פנים מאירות חלק ב קכ

אלא על מעשה דריב"א חלוק שכתב כיוצא בזה משמע דומה לו אבל לא בנידון שאלת הרב רבינו אלעזר ממש והא ראי' שבכתבי מהרא"י העתיק שפסל ר"ת ושני גאונים עמו שטר שהי' כתוב בו בכ"ד והיה כ"ב ובמעשה דרבינו אלעזר היה איפכא שהיה כתוב בכ"ב והי' אותו היום בכ"ד ובכ"ב הי' שמיני עצרת שאין כותבין בזה פסק להכשיר ולא חלק עליו ר"ת אלא בכיוצא בזה ואינו מוכח מתוכו שלא נכתב באותו יום אלא רצו להכשיר מההיא מתניתין דזה ידוע בעיבורו של חודש ונחלק ר"ת דבשני ימים אינם טועים ולכך לא הביא הב"י דעת ר"ת החולק עליו אלא כדאמרן דר"ת לא נחלק בדינו של ר"א וק"ו בן בנו של ק"ו בההיא דהרא"ש ולא טעה אלא ביום אחד וחפשנו בכל החורים והסדקים ולא מצאנו שום חולק על הרא"ש ופליא' ותימא קמייתי על הרמ"א שכתב בא"ה שיש חולקין הדרן למילתא קמייתא דלכאורה יש סתירה לדברי האומרים שכיון שנכתב קצת שלא בדיקדוק שוב אין למידין משאר לשון התקנה מהא דאמרן אבל יש לדחות דהתם מוכח מתוך השטר שהוא טעות אבל בנידן דידן אינו מוכח מתוך השטר וכמו שכתב הסמ"ע במ"מ סי' מ"ה ס"ק י"ד גבי שטר מתנה שהי' לו לכתוב בשנת נ"ח וכתב בשנת נ"ז ובר מכל דין אף אם נימא בנידן זה דהשטר פסול מ"מ בנ"ד כ"ע מודו דלמידין משאר לשון השטר דבשלמא התם איכא לאספוקי שמא השטר מוקדם הוא ופסול השטר לגמרי אבל הכא בשביל טעות אחד בדיקדוק הלשון לא פסלינן שאר לשון תקנה ודומה ממש אם כתוב בשטר שחייב לו שלשה מאות זהו' ונמחק שלשה אטו פסלינן כל השטר ודנין שמיעוט מאות שנים וה"נ וכי בשביל שכתב שלא בדיקדוק בשני גבאי' יכול להיות פסול אחד לז' טובי עיר אף שהי' לו לכתוב. לששה טובי העיר מ"מ שאר לשון תקנה שכתב פסול אחד לז' הוי כמו שכתב לששה טובי העיר אלא לישנא הוא דאתקלי' שחושבים לכולם בצירוף ז' טובי העיר ושפיר יש במשמעות התקנה פסול לחמשה לכולם ובמה שטענו היחידים דעכ"פ יש במשמעות התקנה פסול לחמשה לכולם רק לאחד מחמשה והוא ספק בלשון התקנה א"כ ניקם אדין התורה דדי בתקנה להפקיע מדין תורה להכשי' פסול אחד ולא שנים אומר אני דיש סתירה לדבריהם משני טעמים חדא בכל תקנה אנו חוקרים אחר כוונה בשביל מה נעשתה התקנה ההיא וחקרנו שקהלתינו הי' מתמעט וכל גדולי פני העיר הי' קרובים זה לזה והי' מוכרחים למנות בתוך ז' טובי העיר אנשי' שלא הגיעו למעלה זו ולכך קיבלו וקיימו עליהם שרשאי להיות תוך ז' טובי העיר קרוב אחד ומהאי טעמא אפשר דהתירו אפי' אם הוא קרוב לשנים ואף שבעת הזאת יש בתוך קהלתינו אנשים מכובדים שראוים לגדולה מ"מ אזלינן בתר עיקר טעמא דתקנות כמו שכתב הרא"ש ביצה גבי דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירה וז"ל פי' דבר שנגזר במנין חכמים ואירע הדבר שהוא ידוע שגזירה בטילה כגון שידוע מאיזה טעם נגזרה הגזירה ואותו הטעם בטל לו וא"כ ראוי שתבטל גם הגזירה ממילא אפי' הכי אינו בטילה עד שנימנו עליה חכמים והיתירה עכ"ל ה"נ דכוותי': ועוד לכל הפחות אף אם נימא שיש ספק בדברי התקנה אין הדין כמו שהיחידי' רוצים לדחותו לגמרי דהא כבר פסק בי"ד בש"ע ס"ס רכ"ח והוא מתשובת הריב"ש לשון מסופק