פנים מאירות חלק ב קטז

שפיר ריא"ז והובא בשלטי גבורים וסייעתו דעד השני נאמן עכ"ל: ונוראות נפלאתי עליו דגם בזה דבריו כסותרים זה את זה ונעתיק דברי הריטב"א בשם רבו שהביא הש"ך ד"ה העולה מזה וז"ל דוקא בעדות דבר ערוה דבעינן ב' והאמינהו לזה שאומר מת כשנים אבל באיסור' דעלמא דסגי בחד כיון שלא האמינהו אלא כחד כי אתי אחרינא ומכחשי' הוי הכחשה כחד לגבי חד עכ"ל ואחריו נמשך מהרש"ל בפ"ק דחולין סי' ט' והב"ח בס"ס א' ופסקו דלא כמהרי"ק שורש ל"ג ששם פסק על אחד שאמר על השוחט ששחט שלא כהוגן והשוחט מכחישו ששחיטה כשירה מטעם כיון דהאמינוהו לשוחט ה"ל כשנים ואין דבריו של אחד במקום שנים אבל המחבר בס"ס א' פסק כמהרי"ק וכן נראה מדברי הרא"ש בפרק הנזיקי' עכ"ל הש"ך ובס"ס א' בי"ד פסק המחבר וז"ל שוחט שהעיד עליו עד אחד ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו עד א' בהכחשה לאו כלום וכתב הש"ך שדעת המחבר כדעת מהרי"ק אבל בתשובת בן לב ומהרש"ל בחולין סי' ט' והב"ח פסק דאותו שחיטה עצמה אסורה לכל אדם עכ"ל הרי להדיא שסברת הריטב"א חולקת על דין מהרי"ק אלא נוטה כדעת מהרש"ל והב"ח ותשובת בן לב דהוי כחד לגבי חד ולהעד האיסור שמעינן דווקא בעדות אשה שמהימן כתרי הוי כתרי לגבי חד ומהימן להתירה אבל לא באיסור דהוי כחד לגבי חד ולא מהימן להתיר א"כ בתחילה כתב מכ"ת שהרב הב"י סובר כדעת הריטב"א דאשה דהוי כתרי נאמנת לגבי חד ולכך פטור שאינו מפסיד' משמע הא בשאר איסורין דאינו נאמן כתרי עד האוסר נאמן ואח"כ חזר מסברתו וכתב לישב הך דכהן והחכם בשלטי גיבורים דאשה נאמנת דעד אחד נאמן באיסורין אדרבה מטעם זה יש להאמין להחכם וכהן שאמרו להחמיר וכדעת הריטב"א: ובר מכל דין אין דמיונו עולה יפה ואין הנידון דומה לראי' דהריטב"א והחולקים עליו מיירי בעדי הכחשה בלי עד מפי עד דהיינו שמעידים על חתיכה אחת זה אומר שומן הוא וזה אומר חלב הוא או זה אומר מת וזה אומר אינו מת בזה ס"ל להריטב"א דשומעין לדברי האוסר ומהרי"ק ודעמי' ס"ל דשומעין לדברי המקיל רק להעד האוסר נעשה חתיכה דאיסור' אבל היכי שהעד אומר ששמע מפי העד כך והעד מכחישו אין ענין לנדון זה די"ל בזה אף מהרי"ק מודה שאין העד השני נאמן להתיר ותדע דהא הרא"ש פסק גבי עד מפי עד דאין העד השני נאמן להתיר ובדינו דמהרי"ק מודה הרא"ש כמו שהביא הש"ך משמו אלא ע"כ כדאמרן. וגם מה שרצה מכ"ת לומר לפי דעת החלקת מחוקק שמפרש הא דהרי"ף והרא"ש ס"ל לדעת הטור דאפילו אם הוחזק שני יב"ש בעיר אחת ואין השיירות מצויות משיאין אשת האחד דמיירי שאחד הלך בוודאי לאותו מקום שנמצא ההרוג והשני לא ידענו מה הי' לו תלינן במצוי דמסתמא שזה שהלך מביתו אדעת' לילך לקורטב"א הוא ובוודאי מת בקורטב"א והשני שלא ידענו להיכן הלך אזיל לעלמא וכתב מכ"ת שלפ"ז יש לפרש בסוגי' זו אע"ג דהוחזקו שני יצחק ר"ג מ"מ כיון דידעינן דזה יצחק הנ"ל אזל לקורטב"א והשני לא ידעינן מה הי' לו ובזה פליגי אביי ורבא ולא צריכין לדברי התוס' דמפרשי דפליגי בשיירות מצויות ולא הוחזקו אלא אפילו בהוחזקו פליגי ואמר אביי מנא אמינא לה מההיא גיטא דאשתכח בנהרד' והי' כתוב בו בצד קלוני' מתא פי' מקום היה בעיר נהרדעי ששמו קלוני' ובקלוני' גופי' נמצא הגט וכו' ופסק הרי"ף וז"ל כרבא דאמרינן כאן נמצא וכו' אבל התם בגיטין דחיישינן לשני שוירי ולשני יב"ש משום דלא נמצא הגט במקום