פנים מאירות חלק ב קיט

דאתחזק לשיקרא אף בפסולי העדות ואף אם נאמר דבכל מקום מספקא לי' היינו היכי שבא להעיד והתורה האמינתו אבל היכי שחיוב עליו לברר ולא בירר ואף שהוא מוכחש מעידי פסולים מ"מ כיון שהבירור תלוי בהם ולא הגידו כדבריו מחזקינן ליה לשיקרא ואף שהוא מתרץ דבריו ומגיד הטעם למה הכותי' מכחישים אותו מ"מ מידי ספק לא יצא. ומצאתי און לי להשביעו ואע"פ שפסק בש"ע בי"ד סי' ב' במומר לתאבון אפילו נשבע ששחט בסכין יפה אינו נאמן עליו אפילו בשבועה מ"מ סמכתי על העמוד אשר כל בית ישראל נשען עליו הוא רש"ל והביאו הש"ך שם בסי' קי"ט וז"ל כתב מהרש"ל בפ' קמא דחולין סי' ז' דמ"מ מי שהוא חשוד על סתם יינם כמו בדורות הללו מותר להאמין לו על יין נסך בנשבע עליו רק שיפרשו לו השבועה הטיב דאינו מושבע ועומד לפי שמיקל בסתם יינם שהוא מדרבנן וכתב שהורה כן להלכה למעשה עכ"ל. א"כ מעשה רב אף אנן נסמוך עליו שעכ"פ ישבע האיש הזה בשבועה חמורה לפי ראות עיני הדיין שעכ"פ שכדבריו כן הוא שמכר לאותן הכותי' וכל היינות שלו שהביא לתוך קהלתינו נעשה בהכשר ע"פ דת ודין תורתינו ואם לא ישבע כיון דנאחז ונתבדה בדבריו מידי חשוד לא יצא ואם כן כל היינות שהביא תוך הקהלה הם בחזקת איסור סתם יינם וכל זה נראה בעיני פשוט וברור ולא הארכתי אלא להוציא מדעת החולקים עלי שלא נעשה חשוד כלל ע"פ הכותים שאינם נאמנים הן להיתר והן לאיסור וכבר הוכחתי שאין נידן דידן נכנס לגדר זה אלא כיון שהיה מוכרח לברר ע"פ גזירות הקהל והדיינים להיכין מכר היי"נ שלו ואמר לכותי פלוני בכפר פלוני ולכותי פלוני בכפר פלוני ונאחז ונתבדה ע"פ פיהם מחזקינן לי' לשקרן עד שישבע שכדבריו כן ואם אינו נשבע מחזקינן לי' לחשוד בדבר זה ובדורות הללו ראוי לגדור גדר וה' ינחני בדרך אמת: ומצאתי אח"כ בי"ד סי' קכ"ט בבדק הבית שכתב בשם הריב"ש על מי שפסול לעדות אינו פסול לשבועה אפילו העיד עדותו בשבועה פסול שכל שאין העד נאמן מצד עדותו לבד גם בשבועה אינו נאמן דהא נפק לו מתורת העד והבית יוסף קרא תגר שיש שהיה שותים יין של הקראי' כל שנשבע בעל היין שלא נגע בו דלא שפיר עבדי דאפילו אם תמצא לומר דאינו חשוד על השבועה מכל מקום מילתא דלא רמי' עלה דאינש עביד לה ולאו אדעתי' ומשמע מדבריו היכי דליכא למימר דלא רמי' כגון בנידן דידן מהימן על השבועה כפסק רש"ל. וצריכין אנו לחלק בין שאר איסורין לאיסור סתם יינם והנה בתשובת רמ"א סי' ס"ו כתב בשמעון שאמר לו שראובן תיקן לו החמאה וראובן מכחישו ורצה להתיר המעיי' שם יראה שלא התיר אלא שאיסור חמאה הוא איסור קיל משאר איסור דרבנן וגם דבריו אינם מחוורים כלל בדין זה והשיג עליו הט"ז בס"ס קכ"ז בדברים ברורים וכתב שאפי' בחמאה אינו נאמן דוודאי שיקרא אאור כיון שתולה התיקון בראובן וראובן מכחישו וכאן אין שייך שהאמינהו התורה עד א' כשנים כיון דמודה מעצמו שפלוני תיקנו והוא מכחישו ע"ש א"כ מוכח להדי' אם הוא נאמן כתרי ועד אחד לא הי' נאמן כנגדו אפ"ה אם תלוי התיקון בו אינו נאמן ש"מ שאין הדבר תלוי בעד הראשון שהוא יותר נאמן אלא מפני דאשתכח שיקרא הכי נמי אף דהכותים אינם נאמנים כשאר עדות היכי שאינו מברר דבריו כיון שהי' מוכרח לברר להיכן מכר י"נ שלו ואשתכח שיקרא איתרע לי' חזקתו