בהסכמה ובחרם נידן כפי מה שיאמרו רוב הקהל שהי' כוונתם בשעת החרם ועוד אף אם נימא שיש במשמעות שיהי' קרוב לאחד וגם נוכל לומר שיהי' קרוב לכולם א"כ בוודאי אין לערער אם הוא קרוב לשנים מהם ולא נכנס כלל לספק וראיי' לזה כי מצינו כיוצא בזה פלוגתא בש"ס ואזכיר אחד מן המקומות בחולין דף ע"ח ע"ב דפליגי ר' יונתן ור' יאשי' דתני' איש אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו אביו שלא אמו אמו שלא אביו מנין ת"ל אביו ואמו קלל אביו קלל אמו קלל דברי ר' יאשי' ר' יונתן אמר משמע שניהם כא' ומשמע א' בפני עצמו עד שיפרש לך הכתוב יחדיו ופי' רש"י אליבא דר' יונתן וכל היכי דכתיב פלוני ופלוני או האי או האי משמע עד שיפרש לך יחדיו ואף דאנן פסקינן כר' יונתן כמבואר בתשובת הרשב"א הביאו הב"י ביו"ד סי' רכ"ח וז"ל כתב הרשב"א בתשובה ראובן שצוה חנוך בנו והשביעו שלא ילוה לשום אדם כי אם ברשות שמעון ולוי ועכשיו מת שמעון היוכל חנוך להלות ברשות לוי לבדו או לא תשובה פלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן כו' ואנן כר' יונתן דאמר משמע שניהם כאחד וכו' וכן פסק בש"ע ביו"ד סי' רכ"ח סי' מ' ורמ"א ביו"ד סי' רי"ו בהגה'. וא"כ זכינו לדין כל היכי דלא כתיב יחדיו משמעות בין שניהם כאחד ובין אחד בפני עצמו א"כ לא יוכלו לומר דלאחד יהי' קרוב ולא לשנים דהא כיון דלשנים נמי משמע א"כ יהי' המשמעות בין שיהי' פסול לאחד או לשנים ואין כאן ספק כלל: ועוד אני אומר דאף ר' יונתן לא קאמר אלא היכי דאמר בפני פלוני ופלוני אבל היכי דאמר שתעשה לפני עשרה. עשרה דווקא במשמע ולא אחד ואין לומר דהא אם אמר לעשרה כתבו גט לאשתו תנן בסוף האומר אחד כותב ושנים חותמים ש"מ אף אם אומר לרבים מ"מ נוכל לומר דכוונתו אף לאחד או לשנים וא"כ ה"נ דבנ"ד יש לספק אם יהי' פסול לאחד לשנים זה אינו דהתם מיירי שאמר לפני עשרה ולא פרט עניינם אבל אם אמר אתם עשרה כתבו הוי כמו שאומר כולכם ואף דמבעי' לן במנה כולן ופי' רש"י כיון דלא אמר כולכם לא הקפיד אלא לומר בפני המנויין ולא שיחתמו כולם מ"מ נראה היכא דאמר אתם עשרה כתבו הוי כאומר כולכם. וצ"ע לדינא: ועוד אף אם נימא שהוא ספק בלשון התקנה אינו דומה לנידון של הריב"ש דהתם י"ל שבא לדון על דבר לכתחלה איך לעשות ועוד דהתם הי' הסכמה ע"פ חרם וספק איסור לחומרא אבל בנ"ד שבתקנה לא נזכר חרם רק קנס וכבר עלה ע"פ הבוררים וכיון שעלה לא ירד יהבא להורידו מגדולתו עליו הראי' דיד בעל השטר על תחתונה כמבואר בח"מ סי' מ"ב ובפרט כיון שהוא מרוצה שלא לצרפו אין כאן בית מיחוש דהא מבואר בח"מ ס"ס ס"א דיש מי שאומר שתנאי שאדם מתנה עם חבירו אין הולכין אחר לשון הכתוב אלא אחר הכוונה. ובי"ד בסי' רכ"ה מבואר בב"י שגם בתקנה הולכין אחר הכוונה. ובנ"ד נמי כיון דאנן סהדי דעיקר קפידא שלא יצטרפו שלשה קרובים ליחשב לשלשה דעות כשיעמדו על המנין וכיון שרוצה להסתלק ולמחול על כבודו אין מורידין אותו מגדולתו והנקדנין שאומרים שאין כבודם לישב תמיד עם מי שאינו עלה להיות גבאי אצל הבוררים אין ספק שאין כוונתם לשם שמים כי יש לחוש לכמה תקלות ואין דבר טוב יוצא