שנכתב ולא שייך למימר כאן נמצא וכו' עכ"ל מכ"ת: ואני אומר שנפל חברין ברברבותא וכל אנשי חיל לא מצאו ידיהם ורגליהם בדין זה שכתב הטור א"ה בסי' י"ז וז"ל ורב אלפס כתב אפילו שכיחי תרי בהאי שמא או שכיחי שיירות משיאין עד דאיכא תרווייהו לריעות' וכן הא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל והרב ב"ח בקונטרס אחרון סי' י"א הקשה על דברי טור יעויי' שם ולבסוף כתב ונראה דרבינו הכריח לפרש כן מדכתב הרא"ש בפרק כל הגט בסוף דבריו וז"ל אלא וודאי מיירי בשכיח שיירת' ולא הוחזקו ופליגי אביי ורבא בפלוגתא דרבה ור' זירא רבא סבר כרבה דלא חיישינן עד דאיכא תרתי שיירת' והוחזקו ואביי כר' זירא עכ"ל והשתא אי איתא דרבה ורבא מודו דבהוחזקו חיישינן אפילו לא שכיח שיירתא למה לי' למימר עד דאיכא תרתי הלוא אפילו ליכא תרתי אלא הוחזקו לחוד נמי חיישינן אלא ע"כ דהתוס' מפרש דס"ל לרבה ולרבא דכי היכי דבשכיחי שיירות ולא הוחזקו לא חיישינן לתרי יצחק ר"ג הכי נמי בהוחזקו ולא שכיחי שיירתא לא חיישינן לתרי יצחק ר"ג דאע"פ דהסברא היא דיותר יש לחוש שאותו המצוי בעיר עבר הדרך שם וכו' מ"מ לענין הדין בתרווייהו לא חיישינן לתרי יצחק ומשיאין את אשתו ולא מחמירין בעיגוני' דאיתתא עכ"ל. וכבר השיג עליו הח"מ בספרו ואף שיש לתרץ דברי הב"ח הא דכתב הרא"ש לעיל דפליגי בשיירות מצויות ולא הוחזקו ר"ל ה"ה בהוחזק ולא שכיח שיירות נמי פליגי וס"ל לרבא דלא חיישינן מ"מ נראה דברי הח"מ ברירין ונהירין בטעמן: ואני אומר שמקום הניחו לי אבותי להתגדר בדין זה ורבינו הטור לא .דק לא בדברי הרא"ש ולא בדברי הרי"ף ולישנא דהרא"ש אטעיה שכתב לחלק שהרי"ף פסק כההיא דיצחק ריש גלותא כרבא דלא חיישינן וע"כ התם בלא הוחזקו ושכיחי שיירות וגבי גט פסק לחומרא דבשכיחי שיירות לחוד חיישינן וכתב הרא"ש לחלק בעיגוגא פסק לקולא משום חומרא שהחמרנו עלי' בסופה אבל בגט אפשר באחר מזה למד הטור הא דפסק הרי"ף באידך עובדא דההיא גיטא דאשתכח בסורי' וכתב בי' בסורי' מתא אנא ענן בר חייא נהרדעי פטרית ותרכית פלונית אנתתי ובדקו רבנן מסורי' ועד נהרדעי ולא הוי ענן בר חייא אחרינא לבר ענן בר חייא מחגרא דהוי בנהרדעי ואתי סהדי ואסהדו דההיא יומא כי אכתוב ההוא גיטא ענן בר חייא מחגרא גבן הי' ואמר רבא אף לדידי דלא חיישינן הכא חיישינן דילמא בגמלא פרחא אזיל א"נ בקפיצה א"נ מילי מסר ופסק הרי"ף בהך עובדא נמי כרבא דחיישינן וסבר רבינו הטור כי היכי בשכיחי שיירות פסק גבי גט לחומרא וגבי עיגון לקולא ה"נ בהוחזקו שני יצחק דווקא גבי גט פסק כרבא לחומרא אבל בעיגון פסק לקולא עד דאיכא תרתי לדיעות' וכן משמע מלשון קיצור פיסקי הרא"ש שחיבר הטור וז"ל והני מילי לענין גט שאפשר לכתוב הילכך מחמירין לפוסלו בחדא לריעותא אבל לענין מיתה כגון שמעידין על יב"ש בעל פלוני' שמת אשתו מותרת אלא א"כ שכיחי שיירות וגם הוחזקו שניהם באותו השם עכ"ל: אבל לפי שיטת הלכה אי אפשר לפרש כדבריו דהא התוס' כתבו בההיא דיצחק ר"ג וז"ל איירי דלא הוחזקו תרי יצחק ובשכיח שיירת' דאי לא שכיח שירת' ולא הוחזק והתנן בפ"ק דמציעא דכל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר ואי שכיח שיירתא והוחזקו תרי יצחק א"כ אמאי לא חייש רבא דהא לקמן גבי ענן בר חייא מחגרא חייש רבא דילמא בגמלא פרחא אזיל אלמא בלא הוחזקו מיירי עכ"ל: ולכאורה איכא למידק דילמא