וסמכינן על רש"ל להשביעו ואי מהימן ליה הכותי הזה יש לאסור כמו שהביא הש"ך ביו"ד סי' ט"ז גבי אותו ואת בנו אפי' אינו מסיח לפי תומו אי מהימן לי' יש לאסור הנלפע"ד כתבתי מאיר חותם בק"ק אייזנשטאט: שאלה קיח נהגו בקהלתינו ק"ק אייזנשטאט לעשות ראש הקהל וז' טובי העיר וכל התמנות ע"פ בוררים ונכתב בתקנה בפנקס הקהל שחמשה אנשים דהיינו הר"ה וד' טובים לא יהי' קרובים ופסולי עדות זה לזה אך בשני גבאי צדקה שמצטרפים לחמשה אנשים הנ"ל לכל דבר גדול להיות ביחד שבעה טובי עיר נכתב בתקנה בזה"ל אבל שני גבאים צדקה יכול להיות פסול אחד לשבעה טובי עיר. ובשנת תצ"ל כשעלה הבוררים מתוך הקלפי כנהוג עשו לגבאי אחד שהי' לו שני קרובים פסולי עדות בתוך חמשה אנשים הנ"ל וכתבו וחתמו בח"י על כל המנוים שעשו כנהוג בכל שנה ולמחרתו קמו קצת יחידים וערערו על זה ומענם בפיהם שלא הותר בתוך התקנה אלא לעשות קרוב אחד פירושו לאחד מחמשה אנשים הנ"ל ולא לשנים והגבאי הנ"ל אומר שיש לפרש לשון התקנה הנאמר פסול אחד לז' טובי העיד משמע אף שהוא פסול לכולם ועוד כיון שכבר עלה שוב לא ירד ואם בשביל עירעור קצת יחידי הנ"ל מרוצה הוא שלא לצרפו אף לדבר גדול לחמשה אנשים הנ"ל וינהגו כמי שאינו בביתו שהמנהג ליקח אחר תחתיו משאר מינוי' כגון ממונים או ת"ת גבאים והנקדנין אומרים שאין דנין אפשר משאי אפשר ואינם מרוצים בזה כי מתחילה צריכין לבחור באיש הראוי להיות לפי מעלתו בתוך ז' טובי עיר ואף שלא נתפרש בתקנה בפירוש שלא יהי' פסול לשני אנשים מחמשה טובי עיר כי מוכח מתוך לשון התקנה שלא נכתב בדקדוק דהרי כתב יכול להיות פסול אחד לז' טובי עיר הלוא זה האחד הוא בכלל ז' והי' לו לכתוב לששה טובי העיר וכשם שכתב זה שלא בדיקדוק כתב נמי שאר שלא בדיקדוק וא"כ די לנו להכשיר פסול אחד נגד דין תורה ולא שנים ושאלו המנהיגים את פי להורות הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון עשי' לשמה: תשובה הנה אחרי העיין הדק הטיב באתי במגילת ספר להגיד הרשום בכתב אמת ולחקור ולהעמיד על הדין ועל האמת ועל השלום ואחר אחרון אני בא במה שאמרו אין למידין מלשון התקנה באשר שלא נכתב בדיקדוק שכתב שפסל לז' טובי העיר וזה נכתב שלא בדקדוק שהי' לכתוב לששה אנשים א"כ שוב אין למידין מלשון התקנה שיהי' במשמע שיהי' פסול אפי' לשנים אומר אני שלכאורה יש סתירה לדבריהם מהא דאיתא בח"מ סי' מ"ג ברביעי בשבת כ"א לתשרי ונמצא שאין מכווין שרביעי בשבת של תשרי של אותה שנה הי' ביום כ"ד אפ"ה השטר כשר וכן שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא וכשר אלמא דתלינן כאלו נכתב כתיקון ביום כ"ד וכתב הסמ"ע בס"ק י"ד דהטעות ניכר מתוכו דכיון דכתב רביעי בשבת ואותו רביעי הי' כ"ד יום איצטרכו למיתלי דטעו בעבורא דירח' ה"נ בנידן דידן שמוכח מתוכו שטעות סופר הוא וכיון שידענו שגבאי צדקה הם בכלל ז' טובי העיר והוי כאלו נכתב כהוגן שיהי' פסול אחד לו' טובי העיר וראיתי בש"ך שכתב שר"ת חולק על זה וגם הרב בא"ה סי' קכ"ו סי' כ"א כתב דיש חולקין והוא דעת הריב"ש סי' קי"ז ותימה שכתב כאן כדברי המחבר וז"ל בחודש תשרי כ"ב בו הוא שמיני עצרת דעל כורחך שטר מאוחר הוא מ"מ רבינו תם חולק להדי' וכן מסיק בפסקי מהר"י שם דבא"ז