוד השיב לי דלסברתי דלא אמרינן דיצאה וחזרה מ"מ קשה אם בנמצא אמרינן דחזרה מכ"ש בתחוב א"כ קשה אמאי לא נימא אף בנקוב מצד אחר דאף אם ימצא נגד סביבות המחט בחוץ דטריפה דאמרינן דחזרה לאחורי' מצד החיצון ונשארה תחובה בצד הפנימי והק"ד שהם עכשיו שלא כנגד פי המחט הי' מתחילה סביבי המחט מבחוץ והיינו מטריפי' בשניקבה מב' צדדים כה"ג כמ"ש הב"י א"כ ניחוש שמא חזרה המחט עכ"ל: ודבר זה ג"כ אינו קושי' כלל דהא טעמא דב"י דבעינן מצד אחד שימצא ק"ד כנגד פי המחט ומטעם שנראה שעבר לב' צדדים וחזר לבפנים ומתוך זה היא נגד פי המחט ממש. ולפ"ז אין לחוש שמא היתה נקובה מעבר לעבר וחזרה דאם חזרה ק"ד נגד פי המחט יש למצוא ולא סביבות המחט לחוד דכשאנו מוצאים נקובה מעבר לעבר אי אפשר למצוא כנגד פי המחט שהיא כבר פי מבחוץ ולכך מטריפות ק"ד אך סביבות המחט. אבל היכי שאינו נקובה מעבר לעבר אין אנו חוששין שנקובה היתה מעבר לעבר אלא שחזרה דא"כ ק"ד נגד פי המחט בעי לאשכוחי ותדע דהא אף בלא סברתי תקשי לפי דברי הב"י למה הכשיר מצד אחד כשיש סביבות המחט ק"ד ואינו כנגד פי המחט ולא ניחוש דילמא נקובה הי' וחזרה לאחורי' אלא ע"כ כדאמרן דא"כ ק"ד כנגד פי המחט בעי לאשכוחי ומדלא אשכחן ק"ד כנגד פי המחט לא מחזקינן ריעותא שחזרה ומכח ק"ד שסביב הנקב לא מחזקינן שהיתה שם וחזרה ונתחבה לכאן זה לא אמרינן וק"ל. עוד השיב לדברי וז"ל ועוד יש להקשות בדבריו כיון דמכשיר אם המחט לא ימצא בפרש רק דמטריף משום דהבדיקה הוא בקושי וצ"ל דס"ל כיון דק"ד כשר אם לא ימצא המחט בפרש ה"ה בסירכא וא"כ אמאי לא אשתמיט שום פוסק להשמיעינו דבק"ד נמי טריפה משום דבדיקה כמו בסירכא לסברתו עכ"ל: גם זה אינו קושי' כלל דהא בלאו הכי יש לדקדק למה לא כתבו הפוסקים כשמוצאים ק"ד מבחוץ יש לבדוק אחר המחט כמו גבי טרפש שנסרכה אלא ברור הדבר שגבי טרפש שנסרכה נתברר להם ע"פ נסיון שכך מצאו אבל בק"ד לא נתברר להם וא"כ לדידי נמי לא קשי' אם הי' מבורר אצלינו כשנמצא ק"ד מבחוץ שיש שם מחט ברוב פעמים באמת היינו מצריכים בדיקה מעולה אלא שלא נתברר אצלינו ולכך לא דברו מזה הפוסקים אבל בטרפש הכבד שנסרכה להמסס עינינו ראו ולא זר שרוב פעמים ורגיל הרבה שמוצאי' בו המחט בכל גוונא שמוצאי' בו מחטים להטריף. ובעל תשובת צ"צ לא דק בזה וכמו כן אם אין אנו יכולים לבדוק ולחפש בכל חדרי בטן יש להטריף וכן שמעתי נוהגים באשכז ולדעתי כל מי שאינו כן כאלו מאכיל טריפות בישראל: שאלה קלא נפתלי שבע רצון מלא יראה פנימי כחיצון ועטרנו צינה רצון ה"ה אהו' ידידי כנפשי הרב המופלא המושלם במעשים כבוד מוהר"ר נפתלי נר"ו כתבו קבלתי וראיתי מגילת קנאת ה' צבאות בדבר פלוני שהי' מיחד עצמו עם אשת פלוני בחדר תוך חדר באפילה ושהה עמה לערך ג' שעות ומשרתו של ב"ב הרגיש בדבר וקרא לכמה אנשים והטו אזנם ברחוב אחורי הכותל לפני החלון ושמעו הקול הוויות של תשמיש והאריכו בדברים של ממש כאלו ראה מעשה והאשה עומדת במרדה ואמרה אויבים הוא דמפקא עלי' קלא ומכ"ת ירא לגבות את העדות בפני' ובפני בעלה מכמה טעמים שיגיד לי בעל פה וביקש ממני לחות דעתי