פנים מאירות חלק ב קכב

או כר"ת ופסקינן הכי קים לי' עכ"ל: גם בזה דבריך תמוהים וכי לא ידעו הלומדים דבר זה הלוא עיניהם לנוכח יביטו בדברי התוס' אלא דהתם מיירי שכתב לה פירות כסות וכלים שיבאו עמה מבית אביה לבית בעלה ובא השטר הזה לתבוע מאבי' כמו שהיא באה בכתובתה אבל הם דיברו שזקפן עליו במלוה ולא הזכיר בשטר שהוא נדוני' ולכך י"ל דאף ר"ת מודה דזכה הבעל כיון דאינו נזכר שם הנדוני' אבל נראה לי דמעיקרא דדינא פרכא דהכא לא חשיב זקפן עליו במלוה כיון דבתנאים ראשונים ואחרונים נזכר מתנה זו שהתחייב ליתן לחתנו דבר מסוים רביעית ביתו ויש להם הברירה לסלק בג' מאות ר"ט כל ימי חייהם וא"כ לא נשתנה הדבר כמו שכתב בתנאים קיים וקיבל וחתם עצמו בשטר ע"פ עדים והעדים יודעים שבא מחיוב התנאים שקיבל עצמו ליתן בית זה ע"פ תנאי זה בזה לא עלה על שום לב אדם בעולם דהוי זקפן עליו במלוה ואף לדעת הגהות אלפסי בפ' נערה בשם ריא"ז דאם זקפן עליו במלוה זכה בי' הבעל דהתם מיירי שנתחייב בתנאים ליתן כך וכך לנדוני' ואח"כ כתב לו סתם שטר שחייב לו כך וכך ואף שנזכר שם המלוה והלוה כיון שאדם יוכל לחייב עצמו בשטר ובידו למכרו בכתיבה ומסירה א"כ חשיב האב כמוציא דאם היה המוכר לאחרים הי' גובה בו דיוכל הלוקח לומר מאן יימר שבא מחמת הנדן אבל הכא בנ"ד שאותו חלק הבית שנתחייב בתנאים הראשונים קיום וקיבל עליו בקנין והוי ממש כמו כסות וכלים שיבואו עמה ומה לי כסות וכלים או בית כיון שידוע שבא מחמת הנדן לא זכה בהן הבעל מחמת אומדן הדעת לר"ת ומי שאינו דן כן רחוק הוא מדבר אמת. ובר מכל דין דרמ"א גופי' הכריע בתשובה דלא סמכינן על דברי ריא"ז נגד מהרא"י שהי' בתראי וטעמו ונימוקו עמו דכאן באומדנ' האב תלי' מילתא וכל זמן שלא נגבה ממש אין דעתו של אב להקנותו א"כ אין נכנס זה לגדר ספק כלל. ומה שנתקשה בדברי תשובת הרמ"א שכתב מאחר שכתב להעדיפא וא"כ מנ"ל דכתיבה לאו דווקא דילמא דוקא כתיבה נקט ובהא פליגא דווקא ר"נ ואמר דזכה אבל באמירה אפילו ר"נ מודה ואין להקשות דא"כ אמאי פריך הש"ס לימא בפלוגת' דר"א ורבנן קמפלגי דלמא התם מיירי במקום שאין כותבין כתובה וכתבת שתמי' בעיניך דהא בפירוש איתמר במלתא דראב"ע שלא כתב לה דווקא ואם רצונו לומר דהלשון ואם כתב לאו דווקא א"כ גם הכא גבי כתב לה פירות אמרינן לאו דווקא וסיימת דבר זה צריך תלמוד שלא לעשות למאור עינינו כטועה: הנה יפה דקדקת ואפשר אגב שיטפי' רהיט לי' גמר' דידהו כה"ג תפס עליו הט"ז ביו"ד ס"ס קכ"ז שנעלם ממנו פירש"י מסוגי' הגמ' שהביא בתשבותיו עוד כתב לי וז"ל ואגב שזכרתי לעיל דרבינו אשר מפרש דהלכה כרבנן לגבי ר"נ אע"ג דדייני' הוא לגבי רבים ליתא להאי כללא וזה הבאתי ראי' לדברי הר"ן בחולין המובא בט"ז ובי"ד סי' ט"ו נתקשה דפסק הרי"ף כפסק כרבנן באפרוח שלא נפתח עיניו אע"ג דראב"י פליג עלה וקי"ל משנת ר"א קב ונקי מ"מ כיון דקם לי' ר' יוחנן כרבנן ורב כראב"י וק"ל רב ור"י הלכה כר"י ובאמת לדברי הרא"ש משמע דהכלל דיחיד ורבים לחוד מבטל לאידך כלל כמו ר"נ דדינא א"כ אע"פ דליתא לדר"י לדרבנן ליכא למיפרך על זה מהכלל דמשנת ראב"י קב ונקי משום דקשה לי לתרץ הר"ן הלוא בביצה מייתי הרא"ש דאי תימא שמואל פליג עם רב וא"כ ליתא לתרוצא דהר"ן די"ל דשמואל פליג עליו ואדרבא הכלל בפלוגת' דרב ושמואל הלכה כרב באיסור' עכ"ל: באתי