דסנהדרין מייתי דר"ת ועוד שני גאונים עמו פסלו שטר כזה ונראה טעמם דבתרי יומא לא אמרינן דטעי כדלעיל סי' ל"ו וצ"ע לדינ' עכ"ל ונפלאתי במה שכתב דיש חולקין הוא דעת הריב"ש דהמעיין בדברי הריב"ש סי' קי"ז דפסל גט שנכתב יום ג' י"ז בחודש אב והי' י"ט בוודאי בתרי יומא לא טעי אינשי והא דהכשיר ראבי"ה שטר כזה היינו טעמא כמו שכתב המרדכי ריש פ"ק דר"ה והביאו הסמ"ע וז"ל ואי משום שיש טעות שני ימים איכא למימר בשני עיבורי טעה א"נ מפני ששני ימים של ר"ה קדושה אחת הן וכיומא אריכתא דמי וסבר נמי למנין החודש ה"ל כחד יומא נמצא שאין כאן טעות אלא יום אחד ומחרת החודש שהוא ממחרת יו"ט התחיל למנות וזה יום רביעי ולכך נשלמו כ"ב יום רביעי בשבת ולעולם בכה"ג לא פסלינן שטרא מאחר שהעיקר השטר נכתב כהלכתו עכ"ל א"כ י"ל דאף ראבי"ה מודה בדינו של ריב"ש ולא על הש"ך לחוד יש לתמוה אלא על רב רמ"א שבא"ה סי' קכ"ו ס"ק כ"א פסק המחבר כדעת הרא"ש שהביא הטור בגט שכתב ברביעי כ' יום לירח שבט והוא כ"א והוי גט מוקדם והכשיר הרא"ש מטעם שיודע שר"ח שבט הי' ביום החמישי ורביעי בשבת אי אפשר להיות כ' בחודש אלא כ"א תלינן בטעות סופר שלא הי' זכר קביעות החודש ולא הוי מוקדם אע"ג דקי"ל דווקא עד רובא של חודש טעו אינשי בקביעי ירחא הכא אין חילוק דע"כ דבריו סותרים זה את זה אם הוא רביעי הוא כ"א לחודש ואם הוא כ' בחודש כמו שכתב הרי הוא ביום ג' ועל כורחך טעה וכו'. וכן הם דברי הסמ"ע בהגה' ס"ק י"ד וכפסק זה פסק בשולחן ערוך וכתב רמ"א ויש חולקין ונרשם בצדו ריב"ש וחפשתי בכל הספרים ולא מצאתי לו חבר מי שחולק בזה על הרא"ש וגם הב"י לא הביא שום חולק רק בש"ע קכ"ז כתב בשם מהרא"י בפסקיו סי' י"א בגט שכתב ה' אלפים וי"ז ודילג ומאתים כתב מהרא"י שאין לדמותו לתשובת הרא"ש שכתב רבינו בסי' קכ"ו שמכשיר גט שכתב בו ברביעי עשרים יום לירח שבט ויום רביעי הי' כ"א לשבט דשאני התם שדברי הגט סותרים אלו את אלו ולכך הואיל ומוכח טעות סופר מיני' ובי' מוקמינן הטעות שטעה בעיבור החודש אבל כל היכי שאין שום הוכחה מתוך הגט עצמו לא תלינן בטעות סופר הואיל ומ"ש לפנינו אין בו משמעות טעות ואי משום דידוע לנו מבחוץ לפי רוב אנשים דע"כ דילוג טעות יש כאן נראה דלא דמי למוכח מיני' ובי' דרובא לא ידעי חושבנא וסיים בכתבי מהאר"י בא"ז דסנהדרין מייתי דר"ת ועוד שני גאוני' עמו פסלו שטר שנכתב בו בכ"ד כההוא דתשובה האשר"י מזה לא הבאתי לאסור יש לך א"ז גדול ע"ש טעם הדברים ואין בידי אותו ספר עכ"ל. הרי להדי' שר"ת ושני גאונים לא הי' חולקים על תשובת הרא"ש אלא כמבואר בהאי דינ' שכתב המרדכי ריש פ"ק דר"ה שנשאל לרבינו אלעזר ברבי שמשון על השטר שהיה כתוב בה בד' בשבת בכ"ב בתשרי ונמצא שאינו מכווין בימים שלפי שר"ה של אותו שנה היה ביום שני ורביעי בשבת לאו היינו כ"ב בחודש אלא כ"ד ועוד שכ"ב הי' שמיני עצרת שאין כותבין שטרות וצידד להתיר מטעמים הנ"ל ומסיים המרדכי וה"נ פ' רבינו חננאל וכן ראיתי מעשה בימי ריב"א בשטר שהי' לפניו והי' כתוב בו כיוצא בזה והכשירו הוא וכל רבותא שבמגענצא מההיא מתני' דזה יודע בעיבורו של חודש וזה אינו יודע וחלק עליו ר"ת ופסל אותו שטר עכ"ל ממשמעות לשונו משמע שלא חלק ר"ת במה שפסק רבינו אלעזר