פנים מאירות חלק ב קיח

והמג"א כתב ס"ק כ"ב וז"ל לצורך הרוב הוא מביא ואם יש לחוש שמרבים להביא בשביל ישראל אסור כדאמרינן גבי ההיא ליפתא וזה דוקא כשרואים שמרבים אבל מן הסתם אין חוששין מיהו בכותי' המוכרים דגם אם אנו מתירים ליקח ממנו יש לחוש שירבה להביא בשביל ישראל וצריך להתישב בדבר וכותי הדר בכפר והביא דגים לעיר שרובה ישראל יש להסתפק אי אמרינן מסתמא צדן לצורך ישראל או נימא דניזל בתר רובא דעלמא וצדן לצורך כותי' ואח"כ נמלך והביא לכאן וא"כ אין להם דין מחוסר צידה ונ"ל להקל עכ"ל: הנה מדבריו למדנו כמה דינים בעיר שצדין שם דגים יש לחוש שצדין לצורך ישראל וא"כ אין להתיר אלא אם הביאו ביום ראשון מותר ביום שני לאחרים שלא הביא בשבילן או לצורך אורחים ובעיר שאין צדין שם דגים רק ציידי דגים מביאים ממקומות אחרים אנו אוזלים בתר רובא דעלמא וצדים לצורך כותי ואפילו אם הביא לעיר שרובה ישראל יש להתיר כפסק המג"א שיש להקל ופשיטא בעיר שאין צידי דגים מביאין בעצמן כגון קהלתינו ק"ק א"ש שסוחרי' קוני' דגים ממקומות רחוקים מציידי דגי' ומביאין לכאן דפשיט' דבוודאי הני ציידי דגים צדים לרובא דעלמא ופשיטא שאנו מתי מעט נגד הכותי הדרים פה ואף ביום הראשון הי' להתיר כיון שאנו יודעים בבירור שאותן דגים חשובים המביאי' בחביות ממקום רחוק שא"א להם לבוא ביום א' ובוודאי ניצדו מקודם י"ט ואין כאן חשש אלא שהביא מחוץ לתחום ואזלינן בתר רוב כפסק הש"ע בעיר שרוב כותי' מן הסתם לצורך הרוב הוא מביא אלא דמסתפינא להקל דיש לחוש בכותי המוכר דגים שירבה להביא בשבילו ישראל ובפרטות שמוכרי דגים יודעים שישראל מכבדים שבתות וי"ט וקונים ביוקר מכותי' דיש לחוש שלא ירבה בשביל ישראל ולערב יו"ט ראשון מותרים בכדי שיעשו ואפילו במקום שמביאים ממקומות הקרובים שיש לחוש שניצדו היום עכ"פ דציידי הדגים לצורך רוב העולם צדים אין להם דין מחוסר צדה אלא אם הביאם חוץ לתחום צריך להמתין בערב יו"ט ראשון בכדי שיעשו ובעיר שצדין שם דגים כמו בפרעשבורג שיושבת על נהר דונא דיש לחוש שמא ירבה בשביל ישראל ויש להם דין מחוסר צידה ואם זימן אורחים שאינם מעיר הזאת יש להתיר מוצאי יו"ט ראשון בכדי שיעשו כמו שפסק המג"א בסק"ו דאף הוא בעצמו מותר לאכול עמהם דאין זה כבודם שלא יאכל עמהם דהכא סמכינן אסבר' דרש"י ומתירין לאורחים אחרים שאינם מהעיר. ועוד י"ל לדעתי דאם העיר יושבת על הנהר שצדים משם דגים אם העיר גדולה שאין מספיק להם דגים מזה הנהר ורוב דגים מביאים ממקומות אחרים כגון עיר ווינא אף שיושבת על הנהר דונא מ"מ לרוב העם אשר בה הדגים הנצדים שם הם מיעוט דמיעוט ורובא דמינכר שמביאים ממקומות אחרים אין בהם שום חשש משום מחוסר צידה ואין בהם חשש אלא שמביאי' חוץ לתחום א"כ מותרי' ביו"ט ראשון בכדי שיעשו ומיהו לענין איסור קני' בוודאי לא נסתפק השואל דאסור לפסוק הדמי' וגם ע"י כותי' אסור לקנות אפי' אם אמר לו מעי"ט תקנה לי דגים למחר כמבואר בסי' תקי"ז ועיין בסי' ש"ו וסי' ש"ז דמותר ליתן מעות לכותים בע"ש לקנות לו בלבד שלא יאמר לו קנה בשבת יעוי' שם מה שכתבו הפוסקים כל היכי דאי אפשר לקנות מקודם אלא דווקא בשבת אף שאינו מזכיר לו שיקנה בשבת נמי אסור: אלא נראה לי דמיירי בכותי המאמינו ואף שכתב בש"ע דאם הוא כותי' אסור