פנים מאירות חלק ב קכד

יותר אבל הרי"ף גורס עוד פסול בזה ובזה וכשר בזה ובזה פסול בזה ובזה לקותא כשר בזה ובזה מים זכים ולפי גירסא זו מוגלא ולקותא שני ענינים הם וכתבו הרא"ש והרשב"א והר"ן דלפי זה לקותא היינו שמחמת חולה לקי הבשר ונתמסמס עד שהרופא גוררו ומעמידו על בשר חי וכן כתב הרמב"ם בפ"ח מהלכות שחיטה וע"פ גירסא זו רצו להחמיר במוגלא אף שאינו מגיע למקום חריץ דהא על הא דאמר רכיש בר פפא משמי' דרב לקתה בכוליא אחת טריפה אמרי במערבא והוא דמטי לקותא למקום חריץ ומקום חריץ היכי חיורתא דתותי' א"כ לא הזכירו במערבא אלא לקותא אבל מוגלא דפסול בכולי' לא הזכירו א"כ י"ל דטריפה אף בלא הגיע למקום חריץ ובגמ' שם אמרינן ומים זכים כשרים לא אמרן אלא דצילי אבל עכירי טריפה וכי צילי נמי לא אמרן אלא דלא סריח אבל סריח טריפה וס"ל לרב אלפס דבריאה נמי טריפה אי סריחי או עכירי וכתב הרא"ש ואין נראה כלל דסתם מוגלא היא ליחה סרוחה או עכורה ולא עדיפא מים זכים תריחי ועכירי מריאה הנשפכת כקיתון מסתמא המחוי הוא עכור וכשירה וכדברי הרא"ש כתב הרשב"א בשם הרז"ה והסכימו לדבריו כן דעת הר"ן אבל הרמב"ם בפ"ז מה' שחיטה כתב כדברי הרי"ף וכתב הרשב"א שהם סוברים דטפי גרע עכירי ואסריח ממליא מוגלא דמליא מוגלא שכיח כל יומא והדר ברי' ומוגלא נמי צילי בעינה אבל מים עכורים מראין במראיתן שבאי' מחולי המפסיד ועתידה היא לינקב וכל העומד לינקב כנקב דמי והנה הרמב"ם ס"ל דליחה המנמשכת כדבש הוי בכלל מוגלא דכשירה בריאה וכן כתב המחבר בסי' ל"ז והכסף משנה שם וא"כ משמע דבכולי' מוגלא דהאי גוונא טריפא אכן אחרי העיון אי אפשר לומר כן דהא ע"כ הרשב"א לא עלה בדעתו להטריף במראיהן כרכומי כמראה דבש אלא מטעם דנראה שמיחוי בשר הכולי' הוא שנתערב בהם וזהו שנקרו עכורים דמים עכורים היינו כשנתערבה עפרוריות המים בהם כמעין נרפש וכאן אם לא שנתערב בו מיחוי הכוליא לא נעכרו ומים זכים היינו ליחה לבינה ומים והרי"ף ע"כ לא ס"ל הכי דהא הוא מטריף בריאה מים עכורים וסרוחים ומכשיר ריאה שנשפכה כקיתון וע"כ בשר הריאה נימוח לתוכו ש"מ דלא הוי בכלל עכורין וע"כ מחלק דמים עכורים בעינן שמצד עצמותן נעכרו שבאים מחולי המפסיד אבל אם נתערב הבשר הריאה לא הוי בכלל מים עכורים וא"כ אם נמצא מים בשלחופית דאף אם נימא דהני מים דיש לה מראה ככרכומי הדבש מחמת הבשר הכוליא הוא לא הוי בכלל מי עכירי דא"כ אף בריאה יש להטריף ולדעת הרי"ף והרמב"ם ע"כ מוגלא ולקותא ומים זכים כל אחד ענין בפני עצמו וכי היכי דמים זכים אם הם עכורים וסרוחים שוים להטריף בכולי' ובריאה ה"נ שוים להכשיר וכי היכי דריאה שנשפכה כקיתון אף דבשר הריאה מיחוי כשר ה"נ יש להכשיר בכוליא אם אינו עב כמו בדינ' דהרשב"א שמראיהן הי' רע אבל לא הי' עבי' אלא מראיהן ככרכומי כמראה דבש הוי בכלל מים זכים דלא עכירי' וע"כ הא דנקט הרמב"ם בפ"ח מהלכות שחיטה דליחה הנמשכת כדבש שכתב הכ"מ שהוא בכלל מוגלא לאו לענין מראה דבש איתמר אלא שהליחה עבה קצת ונמשכת כדבש זה כשר בריאה ופסול בכוליא אבל אם אינו עב כדבש אלא שמראיהן רע כמראה דבש וחשש הרשב"א להטריף מפני שבשר הכוליא נתערב אין לפסול משום מיחוי הכוליא בשלמא להרשב"א דס"ל דהאי לא