פנים מאירות חלק ב קכו

אזוב היוצא מקיר עיר קטנה אשר יבש כחרס כוחי בשיחי וניבי נבזה ורזה לשלוח אמרתי לטרוח את הארז אשר בלבנון אך תורה הי' וכו' ובאתי לדביר היכלו כבוד אומר כולה לשחר את פניו ולדרוש בשלום תורתו ומשנתו עתה באתי ע"ד תורה באתי אודות אשר נשאלתי ונדרשתי לאשר שאלוני זה מקרוב מאשה אחת מניקה שהיה לה מכה באותו מקום וסובלת צער גדול והיה יודעת בוודאי שמכה היא מוציאה דם ומחמת גודל הרפואות שנעשה לה ע"י הרופאים מומחים נתרפא המכה ולא הי' מוציא' עוד דם רק לפעמים מרגשת מעט כאב במקום המכה. ואח"ז שמשה עם בעלה שני פעמים דהיינו כל פעם אחר טבילתה ומצאה למחרת הרבה כתמים בעד שלו ובעד שלה ממראים הטמאים אמנם לא ראתה דם ממש ובשעת התשמיש הרגיש ג"כ מעט כאב וגם תכף אחר תשמיש בדקה אחר זה שהכניסה מוך בעומק והי' שם מעט כל הלילה ולא מצאה עליו דם כי אם כמו ליחה לבינה וקודם שהוכתה במכה זו לא אירע לה דברים כאלו מעולם בכן בקשתי שטוחה לפני הוד רום מעלתה לחות לי דעתו הרמה אם אשה הזאת טהורה היא ואם צריכה לישב ז' נקיים או לאו או יש לחוש שדם זה בא מן המקור וראתה דם מחמת תשמיש ואסורה לשמש עם בעלה אחר פעם ג' אף שיש אתי ת"ל לפלפל בדבר זה בכל צידי צדדים במראה אופן הרואה פנים לכל צד הן לאיסור והן להיתר אשר דעתי נוטה יותר רק לעמוד על שורשן ועוקרן מלאה לבי החלל לבא בשורתיי' האלו לשקוד על דלתותיו ושעריו שערי בינה לדרוש שיודיעני הוד רום פאר מעלתו דעתו הרמה להלכה למעשה. ומה מאוד בקשתי שטוחה להושיבני דבר בעטו חוסן ע"י שליח מיוחד הלז ובטוח אני בגודל מדתו וענותנותו שלא יזיח ולא יזיחנו ועל אמיתת הדברים יעמידנו ואנכי עפר כירה מוכן לשרתו בקודש בכל אשר יגזור עלי וה' יאריך לו ימיו ושנותיו על ממלכתו בקרב ישראל ידין יתיר ויורה אשר הוא בתוכו שורה כ"ד אהו' מחותני דשת' המצפה על תשובתו הרמה: תשובה כתבו קבלתי וע"ד שאלתו נפל חברין ברברבין דפתחי נדה הן הן גופי הלכות דמה שכתב מכ"ת שלמחרתו מצאה כתמים בעד שלו ובעד שלה ממראות טמאים אמנם לא ראתה שום דם מחמת תשמיש לא פירש מכ"ת יפה דבריו אם מיירי שקנחה בעד שלו ובעד שלה אחר תשמיש דזה פשוט דהיות רואה דם מחמת תשמיש ולא מבעי' בעד שלו שקנח עצמו אפילו בדק אחר זמן מופלג אחר תשמיש מיקרי רואה מחמת תשמיש כמבואר בש"ס בפ' כל היד דף י"ד ואפילו בעד שקנחה הוי רואה דם מחמת תשמיש אם בדקה אותו יום ולפי דברי רמ"א כל שראתה סמוך לתשמיש הוי כמחמת תשמיש ועד שקנחה סמוך לתשמיש הוי כמו מחמת תשמיש ואם לא קנח הוא בעד שלו והיא בעד שלה א"כ לא הוי רק כשאר כתם ולא מצינו שניחוש לכתמים בבגד האיש בכל הש"ס כי אם בבגדי אשתו וכי היכי דבכתם תולה במכתה אפילו אם נתרפא המכה ועלה בו קרום אם יוכל להתגלות ולהוציא דם ע"י חיכוך תולה בה כמבואר בש"ע בסי' ק"צ סי' י"ח וה"נ דכוותי' כיון שהיה לה מכה אף שנתרפאית מ"מ כיון שמרגשת כאב בשעת תשמיש נוכל לומר דאימר דע"י דישת השמש נתגלה מכתה להוציא דם כבתחילה ובכתמים תולין להקל ומה שכתב מכ"ת שבדקה עצמה והכניסה מוך בעומק והי' שם כמעט כל הלילה בדיקה זו לא מעלה ולא מוריד דאי לגלות שאינו מוחזקת לראות דם ממקור בלאו הכי עדיין אינו מוחזקת ומותרת לשמש בפעם ג' ואם לטהר כתמיה ולתלות בדם מכתה כמו בראשונה זה אינו בדיקה כלל דדוקא שופפרת ומכחול ובראשו מוך הוא דמהני ואף שכתב הב"י דשופפרת אתי לאברירי דאם מצא בראשו היא וודאי טמאה ולא מן הצדדים אבל אם לא מצאה בראשו אלא בצד השופפרת מסתמא מן הצדדים בא הדם וטהורה וכתבו האחרונים שאם לא מצאה לא בראשו ולא מן הצדדים שטהורה מ"מ דווקא אם הכניס מכחול שהוא עץ דומי' דשמש שיכול' להכניס עד מקום שהשמש דש אבל במוך לבד אין אנו יכולים לטהר דדילמא ע"י כח דישת השמש בא דם מן המקור א"כ אין בידינו לטהר אשה זו לבעלה בלי שתמנה ז' נקיים אם קנח הוא בעד שלו והיא בעד שלה ולאחר טבילה לא תשמש לילה ראשונה דצריכה למיחש לוסתה כמבואר בש"ע סי' י' ואם לאסרה לבעלה יש כמה צדדים להתיר אבל הדבר צריך תלמוד ועיון גדול וכעת מפני שהשליח ממהר לשוב לביתו כשעה חדא אי אפשר לי להשיב ועוד חזון למועד אי"ה אבאר באר היטב כיד ה' הטובה עלי כ"ד מחותנו מאיר בהר"ר יצחק ז"ל חותם בק"ק אייזנשטאט: שאלה קכח כתב רש"י בפ' מצורע חיות פרט לטריפות טהורות פרט לעוף טמא וקשיא לי דמהדר תלמודא בריש חולין ללמוד דאזלינן בתר רובא מכמה קראי ולא יליף מהכא דמוקדם הוא בתורה משעיר המשתלח ועגלה ערופה ופרה אדומה. וניחא לי לומר דרש"י דרוש היותר פשט נקיט וזה סוגי' ג"כ בש"ס בכמה מקומות והתוספות בסנהדרין דף ל"ד ד"ה וביום הראתו וביותר בדברי רש"י דנקט בכל מקום דרוש נפקא ליה מפשטי' דקרא דבאמת לפי המסקנא בפ' שלוח הקן דף ק"מ לא ילפינן מהאי קרא חיות למעוטי טריפות ומטהורות למעוטי טמאות דמבנין אב דתנא דבי רבי ישמעאל נפקי דתני דבי ר"י נאמר מכשיר ומכפר בפני' ונאמר מכשיר ומכפר מבחוץ וחיות טהורות איצטריך כדמשני ר' נחמן בר יצחק וכדרבא כמו שכתבו התוס' ד"ה שלא יזווג לה ולפ"ז ניחא כיון דציפורי מצורע גופא ילפינן שלא יהיה טריפות אלא ממכפר משעיר המשתלח ומעגלה ערופה לכך ניחא להנך אמוראי לאתויי ראי' משעיר המשתלח ממעגלה ערופה גופא וסוגיא זו הואיל ואתן לידן ניחא בי' מלתא דתמי' לי דהא בש"ס ילפינן ד' מעוטי' מטהורות דר"נ ב"י משני דאתי למעוטי ציפורי עיר הנדחת ורבה משני למעוטי שלא לזווג לה אחרת ורב פפא משני למעוטי צפרים שהחליפו בציפורי ע"ז ורבינא משני למעוטי עוף שהרג את הנפש והרמב"ם בפ' י"א מהלכות טומאת צרעת פסק דאין לוקחין שתי ציפורי' מציפורי עיר הנדחת ולא מציפורי' שהחליפן בע"ז ולא מציפורים שהרגו את הנפש. וכתב הכ"מ וז"ל שם אמוראי וכל חד וחד אמר חדא מהני וסובר רבינו דהנך אמוראי לא פליגי לענין דינא: ונפלאתי עליו דלפי פי' זה למה השמיט תירץ של רבא שלא יזווג לה אחרת ואף שכתב הרמב"ם לעיל מיניה דציפור המשתלחת מותר לטהר בה מצורעים אחרים מאחר שנשתלחה ומותרת באכילה ומ"מ לא נשמע מדיוקא דקודם שלוח אסור לזווג לה די"ל דלאחר שלוח מותרת ליקח אף לציפור השחוטה וקודם שלוח אסור ליקח לשחוטה אבל לזווג לה לשלוח בשביל שניהם זה לא שמענו והי' להרמב"ם נהודיעינו אלא ע"כ כדכתיבנא דלאחר שלוח מותרת ליקח אף לשחוטה דמאחר שנשתלחה מותרת אפילו באכילה כשאר ציפרים וא"כ הדרן קושיא לדוכתא למה השמיט תירוץ של רבא שלא לזווג לה אחרת וכן מצאתי רש"ל בים של שלמה וז"ל והרמב"ם הזכיר כולן חוץ מהא דרבא שלא לזווג לה כו' לא הזכיר ואפשר דס"ל דאין הלכה כרבא אלא כרב פפא ורבינא דבתראי הוי ומסיים וכשיבא אליהו ויאיר עינינו בהלכה אי שרי לזווגו או לא עכ"ל. ולדעתי הראני לי ה' בזה דרך אמת ותחילה צריכין אנו לעמוד על דברי תוס' שם ד"ת שלא יזווג לה אחר צ"ע האיך משמע זה מטהורות וא"ת וחיות ל"ל וי"ל דרבה ור"נ ב"י לא פליגי אהדדי ותרי מעוטי חד לדמר וחד לדמר עכ"ל ודברי תוס' אלו צריכין ביאור איך מקושר דברי תוס' א"ת זה בצ"ע דלעיל. ועוד למה לא הקשו התוס' על דברי ר"נ ב"י דחיות למה לי ונ"ל לישב דבר זה דהא בקדושין דף נ"ז איכא פלוגתא ציפורי מצורע מאימת אסורים ר' יוחנן אמר משעת שחיטה ור"ל אמר משעת לקיחה ופירש"י משעת שחיטה נאסרת השחוטה והמושלחת מותרת כדלקמן ור"ל אמר משעת לקיחה פירש"י משעת לקיחה נאסרות שתיהן עד שמשלח המשולחת וניתרת בשילוחים וכן פירש"י בחולין דף פ"ב כמו כאן ומסקינן בקדושין תנאי היא דתניא דבי ר' ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר כו' ופירש"י לתנא דבי ר' ישמעאל דיליף מכשיר ומכפר ס"ל דמתסרא מחיים והתוס' הקשו ד"ה תנאי היא תימא דהכא משמע דילפינן ציפורים אסורים בהנאה מעגלה ערופה ובכריתות דף כ"ה משמע דילפינן עגלה ערופה מציפרים ותירצו וי"ל דמעיקרא צריך למילף ציפורים מעגלה ערופה דמה עגלה ערופה אסורה לכל הפחות משעת עריפה אף ציפור דמשולחת אסורה לכל הפחות איסור דשייך בי' והיינו ע"כ מחיים קודם שנשתלחה וכיון דאיסור משולחת מחיים ואם כן שפיר ילפינן התם עגלה ערופה דנאסר מחיים מציפור המשלחת כו'. ובחולין דף פ"ב ד"ה גמר קיחה כתבו דלא קיימי המסקנא בפ"ב דקדושין תירצו עוד תירוץ אחר וז"ל וי"ל דדייק משום דלא איצטרך למילף מכשיר ממכפר אלא לאיסור מחיים דלאחר שחיטה ידעינן מזה אשר לא תאכלו לרבות השחוטה וכמו כן תירצו בכריתות ורש"י נדחק בכריתות לומר הא דמשני תנאי היא דתניא נאמר מכשיר וכו' ופירש"י דיליף ציפורי מצורע משעיר המשתלח ועגלה ערופה אלמא ס"ל דעגלה ערופה מחיים דכי היכי דגמר מכשיר ממכפר יליף מכפר ממכפר עגלה משעיר ושעיר ודאי אסור מחיים עכ"ל וכתבו התוס' שהוא דוחק ונ"ל דרש"י אזיל לשיטתי' דס"ל למ"ד דציפורי מצורע נאסרו משעת שחיטה אין שום איסור על המשולחת ואיסור הנאה בשחיטה למאן דלא ס"ל לא תאכלו איסור הנאה י"ל דס"ל בעגלה ערופה נמי לא מיתסרא אלא לאחר עריפה ויליף קיחה קיחה מהתם דאסור בהנאה ולתנא דבי ר' ישמעאל דס"ל דילפינן בנין אב מכשיר ממכפר אינו מוכרח לומר דס"ל דעגלה ערופה נאסרת מחיים אלא י"ל דלחומרא מקשינן דציפורי מצורע נאסרים מחיים דילפינן ממכפר דשעיר ולאחר שחיטה ג"כ אסורים דילפינן מעגלה ערופה דשעיר המשתלח גופי' לאחר שירד מן הר איכא למ"ד דמותר בהנאה דלא אמרה תורה שלח לתקלה ולכך ילפינן מבנין אב דעגלה דאף לאחר עריפה אסורה בהנאה אף דצפורי מצורע לאחר שחיטה אסורים בהנאה וא"כ איך משני בכריתות תנאי דתניא נאמר מכשיר ומכפר וכו' משמע דהאי תנא ס"ל דעגלה ערופה נאסרה מחיים וקשה מנ"ל די"ל דאף האי ס"ל דעגלה ערופה לא נאסרה מחיים והא דיליף בנין אב היינו ציפורי מצורע משעיר דאסרו מחיים ומעגלה ערופה ילפינן דנאסרו בהנאה משחיטה ואילך