להשיב לך שלא עיינת בדברי הר"ן שכתב ורב נמי דאסר דוקא ביו"ט ומשום מוקצה אבל בחול לכ"ע שרי וא"כ אף לגירסא דפליגי התם רב ושמואל מ"מ נשמע דבחול כ"ע לא פליגי דשרי והיינו דלא כראב"י ומה שעלה בדעתך לבטל כלל דמשנת ראב"י לדברי הרא"ש דכלל דיחיד ורבים מבטל לאידך כלל כמו ר"נ דיינא הוא. ואני אומר דלאו בחדא מחתא מחתינהו דאף משבח הש"ס במעלת האחד מהתנאים כמו ר"נ ור"י ונימוקו עמו י"ל נגד חבירו אבל לא נגד רבים אבל בהאי כללא דמשנת ראב"י קב ונקי אי אמרינן דוקא נגד יחיד ולא נגד רבים א"כ אין הכלל אמת דמשנת קב ונקי דהא אינו נקי אם חולק עם רבים אלא ע"כ דבכל מקום אמרו קב ונקי ובאמת לפי סברתך דאין הלכה כראב"י היכי דרבים פליגי עלה לא היית צריך להביא ראי' ממקומות אחרים אלא ממקומו הוא מוכרע שכתב הרא"ש בפ"ק דביצה וז"ל ת"ר אפרוח שנולד ביו"ט כו' משמע דת"ק מתירו בחול והרי"ף פסק כת"ק בפרק אלו טריפות דיחיד ורבים הלכה כרבים ויש פוסקין כראב"י וכן נראה דמשנתו קב ונקי ואפילו בבריית' עכ"ל. הרי להדי' שכתב הרא"ש דטעמא דהרי"ף דפסק כת"ק משום האי כללא דיחיד ורבים הלכה כרבים וכן משמע מדברי הרי"ף בפ"ק דמועד קטן גבי ראב"י אומר מושכין את המים מאילן לאילן כו' ע"ש והיש חולקין לא ס"ל הכי אלא כיון דתנא סתמא משנת ראב"י קב ונקי משמע בכל מקום אף נגד הרבים: אך אי קשי' לי על הר"ן הא קשי' לי דאי קי"ל כראב"י אף נגד הרבים א"כ מאי מתרץ כיון דרב ור"י קי"ל כר"י הא אם ר"י פליג עם רבים אין הלכה כמותו וכיון דנדחו דברי הרבים נגד ראב"י ק"ו שידחו גם דברי ר"י נגד ראב"י וצ"ל דהרי"ף חשיבי כה"ג לספק גבי גלודה וכתב דהוי מילת' ספיקא ונקטינן בהו לחומר' ושם ג"כ קשי' דאם דברי ר' יוחנן ליתא במקום ר' ינאי ק"ו דליתא לדברי שמואל נגד ר' ינאי דהא אפילו נגד ר"י ליתא לדברי שמואל וכדומה לזה אמרינן בעירובין גבי ר' מאיר ור' יוסי דהשתא במקום ר"י ליתא במקום ר' יוסי מבעי' וכבר השיג עליו הרא"ש בענין זה בחולין דף ס"ד ע"ב ודחה דברי הרי"ף ונראה לי לדעת הרי"ף משום דבגלודה הוא איסור דאוריית' פסק לחומרא אבל באפרוחים שלא נפתחו עיניהם מסיק הש"ס דמדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא פסק לקולא כרבנן ובזה מיושב קושית הט"ז דהקשה על הר"ן דמאי אולמא האי כללא מהאי כללא די"ל כיון דמילי דרבנן הוא אזלינן לקולא. ובזה נתישב לי ג"כ דהרא"ש בפ"ק דביצה צידד להחמיר שלא כדעת הרי"ף משום דעלה בדעתו שהוא מן התורה אבל בסוגי' דחולין ראה מסקנת הש"ס דאף ראב"י לא אמר אלא מדרבנן הסכים עם פי' הרי"ף לפסוק לקולא ומה שכתבת שיותר נכון דמעיקרא ל"ק כלל קושית הר"ן על הרי"ף במאי דפסק נגד הכלל משנת ראב"י קב ונקי מה דכתב הרא"ש בריש פרק מי שהוציא דר"ח כתב מפי הקבלה דבקב דברי' הלכה כראב"י דגבי פירות שיצאו חוץ לתחום והחזירו למקומן ופסקינן דלא כראב"י משום דאפשר דזה אינו מן המנין א"כ גם דעת הרי"ף בזה כפי' ר"ח היינו בקב דבריו הלכה כמותו וזה אינו מן המנין ולא כדעת רש"י בגיטין דף ט"ז שלמודו מעט ובכל מקום הלכה כמותו עכ"ל. אהו' ידידי דע לך דאין לסמוך על דבר זה דא"כ כל מקום שהכריחו הפוסקים דהלכה כראב"י מחמת כלל זה דמשנתו קב ונקי נימא דילמא לאו מהנך קב דיני' נינהו ובתוס' ביבמות הכריחו גם כן דהלכה דמחייבי כריתות הוי ממזר דמוכח מדברי ראב"י כן