ליקח ממנו דבר שבמינו מחובר או מחוסר צידה שם מיירי שרוצה לאכול בו ביום אבל אם אינו רוצה לאכול בו ביום ואין האיסור אלא מחמת מוקצה דשרי לומר לכותי' המאמינו להביא לו דג היום מאותן דגים שלפניו וכותי מטלטלו לביתו ואחר י"ט משלם לו ומותר לו לאכול בי"ט השני דאין כאן חששא דר"ת כיון שלא ניצדו בשבילו וא"כ כל היכי דליכא למיחש שירבה בשבילו כמו בהנך גווני שכתבנו אין כאן איסור כלל לומר לכותי להביא לביתו דג כיון שאין מזכיר לו סכום מעות וסכום משקל רק סומך הישראל על נאמנתו של כותי כפי אשר יאמר ושרי לאכול למחרתו בי"ט שני או בלילה בכדי שיעשו אם החשש שמא ירבה בשבילו להביא חוץ לתחום כל זה נ"ל ברור ופשוט ודו"ק: וראיתי בהגהות אשר"י פ"ק דחולין וז"ל מיהו אם הי' בטוח שיביא הנכרי ויתלושו כל דכוותיה אין לאסרו לא משום מוקצה ולא משום שמא יעשה כן בעצמו עכ"ל הרי דאם בטוח שצייד כותי יביא בשביל כותי' משמע שאינו אסור אפילו משום מוקצה ביום ראשון ופשיטא דביום שני שמותר וק"ל: שאלה קיז מעשה שהי' בקהלתינו בק"ק א"ש שיצא הקול על אחד שקיבל בחובותיו סתם יינם בערך שבעה עשר הין ומכרם בחזקת כשר לקהלתינו וקולי קולות לא יחדלון עליו שהוא חשוד לדבר זה וא"כ לא נאמין לו גם על השאר יינות שעשה בחזקת כשרות והביאם לתוך קהלתינו כדין חשוד ונזדקקו הקהל בצירוף הב"ד וחקרנו ודרשנו אותו שיאמר להיכן מכר היין שלו והשיב שמכר לכותי פלוני בכפר פלוני עשרה הין ולבעל אושפיז' שלא נתן חמשה הין תמורת ענבים שנתן לו ועשה יין כשר מהם ועוד שני הין מכר לכותי פלוני בכפר פלוני ושלחו הקהל ודרשו וחקרו להכותי בכל המקומות שמכר והכחישו הכותים אותו וגם הבעל אושפיז' הכחיש אותו ואמר שמעולם לא החליף לו ואח"כ שלחו אחריו הקהל והשיב שהכותי' מוכרחים להכחיש אותו באשר שיש קנס באותן מקומות מי שקונה יין ממקומות אחרים ועל בעל אושפיז' אמר שאפשר שאינו יודע כי בן ביתו המכניס והמוציא בכל אשר לו החליף לו ע"י מתנה שנתן לו ובעל אושפיז' שלו הגיד שכדבריו כן הוא ונפל מחלוקת בתוך הקהל ועדה שקצתם אמרו שאין הכותי' נאמן עליו לפוסלו ונאמן הוא במגו אי בעי אמר שמכר למקומות רחוקים ואינו מכיר הכותי' ההם ש"מ קושטא קאמר: אמרתי לברר הדבר זה ותחילה נאמר דאף דבר זה פשוט שאין הכותי נאמן לא לאסור ולא להתיר וכבר נאמרו בו דברים בדברי הפוסקים בי"ד ובש"ך ובפרי חדש סי' ס"ח מ"מ היכי שהוא רוצה לברר דבריו ע"י הכותי והכותי מכחישו יש לחוש אחריו ולא נאמן במגו ואף שאיסורא מממונא לא ילפינן להקל אבל להחמיר שפיר נוכל למילף ובדיני ממונות כתב הטור חו"מ סי' ע' דהמלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים טען אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני אומרים לו הביא אותם ויעידו שצריך לברר את דבריו ואם באו עדים ואמרו להד"מ כתב הרמ"ה שהוחזק כפרן. והא דאמרינן בפ"ב דשבועת הדיינים מילתא דלא רמי' עליה דאינש לאו אדעתי' ולא הוחזק כפרן כשאמר פרעתיך בפני עדים והכחישו כיון שלא הי' צריך לפורעו בעדים היינו דוקא כשאמר דרך תימא ולא פרעתיך בפני פלוני שאין משמע מדבריו שאמר אותו בלשון וודאי הילכך אע"פ שאמרו העדים להד"ם לא הוחזק כפרן אבל כשחתך דבריו ואמר פרעתיך בפני פלוני אז צריך לברר את