התם מיירי דשכיח שיירתא והוחזקו אבל ביצחק ר"ג מיירי בהוחזק ולא שכיחי אלא על כרחך מיירי בלא שכיח שיירתא והוחזק וכן כתב הר"ן שמיירי בלא שכיחי שיירות אלא שהוחזקו תרי ענן וכן מצאתי כדברי ת"ל במהרש"א וז"ל בד"ה יצחק ר"ג ואי שכיח שיירתא והוחזקו תרי יצחק א"כ אמאי לא חייש רבא דהא לקמן גבי ענן בר חייא וכו' עכ"ל דמשמע דמיירי בלא שכיח שיירתא והתוס' לא חשיב למינקט רבות' בהא מילתא אפי' בלא שכיח שיירתא אי הוחזק תרי יצחק חייש רבא משום דכיון דהוחזקו תרי יצחק אין נפקותא שוב אי שכיח שיירתא או לא דהא לא קאמרינן דשכיח שיירתא אלא לחוש לשני יצחק והכא בהוחזקו הא איכא תרי יצחק וק"ל עכ"ל ודבריו דברי אמת וצדק וא"כ זכינו לדין דאביי ורבא לא פליגי בעובדא דענן בר חייא אלא משום דהעידו דבאותו יום שנכתב הגט הי' ענן בר חייא מתגרא גבן וסבר אביי בהא לא חיישינן אבל אם אינם מעידין בענין זה אביי ורבא מודין דחיישינן לתרי ענן וכיון דע"כ בעובדא דענן לא שכיחי שיירות דהא העידו דו שהי' גבן חייש רבא דילמא בגמלא פרחא או בקפיצה ק"ו היכי דלא העידו היכי דהוחזקו שני יב"ש הוי כמו שיירות מצויות וגם אביי מודו דחיישינן ואיך יעלה על דעת המחלק בין גיטין לעגונה. ואין להקשות לדברי המהרש"א אי הוחזקו אין נפקא מיני' שוב אי שכיחי שיירתא הא אמרינן בגיטין דף כ"ז עבד רבה עובדא בההיא גיטא דאשתכח בבי כיתנא איכא דאמרי בדוכתא דתרי כתנא אע"ג דהוחזקו דלא שכיחי שיירתא תיפוק ליה כי הוחזק תו לא נפקא בשכיחי שיירתא כבר הקשו התוס' ד"ה כאן בדקום וא"ת היכי דהוחזק אע"פ שאין השיירות מצויית היכי מהדרינן מנא ידעינן דשל זה הוא. ותירצו וי"ל כגון דידעינן דמזה יוסף ב"ש נפל ולא חיישינן שמא זהו של יב"ש אחר דאין לחוש שגם אחר אבד כאן כיון דאין השיירות מצויות עכ"ל הרי להדי' אי לאו בענין זה חיישינן דלמא דאחר הוא ואם כן אין מי שיקל בדבר זה ואיך יעלה על דעת לומר דהרי"ף והרא"ש סוברים להקל גבי עגונה בהוחזקו ולא שכיחי שיירות ותדע דהא הרי"ף פסק בפ' האשה שלום בתרי עובדא דהילכתא כרבא וכן הרא"ש הביא הני שני פסקים וכתב שהך דיצחק ר"ג מיירי בשכיחי שיירות ולא הוחזק ואח"כ כתב האי פיסקא דענן בר חייא ואיך לא כתב במקומו לחלק בין גט לעיגון דאפילו בהוחזקו ולא שכיחי דלא חיישינן אלא ע"כ כדאמרן. ואף שבח"מ כתב ליישב דברי הרי"ף דמיירי שהעדים יודעים שזה יצחק יצא מקורטבא לאספמיא והשני לא ידענו לאיזה מקום הלך תלינן שבוודאי שזהו שרצה לילך לאספמיא וזה לא נמצא בדברי הרי"ף אלא דברי סברא הם ולדעת המהרש"א הא דלא אמרינן דשכיחי שיירתא אלא משום דאיכא תרי יצחק והא בהוחזק איכא תרי יצחק אם כן בנ"ד נמי אף שהעדים מעידים שבעלה של זו הי' בדעתו לילך לאספמיא ובעלה של זו לא ידעינן מ"מ כיון דאינו בעיר ולא ידענו מה היה לו למה לו ניחוש שמא הלך לאספמיא. וגם שיטת הלכה אי אפשר לפרש כן דפליגי אביי ורבא בסברת ח"מ שכתב לדעת הרי"ף א"כ האיך מייתי אביי סייעת' מההיא גיטא דאשתכח בנהרדעי וכתב בצד קלוני' מתא אנא אנדרלאי נהרדי' פטרית ותרוכי' ית פלונית אנתתי ושלחו אבוהו דשמואל קמי' דר' יהודא נשיאה משלח לי' תבדוק נהרדעי כולה א"כ ש"מ דחיישינן לתרי יצחק ואם איתא דפליגי בזה כגון שאנו יודעים דזה יצחק ר"ג הי' בדעתו לילך מקורטב' לאספמי' ואידך יצחק ר"ג לא היינו יודעין להיכן הי' דעתו לילך ופליגי בהוחזקו