בנדון זה: אמרתי להשיב מפני הכבוד אם אמנם שכהיום באתי מאורחים רחוקא ונטלטלתי בטילטולא דגברא ואין דעתי צלולה להעמיק בדברי הפוסקים ולברר דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש מ"מ להוציא חלק אי אפשר באשר שבעל האשה בא לפני וצעק ככרוכיא ואמר בפה מלא ששקר המה הדברים וילדה אחת בת י"ב שנים הי' נעורה באותו עת בבית החורף והנר הי' דלוק והאנשים מבחוץ לא יכלו לראות את הנר מחמת דלת החלון שהי' סוגרי' ונעולים הטיב בלילה ולפ"ז רוצה לנסות להדליק הנר בביתו וכשיסגור דלת החלון לא יראו שום ניצוץ אור וגם אמר שהילדה אומרת שלא נכנס פלוני לחדר רק הי' בבית החורף ולפ"ד הבעל יש לחוש לכמה חששות ותקלות שיעשו מחמת בושה אם יגרש את אשתו בכן אודיע למכ"ת מה שנראה לי אליבא דדינא ופותחין בזכות תחילה דזה ש"ס ערוך בפ' עשרה יוחסין דף פ"א אמרינן מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד א"ר אשי לא אמרן אלא ביחוד דפנוי' אבל ביחוד דאשת איש לא שלא תהי' מוציא לעז על בני' ובוותי' קימ"ל. ופסקינן בא"ה סי' כ"ב הרי להדיא דבא"א לא מבעי' דלא אוסרין אפילו אין מלקין ולפי דברי הילדה אפילו יחוד לא הי' דהא מתיחד אדם עם אשה ותינוקת שיודעת טעם ביאה ואינו מוסרה עצמה לביאה. ואף שתוס' בפ"ק דכתובות דף י"ג כתבו והקשו על הא דאמר רב אין אוסרין על היחוד מהא דאמרינן בפ' בתרא דנדרים גבי האי נואף לא תאכל מהני תחלי דטעמינהו חווי' אמר רבא איתת' שרי דאם איתא דעביד איסורא לא הוי אמר הכי דניחא לי' דלימות משמע דאי לאו האי טעמא היתה נאסרת ע"י יחוד ותירצו וי"ל דנואף שאני וא"כ אי האי גברא הי' בחזקת נואף הי' לנו לאסור אך אף שהעם מרננים אחריו מ"מ לא הוחזק בעדים לכך: ועוד כתב הנימוקי יוסף בפ' כיצד אשת אחיו דכל הני עובדא דשלהי נדרים דאמרינן התם דאיסורי לי' כולהו כשרצו לגרש ובבא לצאת ידי שמים אבל כשטוען ואומר שאשתו מותרת לו ומכחיש הדבר אין אוסרין אותה עליו אלא בעידי טומאה ממש כדאמרן וכן העלו בתוס' והרמב"ם והרא"ש והריטב"א ז"ל ובעדי כיעור פסק הרי"ף והרמב"ם ז"ל דמבעל עצמו לא מפקינן אלא בעידי טומאה בין שיש לו בנים ובין שאין לו בנים כדגרסינן בקדושין בפ' האומר איבעיא להו זינתה אשתו בעד אחד מאי אמר רב הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים והיכי דמי עידי טומאה כדגרסינן בפ' כיצד העדים ורבנן היכי דייני כשמואל דאמר שמואל במנאפי' עד שיראו מנאפים ופירש"י ששוכבים בקירוב בשר ונוהגים כדרך תשמיש ולדעת הב"י בטור א"ה סי' י"א סובר כן וכן כתב הרמב"ם בפ' כ"ד מהל' אישות סי' ט"ו בעידי דבר כיעור אם רצה הבעל להוציא תצא בלא כתובה ובסי' י"ח כתב אין ב"ד כופין את האיש לגרש את אשתו עד שיבאו שני עדים ויעידו שזנתה אשתו בפניהם וזה דעת רוב הפוסקים דעת רש"י ושאלתות ומרדכי דאם הי' בכאן קול ממש עם עידי כיעור אבל היכי שלא ראה בעיניהם אלא ידיעה בלא ראי' ששמעו קול תנועה מהמיטה ונשימתה אפשר דלא הוי ניאוף כלל ותנועת המטה י"ל שבא לפעמים ע"י המתהפך אנה ואנה ולפעמים אדם מנשף בשינה ואינם אומרים אלא בדממי: