פנים מאירות חלק ב קכה

השעות לא ידעתי שום איסור מזה מידי דהוי אמטה רפוי' דמותר להדקה וכן כוס של פרקי' כיון שאין דרך להדקן מותר להחזירו ק"ו למשוך השלשלת זו שמתחילה עשוים לכך שלא תעמוד על מקומה אלא יורדת בהו בהדרגה מעט מעט וע"י תחבולה זו מגלגלים הגלגלים ומראים השעות אין איסור בזה וא"כ אין הכלי זה מלאכתו לאיסור ותכשיט גדול הוא שמשתמשים בו גדולים ושרים נכבדים ואין זה דומה למדידות החול ולמדידות הצל. ואין לומר כיון שמשער השעה זה הוי כמו מדידה זה אינו דהא מצינו ביומא שלפי דברי הר"י היה הולכין מיל וחוזרין מיל ושוהין מיל וע"כ הי' משערין באיזה שיעור שהי' להם בצל וא"כ אין השיעור חשיב לאיסור ה"נ דכוותי' ואף שיש לדחות דהתם אף מדידה גמורה היה מותר משום דשל מצוה הוי מ"מ כיון דהי' יכולין לעשות ע"י דבר אחד כמו דס"ל לת"ק שהי' מניפן בסודרין ש"מ דאין כאן איסור כלל ובשל סופרי' שומעין להקל. ואגב דאיירינן בזה אזכיר מ"ש רש"י במשנה דמיל הוא תחום שבת ובחשבון שיסד ר"א הקליר אינו עולה לאלפים אמה המיל עיין שם ואמרתי להביא ראיה מתלמוד דידן שמיל אינו תחום שבת דאמרינן בריש מגילה כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך עד כמה אמר ר' ירמיה ואי תימא ר' חייא בר אבא כמחמתן לטברי' מיל ולימא מיל הא קמ"ל דשיעור מיל כמה הוי כמחמתן לטברי' ולכאורה קשה הל"ל אלפים אמה מיל אע"כ דאינו אלפים אמה והוכרח לשער כמחמתן לטברי' ופ' מי שהי' משמע שי' פרסאות מהלך אדם בינוני ביום בינוני והוא ארבעים מיל וי"ל דהמיל אינו תחום שבת אבל לפי חשבון מחנה ישראל שהי' ג' פרסאות שהם י"ב מיל משמע דמיל הוא אלפים אמה שהוא תחום שבת ועכ"פ הדרן למילתא קמייתא שאין כאן בית מיחוש לטלטל הני אוהר"ן ולדעתי היתר גמור למשכו ע"י הגלגלים אף בשבת דעדיף מכוס של פרקים שאינו עשוי להדק וחקרתי ושמעתי שמחותני הגאון חכם צבי נשא אצלו אוהר"ן של כסף וכן העידה אשת בני בתה הגאון ובת אוריין היא וכן העידו בשם הגאון מ' נפתלי כ"ץ ז"ל וכן העידו שזקן ויושב בישיבה הי' הגאון מ' שמואל ר' חיים ישעי' אב"ד מפ"פ שהתיר דבר זה וכתב תשובה ארוכה על זה בכן יש לנו על מי לסמוך והמיקל לא הפסיד אם לא במקום הנהוג איסור ע"פ חכמים הוי כדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור אי אתה רשאי להתיר בפניהם הנלפע"ד כתבתי. נאום מאיר חותם בק"ק א"ש: שאלה קכד אשה בתוך כל לימי אבילה והיתה יולדת והגיע זמנה לילך לבה"כ כמנהג ארצינו ובאותו יום כמו י"ט שלה ולובשת בגדי יקר ועדי זהב אי שרי ללבוש בשבת זה וגם אי צריכה לשנות מקומה כמנהג ארצינו שיושבים כל שלשים במקום אבלים המיוחד להם: תשובה הא לדינא מותרת ללבוש אפי' בגדים חדשים לאחר שבעה כמו שאיתא ביו"ד סי' שפ"ט וכן בשינוי מקום ע"פ שורת הדין הסכים הב"י בסי' שצ"ג דאותן הנוהגים שלא לשנות בשבת מקומם יפה הם עושים אלא דמנהגינו לשנות אף בשבת וראיתי בט"ז בא"ח סי' תקכ"ו שכתב וז"ל שדבר פשוט הוא שאם בא האבל לבה"כ אחר ברכו שלא ישנה המקום דמתחיל בשבת אבילות בפרהסי' וכ"ש במה שמכריז השמש צאו לקראת האבל כמו שנוהגים א"כ פשוט וברור שהאשה הזאת שאינו נכנסת לבה"כ אלא בבוקר שאינו צריכה לשנות מקומה דהוי אבילות בפרהסי' ובלבישת הבגדים נמי צריכין אנו לומר שלפעמים אינו מחליף בגדי שבת והולך בבגדי חול אבל בכי האי גוונא שמנהג הנשים להלביש בגדים ותכשיט' ואי לא תעבד הכי הוי מילי דפרהסי' ולא דמי להא דכתבו האחרונים בשם הרש"ל דמי שהוא חיוב לעלות לתורה ביום שאשתו היולדת הולכת לבה"כ דאין זה חשוב פרהסי' ולא יעלה לתורה התם לא ידעי כ"ע דאשתו יולדת אבל בעזרת נשים דכולה נשי ידעי שאינה הולכת מפתח ביתו עד שבת זה ואצלה הוי כמועד דהוי דומי' דהקרבת קרבנות שעושים י"ט ביום זה הוי אצלה כמו פרהסי' אם לא תעשה כמנהגה. מ"מ לא התרתי ללבוש בגדי י"ט רק בגדי שבת שלא תזוח דעתה מלשכוח ימי אבילות ומטעמא דלעיל הי' נראה דקובר מתו ברגל שלא ישנה מקומו כיון שאינו נוהג אבילות מקודם הוי כמו אבילות בפרהסי' דהא דברי הט"ז לכאורה צריכין ביאור דאי מחשב שינוי מקום בשבת בפרהסי' א"כ אפי' התחיל מקומם צריך להפסיק בשבת דהא כל אבילות בפרהסי' שנהג קודם שבת אינו נוהג בשבת א"כ ה"נ דכוותי' אלא ע"כ הטעם כשהתחיל לשנות קודם שבת תו לא הוי פרהסי' בשבת משום דדרך אדם לחלוף מקומו א"כ בקובר מתו ברגל נמי שלא נהג עדיין אבילות לא ישנה מקומו אכן לפי הטעם השני שכתב הש"ך בסי' שצ"ג מטעם כל אבילות הנוהג בשלשים נוהג אפילו בשבת א"כ אין לחלק וצריך לשנות מקומו במועד אך כיון דשינוי מקום גופה בשבת יש בו מחלוקות והדעת מכרעת ע"פ הדין שלא ישנה מקומו במילי דרבנן אזלינן לקולא וראיתי להזכיר דאם שני יו"ט אחרונים של פסח חל ביום ו' ז' מי שקובר מתו ביום ו' אין צריך השמש לשבת הבאה להכריז צאו נגד האבל כמנהגינו דהא איתא בסי' שצ"ט דבמקומות שעושין שני ימים מונה ז' מיום השני האחרון הואיל מדבריהם הוא עולה מהמנין ומונה אחריו עוד ששה ימים וכן פסק בא"ח בסי' תקמ"ח אף שיום האחרון הי' בשבת מ"מ הא פסקו בסי' ת"ב דשבת עולה בתחילה א"כ ביום ו' נשלמו ז' ימי אבילות דמקצת יום ככולו א"כ אין צריך להכריז ועוד הי' נראה אף אם חל י"ט באמצע שבוע כיון דאין רבים מתעסקים עמו לנחמו מונין הימים שנחמו ברגל א"כ אם ביום ו' עברו ז' ימים המנחמים אין צריך השמש להכריז צאו נגד האבל דהא אנן נוהגין לעשות שורה ולנחמו ולבתר דכלו ז' ימי המנחמים תו אין צריך לנחמו כן נראה לי ברור אח"כ ראיתי קצת בספר תשובת מהר"ם מלובלין וכעת ספר זה אינו מצוי בידי לעיין בו כנ"ל לפע"ד נאום מאיר בהר"ר יצחק ז"ל חותם בק"ק א"ש: שאלה קכה נשאלתי בכלה שפירסה נידה קודם חופה ואחר ז' ימי המשתה הגיע זמנה לטבול והמנהג המקום ההיא לעשות סעודה מה יש לברך בבה"מ כי קצת אומרים כיון דעיקר חובה בביאה ראשונה ראוי לברך שבעה ברכות דהוי כפנים חדשות ולכל הפחות יש לברך אשר ברא כו': תשובה ברורה לזה דלא מבעיא לדידן דאין אנו מדקדקים ואין ממתיני' עד שתטהר א"כ פשוט דאין צריך לברך אלא אפילו לדעת הרמב"ם דס"ל דחופת נדה אינו קונה מ"מ הא כתב בפירוש בפ' י' מהל' אישות דין ו' ולא תנשא נדה עד שתטהר ואין מברכין לה ברכת חתנים עד שתטהר ואם עבר ונשא ובירך אינו חוזר ומברך ומלשון הזה משמע אפילו אם הגיע זמן טבילתה בתוך ז' ק"ו דלאחר ז' דאין מברכין שום ברכה מ"מ נראה לי שהשמחה במעונו יש לאומרה אף שכתב בש"ע ס"ס ס"א דהאידנא ערבה כל שמחה ואין אומרים שהשמחה במעונו אלא בז' ימי משתה מ"מ בכי האי גוונא שלא בעל בעילת מצוה והיום עיקר שמחה של חתן וכלה ראוי לברך כנ"ל להלכה למעשה. וכן משמע בזוהר תרומה דפוס אמשטרדם דף קס"ח ברב ספרא שקיבל עליו שלא לומר דברי תורה תרין ירחין וחמיו ואשתו היה סוברים שהוא עם הארץ ולא נזדקק עמה עד שבאו גדולי הדור וגילה להם רזין דאורייתא וכניש כל אנשי מתא להאי חדוה וקרי לה כלה ודריש להם בסוד ז' ברכות ומכאן סמך למנהגן של ישראל לעשות סעודה כשהגיע לבעילת מצוה ומשמע מזוהר שברכו ז' ברכות מדדריש להם בסוד ז' ברכות וקרי לה כלה מ"מ כיון שאין נזכר בפירוש אי אפשר לן למסמך על זה לברך ז' ברכות אבל שמחה במעונו ראוי לברך כנ"ל: שאלה קכו נשאלתי לפי המנהג שמי שמוחזק בתפלה בימים נוראים שאינו נדחה ואחד הי' מוחזק לתקוע בשופר ביום ראשון דר"ה ואחד היה מוחזק ביום שני לתקוע וחל יום א' דר"ה בשבת למי דוחין אי ראשון נדחה או שני נדחה נראה דדין זה תלוי בפלוגתא וחילוק המנהגים דהביא הלבוש באו"ח בסי' תרמ"ב דאין אומרים מערבית ביום א' דסוכות שחל בשבת ואז אומרים בליל שני מערבית של יום ראשון ובפוזנא אין נוהגין כן משום דהואיל דאידחי אידחי. וכתב המג"א דבסוכה דף נ"ה משמע דהשני נדחה דלא כמנהג פוזנא א"כ לפי מנהג פוזנא דאמרינן דהואיל אדחי אדחי ה"נ הואיל דאדחי אדחי אבל לפי המנהג העולם השני נדחה ה"נ זוכה הראשון במצוה. ועוד נראה דאם הי' חולה הראשון וכיבדו הקהל לאיש אחר ואח"כ נתרפא תלוי נמי בפלוגתא דחכמים ור' יהודא דפליגי במפרש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו דאיפלגי ביומא דף ס"ב וס"ד דאם אח"כ נמצא הראשון דס"ל לחכמים איזה מהם שירצה יקריב ור"י ס"ל דמצוה בראשון ואם השני מובחר ממנו יביאנו ה"נ דכוותי' ואליבא דכ"ע דאם הי' שני מוחזק לצדיק יותר מראשון הן בלמודו הן במעשים וגם תוקע יותר ממנו יפה שמצוה בו הואיל ובחרו בו ואפשר לדחות דהתם בשעת בחירה ע"כ הי' אחר חצות והי' ראוי לפסח אבל הכא בשעה שבחרו בערב י"ט עדיין לא הי' ראוי לתקוע ובשעת תקיעה ראשון עומד במקומו אבל אם הי' חולה ביום ר"ה ובחרו באחר, ואח"כ נתחזק ונתרפא אזי שפיר תלוי בפלוגתא דלעיל והרמב"ם בפרק ד' מהלכות קרבן פסח פסק כחכמים דיקריב איזה שירצה א"כ ה"נ אף ששניהם שוים במעלה רשות ביד הקהל לבחור איזה מהם שירצה הנלפע"ד כתבתי ועיין בתוס' ביומא דף י"ג דהלכה כר"י דראשון חוזר לעבודתו: שאלה קכז צנצנת המן כדרדע והרמן ה"ה אהו' מחותני חביבי הרב המאור הגדול מעוז ומגדול הגאון המפורסם ערוגת הבושם חכם חרשים נבון לחשים נ"י פ"ה ע"ה כבוד מוהר"ר מאיר נר"ו: מי אנכי