פנים מאירות חלק ב קטו

כתובתה מש"ה לא הביא הרמב"ם דין זה וכתב בסתמא חייב וכיון דזכינו לדין מוכח דלא כסברת הראב"ח אלא כסברת הרב הב"י דהגדתו חוץ לב"ד בעדות אשה הוי הגדה דאל"כ הי' מוכח דע"כ ס"ל להרמב"ם כתי' הרא"ש דאין לומר דס"ל הא דפטר ר"פ היינו בעדות וכפי' הירושלמי וכו' דהא עדיין קשה היכי קאמר ר"פ משכחת לי' דפטור כגון דאמר לה לדידה ולא אמר לב"ד א"כ הוי הגדתו ראשונה חוץ לב"ד לא הוי הגדתו כלום ואם כן הראשון מהימן וקשה קושית הרא"ש הא אפסדי' בשבועתו ולחייב וצריך לומר כתירוצו כיון שבשעה שהשביעתו לא הי' צריכין לעדותו א"כ קושיית' הנ"ל על הרמב"ן במ"ע דהוי ליה להביא נמי דין זה דפטור וכתירוץ הרא"ש אלא ע"כ צ"ל כסברת הב"י דבעדות אשה הגדה חוץ לב"ד נמי הוי הגדה ומשום הכי פטר ר"פ כיון דלא אפסדי' מידי והיא נאמנת אף מכאן ולהבא ור"פ סבר כשיטת הירושלמי אבל הרמב"ם אזיל לשיטתו דפסק כתלמודא דידן וא"כ יש להתיר בנ"ד עכ"ל: ולא זכיתי להבין דבריו הא מתחילה הציע מכ"ת והניח הנחה להלכה הא דפטר ר"פ בעד מיתה משום דלא אפסדי' משום הגדתו חוץ לב"ד הוי הגדה וכפי' הב"י וההיא דהמדיר חכם נאמן מוקי לי' כפי' הירושלמי שנכחישה בעדים אבל בלא עדים אפילו לענין איסור עד שני מהימן והרמב"ם אזיל לשיטתו דפסק כתלמודא דידן דאפילו להפקיע ממון עד הראשון מהימן וק"ו לענין איסור ולכך ליתי' לדרב פפא ש"מ דהני דיני מתלי תלוי בהדדי וא"כ לאחר שפסק הרמב"ם כתלמודא דידן ליתי' לדר"פ משום דאפסדי' תיפוק לי' דלא אפסדי' דהוי הגדה ואינו חוזר ומגיד אלא ע"כ משום דלא הוי הגדה חוץ לב"ד וחוזר ומגיד ואפסידי' וא"כ מוכח מדברי הרמב"ם דס"ל כראב"ח ולא כהרב ב"י ואיך כתב מכ"ת שיש סמך וסעד לדברי ב"י מדברי הרמב"ם אדרב' מדברי הרמב"ם נראה שפוסק לפי סברתו דמר דעד ראשון נאמן אף לענין ממון ולפי זה ליתא לדר"פ א"כ ליתא נמי לסברת הב"י וגם בסוף דבריו שכתב זכינו לדין דמוכח דלא כסברת הראב"ח אלא כסברת הרב הב"י דאל"כ היה מוכח ע"כ ס"ל להרמב"ם כתירוץ הרא"ש דאל"כ ס"ל להרמב"ם הא דפטר ר"פ היינו בעדות וכפי' הירושלמי הנ"ל הא עדיין קשה איך קאמר ר"פ משכחת ליה דפטור דאמר לה לדידה ולא אמר לה לבית דין אם כן היה הגדתו הראשונה חוץ לב"ד ולא הוי הגדתו כלום ואם כן הראשון מהימן וקשה קושיות הרא"ש הא אפסדי' בשבועתו ולחייב כו'. ומאוד נפלאתי דזה סותר לדבריו הראשונים דלמא הרמב"ם ס"ל דרב פפא רצה לפרש פטור בעד אשה משום שהגיד אינו חוזר ומגיד ואינו מפסיד לאשה אבל אליבא דאמת לא קי"ל כרב פפא בהא כסתם גמרא דהחכם וכהן נאמנים אפילו להפסיד ממון וק"ו לגבי אסורא וא"כ עד הראשון מהימן וליתא לדרב פפא כמו שכתב מכ"ת בעצמו: גם לאחר שכתב מכ"ת דס"ל להרמב"ם דאפילו להוציא ממון דהיינו להפסיד כתובתה סמכינן אעד ראשון כתב מכ"ת כמ"ש התוס' ד"ה פלוני תיקן לי וכו'. ואני לא ראיתי שום משמעות שיסברו התוס' כפי' הרמב"ם דעד הראשון יהיה נאמן להפסיד כתובתה אלא משום דבגמ' הקשה מאכילתו שאינו מעושר היכי דמי אי דידע נפרש אי דלא ידע מנא ידע ומשני לא צריכה דאמרה לי' פלוני כהן תיקן לי את הכרי וכו' וע"ז כתבו התוס' דמאי דוחקא לאוקמי בהכי הל"ל כגון שיש עדים שלקחה מכרי שאינו מעושר והאכילתו ובעל לא ידע ועל זה תירצו דלא שכיח שמכר בפני עדים דבר שאינו מעושר דמתירא שלא להפסיד כתובתה ולכך משני שהוא אומרת שפלוני כהן תיקן לה הכרי וסומכת שהיא רוצה להכחיש אותו ולעולם מודו התוס' הא דקאמר אשתכח שיקרא ר"ל בעדים כפי' הירושלמי כדפירש הרא"ש שאומרים העדים שבאותו שעה שהיא אומרת שתיקן לה הי' פלוני עמהם במקום אחר וזה פשוט שאין הכרע בדברי התוס' לפרש סוגיא דשמעתתן אם כפי' הרא"ש אם כפי' הרמב"ם וק"ל: וגם מה שכתב מכ"ת שבזה נסתלק תלונת בית שמואל בסי' קט"ו ס"ק ד' שכתב שם וז"ל אע"ג למאי שכתב הרא"ש בפ' המדיר דאיירי בהכחשה ע"פ עדים נסתר ראי' של הרמב"ן שכתב הרא"ש בשמו בשבועה וא"כ לענין איסור ג"כ אינו נאמן העד הראשון ומתרץ בדוחק כיון שקיבל כך מרבותיו הסכים עמו לענין איסור אבל לפי דברינו הנ"ל אין מקום לקושיית הבית שמואל דוודאי הרא"ש בפ' שבועת העדות מביא ראיה מסתמא דתלמודא דידן בפ' המדיר דאוקי בלא עדים רק דהחכם וכהן לחוד נאמנים להכחיש האשה שאמרה מפיהם א"כ מוכח שפיר כסברת הרמב"ן ובפ' המדיר רוצה לתרץ דגם הירושלמי סבר כן אע"ג דמוקי בירושלמי דאיירי בעדים ולכך מחלק דהתם מיירי לענין ממון ולכך מוקי הירושלמי דאיירי בעדים עכ"ל מכ"ת. ונוראות נפלאתי עליו שהרי הב"ש שפתיו בררו מללו וז"ל די"ל לענין איסור ג"כ אינו נאמן העד הראשון מ"מ כיון שקיבל כן מרבותיו הסכים עמו לענין איסור עכ"ל וע"כ לכוונה זו נתכווין כיון דהרמב"ם אין לו ראי' שהעד הראשון נאמן אלא מההיא דפרק המדיר וכיון דבירושלמי מוקי לי' בעדים א"כ מנ"ל לחלק בין ממון לאיסור דילמא לא פליג בירושלמי בין ממון לאיסור ואף לענין איסור אין עד ראשון נאמן כיון דבע"כ אנו צריכין לאוקמי ההיא דהמדיר בעדים א"כ אין להרמב"ן ראי' מפורשת שעד ראשון נאמן ולכך הוכרח לומר מ"מ כיון שקיבל כן מרבותיו הסכים עמו לענין איסור וק"ל: גם מה שעלה בדעתו לומר דלכך לא רצה הרמב"ם לפרש הא דרב פפא דפטר בעד מיתה כפי' הרא"ש משום דבשעה שהשביעתו לא הי' צריכה לעדותו משום דכתב הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות גירושין וז"ל כבר הודיענו שהעד שאמר ששמע שמת פלוני אפילו שמע מאשה אבל אם אמר העד או האשה מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת שמת והובא בש"ע סי' י"ז ס' ה' וכתב הרב המגיד ונראה אם אמר ששמע ששואלין לו ג"כ מאי ששמע ולפי הנחה זו אי אפשר להרמב"ם לפרש כשיטת הרא"ש כיון דמ"מ צריכה היא לעדותו משום דצריכין הב"ד לשאול אותה כיון דאפשר לשואלה וכה"ג דעד כאן אין סומכין עליו לחוד אלא שואלין לעד הראשון עכ"ל. ומאוד תמי' לי דבריו דהא בפי' כתב המ"מ שאע"פ כשהוא אומר שמעתי שמת אין אנו יודעים האומר ראשון כיצד הי' יודע שמת ועל מה הי' אומר כן מ"מ אין דנין אפשר משאי אפשר נשמע מזה אם אמר שמעתיו שמת נאמנת ותו לא שיילינן לה מידי א"כ הכא נמי היתה יכולה לומר שמעתי שמת ולא היתה צריכה לומר אם הוא כאן או במקום אחר וכן נראה מדברי הח"מ ואין להאריך בזה: וגם מה שכתב מכ"ת ז"ל ועדיין לא פלטינן מחדא מהא דכתב הב"י בתשובתו הנ"ל וז"ל הילכך כל שבא העד ומעיד בבית דין ששמע מפי פלוני שנהרג או שמת פלוני אעפ"י שעד הראשון חזר בו קודם שנחקרה עדות שום אחד מהם בב"ד אין חוששין לו וסומכין על דברי המעיד ששמע כך מפיו. ולפ"ז משמע דווקא שחזר בו קודם שנחקרה שום עדות בבית דין אבל בנידן דידן שנחקרה עדות הפונדקית בב"ד שם קודם שנחקרה העדים השומעים מפיהם בב"ד כאן וא"כ אין להתיר בנ"ד וכו' ונפלאתי דהא טעמא דב"י משום כיון שאין צריך הגדה בב"ד הוי הגדה הראשונה כאלו נחקר' עדותו ושוב אינו חוזר ומגיד א"כ אף שנחקרה העדות הפונדקית בב"ד קודם שהעידו שני עדים מ"מ כיון ששני עדים שהיא אומרה להם כקודם הוי כנחקרה מקודם ושוב אינו יכולה לחזור וזהו בכלל דברי הב"י שכתב אע"פ שהעד הראשון חזר בו י"ל אף שהגיד עכשיו בב"ד קודם שנחקרה העדות שום אחד מהם י"ל לא מהגדה ראשונה ולא מהגדה מעד שני סומכין על דברי המעיד ששמע: ועוד ראיתי שסותר ובונה בנדון זה אף שיש להשיב על דבריו אבל ראיתי בסוף דבריו וז"ל אבל מ"מ יש עזר ותרופה להתיר בנ"ד ממה שכתב הרב ב"י בתשובתו הנ"ל וז"ל ועוד דהתם כשאמרו העדים מובדים היינו מודים שאמרו כן אלא שאמרו שקר דיברו אבל בנ"ד שמכחיש שלא דיבר דבר מעולם והרי עדים העידו עלי' שדיבר כל אותן דברים אפילו אם היה העד הראשון והשני שוים בהכשר או בפסול לעדות שני שומעין שהרי על גוף עד הראשון מעיד שדיבר כך ודמי לעדים המעידים על פלוני ופלוני שעשו כך או שדיברו כך אע"פ שאותו פלוני ופלוני מכחישם בדבר להעדים המעידים בדבר עלי' שומעין ואפפ"י שהעד השני הזה הוא יחיד חשיב כאלו שנים מעידים שהעד הראשון אמר כך וודאי מהימנין להעד השני זה כאלו היה שנים עכ"ל וא"כ יש להתיר בנ"ד כיון דהפונדקית אמרה שלא דיבר מעולם כך וא"כ אין חילוק אי נחקר עדותן בב"ד קודם או לא עכ"ל מכ"ת. והנה אלמלא ראיתי בתחילת לימודי דבר זה לא הצרכתי להאריך עכ"פ שישי בני מעי שכוונתי עכ"פ בזה היכי ששני עדים מכחישים להעד הראשון והעד הראשון שלא אמר מעולם דבר זה לבניהם ששני עדים נאמנים אליבא דכ"ע והיכי שאמר העד הראשון אמת שדברתי כן אבל שקר הגדתי בזה תלוי פלוגת' אם הי' הגדה חוץ לב"ד במה שאינו צריך להגיד בבית דין ואינו חוזר ומגיד או לא הוי הגדה וחוזר ומגיד ובעד אחד נגד עד אחד אם אמר העד הראשון שלא דיבר מעולם לדעת הרא"ש הראשון מהימן ולדעת הרב ב"י גם בזה עד השני מהימן ואם אמר העד הראשון אמת שהגדתי מתחילה כן אבל שקר הגדתי בזה תלוי ג"כ בפלוגתא הנ"ל והרא"ש לא דיבר מזה אלא כשאמר מעולם לא הגדתי דומי' דכהן וחכם דמייתי מיני' ראי' אבל מאוד אני חוכך בדבר אם יש לסמוך על דברי הב"י בתשובתו כיון שבספרו בש"ע פסק בא"ה סי' י"ז סי' ח' להיפך וז"ל אבל אם בא העד שאמרה בשמו מת ואמר שלא אמר מת לא מהימנה וכן ביו"ד סי' קפ"ה הכריע רמ"א גבי כתם דחכם נאמן. גם מה שכתב מכ"ת שרבים מתמי' דהא כל פשטא סוגי' דידן משמע דלא כירושלמי א"כ בחכם וכהן דהם נאמנים ובשלטי גיבורים סוף יבמות כתב בהדי' דהיא נאמנת אע"פ שהעד שאמרה מפיו מכחישה ונראה ליישב לשיטתם דלא קשי' מידי אההיא דהחכם וכהן לפי סברת הריטב"א בשם רבו והובא בש"ך ביו"ד סי' קכ"ז כתב בשם נימוקי יוסף ר"פ האשה רבה דווקא בעדות דבר ערוה דבעינן שנים והאמינהו לזה שאמר מת כשנים אבל באיסור' דעלמא דסגי בחד כיון שלא האמינהו אלא כחד אי אתי אחרינא ומכחישו הוי כחד לגבי חד עכ"ל. לפ"ז שפיר י"ל כשיטת הרב ב"י דטעמא דרב פפא דפטור משום דהיא נאמנת מכאן ולהבא ואין להקשות מחכם וכהן בשלמא הכא דדבר ערוה הי' צריך שנים אפ"ה הקילו בעדות אשה דחד מהימן כתרי מתוך חומר שהחמרתי עליה בסופה ולכך אינו יכול להכחיש עד הראשון לעד השני כיון דעד השני נאמן כתרי אבל התם גבי חכם וכהן דעד אחד נאמן באיסורין ואינו כתרי עדות ושפיר יכול להכחיש עד הראשון ולכך פסק