פנים מאירות חלק ב קכח

אחרים שהי' קונים אתרוג זה בסך זה איכא לדמותו להתם שאינו חייב לו אלא ליתן לו אתרוג שיצא ידי מצוה ולא דמים כפי מה שנתן. ואף דאמר שמואל בפ"ק דקדושין דף י"ב קידשה בתמרה חיישינן שמא שוה פרוטה במדי ואף דמוקי לי' בקדושי ספק היינו משום דילמא אף במדי אינו שוה פרוטה אבל אם הי' מבורר ששוה פרוטה במדי הוי קדושין ש"מ דלא אזלינן בתר מקום שפירות מונחים אלא דחשבינן לדמי פרוטה ה"נ בנידון דידן שאף שאין האתרוג שוה בכאן מ"מ במקומות אחרים שוה מ"מ לא דמי דהתם הי' קידושין דהא אילו הי' מטו תמרה הזו למדי הי' שוה פרוטה אבל הכא אי ישראל רחוקים מן העיר ההיא בכדי לא ימטי להתם אלא אחר חג א"כ לא שוה כ"כ. ועוד דאי אם אחד גזל פירות ואכלם ואי אפשר למצוא הפירות הללו וכי נאמר שצריך לשלם כפי מה שהי' שוים במקומות אחרים דאין לנו אלא כשעה שאבדה מן העולם ולפי דמים שהי' שוים באותו זמן ומקום א"כ ה"נ דכוותי' עיין בתשובת חכם צבי בסי' ש"כ ושמחתי שהייתי כרסולי בקצת דברים הנ"ל: שאלה קל לבאר דברי הגהת רמ"א ביו"ד סי' מ"א וז"ל אם נסרך טרפש הכבד לבית הכוסות יש לבדוק בכרס שבוודאי יש שם קוץ או מחט שניקבה ועל ידי זה בא הסירכא וכן מצאתי וראיתי מעשה והכי נהוג ונפל חילוק בין הלומדים אם יש להטריף אף בלא בדיקה אחר הקוץ משום דכבר העיד רמ"א שבוודאי יש שם קוץ או דילמא דצריך בדיקה דווקא ואם בדק ולא מצא יש להכשיר דתולין הסירכא בדבר אחר אשר לא ינום ולא יישן ינצרוהו כאישון להחכם הכולל ונבון לחש ה"ה הרב הגאון הגדול מוהר"ר מאיר נר"ו אל יחסר מעל ראשו שמן ששון עד בנין מרום מראשון ארשה ארש ראשון שעל יעלה באפו עלי לעשון שבאתי בלא רשיון כי הצקתני רוח בטני לשאול על הדברים שנזרקו מפיו בחבורת ששון אם נעלם ממנו תשובת צ"צ סי' מ"ט שהתיר אף אם נמצא בו מחט בלא עשיות רושם ואם לא נמצא בו מחט אף לש"ך וט"ז האכלו ממנו אין בו אשם ובאשר בדבר הלכה אסור להיות מכ"ת מחשים בכן שמתי פני כשרשים להעיז נגדו לחות דעתו על מה עשה כרשים וכאילו האכילו לישראל רמשים והנה קצרתי כי אין צורך לבאר באריכות לחכם חרשים וגם הטרדות הקיפוני כארי ידי בכן שמתי קנצי למלה כי רוב דברים בלי דעת מעולה לא יחדל מעילה ובקשתי לאחוז במדה סלולה שאחז למרום עלה ובזה יתגדל קרנו למעלה עד ביאת שילה ואצא בחילה: תשובה ארי מפני אהבתו אמרתי להפסיק באמצע פרק ולהשיב מפני כבוד ואצרף ידי לברר דברי הנאמרים באמת ובתמים והנה ספר שו"ת צמח צדק לא הי' תחת ידי ובימי חורפי קריתי ושניתי בו דרך העברה בעלמא וכעת אשר נשען מכ"ת עליו עיינתי בו ולאחר העיו' הדק הטיב ראיתי שכבודו הגדול במקומו מונח וכאן לא דק במה שהשיג על הט"ז והש"ך שכתבו ביו"ד סי' מ"ח בהגה' סי' ח' וז"ל מחט או קוץ הנמצא בהמסס וב"ה בחללו ולא נתחב בהם כשר בכל ענין ואין צריך בדיקה וכתב הט"ז והש"ך דמשמע הא כל שנמצא בו ק"ד מבחוץ אפילו לא נתחב כלל טריפה דאם אין שם מכה ק"ד מנין ורצה הרב בעל צ"ץ לדחות סברא זו מטעם דשאני וושט דאכלה בי' ופעיא בי' ומתנענע תמיד איכא למיחש שמא תחילה ניקב הקוץ הוושט ומחמת הניענוע חזר הקוץ לפנים ונסתם הנקב אבל בכרס שהוא נח לעולם אי איתא דהקוץ הי' נוקב בו לא הי' חוזר