שנו דמים זכים לא קאי אלא אכוליא ולא אריאה י"ל דס"ל דהך מיחוי בשר כוליא חשיבי כמים עכורים ובריאה שנשפכה כקיתון דכשירה דשם אינו פוסל במים עכורים ולפ"ז היה ראוי להחמיר כדעת הרשב"ן חפני דאף אם לא הגיע למקום לובן דטריפה משום דמוגלא ומי עכירי לאו בכלל הא דאמרו במערבא והוא דמטי לקותא למקום חריץ אבל לדעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דהאי לא שנו קאי גם על הריאה ופסלי שם עכורי וסריחי הדבר ברור שמחמת מיחוי הבשר לא הוי בכלל עכורי כיון שהמים אינם עבים ואינם עכורים ממש מיקרי מים זכים וכדאמרן אם לא שתאמר דילמא הרשב"ן חפני ס"ל כגירסת הרי"ף אלא דלא סבר דהך לא שנו דמים זבים קאי על הריאה וא"כ י"ל דהיכי עכירי מחמת בשר הכוליא לא הוי בכלל מים זכים מ"מ בהא דדייקינן מיני' לפסול אפילו אם אינו מגיע למקום חריץ לא קי"ל כוותיה וכבר נתוכחתי בתשובה ארוכה עם אב"ד דק"ק המבורג והבאתי ראיות ברורות לזה ויש לנו עמודי עולם ה"ה הטור והב"י ורשב"א לסמוך עליהם שבכל ריעותא בכוליא לא מטרפינן אלא עד שמגיע למקום חריץ. ואחר זה עינתי בספר פרי חדש ומצאתי ת"ל כדברי שהכריע בדברים ברורים ודברי טעם לשבח שאין להפסיד ממון של ישראל בפרט בהפסד מרובה ושלא כדין הטריף המורה ועלינו יערה רוח הבירה. ומה ששאל מכ"ת כל היכי שרב הב"י מחולקי' עם רמ"א ומורה אחד פסק כב"י אם צריך תשובה הנה דע לך דעתה בתר רמ"א גרירין ונהיגן והוי כדברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור אי אתה רשאי להתירן ואם התיר צריך סליחה וכפרה כמו חלב הדבוק לכרס שתחת הפריסה שמנהג בכל מקום לאיסור ובני ריינו"ס נוהגים בהם היתר שכבר הורה להם זקן ואם יתיר אחד במקום הנהוג איסור אין ספק שצריך סליחה וכפרה הנראה לפע"ד כתבתי היום יום ג' ז' אב תפב"ל נאום מאיר חותם בק"ק א"ש: שאלה קכב פעמים רבים בא לפני הוראה זו בניקב הטחול בסומכי' וסביב הנקב בפנים מקיף עור הטחול וכבר דברו בו רבים ראשונים ואחרונים הט"ז ובתשובת עבודת הגרשוני כתב שיצא הוראה זו להיתר מהגאון מהר"י ומהגאון מהר"ם והאחרונים השיגו והפרי חדש הביא בשם הש"ך ולכאורה מסתברא טעמם ונימוקם אך שבכל פעם מצאתי הנקב הזה בצד הדק של הסומכיה אך שכתב הפרי חדש שמהרי"ל כלל ה' סי' ל"ה ול"ו הביא בשם חכם אחד שאם ניקב במקום הדק שיש בתחילת ראשו העב שכשירה וכתב עליו ששיבוש הוא מ"מ מאן דמכשיר בכי האי גוונא שסביב הנקב מקיף העור הטחול לא משתבש דהא רש"י פי' הא דקאמר והני מילי בסמוכי' למעלה בעוביו ויש לדייק מלשון זה מדלא כתב בסומכ' במקום העב ופירש למעלה מעוביו משמע דווקא למעלה בעוביו ולא למטה בצד הדק סביב לעוביו ואף שאין לסמוך על זה להתיר מ"מ בנידן דידן יש לסמוך ודומה לזה כתב הר"ן גבי טחול העוף דאף שטחול העוף הוא עגול והי' ראוי להטריף בכל מקום שניקב אלא שאפשר לומר שטרפות ניקב הטחול חידוש הוא כיון דבניטל כשירה אין לך בו אלא חדושו בלבד דדוקא בבהמה טריפה ולא בעוף וא"כ אף ששם שנינו כל מה שטריפה בבהמה כנגדו בעוף סמך על זה להכשיר קל וחומר כאן דנוכל לומר כהנקדנין דדייקי דוקא בסומכי' במקום העב אבל סביב דסומכי' במקום הדק ואף שלא נסמוך עלינו להכשיר בענין זה מ"מ היכי