פנים מאירות חלק ב קיז

א"כ איך מייתי אביי ראי' מההיא גיטא דאשתכח בנהרדעא דחיישינן לתרי אנדרלוני' דהתם כיון דכמה יוסף ב"ש איכא בשוקא ולא ידעינן להיכן הלכו א"כ מאן יימר שבעלה של זו הלך לקלוני' דילמא בעלה של זו דהא ע"כ שמות נשותיהם שוים ג"כ כמו שכתב הב"י אבל גבי פלוגת' דאביי מיירי שיודעין בוודאי שאחר הי' בדעתו לילך מקורטב' לאספמי' וסבר אביי שמאחר שאין אנו יודעים דעתו חיישינן שמא הלך לשם מנ"ל דבר זה דילמא תולין בזה שהי' בדעתו לילך לאספמי' ואמרינן מסתמא הוא אזיל ומהך עובדא דגיטין אין ראי' דהתם לא ידעינן בתרווייהו להיכן הי' בדעתם לילך ולכך חיישינן לתרי אנדרלוני'. ועוד איך יביא ראי' משיירות להוחזק מיהו הא איכא למידחי דמביא ראי' דבחד לריעותא חיישינן אך מ"מ קושי' ראשונה במקומה עומדת. ומה שכתב מכ"ת דמיירי שקלוני' הי' במתא דנהרדעא זה דוחק וגם אינה מיושב הקושי' הנ"ל דעכ"פ היכא ליכא למיתלא באידך יותר מחבירו משא"כ בפלוגתא דאביי ורבא דמיירי בהוחזק ובאחד ידעינן שהי' בדעתו לילך לאספמי' ובאידך לא ידעינן י"ל דתלינן בזה שהי' בדעתו לילך לאספמי' כללא דמלתא אין לנו ראי' מפורשת דס"ל להרי"ף והרא"ש דבהוחזק ולא שכיח שיירת' להקל בעיגונא רק רבינו הטור עלה בדעתו כי היכי דמחלק הרא"ש בשיירות מצויות ה"נ מחלק בין גט לעגונה וכבר כתבנו שלדעת מהרש"א ולפי משמעות הסוגי' אף הרי"ף והרא"ש מודים דחיישינן וסברות הח"מ הוא סברא בלי ראי' עד כאן לשונו: וגם אודיע למכ"ת מאי דקשי' לי מה שהביא הב"ש בשם הט"ז בס"ק ט"ו וז"ל ולכאורה קשה למה לא חיישינן שהשני שהלך לדרך אחר חזר והלך לעיר הזאת כש"כ בסי' קל"ב דחיישינן שמא אתא על גמלא פרחא כו' אלא קשה מנ"ל למיקל בזה בשלמא הא דלא בעינן תרתי לטיבותא יש לסמוך על לישנא דש"ס משום דאיכא תרי לישנא בש"ס לחד לישנא בעינן תרתי לטיבותא ולחד לישנא די בחד לטיבותא מקלינן כאן אבל מנ"ל למיקל דלא חיישינן שמא אתי פלוני כמו דחיישינן בגט עכ"ל. ולא זכיתי להבין דבריו הא דלא בעינן תרתי לטיבותא ובגט מחמירין ובעינן תרתי לטיבותא משום גבי עגונה סמכינן אלישנא קמא דבעינן תרתי לריעות' א"כ ללישנא קמא בהוחזק ולא שכיחי שייר' אף בגט לא חיישינן א"כ סמכינן גבי עגונה נמי אלישנא קמא ובגט דחיישינן בהוחזק משום דאמרינן כלישנא בתרא דבעינן תרתי לטיבותא לא הוחזק ושכיחי שיירי ובהוחזק לבד אע"ג דלא שכיחי שיירות חיישינן משא"כ בעיגונה סמכינן ג"כ אלישנא קמא וע"כ צריכין אנו לומר שהי' מפרש סוגי' דגיטין כמו שמפרש אליבא דמהרש"א ודו"ק: ומה שכתב מר דרך פילפול לישב דברי התוס' כעת סבבוני והקיפוני הלכות חג בחג ודרוש יומא דכלה לא יכולתי לבוא על העמק השוה ובהא נחתא ובהא סלקא שכתב מכ"ת שבנ"ד כבר חפשוהו בחיפוש אחר חיפוש בחקירה מעולה שלא יצא מליכטן פעלד ומימיץ אלא אותו הע"ס הנקרא בלשון הקודש חזקי' בר יהודא ומדברי שני עדים העידו שנזכרה האשה הע"ס מימיץ וכיון שלא יצא שם שום אדם אלא זה שומעין לעדים להתיר. וכבר הראתי פנים מסבירות בהלכה שאף לפי דברי האשה הפונדקית אשת הע"ס הנ"ל מותרת ובפרט של חזקי' יש שם חול היז ר"ל שם נערות קורין לו חיז קאל ואין זה שינוי שם ואת"ל דהוי שינוי שם כיון שהזכיר שהי' דר רחוק מליכטן פעלד שעה וחקרנו מכל הסביבות שלא יצא שום אדם משם והניח אשתו שם וגם יש כמה אמתלאו' שאחר דר שם בישוב ואינו צריך לבריות וגם יש לו בן משנה וחצי אני אומר בטוח דהאשה העגונה ועלובה מרת גיטל שרי להתנסב' לכל גבר דיתיצבון וה' ינחני בדרך אמת להוציא אמת לאמתו. כ"ד הכותב וחותם בחיפזון היום יום ג' כ"ח אדר תפ"ב לפ"ק. נאום מאיר בהר"ר יצחק ז"ל חותם פה ק"ק א"ש: שאלה קטז שאלה מק"ק פרעשבורג וזה לשונו נשאלתי כותי' המביא דגים ביו"ט ראשון רשאי ישראל ליקח ממנו לאכלו ביו"ט שני או לכל הפחות אם יש להתיר ליקח לכבוד אורחים ביו"ט שני ע"כ מהפצרת שואלי דבר השבתי דבר על אופניו בטור א"ח ובש"ע בסי' תקט"ו אי' כותי' שהביא דורן לישראל ביו"ט אם יש במינו במחובר או שמחוסר צידה אסור אף למי שלא הובא בשבילו לאכלו בו ביום ולערב מותרים בכדי שיעשו וביו"ט שני של גליות אם הובא ביו"ט ראשון מותר בליל יו"ט שני בכדי שיעשו ויש מחמירין לאוסרו עד מוצאי יו"ט שני ובהגה' ונוהגין להחמיר אם אינו צורך יו"ט לצורך אורחים ובכי האי גוונא דאז נוהגי' להקל לאחרים שלא הובא בשבילו וכתב הרב וזה לשונו אכן מי יכניס ראשו בזה דהתוס' בעירובין דף ל"ט ע"ב בד"ה אדעתי' דכולה רבנן קאתי פסקו הלכה כרב ששת נגד ר"נ ור"ח ושפיר עביד שלא אכל. ועוד טעות גמור עלה על דעת השואל דכל ענין לא מיירי אלא אם הכותי הביא דורן לישראל ביו"ט ראשון מותר לקצת דעות במוצאי יו"ט ראשון ולקצת דעות במיו"ט שני אבל לקנות מן הכותי לא שמענו ולא ראינו והאיך יעלה על דעת שהרי מבואר בסימן שכ"ב ובסי' תקי"ז דבכל מה שאסור בשבת דמחזי כמקח וממכר אסור ג"כ ביו"ט וזה מחזי כמקח וממכר שהרי אי משקל הדגים ידוע ואין סך מקחם ידוע וצריך לקצוץ עמו ואף שאינו קוצץ עכשיו מ"מ אסור דאסור לקצות כמבואר שם וגם נפקא מיני' חורבא שיתן הדמים גופא בעדן דמאן דעביד הא עביד הא ואין לצדד לקנותו ע"י כותים הא מבואר בסי' תקי"ז ס"ב ישראל שאמר לעכו"ם מבעוד יום תקנה לי יונים למחר לא יפה הוא עושה אבל אם עשה כבר מותר לאכול מהם ביו"ט א"כ הרי לך בהדיא דאסור לומר לכותי אפילו בעיו"ט קנה לו אפילו בדבר שאין בו משום צדה כגון יונים שאין מפריחים כ"ש שאסור להיות רגיל לומר לכותי מעיו"ט שיקנה לו דגים ביו"ט שבמינים מחוסר צידה ומימי לא שמענו ולא ראינו: אמרתי להשיב מפני הכבוד אם אמנם שלבבי לא כן ידמה כדעת השואל כאשר נפרש בס"ד אבל פתח דברינו יאיר שמכ"ת רצה לדמות לכותי שמביא דורן והכריע רמ"א דנוהגין להחמיר כיש מחמירין והיא דעת ר"ת ונוהגי' להקל לצורך אורחים ולאחרים שלא הביא בשבילן והתפלא מכ"ת שמי יכנס ראשו בזה דהתוס' בעירובין פסקו הלכה כרב ששת נגד ר"נ ור"ח. ותמה אני מאוד עליו ותחילה צריכין אנו לפרש לדעת רש"י דטעמו בכדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט ובו ביום אסורין משום מוקצה וא"כ אסורים אף לאחרים בכדי שיעשו ולאחר כדי שיעשו מותרים מיד בליל יו"ט. שני ממ"נ אם הלילה חול הרי המתין בכדי שיעשו ואם קודש הוא נמצא שנלקטו בחול ולר"ת אפילו בשני יו"ט של גליות אסורים עד מוצאי יו"ט שני בכדי שיעשו שמפרש דגזרינן שמא יאמרו לכותי להביא ביו"ט שיאכל לערב אבל מיקל מצד אחר שמותר לישראל אחר מיד בליל שני של יו"ט ולא חיישינן שיאמר לכותי להביא בשביל אחר דאין אדם חוטא ולא לו וכתב הב"י בדף שנ"א ויש לדקדק בדברי בעל תרומת הדשן שכתב בסי' ע"ח אם