נימא נמי דילמא לא הוי בכלל קב דינים אלא פשוט וברור דלא דחינן דבר זה אלא היכי דבלאו הכי איכא למדחי כמו שכתב הרא"ש שם אע"ג דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי כיון דרב פפא סבר כרבנן דשרי במקומן ושמא זאת אינו מן המנין קב ונקי כי כתב ר"ח מפי הקבלה דבק"ב דברים הלכה כמותו ומסיים. ועוד דקי"ל תחומין דרבנן והלכה כדברי המיקל בעירוב הרי להדיא דלא סמך על הטעם זה לדחות דברי ראב"י אלא מטעם דרב פפא סבר כרבנן וגם אמרינן הלכה כדברי המיקל בעירוב לכך אנו מוכרחים לדחות דברי ראב"י ולומר דזאת אינו מן המנין אבל לא במקומות אחרים ולדעת החולקים על הרי"ף דאפילו נגד רבים הלכה כראב"י אי אפשר לומר מן הסתם דאין זה מן המנין מנ"ל לומר כן ואין עושין דבר זה אלא סניף לראיות אחרות כגון גבי עירוב דפליגי רבנן עלה וקי"ל הלכה כדברי המיקול בעירוב ויקשה איך אמר קב ונקי ע"כ מוכרח אנו לומר דשמא אין זה מן המנין ולכך הוכרח הר"ן לדחות בדברי הרי"ף. וכבר כתבנו כיון שהוא מילי דרבנן פסק לקולא ועי' בספר מגיני שלמה דף פ"ז מה שכתב בכללא דמשנת ראב"י. ונחזור לענין הנדון שלפנינו משטר זה שכתב איש הידוע לחתנו על חלק רביעית בית והתנה שיוכל לסלקו בכל עת בדמים לענין מכירת הבית בכה"ג אסור לדור בחלק רביעית הבית מפני איסור ריבית כמבואר בחו"מ בסי' ר"ז וביו"ד בסי' קע"ד אם לא בנדוני' חתני' יש להקל כמבואר שם ובסי' קע"ז ולדעתי הדבר פשוט כביעות' בכותח' דזה לא נכנס כלל לדין זקפן עליו במלוה אלא הוי כמי שכתב כסות ופירות וכלים שתכניס מבית אביה לבית בעלה וכי בשביל שהתנה שיתן דמים תמורת הכלים וכסות גרע כוחו של אב וכבר יצא הוראה זו לכל ישראל שאם עדיין לא נתן האב יוכל לומר דקים לי' כר"ת וסייעתו. כ"ד הכותב בנחיצה היום יום א' כ"א תמוז תפב"ל כנ"ל לפענ"ד מאיר חותם בק"ק א"ש: שאלה קכא מאיר שמו שמנהיר עיני חכמים אב לחכמים רם על כל רמים הוא ישכון בין רמים ה"ה אהו' ידידי הגאון הגדול אב"ד ור"מ המעמיק בנדכלו כים מצולה בדרישה ושאלה בקי בנסתר ונגלה מאור הגולה כש"ת כמהור"ר מאיר נר"ו יאיר לדור דורים ולנצח נצחים אמן. הנה מרחוק אשתחוה למול הדרת קדשו ואל ירע בעיניו שאני מטריח אותו בפעם בפעם כי תורה היא וללמוד אני צריך ע"כ יורני מ"ו הלכה למעשה במעשה שבא לידי בתרנגול אינגלי"ש שרצו לתפוס אותו ונשמט מזווית לזווית ותפסו אותו ברגלו ונשבר העצם השוק למעלה מן הצומות הגידין דהיינו למעלה מחצי' ושלחו אלי והרגשתי השבר שיש בו שני עוקצים אבל העור הי' שלימה מכל צד דהעוקצים הי' הולכים אחר העור ואחר השחיטה בדקתי והי' העור שלם מכל סביביו ורציתי להכשיר וטעמא כי לפי דעת הרי"ף והרמב"ם כשר היכי דנשבר או נחתך למעלה מצומת הגידין והיש אוסרים שמביא הב"י הוא שיטת רש"י והרא"ש והכל תלוי אם יצא לחוץ ועור והבשר חופין את רובו אבל אם לא יצא לחוץ ועור ובשר חופין את רובו כשר וכן מבואר בט"ז ס"ק ח' אלא דרמ"א הביא הג"ה ויש מחמירין והוא דעת האגור כי חולקים רבים בדין חיפוי בשר ואין רבים בקיאים ואין לשנות אם לא במקום הפסד מרובה לפי ראות עיני המורה והש"ך כתב דדין זה חומרא גדולה וכל האחרונים השיגו על רמ"א בזה ולפע"ד דאף האגור ורמ"א מודים בנידן זה דאגור מיירי דלא הביאו תכף לפני המורה ויש לחוש שמא יצא פעם אחת לחוץ ואח"כ עלה הקרום וכן לשון