שניכר שסביב הנקב הוא עור שהוא כך מתולדתו יש לסמוך להכשיר כיון דהרבה גאונים מכשירים אף במקום העב ובנידן דידן יש לסמוך עלייהו ובפרט שהרבה פעמים כשאירע דבר זה לא נמצא אלא במקום הדק סביב לסומכיה ש"מ דהכי רבותייהו וכן הכשרתי הלכה למעשה: שאלה קכג שלום וכתיבה וחתימה טובה להוי יהיבא מאלקי רבבה לגברא רבה ה"ה אהו' אדמ"ו הגאון הגדול נ"י פ"ה ע"ה ר"ג ור"מ ואב"ד המדינה כמוהר"ר מאיר נר"ו יאיר לעד. וכאל"ש. את קסת"י נתתי באגנ"י אכן אסור במאס"ר באסר"י אס"רני ה' שאנכי מוטל על ערס דוי והוה על הוה ילמדינו רבינו הדין הנה חכם אחד אסר לטלטל זאק אוער בשבת שנושאים כל ימי חול בכיס דרך נוי ותכשיט וטעמו של החכם האוסר משום שבא"ח סי' ש"ח כתב הש"ע מי שמורה על השעות שקורין רולי"ו אסור לטלטל בשבת עכ"ל ואמר החכם האוסר ששם רולי"ו הוא לשון ספרדי שם הכולל אוה"ר ר"ל כל מיני אוהר"ן אסורים לטלטל ואנכי פלפלתי עמו בחכמה בכתבי לו שמאן דמיקל לא הפסיד כי הש"ע מדקדק שעה של חול ומג"א מדקדק או של צל דדוקא אלו אסורים לטלטל וטעמא רבה אית בהו משום דבהני שעות בלי שום תנועת אדם אינן יכולין לפעול פעולתן ממש והוי כמו טבעת אשר הוקע נגד השמש שנכנס השמש דרך נקב בטבעת המראה את השעה או קומפא"ס שמראה החוט הברזל הצל על השעה וכמו כן שעה של חול מבלי פעולת אדם אין יכולין לפעול פעולתם לכן הללו אוסרים לטלטל דהוי כמו שאדם מודד השעה בשבת משא"כ בשאר אוהרי"ן שמראה אופנים בחיות כי חיות הנה החי נושא את עצמו אשר קודם שבת נערך והולך מעצמו כ"ד שעות למה יהי' הללו אסורי' ובפרט כל עיקר איסור טילטול שכתב הש"ע ורמ"א שהוא רק ע"פ המנהג ובזה לא קיבלו עליהם היהודים מתחילה לאיסור כמו שראיתי בכמה קהלות שאפילו לומדים כשדורשים ברבים לוקחים מכיסם האוה"ר ובזמן הזה אין לך אדם שאין לו שעה ורואים כמה שעות שדורשים שלא להטריח הציבור והנה חכם האוסר כתב לי מאן דמתיר הוא זקן ממרא והנה כפי המוני עם נדמתי כאלו התרתי עורבא גלל כן באתי לבקש מאדמ"ו שימחול על כבודו ויכתוב לי הדין האיך הוא: תשובה יפה כיון מכ"ת ולא משגחינן בחכם שאסר כי אין לו ראי' לא מדברי הש"ס ולא מדברי הגאונים ואעתיק למכ"ת תשובת מהרי"ל שהביא הב"י וז"ל בס"ס ש"ח כתב בתשובת מהרי"ל טילטול השעות שמעתי כבר שנשאו ונתנו בדבר לפני מהר"ר פיוש ז"ל ולא מצאו איסור ברור אפ"ה היתר ברור לא אמר בה לפי שנתפשט לאיסור ויש לומר דהוי כלי שמלאכתו לאיסור דלמדידה נעשה ואע"ג דלמצוה שרי מדידה מאן לימא לן דהא חשיב מדידה שלמצוה דאי משום שלומד על ידו א"כ יתלה לימודו משום איסור ויהי' שרי וחלילה ואע"ג דלאו מדידה גמורה היא אלא מדידת הזמן מ"מ יש לדמותו ואחרי אשר הגדול הדור גמגם בו מי יבא אחר המלך אשר כבר עשוהו ומה ששמעתי על של חול ואדוני כתב חוליות ואינו יודע אם רצה לומר שמראות בצל ע"י החוליות ומ"מ מנ"ל לחלק ואפשר דגרע טפי דמודד הצל ממש עכ"ל הרי להדיא שהם לא פיקפקו אלא על מדידות החול או מדידות הצל אבל האוהר"ן שלנו אין להם מדידות החול ולא מדידות הצל אלא שהוא משער הזמן ולדעתי אין איסור אפילו בשבת למשוך ע"י האופן השלשלת הקטן ואח"כ הולך השלשלת לאט לאט וע"י תחבולת זו הולכים האופנים ומראיהם