יש בדבר צורך כגון שזימן אורחי' נכבדים דיש לסמוך על דברי האשר"י שכתב אפילו לפי' ר"י שרי לישראל אחר משום דליכא למיגזר בכה"ג ולכך נראה להתיר הואיל לפי' רש"י שרי אפילו לאותו ישראל שהובא בשבילו משמע מדבריו שהאורחי' דין ישראל אחר יש להם וזה נראה היפך מה שאמרו בגמרא כל דאתי לבי ריש גלותא אדעתי' דכולה רבנן אתאי ואין לומר שהוא סובר כמאן דפליג התם ואמר דכישראל אחר חשיבי דהיכי נשוי' לבת"ה חולק על כל הנך רבוותא ונ"ל דרבנן הוי סמיכי תדיר אתנא דריש גלותא הילכך כל דאתי לביתו אדעתי' דידהו אתי דהא כ"ע ידעי דאי אפשר לתנא דריש גלותא בלא רבנן ומשם למדו המפרשים לבני ביתו הסמוכים תדיר על שולחנו אבל מי שזימן אצלו אורחים כיון שאינם רגילים לסמוך תדיר על שולחנו לא חשיבי מבני ביתו אלא כישראל אחר דמי ואפשר לחלק בענין אחר ולומר דאורחים נמי חשיבי כבני ביתו וכל מה שאסור לבני ביתו אסור גם להם. ומיהו ה"מ כשזימנם קודם שהביאו לו דורן דאיכא למימר אדעתי' דידהו אתי אבל אם זימנם לאחר שהביאו לו דורן חשיבי כישראל אחר דליכא למימר דאדעתי' דידהו אתא וכי שרי בעל ת"ה לאורחים היינו כשיזדמן לאחר שהביאו דורן דאלו זימנם קודם לכן גם לאורחים אסור דאדעתי' דידהו נמי אתי וראשון נראה עיקר עכ"ל ורמ"א סתם נמי כתירוץ ראשון דאורחים חשיבי כאחר אפילו אם זימנם קודם וא"כ פסק זה אינו סותר לפסק התוס' דפסקו כרב ששת נגד ר"נ ור"ח משום התם כיון דרגילי רבנן בבית ר"ג הוי כאלו הם בני ביתו אבל אורחים חשיבי כאחד ומותרי' לערב י"ט השני בכדי שיעשו אליבא דכ"ע: ובר מכל דין נראה דדעת השואל הי' להתיר אף לעצמו ליקח אצלו כותי ביום טוב שני ולא דמי כלל לכותי שהביא דורן לישראל דאסור לר"ת ולר"י ולבה"ג עד מיו"ט שני משום דגזור שלא יאמר לכותי להביא בי"ט כדי לאכול לערב מידי אבל היכי שהכותי מביא בעיר שרובו כותי' הוי כמו שתלינן הכותי לצורכו מותרים מיד בלילה דטעמא דר"א לא שייך אלא בכותי שעושה בשביל ישראל אבל אם עשה בשביל עצמו מותר לערב מיד או בדבר הבא מאליו לא שייך הך גזירה וכתב בת"ה משמע דלא אתי הרא"ש אלא להתיר לערב מיד אבל בו ביום פשיטא דאסורים משום מוקצה ולערב אפילו בכדי שיעשו אין צריך להמתין ומותר. מיד בליל יו"ט שני עיין בב"י באריכות. ועוד הביא הב"י בשם תשובת הגאונים אפי' בקורטבא ששם מקום מלכות וכותי' מרובי' וישראלים מעט אם יש לחוש שמרבים ומביאים בשביל ישראל אסור כאמרינן בההיא ליפתא דאתי למחוזא ובא"ח כתב בשם הרשב"א כבר ביארנו שהמוקצה מד"ס והולכים בספיקו להקל ואם הביאו לצורך כותי או אפי' סתם בעיר שרובו כותי' מותר שכל המביא לצורך הרוב הוא מביא וכן פסק בש"ע וא"כ הדרן לכללן היכי דלקטו הכותי לצורך עצמו לערב מותרים מיד אף למי שהובא בשבילו אף להיש מחמירין שהוא דעת ר"ת דעד כאן לא פליגי רש"י ור"ת אלא בכותי המביא דורן דכיון שהביאו לו מסתמא לקטן בשבילו כמ"ש המג"א בס"ק י"א אבל אם תולשין או צדן הכותי לצורך עצמו והביא בתוך התחום מותרים לערב מיד אף למי שהובא בשבילו ואין צריך להמתין בכדי שיעשו וא"כ כל הני ציידי דגים ומוכרי דגים שמביאין לעיר שרובן כותי' מן הסתם לצורך הרוב הוא מביא והוי כמו שצדן לצורך עצמו ואם אח"כ מביא הכותי לישראל אם באו בתוך התחום מותרים לערב מיד ואם מחוץ לתחום צריך להמתין בכדי שיעשו