מתוך מריבה ובפרטות בענין התמנות להוריד אדם מגדולתו כמו שאמרו חז"ל גבי שאול לאחר שעלה לגדולה לא הי' נכוה אפי' בחמי חמין ויש לחוש לכמה קילקולי' ע"כ אומר אני בטח שבשנה זו מאחר שכבר עלה לא ירד מגדולתו ולהפיס דעת החולקים לא יצטרפו אותו כשרוצים לעמוד על המנין כאשר פסק אנפשי' ומהיום והלאה ע"י צירוף כל הקהל יכולים לפרש דבריהם ויהי' לחוק ולמשפט לדורות הבאים אבל כעת כל מה שעשו הבוררים יקויים כ"ד הדובר בשלום אל עמו. נאום מאיר: שאלה קיט קשיא לי הא דמבעי' לן בנדרים דף ל"ה ע"ב הני כהני אי שלוחי דידן הוי או שלוחי דרחמנא נינהו ותמי' לי אמאי לא פשיט מברייתא דאיתא בפ"ק דחולין איש איש מלמד שמקבלים נדרים ונדבות מכותים וקי"ל אין שליחות לכותי והאי קרא לאו בבמה איירי וכן פי' רש"י בחומש פ' אמור ומיד בן נכר לא תקריבו ופי' רש"י אע"פ שלא נאסרו בעלי מומין לקרבן בני נח אלא א"כ מחוסר אבר זאת נוהגת בבמה שבשדות אבל על המזבח שבמשכן לא תקריבו אבל תמימי' תקבלו מהם לכך נאמר למעלה איש איש לרבות את הנכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל וא"כ איך הי' כהנים יכולים להקריב קרבנם אי שלוחי דידן נינהו הא כותי לאו בני שליחות נינהו ואין הישראל נעשה שליח לכותי אלא ע"כ שלוחי דרחמנא נינהו. וצריך לומר דלגבי נכרים באמת פשיט לי' דהוי שלוחי דרחמנא ולא מבעי' להש"ס אלא לגבי ישראל אי שלוחי דידן או שלוחא דרחמנא וק"ל: שאלה קכ מאיר נהירא לי' שבילי דשמעתתא וספרי דבי רב תנא ומתני לית לי' שיעורא דרבנן חכמתו מתפרסו' וריחו נודף כמור דרור וחרות על לוחות לבו קבוע כחושן משפט ה' צדק מעיקרא משמע ומוציא אני מקרא זה נוקב ויורד התהום וצולל במים אדירים ה"ה אדוני מ"ו רב האי גאון המפורסם ע"ה פ"ה המושלם בתורתו ובחסידתו אין דוגמתו דוגמ' של מעלה עונשין בקודש כ"ש מוהר"ר מאיר נר"ו: הנה בא אלי אחד מאוהבי ורעי ובקש ממני לראות דעת גדולי המורם שעברו עליו ימים של צער כי אתרעי לי' מילת' בענין ששידך לבתו ונתן לנדן ה' מאות ר"ט ועוד שלש מאות ר"ט התחייב את עצמו לתת לחתנו שעה אחת קודם מותו דהיינו שניתן לחתנו שטר באוה"ב על רביעית ביתו בכל תיקון השטרות אך ששם מבואר בתנאי כפול כתנאי ב"ג וב"ר שהברירה יהי' כל ימי חייו וחיי אשתו ליתן לחתנם ג' מאות ר"ט או רביעית בית ובאם שיבא שעה אחת קודם מות חמיו או חמותו ועדיין לא נפלה הברירה ליתן לחתנם ג' מאות ר"ט יהי' רביעי' הבית מוחלט ביד חתנם וע"ז הוא קנו תנאים ראשונים ואחרונים ככל הנהגות במדינות אשכנז ומחמת עירור תקנות שום נתקנו והי' זה ארבע שנים לאחר החופה מתה בתם בלי ז"ק מבעלה והנה ביד חתנו השטר על החוב של ג' מאות ר"ט או רביעית הבית ועתה עומד השואל ושאל אם מחייב לקיים השטר אשר ביד חתנם לעת הזאת באשר שמת בתם. וכבר תיקן ר"ת בחרם מטעם תם לריק וגו' ע"כ: תשובה הנה מוצא ומביא דין זה כבר לא נשבת מזכרו שהוא ש"ס ערוך בפ' נערה דף מ"ז ע"א בפיסקא ת"ר כתב לה פירות כסות וכלים שיבאו עמה מבית אבי' לבית בעלה מתה לא זכה הבעל בדברים הללו משום ר"נ אמרו זכה הבעל בדברים הללו לימא בפלוגתא דרבי אלעזר