לפנים אלא הי' תחוב בו כמו בתחילה וכה"ג כתב הסמ"ג והרא"ש בפ' אלו טריפות בשם ר"ת לכך אין להטריף בכרס בנמצא קוץ מונח בתוכו ואינו תחוב בו אפילו בנמצא עליו ק"ד מבחוץ עכ"ל: ואני אומר במחילה מכבודו שלא דק בדבר זה דלא מבעי' לדעת הרמב"ן והרא"ש דפסקו כעולא דלא חיישינן לשמא הבריא כמו במחט בעובי ב"ה ומדמי לגמרי וושט למחט שנמצא בעובי בה"כ דלית להו סברא זו אלא אפילו לרוב פוסקים דפסקו דלא כעולא אלא בוושט חוששין שמא הבריא ולא דמי למחט שנמצא בעובי בה"כ חדא משום דהוא עב ועוד טעם אחד משום דוושט איידי דפעיא בי' חזרה המחט לאחורי' אבל מחט הנמצא בעובי ב"ה אדרבה האוכלין והמשקין דוחין אותו לחוץ ולא לאחריו כ"כ בהגהות אשר"י בפ' אלו טריפות ומטעם סברא זו חולק ר"ת על רש"י דס"ל לרש"י בהמסס אפילו מצד אחד טריפה מפני שדופנו דק ולא נראה לר"ת דלא חיישינן לשמא הבריא אלא בוושט דפעי' בי' וגמדא בי' ופעמים שחוזר המחט לתוך הוושט אבל בהמסס אם הבריא לא היה המחט חוזר לתוכו עכ"ל. וכל זה לא אמר ר"ת אלא היכי דליכא ק"ד כמו גבי וושט דחיישינן שמא הבריא אפילו בלא ק"ד ובהמסס לא חיישינן שמא הבריא בלא ק"ד דלא מחזקינן ריעותא מכח סברא דאוכלין ומשקין דוחין אותו לחוץ ולא לאחוריו ובוודאי דלא ניקב לחוץ דא"כ לא הי' חוזר לפנים אבל אם ניקב מצד העור ומצא מצד השני ק"ד בזה אף ר"ת מודה מכח ריעותא דק"ד דאם אין מכה יוצא לחוץ ק"ד מנין מכריח לומר שע"כ חזרה המחט לפנים כלומר לאחורי' מאיזה סיבה ה"נ להט"ז והש"ך אם נמצא המחט בפרש אם נמצא ק"ד אמרינן אם אין מכה יוצא לחוץ ק"ד מנין זה הכריח לומר שחזרה המחט לאחורי' לבפנים מאיזה סיבה כמו שאנו מוכרחים לומר שחזרה ממקצת העור לאחורי' כן נוכל לומר שחזרה כולה דמה לי מקצת ומה לי כולה ומייתי שפיר ראי' מוושט דכתב רמ"א בסי' ל"ג סי' ט' אם אין עליו ק"ד מבחוץ משמע אבל אם יש ק"ד טריפה. וביותר שט"ז כתב שהוא הגה' מהגהות מיימוני בשם ספר התרומה ובעל ספר התרומה מכשיר בוושט אפילו בנתחב הקוץ והוא בכלל היש מכשרין וע"כ סביר' לי' דדמי וושט לגמרי לעובי ב"ה והמסס ולית לי' האי חלוק' דמחלק ר"ת וושט איידי דפעי' בי' אפ"ה אי מונח בתוכו קוץ ולא תחוב ואיכא ק"ד בכל מקום בוושט טריפה ה"נ בהמסס ובה"כ אם מונח קוץ בחלל אם מצא ק"ד טריפה אליבא דכ"ע משום דק"ד מכריח לומר שחזרה ע"י איזה סיבה והאי חילוק' לא כתב ר"ת אלא היכי דליכא ק"ד דבוושט חיישינן לשמא הבריא משום דפעיא בי' ובהמסס לא חיישינן לשמא הבריא מטעם הנ"ל: גם מה שכתב עוד טעם לסתור דברי הט"ז והש"ך וז"ל הלוא רוב פוסקים בשם ראב"י וסמ"ק וספר התרומה ומרדכי בשם ר"ת וריב"א הביאם הרב הב"י בסי' מ"ח כולהו סבירי לי' בנקיבת ב"ה מצד אחד ונמצא עליו ק"ד לא מיטריף אלא בנמצא ק"ד נגד פי המחט ממש משום כשהוא נגד פי המחט נראה שעבר לשני צדדים וחזר לבפנים ומתוך כך הוא נגד המחט ממש אבל לא בנמצא בסביבת הנקב מבחוץ וא"כ איך ס"ד למימר דאפי' אין קוץ תחוב בו אלא מונח בתוכו דהוי טריפה בשביל שנמצא ק"ד עליו הא אפילו אי הוי תחוב בו לא הי' מטריף אי לא הוי ממש כנגד פי המחט אלא סביב הנקב וא"כ מהיכי תיתי לומר כשנמצא עתה לפנינו שאינו תחוב אלא מונח בתוכו שיהי' טריפה בכל מקום שימצא ק"ד והגע בעצמך כשאין הקוץ תחוב בו אלא מונח בתוכו דקיל שהרי אין צריך בדיקה כלל יהי' אסור אם נמצא ק"ד בכל גוונא ובנמצא קוץ תחוב בו דחמיר שצריך בדיקה לא יאסור אלא בנמצא ק"ד דווקא נגד פי המחט ולא בכל גוונא לכך נראה וודאי דלא מיסתבר כלל למימר כך כו' עכ"ל. ואני אומר דאף משום הא לא תברא בוודאי לענין בדיקה קיל בנמצא מונח מנמצא תחוב דאין כאן ריעותא לפנינו משא"כ בק"ד דס"ל דלא מטרף אלא אם נמצא כנגד פי המחט דמסתמא חזרה לאחורי' משא"כ אם מוצאים ק"ד מבחוץ סביבת הנקב דצריכין אנו לומר דמחט היה שם וחזרה לאחורי' באיזה סיבה וחזרה ונקבה במקום זה בזה לא מחזקינן ריעותא שחזרה לאחורי' וחזרה ונקבה במקום הזה שהיא תחובה עכשיו ולכך תלינן הק"ד שסביב הנקב בדבר אחר משא"כ להחזיק שחזרה לאחורי' לבד שפיר מחזקינן אם נמצא ק"ד דבכל מקום שנמצא ק"ד הוי כמו כנגד פי המחט שאנו חוששים שחזרה המחט לחלל ההמסס כיון שנמצא ק"ד דמה לי שאנו חוששים ע"י ק"ד שחזרה המחט במקצת ומה לי לומר שחזרה כולה: והשתא אני אומר בטח שאין בדברים אלו כדאי לדחות דברי הט"ז והש"ך ששניהם שוים בדבר זה ומימיהם אנו שותים והם באר הגולה ודברי הצ"צ בעיני בדבר זה פטומי מילי למי שלא נכנס בחדרי הפוסקים ובוודאי לא נעלם מדברי הט"ז והש"ך לחלק בסברות בין וושט להמסס ובה"כ אלא ברור הדבר שאף ר"ת לא חילק אלא היכי דלא מצא ק"ד אבל בנמצא ק"ד אין חילוק בין וושט להמסס ועתה כיון דקם דינא דהט"ז והש"ך וכבר העיד הצ"צ דסירכא יותר גרוע מק"ד א"כ יש להטריף אף בנמצא בפרש וכמו היום ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה שמצא השוחט דמתא ק"ד בכרס החיצוני ולא רצה להטריף מחמת ק"ד לבד ונטרפה הבהמה מחמת ראי' ואח"כ אמר לו הכותי הקצב שמצא בפרש מסמור ארוך ומי יקיל ראשו נגד הש"ך והט"ז בלי ראי' מוכרחת: ובעיקר הדין לבבי לא כן ידמה כמו שעלה על לב השואל על הרב צ"צ שאין הכוונה בהג"ה שיהיה טריפה אם לא ניקב מעבר אל עבר כי לא בא אלא ללמדינו שצריך בדיקה אם יש שם קוץ או מחט שניקב מעבר לעבר אז הוי טריפה אבל אם לא ניקב מעבר אל עבר אע"ג דמחט תחוב אין להטריף כמפורש בסי' מ"ח עכ"ל השואל. ולדעתי הי' טח עיניו מראות שהרי כתב וז"ל אם נסרך טרפש הכבד לב"ה יש לבדוק בכרס שבוודאי יש שם קוץ שניקבה וע"י זה בא סירכא זו ואי לפי דברי השואל למה נקט רמ"א שע"י זה בא הסירכא זו הלוא סירכא זו אינו מעלה ואינו מוריד דעיקר דבעינן שניקב מעבר לעבר. ועוד דהוי לי' למימר דצריך לבדוק ועוד מלשון רמ"א משמע יש לבדוק בכרס שבוודאי יש שם קוץ משמע אפילו שלא במקום הסרכת הטרפש לב"ה אלא בכל מקום בכרס: ולפ"ז אין לחלק בין הוא תחוב שלא במקום הסירכא או מונח בתוך הפרש אלא עיקר הדבר שרמ"א רצה לברר הוראתו שסירכא זו בא ע"י מחט ולכך אמר יש לבדוק בכרס שבוודאי יש שם קוץ או מחט שניקבה וע"י מחט זה בא הסירכה ר"ל שניקבה במקום הסירכא וע"י זה בא הסירכא אלא שחזרה המחט לאחורי' והשתא כיון דהעיד רמ"א שבדוק ומנוסה למצוא שם מחטים והוי כמו רוב המצוי יותר מסירכא הריאה וכי היכי דנאבדה הריאה אסרינן ע"פ חומרות הגאונים ה"נ בהאי סירכא אף אם לא נמצא המחט אנו אומרים שבוודאי יש בתוך הפרש וצריכין