דבריו והר"ז הלוי חילק כשאמר שהזמנום להעיד אז צריך לברר והוחזק כפרן אם יכחישוהו אבל כשלא הזמנום לעדות א"צ לברר דבריו וחילוק זה חילק נמי הרב ב"י לדעת הרמב"ם ופסק כן בש"ע ורמ"א כתב די"א דאין חילוק בין הזמינום או לא וכל שבאו עדים והכחישוהו חייב לשלם אלא שאין צריך לברר דאם אין יוכל להביא העדים לית לן בן ומאוד נפלאתי על דודי הש"ך וז"ל ותמי' לי על הרב בהג"ה שכתב סתמא כו' דהא אין פוסק שיחלק על הש"ס דשבועות העדות ובע"כ צריך לחלק איזה שום חילוק וה"ל להרב להביא שום חילוק היכי דאינו חייב לשלם ונ"ל דהך י"א הוא דעת הרמב"ם וכו': ול"נ דאין כאן קושי' על הרמ"ה דס"ל כחילוק הרמ"ה דווקא כשאמר דרך תימא ולא פרעתיך כו' מיירי בהך דשבועות דיינים והרמ"ה קאי על דינא דש"ע כתב אמר פרעתיך משמע כשחתך דבריו ואז צריך לברר ואם לאו הוחזק כפרן וממילא משמע דאם אמר דרך תימא ולא פרעתיך לא הוחזק כפרן וק"ל נמצא אנו למידין דלכ"ע היכי דצריך לברר דבריו אינו נאמן במגו אי בעי אמר פרעתיך בינו לביני עצמו כיון שהוא מוכחש מתוך דבריו לא נאמן במגו ואפילו לדעת הפוסקים שהביא הטור שלא חילקו בהנך חלוקי' דלעיל וס"ל כהך דשבועות הדיינים דאין צריך לברר היינו משום דהתם חשבינן מילי דכדי דלא רמי' עלי' לפרעו בעדים ולאו אדעתי' אבל בנ"ד שהוכרח לומר לפני הקהל והדיינים למי מכר סתם יינו והוכרח להשיב להקל לא הוי מילי דכדי א"כ לא מהימן במגו ועלי' דידי' רמי' לברר דבריו וכל זמן שאינו מברר מחזיקינן לי' לשקרן ואין לחלק דהתם נכחש ע"פ עדים כשרים אבל הכא הני כותי' אינו נאמנים נגדו להכחיש זה אינו דע"כ אינו תלוי הטעם מפני שהוא מוכחש מעדים אלא דעיקר דאינו מברר דבריו וראי' לזה דהא בריש פרק זה בורר ללשון שני של רש"י שכתב עליו שהוא עיקר מיירי שיש להתובע שני כיתות עדים על תביעתו וצריך לברר דבריו להביא שני כתי עדים כשרים ואם נמצא כת אחת פסולין הפסיד התובע טענתו ולא יגבה חובו אע"פ ששני עדים כשרים מעידים כדבריו אפ"ה מפסיד בשפת יתר שאמר תחלה שיש לו שני כיתות עדים והעדים אינה מכחישים אותו אלא שנפסלו מצד אחר וי"ל שדבריו הוא אמת אפ"ה מפסיד כשאינו יכול לברר ק"ו בנ"ד שאנו מסופקי' בדבריו שצריך לברר את דבריו ולהביא אותן הקוני' הכותי' להגיד כדבריו ואם אינם מעידים כדבריו הוחזק לשקרן ואינו נאמן במגו כלל ואינו נכנס כלל לגדר שכותי אינו נאמן בשום עדות הני מילי היכי דאינו צריך לברר אבל הכא דצריך לברר דבריו ונמצא שקרן איתרע חזקתו ותדע דאינו תלוי בדבר שהעד נאמן עליו דהא עד אחד בהכחשה לאו כלום הוא וכתב מהרי"ק הטעם כל מקום שהאמינהו התורה לעד א' הוי כשנים וה"נ האמינהו התורה להשוחט ואותה שחיטה עצמה מותרת לשאר בני אדם ואפ"ה היכי שאמר העד בשם העד הראשון כגון פלוני תיקן לי את הכרי הזה ואשתכח שיקרא אמרינן בפ' המדיר דאינו נאמן אלא ע"כ כיון דאשתכח שיקרי ונתפס בדבריו אזכי' לי' נאמנתו ואף לדעת מהרי"ק הוא נאמן כשנים אפ"ה במה שנאחז ונתבדה בדבריו לא מהימן ה"נ דכוותי': ומצאתי להדיא שנסתפק הרב בח"מ בא"ה סי' י"ז סי' ח' היכי שאמרה בשם העבד ושפחה אם יכולי' להכחיש אותה והתם י"ל בעדות אשה מספקא לי' משום דבעדות אשה אמרו שהוא כשנים וסמכו דאשה דייק' ומנסבא אבל בשאר אסורים י"ל דלא מספקא לי'